יוצאים מהסופר מיוחד לחנוכה!

גוף בריא

כל שבוע נפרסם מידע על מוצר אחד הנבחר מסל הקניות הסטנדרטי. נשאל אם אנחנו בכלל צריכים אותו, נגלה איך אפשר להכינו לבד, איפה אפשר לקנותו מעסק מקומי, או למה עדיף בלעדיו… והפעם פוסט מיוחד לחנוכה!

באמצע החורף, בשיא החושך – חג של אור, שמזכיר לנו שאפשר אחרת – שגם לנו, להבה קטנה, יש משמעות. האם לא נעים יותר שרוח החג תשרה על המנהגים שלו?

במה מדליקין?

היום אנו נוהגים להדליק נרות שאנו מכנים "נרות שעווה". אלה הם נרות פרפין, שהוא תוצר של נפט. אך לא תמיד זה היה כך.

"במה מדליקין ובמה אין מדליקין?… וחכמים מתירין בכל השמנים:  בשמן שומשמין (שמן שומשום!), בשמן אגוזים, בשמן צנונות (שמן זרעי צנון), בשמן דגים, בשמן פקועות (שמן מצמח ששמו 'אבטיח הפקועה'), בעיטרן (תוצאת זיקוק של עצים מחטניים) ובנפט." (מתוך משנה שבת ב', א'-ב')

נר שמן מחורבת קומראן. המאה ה-1 לפנה"ס עד המאה ה-1 לספירה. מאתר מוזיאון ישראל.

נר שמן מחורבת קומראן. המאה ה-1 לפנה"ס עד המאה ה-1 לספירה. מאתר מוזיאון ישראל.

במאמר מוסגר, מעניין שבימות השבוע היו אוכלים ארוחת ערב לפני שמחשיך, ועם רדת החשיכה מסיימים את כל הפעולות. בליל שבת, לעומת זאת, היו סועדים לאחר השקיעה, לאורו של נר השבת, המשרה אוירת שלווה ועונג. להדלקת נרות בחנוכה תכלית אחרת – מטרתה לפרסם את נס החג אך אסור להשתמש באורם – "כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה" (בבלי שבת כ"א, ע"ב). זו אחת הסיבות לכך שלא כל חומר בעירה המתאים לחנוכה מותר לשימוש גם בשבת, למשל אסורים פתילות ושמנים להם אור מרצד או חלש.

צפצפת הפרת בפארק הירקון, בעלת גזע אופקי של כ-12 מטרים. מזרעיה היו מכינים ככל הנראה את "פתילת האידן" הנזכרת במשנה. מאתר העיריה.

וגם המקורות להכנת הפתילות היו מגוונים, למשל 'פתילת האידן' הנזכרת באותה משנה עשויה מזרעי הערבה או מזרעי צפצפת הפרת (מכירים את העצים האופקיים על גדות הירקון?), את 'פתילת המדבר' היו מכינים מציציות השער של צמח שאנו מכנים היום 'תפוח סדום' ופתילת 'החוסן' עשויה מזרעי פשתן.

עוד על פתילות ושמנים בתקופה הקדומה אפשר לקרוא במאמר מעניין באתר של נאות קדומים. בנאות קדומים עצמה אפשר לחזות בתערוכת שמנים ופתילות.

מה אוכלים?

כבר שמענו אנשים קוראים לסוכר 'הרוצח השקט' או 'השטן הלבן', ושמן שרוף גם לא מעורר תאבון במיוחד. אולי במקום השמנוניות והסוכר הלבן ה'קלאסיים' אפשר לבחור במאכלים שמכבדים את הגוף שלנו קצת יותר וכמעט תמיד – מה שבאמת טוב לגוף שלנו גם טוב יותר לאדמה ולאנשים סביבנו.
אך בעיקר זהו הזמן להאיר את הסביבה באני הפנימי שלנו!

אז מה עושים אחרת?

נרות חנוכה!

מנהג נפוץ הוא לא למצוא את חבילת נרות חנוכה שקנינו בשנה שעברה והשתמשנו במחציתה, ולקנות חדשה… השנה אנחנו מציעות להחזיר עטרה ליושנה, ולהדליק נרות שמן כמו פעם. כל פלאפליה תשמח לספק לכם שמן משומש חינם אין כסף :)

נר שמן בתוך קלמנטינה!

את החנוכייה והפתילות גם יחד מספקים פירות העונה… לימון, תפוז וקלמנטינה!
מדריך מצולם להכנת נר מקליפת פרי הדר תמצאו כאן, ואם תרצו לעשות זאת בחברותא, אתם מוזמנים להביא עמכם פרי הדר לנס הרכס – חגיגה של אור וחול, הפנינג סביבתי לכל המשפחה ברכס החוף מצפון לתל ברוך בתל אביב, שיתקיים בחנוכה, ביום שישי ה-14.12,  החל מהשעה 13:00.

רעיון נוסף הוא להמיס בסיר כפול על האש שאריות של נרות שלא ניתן להשתמש בהם יותר, ולצקת לתבניות. לפני שהנר מתמצק בתבנית מכניסים אליו פתיל (פתיל מנר שהמסנו, או משאריות חבלים דקים שיש בבית. אפשר גם לקנות פתילים פשוטים במכולת). לאחר מכן אפשר להדליק את הנרות בקערת מים ולקבל חנוכיה צפה או ליצור חנוכיה אחרת פרי דמיונכם, שתתאים לנרות, מכל חומר בהישג יד.

סופגנייה!

אפשר למצוא במרחבי האינטרנט שפע מתכונים לסופגניות שעברו "הבראה". זה לא באמת בריא ואפילו קצת מזיק, אבל זה סנטימנטלי… אולי השנה נאזור אומץ לעשות את הדברים קצת אחרת?

סופגניות טחינה של אורי מאיר צ'יזיק
¾1 כוסות מים
כף טחינה משומשום מלא – חמאת שומשום
3 כפיות שמרים יבשים
3 כפות סילאן תמרים
½5 כוסות קמח מלא
חצי כוס שמן זית
כפית מלח

ערבבו בקערה את המים, השמרים הסילאן ו-2 כוסות קמח עד שנוצרת בלילה (sponge), אז יש להמתין כ-5 דקות, עד שנוצרות בועות. הוסיפו את שאר המרכיבים ולושו כ-10 דקות, עד שנוצר בצק, יש להניח לו לתפוח בקערה משומנת עד הכפלה (כ-30 דקות) רצוי לכסות במגבת לחה, למניעת התייבשות. יוצרים לחמניות עגולות ומניחים על ניר אפיה בתבנית. מניחים להתפחה נוספת כ-30 דקות ומכניסים לתנור (שחומם מראש) ל-190 מעלות, ל-20 דקות. ללחמניות קטנות מספיקות 17 דקות בלבד בתנור.

לריבה:
טוחנים בבלנדר פרי כמו אפרסמון, בננות, מנגו או תותים סמוך להגשה ומזריקים לליבת הסופגנייה.

לביבות!

לביבות כתומות אפויות
חומרים לכ-30 לביבות גדולות
500 גרם עדשים כתומות, שטופות ומושרות לפחות 12 שעות
1-2 עגבניות בשלות ועסיסיות, חתוכות לרבעים
3-4 גבעולי בצל ירוק, קצוצים
2 כפיות ג'ינג'ר מגורד
1 פלפל צ'ילי קצוץ דק
מעט שמן זית
מלח, פלפל שחור גרוס טרי

מסננים את העדשים היטב ומעבירים למיכל של מעבד המזון. מוסיפים רבעי עגבניות (רצוי להוסיף עגבניה אחת בשלב הראשון) וטוחנים עד לקבלת מרקם סמיך ורטוב. במידת הצורך מוסיפים עוד רבעי עגבניה וטוחנים היטב. מוסיפים לתערובת העדשים את הבצל הירוק, הג'ינג'ר, הצ'ילי ומעט שמן זית. מתבלים, מערבבים וטועמים – התערובת צריכה להיות עזת טעמים ומלוחה, כי הטעם דוהה באפייה.
מחממים תנור ל-200 מעלות. מרפדים תבנית בנייר אפייה ומברישים בשמן זית. מניחים עליה כפות מתערובת העדשים במרווח קל זו מזו, ומשטחים מעט. הופכים בזהירות ואופים 2-3 דקות נוספות. שימו לב לא לייבש אותן מדי – כדאי לבדוק במהלך האפייה אם הן כבר מוכנות, כי ישנם הבדלים בין תנור לתנור במשך האפייה.

אבל בינינו, זה בדיוק החג ליצרתיות וחשיבה מחוץ לקופסא …

לביבות נאות של אופק
דלעת או בטטה מגורדת
תפוחים מגורדים
בצל מגורד
פשתן זהוב טחון
קורטוב מלח טבעי‏
מערבבים הכל בקערה, עד למרקם אחיד, שמים על מגשים בקציצות עגולות, שמים בשמש או במייבש מזון או בתנור (עם fan) בטמפ' עד 42 מעלות, כשזה יבש למעלה, הופכים את הקציצות, ונותנים להתייבש עד מרקם של לטקעס. להגיש חמים. אם רוצים אפקט מטוגן (חג השמן אחרי הכל), אפשר לשים כמה טיפות של של שמן זית בצלחת ולנגב ולמרוח את הלטקעס לשמנוניות הרצויה, ואז להגיש.

זה רק רעיון אחד, אנחנו מזמינות אתכם לשתף את כולנו בעוד רעיונות לדרכים חלופיות, למוצרים אחרים, לצריכה מקומית. ביחד, כקהילה, נוכל לומר לסופר שלום!

מה קורה פה?

בעץבעיר יש לנו בועה חמימה, אבל כשיוצאים החוצה וחוזרים הביתה, עלול להיות קשה לשנות לבד. אנחנו מבינים שהכסף שלנו מזיז דברים בעולם, אבל איך מתחילים?

כל שבוע נפרסם כאן, בפייסבוק ובאימייל מידע על מוצר אחד הנבחר מסל הקניות הסטנדרטי. נשאל האם אנחנו בכלל צריכים אותו, נגלה איך אפשר להכינו בעצמנו, איפה אפשר לקנותו מעסק מקומי, או למה עדיף בלעדיו… הקמפיין נועד גם לשתף במידע ובעיקר ליצור קהילה תומכת שבעזרתה בסוף השנה לא ניכנס לסופר יותר.

למה אנחנו יוצאים מהסופר?

כסף מזיז דברים בעולם, בואו נשים אותו איפה שאנחנו באמת רוצים אותו. כשאנחנו קונים בסופר אנחנו מעודדים מקום די מדכא – חסר אור יום ואוויר, חסר יצירתיות ושמחה, נראה בדיוק כמו הסופר השכן, לא פלא שהקופאית עצובה.

הסופר כמו שאנחנו מכירים אותו היום מכוון כדי לגרום לנו לקנות כמה שיותר! לא משנה האם זה בריא לנו, האם זה מזיק לנו, האם יש צורך אמיתי בזה, איך ייצרו את זה ואיפה, ובעיקר זה לא האיכות שחשובה אלא הכמות…

הכסף הולך לתאגיד, לא ידוע לנו מהם תנאי העובדים, לאן בדיוק הכסף מגיע, מהיכן המוצרים מגיעים – הם לא מכירים אותי ולא אכפת להם ממני, אין להם קשר אישי איתי.

לצאת מהסופר זה גם להפסיק לקנות את ההבטחות שהוא מייצג: מהר, בזול, יותר!
גם אם תקנו מוצר זהה רק ממכר, שנמצא בקהילה, הכסף יישאר בקהילה ותהיה השפעה על מה שקורה איתו, כי עם בעל המכולת שלך יש דו-שיח, קשר.

העולם שאנחנו יוצרות (יחד עם המון-המון אנשים בכל העולם כרגע) הוא עולם שפועל מהלב. מה מרגיש יותר נכון? מה באמת עובד בשבילי ובשביל הסביבה, בכל הרמות. וגם מהראש – כשמתחילים לפרום את פקעת הצריכה הקפיטליסטית, נדרשת הרבה עבודה של איסוף מידע ותמיכה של קהילה ולשם כך הקמפיין שלנו נוצר.

ככל שנתארגן וניצור לעצמנו פתרונות טובים, ייקל עלינו. גם אחרי עשר שעות עבודה עדיין יש בידינו בחירה – גם הנסיעה לסופר היא תוצאת בחירה, ותקבע אותה נקודת המוצא שלנו – מה אנחנו רוצים? אם נחליט, שאת מעט הפנאי לא נשרוף בסופרמרקט ובמכונית, נתחיל למצוא את החלופות, ובסופו-של-דבר גם ייווצר לנו יותר פנאי.

אז נפגש מחוץ לסופר.

כתיבה: תמיא ואלינה א.
עיצוב: אודליה ליפשיץ.
תמיכה נפשית: אלון אלירן.

לתוכן זה נכתבה תגובה אחת

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן