ספסל חצר להעסקת הילדים בחופשה

רוצה להיות הראשון?
בבית המלאכה

התאומים אספו לפינת החצר שלל קרשים וכפות תמר, והקימו מין חושה מכוסה סכך. רוח הסתיו הראשונה מוטטה את כל הקונסטרוקציה, ולבקשת השכנים פונו משם עיי החורבות. כפיצוי-מה הוחלט לבנות ספסל לפינת ה"זולה", ממשטח ישן שניצל מהמפולת. לפניכם הספסל יחד עם תהליך העבודה והלמידה.

התאומים אספו לפינת החצר שלל קרשים וכפות תמר, והקימו מין חושה מכוסה סכך.
רוח הסתיו הראשונה מוטטה את כל הקונסטרוקציה, ולבקשת השכנים פונו משם עיי החורבות.
כפיצוי-מה הוחלט לבנות ספסל לפינת ה"זולה", ממשטח ישן שניצל מהמפולת.

ראשית פירקנו את הגבהות המשטח. הנה ילד בן 10 עובד עם לום 80 ס"מ, לאחר שאביו היכה בדפנות ההגבהות כדי לשחרר קצת את המסמרים:

20121216_114035_1

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בהמשך פורק המשטח עצמו

20121216_114436_1וחולצו המסמרים. ראשית דפקנו עליהם בפטיש עד שראש המסמר יצא מהצד השני:

20121216_115745_1חליצת המסמרים מצידו השני של הקרש, יכולה להיעשות בעזרת פטיש טפסנים, חולץ מסמרים או לום:

20121219_085630_1

הנה שלושה ילדים עסוקים במלאכה:

20121216_120723_1כעת מיינו את הקרשים. חלקם היו סדוקים ושבורים, לא משהו שכדאי לשבת עליו.

אזהרה נוספת: היחס בין עובי הקרשים (בשפת הקונסטרוקטורים "גובה סטטי"), לבין המרחק בין רגלי הספסל (בשפת הקונסטרוקטורים "מפתח"), קריטי ליציבות ולבטיחות הספסל. אצלנו התוצאה התבררה כמספיקה בערך לילד אחד קטן ורזה. כיוון שמדובר גם בקרשים שעברו אי אלו חבטות, סדקים, נזקי רטיבות ויובש, ולכן תכונותיהם ההנדסיות קשות לחיזוי – אי אפשר למעשה לעשות כאן חישובים סטטיים. קחו מקדמי ביטחון, קרשים עבים יותר, הקטינו את המרחק בין הרגליים או הוסיפו רגל שלישית באמצע. להבהרה, אני לא ממליץ לשבת על הספסל כפי שנבנה…

למשור בתמונה קוראים "משור משיכה" ומוצאו ביפן. בהתאם, ערמנו 4 קרשים זה על זה, משל רצינו לתת להם מכת קראטה. הקטנצ'יק התכבד בניסור, זאת יש לדעת – המשור הזה דק במיוחד ולכן חותך עץ כמו חמאה.

20121216_122445_1כעת הרכבנו הכל בעזרת מסמרים וברגים מכל הבא ליד. רצוי כי אורכם יהיה כעובי הלוח העליון ועוד לפחות שני ס"מ לתוך הלוח התחתון. לאחר ההרכבה, השתמשנו באותו משור ליישור שולי הספסל:

20121216_130223_1חיזוק אלכסוני אחד:

20121216_131129_1שיוף קל, מחמת הקוצים והשבבים הבולטים, והופ לגינה.

ולפינת הפשלה היומית (מעבר לעובדה כי הספסל אינו חזק מספיק לאפשר ישיבה עליו) – בסוף היום התברר כי המשור היפני המפואר, החדש והיקר התעקם בעקבות ניסור נמרץ מדי. ליתר דיוק לאחר שמישהו הפעיל יותר מדי כוח בדחיפה וגרם לו להתקפל. מצד אחד נוח, קל ומפתה לעבוד עם משור כזה ואפילו ילד יכול לעבוד איתו בנוחות, מצד שני מתברר כי הוא רגיש לטעויות של טירונים:

20121219_085750_1

לתוכן זה נכתבו 5 תגובות

  • כל הכבוד!

    רעיון מעולה להעסיק את הילדים, במיוחד בזמן הזה.
    כיצד מומלץ לשייף את העץ של הרפסודות?

    • כמו כן, איזה עובי נייר לטש עשה את המלאכה?

      אני מכין גם כן בסיס לפינת ישיבה.

      תודה רבה,

      דודי

      • יעקב גילת

        בד"כ מלטש בנייר לטש מס' 120. אם המשטח מאוד מחוספס אפשר להתחיל בנייר 80 ולאחר מכן לעבור לנייר 120.
        את ה"ספסל" הזה לא טרחתי לצבוע, מספיק ליטוש ידני קל פעם אחת בנייר 120.
        אם בכוונתך לצבוע את המשטח ברולר ספוג או מברשת, לטעמי נייר 120 מספיק עדין. יש הממתינים יום בין שכבות הצבע, ומלטשים שוב לפני השכבה הבאה. ההחלטה לפי טעמך ולפי כמות הסיבים שיצוצו ויבלטו לאחר שכבת הצבע הראשונה.
        אם בכוונתך לעשות שפכטל, ולצבוע בשכבה דקה בריסוס, תגיע גם לנייר 200. לטעמי זה גימור מופרז לעץ גולמי וגס כזה.
        כאשר מעורבת הרבה עבודה, אפשר להשתמש במלטשת רוטטת. שוב, מדובר בעץ גס שלא מצפים להגיע בו לגימור חלק. שים לב בעיקר לעיגול קל של הפינות ולהסרת סיבים בולטים לבל יישרט מישהו.

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן