הפורימון כאוטונומיה פיראטית מודרנית

הדפסה

"מרחב אוטונומי זמני" (temporary autonomous zone) הוא מושג חברתי שהמשיג אותו האקים ביי בשנת 1993. המושג מתייחס למרחב זמני בו מתקיימת חברה משוחררת יותר שמצליחה לקיים מערכת חוקים חדשה המשחררת את האדם ומאפשרת לו קפיצות תודעתיות משמעותיות – חיים של עכשיו, מפגש זיקתי (לז וזיקה של מרטין בובר). מדובר על טקטיקה לשינוי המציאות על ידי יצירת תחנות זמניות שמאפשרות לאנשים לקיים ולחוות את החברה הטובה. החברה האנושית, על כינוייה הביקורתיים – המאטריקס, בבילון או חיית הברזל היא מקום מנוכר, אלים, והישרדותי. כדי להצליח לבנות חברה טובה יותר טרומפלדור הסביר שצריך "להקים קומונות, איים של שפיות ושיתוף בתוך הביצה שהיא החברה שלנו"(ציטוט מהזיכרון). אחד ממקורות ההשראה של האקים ביי היו "האוטופיות הפיראטיות" שהתקיימו במאות 17-18. דרך מסמכים ועדויות מעורפלות שפיטר למבורן וילסון אסף – הוא כתב ספר על חברות סודיות אשר בחרו לצאת מתוך החברה האנושית המרכזית ולייצר קהילות אנארכיסטיות ומשוחררות שהתקיימו מחוץ לשליטה של ממשלות ואימפריות – ללא עבדות וללא היררכיה.

אחת העלילות והזרמים שצמחו מתוך המושגים לעיל הם "האגודה הקקופונית" (the cacophony society) ו"בלאק רוק סיטי" שמאוחר יותר הפכה לפסטיבל "ברנינג מאן". פסטיבל ברנינג הוא עיר המתקיימת כ-10 ימים בשנה בישימון בלאק רוק (יותר יבש ממדבר) בנבאדה בו מתגוררים בממוצע כ-50000 איש. העיר בנויה על בסיס עשרה עקרונות בסיסיים שהם הבסיס לחברה המיוחדת שקמה לחיים שם בכל שנה. מקדש עצום, פסלי ענק, מיצגים נעים, מכוניות מרהיבות, תחפושות מטריפות, סדנאות ומסיבות ענק. אנשים מכינים את המיצגים במהלך כל השנה ובסוף הפסטיבל מפרקים או שורפים אותם ואת הפסל של האיש הבוער בהילולה אדירה.

 

מה שמיוחד במרחבים הללו, הוא היכולת של אדם להסביר לעצמו שעכשיו זה "בסדר" להיות מה שתמיד חלמתי להיות – אמיץ, יפה, נועז, מיני, משוחרר, נשי, ומגוחך. יש ממש ברית שכל המשתתפים במרחב האוטונומי הזמני מקבלים על עצמם – שבמקרה הזה היא ברית של שחרור האדם ויצירה. אני חושב שאחד הדברים שכל כך מיוחדים בברית הזו היא שהמחשבה המשותפת היא על שיתוף וקידום האנושות – זה החזון.

כאן היה מתחם ההורים - בחממה שבנינו

כאן היה מתחם ההורים – בחממה שבנינו

יצאתי עכשיו מאחד החודשים הכי מיוחדים בשנה של חבר תנועה. חודש הפורימון. הפורימון הוא פסטיבל יצירה מרהיב שבו חברי הבוגרת (ט'-יב') של הקן יוצרים עולם חדש יש מאין שמתקיים מבחינתם לכל אורך חודש ההכנה ומבחינת החניכים הקטנים יותר המגיעים אליו הוא מתקיים כמה שעות. החניכים הצעירים מצפים לאירוע הזה כל השנה – לגלות מה תהיה ההרפתקה, כמה מפחיד יהיה המבוך, אילו מתקנים בנו להם המדריכים, ואיך יהיו חוקי המשחק החדשים.

 

אחד הכלים החשובים שלנו הוא מפת הפורימון. כל חניך שנכנס מקבל מפה קטנה וחמישה זרעים. הזרעים הם המטבע המקומי שלנו בממלכת הפורימון. על המפה מסומנים המרחבים של הפורימון – המתקנים, התחנות, הדמויות, ופינות הישיבה. לכל תחנה יש מחיר בזרעים, לחלק מהתחנות צריך לשלם דמי כניסה ולאחר מכן אפשר לזכות בזרעים נוספים, ויש גם דמויות המסתובבות בפורימון ומחלקות משימות לחניכים בתמורה לזרעים.

מפת המשחק!

מפת המשחק!

עובדים ונהנים!

עובדים ונהנים!

השנה חברי הבוגרת החליטו יחד שנושא הפורימון יהיה יוון העתיקה ובהתאם לזה התחילו להקים עולם חדש. מחלקת המשימות הייתה ונוס האלה שחילקה לילדים משימות חברות ואהבה ובתמורה נתנה להם זרעים. הוקמו השנה מתחמים מאוד מיוחדים –

מסע בזמן היה חדר שבו הילד הושבע לסודיות ונכנס למכונת זמן כשהוא מקבל הזדמנות לצפות בשלוש סצנות של נשים ביוון העתיקה מדברות על החיים שלהן.

הפגסוס המעופף!

הפגסוס המעופף!

הפגסוס המעופף הוא מתקן מחנאי הנדסי מרהיב שעליו היה אחראי חבר בוגרת שבנה דגם, שרטוטים, והגיע לתחקיר מהנדס כדי לקבל אישור.תחנת זרים מעצי זית ותחפושות הקרוסלה היא מתקן כזה גם כן ואותו בנו חניכי כיתה ח' והמדריך שלהם.

בתחנת "ביוון התלבש כיווני" החניכים הכינו זרים מענפי זית, תליונים, ואיפור פנים. החדר היה מעוצב עד הדקויות העיצוריות הקטנות.

קשתות מעצים מקומיים וחצים בהכנה עצמית

קשתות מעצים מקומיים וחצים בהכנה עצמית

מתחם החץ וקשת היה הצלחה מסחררת כאשר ילדים עמדו שם בתור כדי לירות בקשת ובחצים שאותם הכינו חברי הבוגרת. אחד מהיצירות הגדולות והרציניות של הפורימון הייתה עגלת העדלאידע מחומרים ממוחזרים. הצוות האחראי החליט לבנות את האקרופוליס עם שלט ענקי של הקן עליו. העגלה מבוססת על שלד ברזל, שאותו עוטפים בשכבות נפח ועיצוב – בקבוקים, עיתונים, סלוטייפ, דבק ועיסת נייר, ולבסוף צביעה. התהלוכה שהקיפה את העדלאידע נחשבה לפרטים הקטנים ביותר – תלבושות תפורות אישית, ריקודים ופלייליסט מעולה.

 

תרבות העבודה היא מרחב חברתי בפני עצמו

תרבות העבודה היא מרחב חברתי בפני עצמו

החניכים מעידים שהפורימון הוא מרחב אחר, מרחב יצירה מרהיב. "מרחב אוטונומי זמני" ממדרגה ראשונה.

הבחירה לקיים מרחבים כאלה מצליחים להוכיח לאדם בצורה נקודתית שהבחירה בחיים של יצירה, של חינוך ושל מפגש אנושי הם חוויה משחרר וטובה והפורימון באמת מצליח להיות שיא חינוכי מדהים אשר מגדיל את כמויות החברים בקן בצורה משמעותית. כשאנשים בוחרים לעבוד – מתוך רצון עמוק לא תכליתי ואמיתי "לבטל את העבודה המנוכרת" כמו שקארל מארקס ואחריו הרברט מרקוזה תיארו.

שיתוף פעולה בהרמת מתקן

שיתוף פעולה בהרמת מתקן

 

מושג נוסף שהאקים ביי הניח הוא ה"מרחב האוטונומי הקבוע" (permanent autonomous zone). וזה כבר יישאר למאמר שנכתוב בעתיד שיעסוק בקן ובקומונות של של התנועה כמרחב לקפיצה אנושית ושחרור האדם. אתמול אמרתי לחניכה שלי שכשאתה מצטרף לקבוצה בתנועה אתה לא חוזר בתשובה – אתה חוזר בשאלה – כי אתה מתחיל לשאול את השאלות הגדולות על החיים שלך. ולסיום קבלו עוד חניך שמעיד מה כל כך מיוחד בפורימון. וכמובן שאתם מוזמנים להיכנס לכאן ולראות את כל הסרטונים שצילמתי מהפורימון שלנו.

 

אגב, כל תוכניות הבנייה קיימות ומי שמעוניין לקבל ייעוץ וחומרים מוזמן לפנות אליי.

הדפסה

אודותי

פורסם ב מאמרים ומתוייג תחת , , , , , . שמור את הקישור הישיר.

תגובה אחת ל הפורימון כאוטונומיה פיראטית מודרנית

  1. טל חביב:

    אביב!! מעניין וכייף לקרוא ולצפות בסרטונים!
    מדהים!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

להעלות תמונה (למעלה)