כבר שבוע שאני חיה בבית על הים. היאכטה שייכת לחברים, שהזמינו אותנו להצטרף אליהם להפלגה המשפחתית שלהם. אז כרגע אנחנו חיים ביחד, 10 אנשים, 4 מבוגרים ו6 ילדים על שטח מחייה של LAGOON 440. בבית, על האדמה, הייתה לי הרבה פעמים תחושה של כלא. כאילו הבית חוצץ ביני ובין העולם ומונע ממני להיות חלק מהטבע.
כבר שבוע שאני חיה בבית על הים.
מה-2.7 אני חיה ביאכטה (ספינה בעברית) ששייכת לחברים, שהזמינו אותנו להצטרף אליהם להפלגה המשפחתית שלהם. הם מתוכננים להפליג כשנה, עד אוסטרליה. ואנחנו מצטרפים רק לחודשים. אנחנו זה אני, בן – זוגי ושלושת ילדינו.
אז כרגע אנחנו חיים ביחד, 10 אנשים, 4 מבוגרים ו6 ילדים על שטח מחייה של LAGOON 440.
בהשוואה לבתים רגילים זאת צפיפות איומה. אבל הבית (כלומר היאכטה) מעוצב בצורה כל כך פונקציונלית ומדוייקת שלא מרגישים צפיפות. לכל אחד יש פינה משלו והחלל המשותף הוא הסלון-מטבח. אין סתם קירות – כל קיר טומן בחובו ארון. כל מיטה מכילה מתחתיה מגירות. כל ספסל נתח לארגז. הכל כל-כך שימושי ונכון. בדיוק כמו שאני אוהבת.
עוד דבר שממש מוצא חן בעיני הוא השילוב של החוץ והפנים.
בבית, על האדמה, הייתה לי הרבה פעמים תחושה של כלא. כאילו הבית חוצץ ביני ובין העולם ומונע ממני להיות חלק מהטבע.
מצד שני – קיימת ההתמכרות לפינוק ולהגנה שהבית מספק מפגעי מזג האוויר, יתושים וחיות אחרות. כאן, על הים, הבית מספק לי הגנה ועם זאת מאפשר לי לחוש את החוץ. אני לא מרגישה נפרדת.
אין כאן יתושים וכל החלונות פתוחים. הרוח היא המזגן והמאוורר שלנו. והיא נושבת ללא הפסקה. הבית מלא בחלונות שמכניסים פנימה אור ואתו גם את הנוף המהמם שסביבנו… מפרץ טרופי ירוק, מים כחולים והרבה יאכטות נוספות מסביב.
כשהנוף הזה מקיף אותנו מסביב אין צורך בתמונות או אביזרי קישוט אחרים שיעטרו את קירות הבית.
תוסיפו לזה נדנוד עדין במשך כל היום ורחש של גלים מתדפקים על דפנות הספינה… אני חושבת שמצאתי את בית חלומותיי.
לא שהחיים על הספינה כל-כך פשוטים. הם מצריכים שינוי הרגלים ודפוסים בהרבה תחומים.
השירותים למשל מופעלים ע”י משאבה ידנית ששואבת את מי הים פנימה ואת מה שיצרנו החוצה. אסור להשליך נייר טואלט ולכן צריך להתרגל לשים אותו בשקית ניילון בצד. מים עולים הרבה כסף ולכן צריך לחסוך הרבה יותר מבבית שעזבנו. וחשמל יש רק סולרי ואין לנו הרבה פאנלים אז גם בזה צריך לחסוך. אם כי ראיתי שלהרבה מהשכנים יש שבשבת רוח שמספקת חשמל כל היום וכל הלילה.
את הקומפוסט אנחנו אומנם מפרידים אבל מה אפשר לעשות עם קומפוסט בלב ים? רוב יורדי הים שהכרנו משליכים אותו לדגים. לצערי ולתדהמתי גיליתי שגם פחיות ריקות וזכוכית מפרידים ומשליכים לעומק הים על מנת שיתפרקו לאיטם לחלודה ולחול בחזרה.
לא בדקתי לעומק אבל כנראה שכל תושבי באי שלידו אנו כרגע עוגנים, מזרימים את הביוב שלהם לים וכנראה גם מטמינים את האשפה שלהם בים.
כנראה שאין לאן לברוח בתחום הזה…
לאן שלא נלך על פני הכדור הקטן שלנו, בני האדם מזהמים את סביבתם באופן מחפיר.
לתוכן זה נכתבה תגובה אחת