כמדריך תגובה לזה שפורסם באתר לפני כשבוע אודות בניית שולחן עבודה – שולחן נגרות קומפקטי מבסיס של מכונת תפירה. כן ירבו שולחנות העבודה, שיגדילו את האפשרות ליותר אנשים שבוחרים לעבוד (”לעשות זאת בעצמם”)
מזה זמן חיפשתי בסיס למכונת תפירה זינגר, ללא מטרה מוגדרת. כמה ממכרי אירגנו להם בסיסים כאלו, צבעו בספריי זפת, הניחו פלטת זכוכית על רפידות דביקות והציגו עליהם לראווה את הוואזות בסלון.
השולחן שלי החל את דרכו אצל ידידי אסף (לא אסף, אסף אחר). יום אחד הודיע לי שעכשיו – אבל ממש עכשיו – הוא הולך לזרוק אחד משני השולחנות שלו. ניסיתי להסביר לו שבכלל נתפס לי הגב, ואצטרך לבוא עם אוטו בשעה שיש חניה במרכז תל אביב ועוד לגייס אותו כסבל. והוא בשלו – עכשיו אני יורד איתך למטה וסוחב את השולחן בעצמי עד הבית שלך וגם מעלה אותו במדרגות למעלה – וכך היה.
באותם הימים ניסיתי ללמוד איך לנסר ישר על שולחן נגרים מתקפל. השולחן רקד ונסע עם כל הפעלת כוח, והמשטח העליון שלו לא התאים לקידוח לשם קיבוע אביזרים.
משקלו של השולחן החדש נראה מבטיח, מבטיחה פחות היתה העובדה הנראית כאן בתמונה – אחת הרגליים היתה שבורה והשולחן נטה על צידו. כיוון שריתוכים הם לא בשבילי, החלטתי לבנות “פיגום” מחומר שאני מסתדר איתו יותר – עץ. לתומכות נקדחו מלמטה 4 ברגי פילוס שנקנו אצל ביטר באלנבי. בתמונה כל הסיפור לפני ההרכבה.
ב”פיגום” נוסרה מגרעת עליה הונחו רגלי השולחן, חלקיו חוברו בעזרת ברגים באורך מתאים ובסיוע מברגה. ברגי הפילוס הוברגו לשרוול מתאים שהוברג לקדח בעץ (קוטר ועומק הקדח, הכנסת השרוול בהברגה או בעזרת פטיש – לפי הסוג שקניתם).
הקרשים הקטנים מימין הוברגו דרך קדחים קיימים בראש השולחן, ועליהם הונח משטח העבודה המורכב משני קרשים בריאים 20/5.
המחשבה הראשונית היתה לפלס את שני הקרשים במרחק קטן זה מזה כך שאוכל להסיע עליהם את הג’יגסו ועדיין לשמור על פלטת הבסיס שלו אופקית (להקטנת סטיית המסורית מהאנך, בעיה ידועה במסורים אנכיים עם מנגנון “פנדל” לחיתוך מהיר יותר). שיקול נוסף היה היכולת לקבע אלמנט בשני קצותיו בעזרת קליבות, ולקדוח באמצעו חור עובר.
הפלטה העליונה תוכננה להיות פריקה עם אופציה להגבהה, ולשם כך ניקנו ברגים ארוכים אצל “כל תבריג” בדרך פתח תקוה.
ראשי הברגים שוקעו בפלטה כדי שלא יפריעו לעבודה – קודם כורסם חור רחב ורדוד בעזרת מקדח פרפר, אח”כ נקדח חור עובר בעזרת מקדח עץ.
במבחן התוצאה, הקרשים התגלו כרחוקים מדי זה מזה ולא מספיק ישרים, די מהר גיליתי שעדיין נוח לי לנסר “מחוץ” לשולחן. יחסית לשולחן המתקפל הקודם השולחן יציב יותר אם כי עדיין לא מספיק לטעמי. משטח עבודה מעץ פשוט וזול הוא בעיני יתרון גדול – אין חשש לקדוח בו, להצמיד קליבות בכל מקום ובעתיד גם להבריג מלחציים לכשאמצא משהו מתאים.
איתיאל שלום,
ראשית נהניתי מהאתר שלך, כל הכבוד על מה שאתה עושה. אסף עם המרכז בטבעון ולב וחבריו (ואני בתוכם) עם בית המלאכה הפתוח המתוכנן בתל אביב, עוברים לנו דברים כאלה בראש.
את הקורות קיבעתי לפי חורי הברגים הקיימים בשולחן. זה עץ זול מחתיכה אחת הכוללת את מרכז חתך הגזע, וסביר מאוד להניח שיתפתל עם הזמן.
היו עוד 4 קוביות בעובי 5 ס”מ שהתכוונתי להגביה בעזרתן את הקורות, כדי לאפשר נסיעת הג’יגסו. מאחר וכל העסק לא מספיק ישר, ויתרתי על העניין. בהזדמנות שתיפול לידי פלטת עץ עבה וכבדה, אחליף את משטח השולחן.
שלום יעקב. נחמד השילוב בין מקורות היצירה השונים – תפירה ועבודת העץ. ויפה שאתה משתף בנסיון גם שלא יוצא פיקס. מספר הערות:
1. סביר להניח שקורות ה5*20 יקבלו פיתול במשך הזמן כי הקיבוע מאד בצד
2. בגלל ההקורות שמתחת, יקשה להיכנס מבחוץ עם ג’יקסו, ואולי לכך התכוונת ולא הבנתי.
נותר לך רק למצוא שימוש לרגלית ולתמסורת, ושיחקת אותה.
איתיאל