על קיימות, פמיניזם ושפה

נפש בריאה

האם יש קשר בין קיימות לפמיניזם? מהי משמעות השימוש בשפת זכר כברירת מחדל? מאמר לא לנשים בלבד…

האם יש קשר בין קיימות לפמיניזם? מהי משמעות השימוש בשפת זכר כברירת מחדל? מאמר לא לנשים בלבד…

מבוא

ייתכן שחלק מכן/ם תהיתן/ם למה אני טורחת לכתוב את המאמרים שלי עם כל כך הרבה קווים נטויים /// ותמרונים מגדריים. ברור שמשפט כגון "בימים אלה אנחנו מקימות/ים מרכז קהילתי…" נראה מסורבל למדי מבחינה ויזואלית ואולי אף קריא פחות ממשפט בלי קווים נטויים. ובכן – התשובה היא שהשימוש בשפה הוא מאוד משמעותי בעיני – והשימוש בשפת זכר כברירת מחדל שהנשים אמורות פשוט להיות 'כלולות' בה באורח פלא, מזיק לי באופן אישי ומזיק גם לנשים וגם..לגברים! מדוע? במאמר הבא אנסה לגעת בנקודות המרכזיות של התשובה המורכבת לשאלה הזו וכמובן – גם לקשר את כל זה לקיימות.

אז מה זה פמיניזם בכלל?

בניגוד לסטיגמה הרווחת, כדי להיות פמיניסטית את לא חייבת לשנוא גברים, לשרוף חזיות ולהפסיק לגלח את הרגליים. את אפילו לא חייבת להיות אישה! (כן, יש הרבה גברים פמיניסטים). במובן הפשוט ביותר, פמיניזם היא תנועה שמטרתה לקדם שוויון זכויות לנשים. אך במובן העמוק יותר, מטרתה אינה רק לדאוג לכך שלנשים תהיה הזכות להיות "כמו הגברים", אלא לשנות את מבנה החברה באופן כזה שבו גם תכונות "נשיות" יהיו מוערכות ומתוגמלות. בחברה הישראלית, שהינה חברה מיליטריסטית במיוחד, המבנה החברתי הפטריארכאלי מודגש ומתוגמל במיוחד – ולראיה הדרך הטובה ביותר להבטיח את מקומך בפוליטיקה הישראלית היא תפקיד בכיר בצבא. מכיוון שבצבא יש מעט מאוד נשים בתפקידים בכירים (האלופה הראשונה בצה"ל קיבלה את הדרגות לפני פחות משנה), המשמעות של הנתון הזה מרחיקת לכת ומשפיעה על כולנו – נשים וגברים כאחת.

קיימת נטייה לחשוב שבישראל נשים נהנות משיוון זכויות, במיוחד בהשוואה למדינות ערב סביבנו. אך בדיקה מעמיקה יותר של הנתונים מובילה למסקנות מפתיעות. למשל, בבחירות האחרונות באיראן היו יותר נשים מועמדות (באחוזים) לעומת בבחירות בישראל. אחוז הנשים בכנסת  גבוה יותר בפקיסטן ובתוניס מאשר אצלנו. על פערי שכר מחרידים בין נשים וגברים אפשר למשל לקרוא כאן . בעיית ה"עגונות" – נשים מסורבות גט שלא יכולות להתחתן מחדש – היא בעיה שאופיינית רק לישראל בשל היעדר האופציה לנישואין וגירושין אזרחיים. כך נשים רבות מוצאות את עצמן נתונות לשרירות ליבם של הפרוד שלהן ושל דיינים של בית הדין הרבני (כולם גברים כמובן).
אפשר להמשיך להפליג בנתונים ולינקים, אך אוסיף כרגע רק כותרות שתוכלו לחקור בעצמכן/ם – רצח נשים, אלימות במשפחה (שמופנית ברובה כלפי נשים, ילדות וילדים), הטרדה מינית וניצול מיני, סחר בנשים וזנות בכפייה, סטריאוטיפים וזלזול בנשים – כל אלה הן תופעות שנשים בישראל ובעולם מתמודדות איתן יום יום.

רבות דובר על "הדרת נשים" לאחרונה ולכאורה היה עיסוק בנושא "פמיניסטי" בתקשורת המיינסטרים. לצערי, לא הצלחתי להצטרף ל"חגיגה" הזו. אפליה ודיכוי של נשים הוא נושא יומיומי כאוב (כולל המאבק על ההפרדה באוטובוסים) שבמרכזו נמצאים כל הנושאים שציינתי לעיל. (מרב מיכאלי מסבירה באופן חד ובהיר מי מרוויח מהמסיבה התקשורתית הזו במאמר הדעה שלה).

הנכחת האישה בשפה

נושא מרכזי שעדיין לא ציינתי הוא נושא השפה.

"שיחתך חשובה לנו – אנא המתן ותענה בהקדם" (חברת טלפון)

"אפרת וולפסון היקר, מצורפת החשבונית החודשית שלך" (אימייל מהבנק שלי)

"תקנה את האוטו XXXX ותצא גבר גבר!" (עוד פרסומת מעיקה…)

באופן כללי, מלבד יוצאי דופן מעטים, כל פרסומת, כל מודעה, כל חברת תקשורת/בריאות/חברות ממשלתיות פונות אליי בלשון זכר כאילו הייתי כלולה איכשהו בתוך לשון זכר! גם אנחנו הנשים נוטות לקבל זאת באופן טבעי ואף לדבר על עצמנו בלשון זכר! דוגמא משעשעת; חברה שלי שאלה אותי לפני זמן מה: "את מכירה את זה שאתה מניק, אבל אתה לא יודע אם יש לך מספיק חלב?"
"זה כמו שאתה יולד בבית חולים, אבל אתה מרגיש בבית"

נראה לי שהבנתן/ם את הנקודה.

אין לי כל ספק שהשפה מייצרת מציאות – או במונחים של הפילוסוף מישל פוקו מדובר ב"הטרוטופיה לשונית" – האופן שבו התרבות, החברה והשפה מגדירות את היחיד/ה בחברה, את המחשבות, התפיסות ואפילו הזהות וההגדרה העצמית שלה/ו. בהקשר זה, עולה עוד יותר חשיבות השימוש בלשון נקבה.

לכן, אני משתמשת בתדירות בלשון נקבה במישור האישי והמקצועי: בקבוצת הנוער שאני מנחה, מכיוון שיש 6 בנות ו2 בנים, אני מקפידה לדבר אליהן בלשון נקבה ולהנכיח את לשון נקבה בחדר באופן קבוע. כך גם במאמרים ובניוזלטרים שאני כותבת. גם עם ילדיי וגם בגן הורים שאני מגננת בו חשוב לי להשתמש לסירוגין בלשון נקבה ובלשון זכר – והתוצאות ניכרות.

גברים נוטים לפעמים להתרעם על כך שאני כוללת אותם בתוך לשון נקבה, בלי לתת את הדעת על כך שאנו הנשים נאלצות לקבל את הכללתנו בלשון זכר על בסיס יומיומי. לדעתי, לפעמים אפליה מתקנת נדרשת, ולרוב נדרשת מודעות לשימוש בשפה שכוללת גם נשים וגם גברים – אפילו אם היא יותר מסורבלת.

הקשר בין קיימות לפמיניזם

ברמה הפשוטה ביותר – קיימות עוסקת ביצירת מארג חיים בר-קיימא ומאוזן – ובמארג שכזה אין מקום לדיכוי וניצול של אף אחד: נשים, בע"ח, עניים, פליטים, מזרחים, עולים, פלסטינים וכו' (לצערי במדינה שלנו לא חסרות דוגמאות לניצול, דיכוי ואפליה). מערכת מקיימת צריכה לדאוג לצרכים של כולן/ם, מתוך הכרה בכך שהערך של כל מרכיב במערכת שווה בחשיבותו. אם כן על כל מערכת מקיימת להכיר בכך שהצרכים של כולנו שווים בחשיבותם, ולנהל את השיקולים שלה בהתאם לכך.

בשנות ה70 של המאה ה-20 קמה תנועה שנקראת אקו-פמיניזם. האקו-פמיניזם מצביע על הקשר שבין שעבוד האדמה, בעלי החיים והצמחים לטובת המין האנושי לבין שעבוד האישה ואפלייתה. על פי הפילוסופיה האקו-פמיניסטית, המקור לבעיות רבות בעולם – גזענות, אפליה, פערים חברתיים, הרס הטבע וכד' – הוא במבנה הפטריארכאלי של החברה, שמהווה בעצם את הבסיס למשנה הקפיטליסטית שמעלה על נס את התחרותיות, שליטה באחרים, תפיסה דואלית של "win-lose", היררכיה ועוד. במקום זאת, אם נאמץ מודלים (נשיים בבסיסם) של שיתוף פעולה, עידוד המגוון, תפיסת האחדות, נתינה ואהבה ללא תנאי, תפיסת "win-win" ותודעת "הרשת", ייתכן שנוכל להציל את האנושות מהקטסטרופה שהיא שועטת לעברה.

תנועת האקו-פמיניזם יוצרת את החיבור הכה חשוב בין ארגוני סביבה, ארגוני זכויות אדם/צדק חברתי וארגוני זכויות הנשים. במובן מסוים, ניתן לזהות השפעות של התפיסה האקו-פמיניסטית במעבר ההדרגתי למודלים מעגליים ו/או רשתיים שראינו בתנועות המחאה העולמיות מאז הקיץ האחרון.

עם זאת, העבודה עדיין מרובה – ולנו יש הזדמנות כא/נשים שמנסות/ים לקדם את תחום הקיימות להעלות את המודעות של עצמנו ושל אחרים לנושא השפה ונושא הפמיניזם בכלל.

לסיכום – אנקדוטה משעשעת

משהו שלא ידעתן/ם על הכותרת של אתר "בידיים". הרבה לפני שהתחלתי לכתוב באתר "בידיים", כשנתקלתי בו לראשונה – התלהבתי מאוד מהאתר אך הפריע לי שהכותרת של האתר הייתה "קח את הקיימות בידיים – עשה זאת בעצמך". הרשתי לעצמי לכתוב לאסף ולבקש ממנו לשקול לשנות את הכותרת ל "קחו" או "קחי/ו" את הקיימות בידיים. אסף נענה להצעה ואמר שפשוט לא חשב על זה. עכשיו עברו שנתיים ופתאום שמתי לב שאסף שינה את התווית על התמונה שלי מ"חוקר" ל"חוקרת" בלי שהייתי צריכה להאיר את עיניו בנושא! :-)

כלומר הדברים הללו מחלחלים. ככל שאנחנו ננכיח את לשון נקבה בשפה המדוברת והכתובה, כך המודעות לנושא תלך ותגבר ובהדרגה מודלים מקיימים יותר יוכלו לתפוס את מקומם של המודלים הפטריארכאליים.

תודה על ההקשבה….אשמח לתגובות!

*הארה: אני רוצה לסייג את מה שכתבתי בכך שברור שמדובר בהכללה – כמובן שישנם גברים בעלי תכונות, תפיסה ותודעה שמעודדת שיתוף פעולה, נתינה, מגוון וכולי, וישנן נשים מאוד תחרותיות ואגרסיביות. הרעיון הוא לאפשר את החופש לכל אחת ואחד מאיתנו להיות עצמנו ולא לשים אותנו בתבניות. מקווה שהמסר עבר בכל אופן…

לקריאה נוספת, ספרים ומאמרים מומלצים:

בל הוקס – סופרת אפרו-אמריקאית פמיניסטית שמדגישה מאוד את הקשר בין פמיניזם, אפליה גזעית וקפיטליזם – בשפה נגישה ואפילו פואטית. (יש לה גם ספרים מדהימים על חינוך אבל על זה במאמר נפרד…)
bell hooks – Ain’t I a Woman?: Black Women and Feminism (1981)
Feminism is for Everybody: Passionate Politics (2000)

מישל פוקו – "המילים והדברים" (1966)

וספר שעוד לא קראתי אבל נשמע שווה קריאה בהקשר של "שפה מייצרת מציאות" –
מישל פוקו – "הטרוטופיה" הוצאת רסלינג 2003.

מאמר מומלץ באנגלית על זרמים שונים באקו-פמיניזם –

Twine, R. (2001) Ecofeminisms in Process. Ecofem.org eJournal: http://www.lancs.ac.uk/staff/twine/ecofem/ecofemreadings.html

לתוכן זה נכתבו 14 תגובות

  • המאבק הלשוני של הפמיניסטיות, קצת מצחיק אותי.

    אחרי שהשולחנים הפכו לשולחנות, והכסאים הפכו לכסאות, והחלונים הפכו לחלונות. אפילו מלכי היער, האריים, הפכו לאריות, מה יש להתלונן על קיפוח לשוני? הגברים אמנם גברים, אבל האבים הפכו לאבות. והסבים כבר מתגלגלים בלשון כסבות. אפילו הריבוי של אדון, נשמע במקומותינו לא מעט בלשון נקיבה. הריבוי של האדון שלי, הוא לא אדונים שלי, אנחנו אומרים רבותי. הריבוי של רב, (אדון בארמית), הוא רבות! לא רבנים. רבנים זה ריבוי של רבן.

    אמנם אנני בלשן, אבל מתוך היכרות טובה עם השפה העברית, רק לשון נקיבה היא לשון ייחודית. לנקיבות בלבד. מה שנקרא 'לשון זכר', הוא לא לשון של זכרים בלבד, אלא לשון כללית. לגברים ולנשים כאחד.

    השפה עצמה נוצרה והתפתחה, הרבה לפני שנוסח הדקדוק. אלפי שנים לפני שנכתבו ספרי הדקדוק. מי שניסח לראשונה ספרי דקדוק, החליט שאם יש בשפה לשון נקיבה, מן הסתם יש להציב מולה 'לשון זכר' דקדוקית, שבפועל, לא קיימת ולא היתה קיימת. כל האחרים הלכו בדרכו. לא רק בעבר ההיסטורי, גם היום נשים מדברות בינן ובין עצמן בלשון כללית. התפתחות לשון הנקיבה בשפה, היא מסיבות סוציולוגיות אנתרופולוגיות ופסיכולוגיות שאני לא אנסה להסביר כאן, אבל זו עובדה. זה רווח גם היום, יותר מכך, ילדות קטנות יוצרות לעצמן לקסיקון נשי ייחודי גם כיום. בדרך כלל המילים הייחודיות נמוגות, כי דרכי הביטוי הלא מילוליות, שנערות מפתחות בגיל ההתבגרות, משמרות שפה נשית ייחודית, שגברים מתקשים להבין. נשים מבינות זו את זו הרבה יותר טוב, בגלל הביטוי הלא מילולי הייחודי.

    האמת, מה אכפת לי אם כל השפה תהיה "לשון נקיבה"? ממש לא אכפת לי. אולי יש מקום גם בשפה שלנו לבטל את ההפרדה "הדקדוקית הזו. אולי לא סתם השפה האנגלית הפכה להיות השפה הרווחת, כי אין בה הבחנה דקדוקית של נקיבה. אבל להציג אותה כקיפוח נשי, זה מצחיק אותי. דומה בעיני כאבסורד לראות במילה בעל, מילה אנטי נשית. המילה אשה, היא הצד הנשי בתואר הנשואים. המילה איש, היה התואר הגברי. אשתי – אישי. אשתו – אישה. כך צויינו בני הזוג בתנ"ך.

    אכן המילה בעל, מציינת בעלות על דבר. אבל לשורש המילה בעל, יש משמעויות נוספות. אחת מהן היא שם אל קדמון. עבודת הבעל היתה רווחת מאוד בקרב היהודים בארץ. מקור המילה בעל כתיאור מצב אישות, בא דווקא מנשים שרצו לבטא לאיש שלהן, יחס כבוד של אל. התייחסו לאיש שלהן כאל האל שלהן, הבעל שלהן. (עשו את זה נשים, שמצאו לעצמן אביר חלומות, בניגוד לרוב הגברים שהם גברים פשוטים). זה, מקור המילה העברית בעל, שמתארת יחסי אישות, יחסי משפחה. אחרי שעבודת האלילים השונים נכחדה מהתודעה הציבורית, נשכח מקורו של התואר הזה.

  • יונה וולך אמרה שהעברית היא סקסמניאקית וככל שאני חושבת על זה זה נראה לי יותר נכון וקשה.. נמצא בכל מקום ומאלץ אותנו להיות כנועיםות או טרחניםות

    חבל על הגברים המתרעמים כשפונים אליהם בלשון נקבה, כל כך קשה להיות עבד לדרישות המגדריות שלך, והם כנראה נורא שם. מחכה לראות דור עם בנים שלא ירגישו נלעגים כשיפנו אליהם בלשון נקבה, או שירשו לעצמם לקבל בעצמם תכונות נשיות. זה יתן להם המון חופש.

    כיף לראות את הקשר בין פמניזם לקיימות וכיף להכיר!

  • וכמובן, שכחתי לציין שגם הפניה בלשון רבים היא למעשה לשון זכר: צריך לומר: אתם קחו, אתן קחנה. בגלל שזה פחות שגור, זה נשמע לנו כפניה כללית לשני המינים. אבל זו עדיין טעות לשונית וזה עדיין מקומם.

    • אפרת וולפסון

      היי ענבל – תודה על תגובתך
      כמובן ש"קחו" זה עדיין לשון זכר אבל מכיוון שתצורת ה"קחנה" ממש לא בשימוש אני מרשה לעצמי את ההנחה הזאת
      ב"עברית מדוברת" זה תקין :-)

  • אפרת, כל כך נכון! לפני יותר מעשר שנים האקדמיה ללשון ביטלה את הכלל המרתיח שקבע שאם יש אפילו גבר אחד בקבוצה של לא משנה כמה נשים- עלינו לפנות אל הקבוצה הזו בלשון זכר. האקדמיה ללשון קבעה שיש לדבר אל הקבוצה על פי רוב.

    אני למדתי מקצוע טיפולי ורוב הסטודנטיות היו נשים. בתקופת לימודי המרצים/ות התחלקו לשניים: אלה שדיברו אל הכיתה בלשון נקבה, ותיקנו מיד את עצמן/ם: אה, סליחה, יש פה גבר (סליחה???)
    ואלה שדיברו אל הכיתה בלשון נקבה, והתנצלו בפני הגבר התורן על הפגיעה האופציונלית ברגשותיו.
    אני וחברותי הנשים מעולם לא זכינו להתנצלות על שמדברים איתנו בלשון זכר כל חיינו!
    מדוע זה ברור מאליו שאנחנו צריכות להיקרא בלשון זכר, ואילו גבר ראוי להתנצלות על כך?

    ובכלל, חשבתם על כך שאיברים נשיים נקראים בלשון זכר?
    איך זה שרחם, פות, שד- אמורים להיות לשון זכר?
    יכול להיות מצב שפין ואשכים היו נקראים בלשון נקבה?
    בתור התחלה, אני מזכירה לנו לדבר על איברינו הנשיים (ואפילו על כל איברי גופינו.) בלשון נקבה, ולחנך את ילדותינו וילדינו לדבר כך.

    חישבו על הניכור והאבסורד שבאמירת שדיים בריאים לעומת שדיים בריאות. הרי זה האיבר הכי נשי שיש! ממש כמו 'את מכירה את זה, שכשאתה מיניק…')

    • אני יועצת לשון וברצוי להביא לידיעתך.
      שהאקדמיה לא ביטלה את חוק הזכר/נקבה.
      זוהי שמועה בלבד.
      הטענה היא כי הפניה בזכר היא לכלל האוכלוסיה, ואילו הפניה בנקבה היא מקרה פרטי. כפי שאין בית חולות, אלא רק בית חולים (לעומת בית יולדות), וכן אין גן ילדות, אלא רק גן ילדים, ולא משנה מיהו הרוב.
      השפה החלה תהליך של ביטול ההבחנה בין זכר לנקבה ברבים. אם נאמץ ונזרז את התהליך, השוויון יהיה חד משמעי וברור יותר. כשאני מציינת "נאמץ" או "נזרז" איש אינו חש אפליה, כי אין במילים אלו הבחנה בין זכר לנקבה. עלינו לאמץ את חוסר ההבחנה גם בצורות אחרות כדי להדגיש את השוויון.

    • קונילמל |

      בלוטת הערמונית היא מילה נקבית לאיבר זכרי בעליל. גם שופכה. גם עורלה. שלא לדבר על קרחת, כרס ופיאות-לחיים! נראה לי שיש לפמיניסטים ולפמיניסטיות מספיק נושאים מוצדקים להתרעם עליהם גם בלי להטפל למין הדקדוקי.

      • אפרת וולפסון

        היי קונילמל, תודה על התגובה!
        בהחלט יש לפמיניסטים ופמיניסטיות הרבה עבודה, אך שינוי השפה והמודעות לשפה היא חלק חשוב מהעבודה הזו (לדעתי לפחות :-) ) הסברתי ארוכות במאמר למה אני חושבת שהשפה היא מרכיב מרכזי בעיצוב המציאות – ממליצה לך לקרוא את הספר המרתק של מישל פוקו שמומלץ עליו בסוף המאמר, שעוסק בדיוק בנושא של חשיבות השפה כמעצבת מציאות.

        בהצלחה לנו!
        אפרת

  • למרות שאני קרוב במובנים מסויימים לדעתך, ואני מבין למה הפרדת שרירותית בשפה בין זכר ונקבה מגבילה ומקוממת. אני לא חושב שביססת היטב את הקשר שבין פמיניזם לקיימות. ויותר מכך הטענה שמודלים מסויימים הם נשיים היא מעליבה בעולם שובינסטי ומגוחכת בעולם הוגן. מה נשי בשיתוף פעולה? מה לא גברי בזה? מה בכלל המשמעות של מגדר בעניין זה?

    בעניין נוסף – בחרת שלא להשתמש בצורת הריבוי של נקבה כלל, לדוגמא : ננכיחנה(כמעט שנשכחה צורת דיבור/כתיבה זו). אחד הממקצועות היחידים שעדיין רווח השימוש בצורה זאת היא מתמטיקה, לדוגמא : תהיינה 2 פונקציות זה משפט די שגור בקורסים למתמטיקה.

    ודבר אחרון – מערכון של החמישיה הקאמרית בנושא:
    http://www.youtube.com/watch?v=WT9mWgy6EsQ

    • אפרת וולפסון

      תודה מתן – אחלה מערכון :-)

      צפיתי מראש את התגובה הזו ולכן באמת סייגתי את זה בכך ששמדובר בהכללה ואכן יש גברים מאוד מכילים ומשתפי פעולה וכולי ונשים מאוד אגרסיביות וכולי.
      א-ב-ל
      באופן כללי הכלה קבלה ואהבה ללא תנאי הן תכונות נשיות באופיין ואפילו אפשר לאמר אימהיות. יש ממצאים שמעידים כי בחברות מטריארכליות (כלומר חברה שסבבה סביב האישה ואף האלוהות הייתה נשית) הערך העליון היה שיתוף פעולה ולא מלחמה ובחברות אלה לרוב לא תמצא מעמדות היררכיים (שקיימים בכל חברה פטריארכלית).

      אני ממליצה מאוד על הספר של הסוציולוגית ריאן אייזלר – הגביע והחרב The Chalice and the Blade – שמתאר בדיוק את התרבויות הללו. (ואם אין לך זמן לקרוא את כל הספר – אני מניחה שחיפוש גוגל על "חברה מטריארכלית" יכול לספק שפע של מידע בנושא).

      שוב תודה!
      אפרת

      • היי אפרת, אני שמח שאהבת את המערכון. ניסיתי לנסח את רעיונותי בנושא אך הם ארוכים ביותר. את מעלה סוגיות מעניינות. תודה על המאמר. אשמח לקרוא ולדעת יותר על חברות מטריאכליות. יצא לי לפגוש חברה כזאת בלוגו חו שבסין. מדובר באמת בצורת חיים חדשה(בשבילי) ומעניינת.

        תודה רבה,
        מתן.

  • כדי להוריד סירבול – אני פשוט נמנעת מהקוים המלוכסנים: אפשר לכתוב רוציםות או כולםן או וכולי – אני מוצאת את זה פחות מפריע בעיניים מקו מלוכסן וזה איכשהו עובר חלק בקריאה.

  • שלום אפרת,
    נעים מאוד להכיר.
    הבאת דוגמא נהדרת ושמישה במחוזותינו לצערי – אפרת וולפסון היקר.
    את נוגעת בנושא מאוד קרוב ללבי. באופן עקבי בפוסטים הקצרים והארוכים שלי ובפייסבוק אני שמה דגש על זכר / נקבה וכו.

    חייתי כמה שנים בחו"ל ובשפה האנגלית הפנייה היא אחידה וההטייה.
    והנה ששבתי ארצה וראיתי שאין משמעות להיותי אישה כי בעניין מסמכים, פרסומות ועוד אני
    זכר. באותם שנים במודעות דרושים היתה הפליה נוראית כמו:
    דרוש מנכ"ל
    דרושה מזכירה
    הדרך עוד ארוכה. אני מסכימה אתך – השיח והשפה יחלחלו ויפעלו לשינוי, אצל הגברים ואצל הנשים עצמן.

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן