מים אפורים בבית צמוד קרקע – חלק א’

טכנולוגיה נאותה

בסדרה הבאה אבצע ביחד אתכם, שלב אחרי שלב, את מערכת המים האפורים בבית החדש שלי. השלב הראשון בביצוע הוא כמובן – תכנון. מה עושים בתכנון? מתבוננים, משרטטים, מחשבים, ומתכוננים לביצוע. זהו החלק הראשון בסדרה – עיקרו הערכת המצב וניתוח הנתונים בשטח.

בסדרה הבאה אבצע ביחד אתכם, שלב אחרי שלב, את מערכת המים האפורים בבית החדש שלי. השלב הראשון בביצוע הוא כמובן – תכנון. מה עושים בתכנון? מתבוננים, משרטטים, מחשבים, ומתכוננים לביצוע. זהו החלק הראשון בסדרה – עיקרו הערכת המצב וניתוח הנתונים בשטח.

מעט רקע

כתבתי כבר על חוק המים האפורים בעבר, ונתתי סקירה על חלקים גדולים מהשיטה שארצה ליישם במקרה הזה (אני ממליץ לקרוא ולצפות בסרטונים שקישרתי אליהם כדי לקבל מושג רחב יותר לפני שקוראים את המדריך הזה).

כדי לסכם במשפט אחד – מים אפורים הם מים נקיים שזוהמו בשימוש אנושי, עד רמה שנחשבת מסוכנת לשימושחוזר (מים שחורים בדרך כלל מיוחסים למים עם צואת אדם, אבל אני חושב שהרבה יותר חשוב להכיל הגדרה מים מתעשיות פרמקולוגיות למשל).

הרגולטורים חוששים בעיקר מבעיות בריאותיות, על אף שלא אכפת להם (משום מה) מבעיות בריאותיות חמורות בהרבה – לדוגמא, זיהום האוויר במפרץ חיפה שהוכח מחקרית שהוא קשור בתחלואת סרטן ועוד אלפי מחלות. עד היום לא נשמע על אדם אחד שמת מטבילת ראש במערכת מים אפורים. אני אומר את זה מכיוון שכשהרגולטור מתייחס לחשיבות באיכות סינון המים (הוצאת הזיהומים מתוכם) הוא מתייחס למדדים פטוגניים בלבד (מזיקים לאדם באופן ישיר, מחוללי מחלות) ולא מתייחס לנזק עקיף כמו המלחת קרקעות.

אנחנו כן נתייחס לנזקים העקיפים ככל שמודעותנו משגת.

אזהרה: כל מה שנכתב כאן הוא בגדר דעות אישיות, ואין לראות זאת כהמלצה מכל סוג שהוא לעבור על שום חוק (בעיקר כדי שלא תאשימו אותי, ובלי קשר למה שאני באמת חושב על החוק.

5 ה-R-ים בצריכת מים

על חמשת הR-ים, שהיא אסטרטגיה לניהול פסולת ומשאבים כתבתי לא מזמן. יישום האסטרטגיה על כל סוג פסולת / משאב הוא שונה, ועל כן נתעכב על היישום הספציפי כשהמשאב שלנו הוא מים אפורים ביתיים בבתים צמודי קרקע. כמובן שיש עוד המון R-ים שאפשר לדבר עליהם, כמו שאתם יכולים לראות בתגובות למאמר על האסטרטגיה (אנשים הציעו לפחות עוד 5 רלוונטים), אך העקרון מובן.

כשאנחנו מדברים על סירוב, אנחנו גם מציבים את ההפחתה באותה המשבצת כי אם אי אפשר לסרב באופן מלא, אז אנחנו רק מסרבים באופן חלקי, או במילים אחרות מפחיתים. איך מפחיתים? – מקלחות קצרות, סטים של לבוש, שטיפת כלים יעילה, שירותי קומפוסט יבשים.

ועכשיו במורד סולם הR-ים הגענו לשימושחוזר ומחזור (הבאים בתור שרלוונטים לנושא המים), ואיתם צריך לחשוב מראש ולתכנן ובסעיף הבא אסביר מדוע.

מחזור מול שימושחוזר

ההבדל בין מחזור ושימושחוזר משמעותי מאוד כשמדובר במים מכיוון שקל מאוד להתבלבל ביניהם וההכרעה ביניהם משפיעה גם על היכולת להשתמש במים, וגם על המחיר הכלכלי והסביבתי של המערכת כולה.

ניקח את רעיון האסלה. האסלה לוקחת מים טובים לחלוטין, מה שנקרא מים נקיים, ומערבבת אותם עם מעט מאוד זיהום בנפח, אבל מאוד מרוכז. הסיבה הראשונה לקיומה של השיטה הזאת היא תכנון לקוי שהתחיל איפה שהוא באמצע המאה ה-19, עם עליית ההתמכרות הגדולה שלנו – הנפט. הסיבה השנייה היא הרגל מגונה שאנחנו לא מצליחים לשחרר. זה לא חייב להיות כך, אבל זה המצב.

מי האסלה, כאמור, מוגדרים כמים שחורים שעל מנת שנוכל להשתמש בהם שוב יש צורך (לכל הדעות) למחזר אותם, דהיינו להשקיע אנרגיה כדי לנקות אותם באמצעים מלאכותיים. אין שימוש ביתי שנוכל לעשות במים האלו ללא מחזור.  המחזור עצמו דורש תשומות גבוהות מאוד – מערכות מתוכחמות, מסנני חול בלחץ, ועוד שאר ירקות – רובם יקרים באנרגיה וכולם יקרים לכיס.

להבדיל – את הכביסה שלנו אנחנו עושים עם אגוזי סבון (נושא למאמר אחר) וללא מרכך כלל. כך יוצא שהמים שיוצאים מהמכונה (60 ליטר להפעלה בממוצע) יוצאים עם מעט יחסית מעט מאוד מזהמים (רק הבלאי של אגוזי הכביסה והלכלוך שיוצא מהבגדים) ורובם ככולם חומרים צמחיים או אבק ועפר. כך שאפשר לומר שממכונת הכביסה יוצאים מים כמעט נקיים, ואולי אפילו מעט עשירים יותר בגלל שהם נושאים איתם חומר אורגני נוסף (ממש מעט עשירים יותר, זה ברמת העיקרון בעיקר…)

עכשיו – בעוד שבמי האסלה איננו יכולים לעשות שימוש חוזר בקלות ובזול (אלו מים שבדרך כלל אפילו הקיצוניים ביותר מוותרים עליהם, או שפשוט מפעילים שירותי קומפוסט) המים של הכביסה (עם אגוזי כביסה) מתאימים להשקייה בלי להשקיע בהם שום תשומה נוספת! אז מה עושים? לא מערבבים!

הפרדת מקורות לפי רמות זיהום היא עיקרון חישוב בשימושחוזר במים אפורים כשנוקטים בגישת הפרמקלצ’ר הLowtech-יסטית (על משקל ההופכי של ההייטק). בפרמקלצ’ר נשתמש בפתרונות מבוזרים ומקומיים שעובדים יחד כמערכת מינימליסטית בתשומות ומקסימלית בתפוקות. במערכות מים אפורים קונבניצונאליות עובדים בגישה ריכוזית, בזבזנית בתשומות שלא יודעת לשים לב לפרטים הקטנים, ועל כן, כדי לפצות על כל אלה היא מאוד מחמירה, לרוב הרבה יותר מהנדרש (ממש משל לחיים הפוליטיים, לא?)

חוץ מההפרדה של המקורות לפי רמות זיהום, עלינו גם להקטין את הזיהום ככל האפשר בכל מקור ומקור. כך למשל, שימוש בסבון כלים מדולל, ושטיפת כלים עם ממש מעט סבון או אפילו בכלל בלי סבון, תקטין מראש את כמות הזיהום שנכנסת למים, ובכך תקטין את כמות האנרגיה שעלינו להשקיע כדי להשתמש במים שוב, בלי קשר באיזו מערכת אנחנו משתמשים ולאיזה שימוש. פחות זיהום במקור = פחות אנרגיה.

הערה על התכנון

אבצע כאן תכנון היברדי של אגני חיפוי מסועפים בשילוב ווריאציות שונות ואתן לא מעט רפרנס לארט לודוויג (Create an Oasis with Graywater), וגם קצת לבראד לנקסטר (Rainwater Harvesting), שניהם מאוד מוכרים בתחומם (את בראד אפילו פגשתי בסדנא בהנחייתו בקיץ שלפני שנתיים ביער הפיות שבבית אורן). מעבר על התכנון הזה לא מחליף קריאה בספרים של אף-אחד מהם, פעולה שאני ממליץ בחום לכל אדם שרוצה לגעת במים אפורים לעשות לפני שהוא מתחיל להוציא כסף או לחפור בורות.

ובכל זאת ועם כל הכבוד לעבודה המדהימה של ארט ובראד (ויש כבוד), אני כבר רואה מראש שהביצוע הסופי לא יהיה “כמו בספר” בדיוק, אלא מותאם למקום ולצרכים של הדיירים והלקוחות.

אז קודם כל, התבוננות

התכנון מבוסס על ארבעה חודשים של התבוננות במערכת המים הנוכחית של הבית (עם יציאות מים מוגבלות), במצב העצים והצרכים שלהם, ובדפוסי השימוש של משתמשי המערכת (שתי דירות, אחת מעל השנייה). את מסקנות ההתבוננות הפכתי לשרטוט, ולסעיפים שיבואו

שרטוט מקורות המים ומיקום העצים

השרטוט הוא כמובן סכמטי, ולא מדוייק בקנה מידה, אך הוא עוזר בתכנון. אם יש לכם כוח וסבלנות לעשות שרטוטים בקנה מידה מדוייק, זה יכול להועיל. אך רק אם זה לא מרפה את ידיכם.

בשרטוט אנחנו רואים את פיזור העצים על הטרסות, ומיקום מקורות המים. אפרט:

הערכת מקורות המים האפורים והנגישות אליהם

להערכת צריכת המים והערכת מקורות המים האפורים לא בהכרח תהייה אותה תוצאה. הגורם המגביל כאן הוא חופש הפעולה לשפץ או לבנות לפי תכנון מערכת אופטימלי, מה שבדרך כלל בבתים שכורים שואף לאפס.

אסור לי לעשות שום חור בקיר, שום הרמת בלטות, שום שיפוצים. בנוסף, המערכת צריכה להבנות בצורה הפיכה. העצים היו כאן לפני, ויהיו כאן אחרי – המערכת צריכה להיות הפיכה. אמנם זה קצת חבל שהעצים יתרגלו להרבה מים, ואז נצטרך לגמול אותם, אבל כל מה שאפשר לקוות הוא שהחוק ישתנה (בטח…), שהמודעות תעלה (הלוואי) ו/או שכשנעזוב נעזור למצוא שוכרים מתאימים שירצו לאמץ את המערכת (האפשרות הסבירה).

יציאת המים של כיור המטבח - אני עומד על הטרסה השנייהכך אותה יציאה נראית מקרוב. יוצאת מהקיר ומופנת שמאלה אל הביוב בצינור ארוךיציאת המים מהשכנים למעלה. מכונת הכביסה שלי מסתתרת מאחורי היריעה הלבנה, על אותו מישור

 

 

 

 

במקרה שלי, מקורות המים הזמינים שבהם אני יכול לעשות שימוש חוזר הם מכונת הכביסה שלי (1), כיור ומכונת הכביסה של השכנים מלמעלה (2), וכיור המטבח שלי (3). בשרטוט הם מסומנים באיקסים, כשגודל האיקס מרמז על כמות המים, וצבע האיקס (נע בין אפור לכחול, וסילחו לי עוורי הצבעים – גם אני אחד כזה) מעיד על מידת הזיהום במים (ראו מחזור מול שימושחוזר, למעלה). המים מהשכנים, למשל (2) עתירי מלחים, מפאת סבון ומרכך הכביסה.

הערכת צרכי ההשקיה

אם כך, לפי הערכת צריכת המים, ואחרי חיסכון במים באמצעים הקיימים (ראו 5 ה-R-ים בצריכת מים, למעלה) כל מכונת כביסה תורמת 60 ליטר בממוצע בהפעלה, וכיור ביתי ממוצע תורם כ-15-20 ליטר ביום. מכיוון שרוב העצים בשטח הם הדרים, הם היו שמחים אפילו להרבה יותר מהכמות המוצעת, כך שהעיקרון לפיו חילקתי את מקורות המים לעצים, לא היה לפי דרישת העצים, אלא לפי מרחק מנקודת המוצא, ורמת הזיהום (אדבר על כך יותר כשאגיע לטיפול במים ממכונת הכביסה שלי).

בשטח נמצאים שני עצים גדולים שלא יקבלו השקייה (אשכולית גדולה בטרסה השניה, ותפוז בראשונה), כיוון שהם לא זקוקים לה (ראו סעיף הבא) ונותנים יופי של פרי גם בלי מים נוספים.

עץ תפוז - נותן יופי של פרי גם בלי השקייה בכללעץ אשכולית גדול בטרסה השניה - נותן יופי של פרי (למרות שרוב הפרי לא בשימוש)

 

 

 

 

בטרסה השנייה נמצא שני הדרים פרובלמטיים (א’ + ב’) שעליהם נדבר ראשונים ועץ תאנה קטנטן (ג’).

עץ א' בשרטוט - לימון שכמעט כלו יבש. יצטרך טיפול. ננסה לעזור לוהדר נוסף (ב') בטרסה השנייה - חזיר של קנה שבורה, עץ שהתייבש, ננסה לעזור לותאנה קטנה (ג') על הטרסה השנייה

 

 

 

ובטרסה השלישית נמצאים שני הדרים קטנים אך יחסית בריאים (ד’ + ה’), ובתחתיתה עוד תאנה קטנה (ו’).

הדר (ד') בין הטרסה השניה לשלישית על טרסה קטנה משלוהדר (ה') בטרסה השלישיתתאנה קטנה (ו') למרות שהיא נראית כמו משהו אחר

 

 

 

הערכת השיפועים

על החשיבות בשיפועים והביצוע הנכון נדבר בתכנון הספציפי של כל אחת מתתי-המערכת, כיוון שלכל סוג מקור ואופן שימוש יש דגשים שונים בעבודה עם השיפוע. מכיוון שאנחנו שואפים למינימום אנרגיה וחלקים זזים/ חשמליים/ קנויים (= מקסימום עמידות וזה בלי קשר ליכולת הסינון המחזור, זאת פשוט עובדה) – או פאסיביות במילה אחת, יהיה עלינו לדעת לנצל את השיפוע כיאות, ולא לבזבז אותו לחינם כיוון שהכל כאן יעבוד על גרביטציה.

בשרטוט אנחנו רואים שלושה מפלסים. במפלס הראשון יש רק עץ תפוז אחד שלא הולך לקבל מים מהמערכת, משתי סיבות:

  1. מקור המים האפורים הקרוב לעץ הוא נמוך מגובה פני האדמה של העץ כיוון הוא יוצא מקיר הטרסה הראשונה. שאר מקורות המים פשוט רחוקים מדי, והמרחק שביניהם עובר על פני דלת הכניסה לבית ועל פני משטח בטון ארוך שבו אי אפשר לחפור את הצינור לאדמה.
  2. הוא מניב פרי די יפה גם בלי השקייה כלל (ראינו את זה בחורף שלם של תפוזים טעימים, למרות שהיו קצת קטנים). ככל הנראה הוא פגע באיזה מערכת ביוב וממנה הוא מקבל מים, אבל בסופו של דבר, זה לא משנה למה – הוא לא זקוק להשקייה.

שני המפלסים הנמוכים יותר בעלי שיפוע משמעותי ביחס למקורות המים, שיכול להיות לטובתנו או בעוכרנו, תלוי בטיב התכנון שלנו (4 מטר מלמעלה עד למטה – זה די הרבה).

קצב החלחול (Perk Rate)

חשוב להכיר את קצב החלחול של האדמה על מנת להעריך את צורת הטמעת המים בקרקע. שוב, על זה נדבר ביישום הספציפי של תתי-המערכות, כיוון שבכל אחת מהווריאציות שניישם יש התייחסות שונה לחלחול.

מדידת קצב החלחול נעשית על ידי חפירת בור באדמה, ריקון נפח ידוע מראש של מים לתוך הבור, ובדיקה של הזמן שלוקח לאדמה “לשתות” את כל המים. בגדול, אדמות מאוד חרסיתיות ידרשו אגנים בעלי נפח גדול יותר, ואדמות מאוד חוליות אולי ידרשו טכניקות של חיפוי חלקי של האגנים בממברנה מחוררת (יריעות פלסטיק, ברזנט או…?) כדי להקטין את הקצב. במקרה שלנו, האדמה היא אדמה כהה קלאסית לגינות באזור ואף בחורש מסביב, בעלת קצב חלחול ממוצע. באזור השרון, למשל, נצטרך ליישם פתרונות שונים, עקב קרקע חולית.

הערכת השטח לטיפול

בגדול, הטכניקה של שימוש חוזר במים אפורים באגני חיפוי תלויה בכמות השטח שניתן לנצל לצורך חפירת האגנים. במקרה שלנו, למשל, בחלק מהעצים הטרסה צרה ומשופעת מדי, כך שיהיה עלי לתקן אותה לצורך חפירת אגן החיפוי מסביב לעץ. אבל עוד נראה את זה בהמשך.

כמה שלבים נוספים שארט לודוויג ממליץ עליהם, ועליהם לא היה לי מה להרבות במילים, רק משפט-שניים על כל אחד מהם:

בדיקת מציאות – צרכי השקייה מול מקורות המים האפורים

כך תדעו מה צרכי ההשקייה הנוכחיים שלכם – אם לוקחים את חשבון המים בזמן החורף (התקופה בה לא משקים בישראל את הגינה צפונית לבאר שבע) אפשר להתייחס לנתונים כאל צריכת המים הביתית שלכם. אם תפחיתו מספר זה מכמות המים שאתם צורכים בזמן הקיץ, תקבלו הערכה גסה של צרכי ההשקייה שלכם (זאת בהנחה שבקיץ אתם משקים מספיק).

העריכו את כוחות הטבע ואת האקלים

אל תתעלמו מאפשרויות של הצפה, בצורת, שריפה, או דפוסי אקלים שונים – תכננו למצבי קיצון כי שם הכוחות החזקים ביותר יתמודדו עם הביצוע שלכם. למשל, חפירת אגנים רדודים מדי עלולה להביא להצפת האגנים כשבחורף האדמה נעשית רוויה וקצב קליטת המים מהמערכת יורד.

דעו את החוק והתייחסו לאקלים החברתי

הרבה יותר קל ליישם מערכות מים אפורים אפקטיביות ואקולוגיות באמת כשאתם לא מחוייבים ליישם מערכות מים לא אפקטיביות ולא אקולוגיות על ידי חוק. האם זה יפריע לשכנים שלכם שהמערכת שלכם לא מאושרת? האם המצב החברתי לטובתכם?

תכננו עבור המשתמש

מי הולך לבנות את המערכת? ולהשתמש בה? ולתחזק אותה? האם הם מסורים למטרה? האם הם אחראים? אם לא קיים אדם מיומן או מסור שיתחזק את המערכת, עליה להיות פשוטה ועמידה. אם המערכת נמצאת במקום ציבורי, עליה להיות חסינת-אידיוטים (באנגלית זה נשמע יותר טוב – idiot-proof).

הערכת תשומות/תשואות

בעוד שרבים עושים זאת מטעמים סביבתיים, ישנם אנשים המעוניינים בהקמת מערכת מים אפורים על מנת לחסוך בכסף. הכלל הוא כזה – ככל שהמערכת יותר פשוטה, דורשת פחות תשומות (אנרגיה, פילטרים) ופחות תחזוקה מיומנת (שעליה צריך לשלם), ומחזיקה יותר שנים, כך הסיכוי להחזיר את עלות המערכת מבחינה כלכלית עולה.

בפעם הבאה, נתכנן אלו מקורות מים יזרמו לאלו עצים ולמה, ונחלק את היישום עצמו לשלבים.

לחלק ב’, מכאן >>

לתוכן זה נכתבו 13 תגובות

  • שלום אסף,

    אני בונה קומה שנייה חדר הורים עם מקלחת ושירותים.
    אני מעוניין להשקות את עצי הפרי שיש ברשותי: תפוז, פומלה, לימון וקלמנטינה.
    העצים בני 10-20 שנה.
    אני מתלבט אם למשוך מים אפורים מהמקלחון או מהכיור ולהשקות ישירות אל העצים.
    מה אתה ממליץ?
    והאם יש לך אפשרות לתת תיאור טכני של אופן החיבורים של מה שאני צריך לעשות כדי שזה ייושם.

    תודה מראש,
    וחג שמח.
    איציק.

  • היי אסף, תודה על המידע המורחב. אנחנו כרגע בשלב תכנון של בית והייתי רוצה לבצע הכנה למערכת מים אפורים שאותה אבנה בשלב מאוחר יותר. בעצם מה צריך להכין במערכת המים בשלב זה?המים השחורים והאפורים יכולים ללכת לאותה שוחה אך לתת להם צינורות נפרדים בדרך אל הביוב? איפה לעשות את הפיצול בין הצינור שהולך למערכת הביוב הרגילה לבין זה שבעתיד ילך למערכת המים האפורים? האם זה פשוט יכול להיות פיצול עם ברז שניתן לפתיחה וסגירה של כל אחד מהצדדים? מכיר מישהו באזור הערבה שיכול לעזור לי בעניין?תודה

    • יפתח אבירם |

      היי אסף,

      תודה על המידע המורחב. אנחנו כרגע בשלב תכנון של בית והייתי רוצה לבצע הכנה למערכת מים אפורים שאותה אבנה בשלב מאוחר יותר. בעצם מה צריך להכין במערכת המים בשלב זה?המים השחורים והאפורים יכולים ללכת לאותה שוחה אך לתת להם צינורות נפרדים בדרך אל הביוב? איפה לעשות את הפיצול בין הצינור שהולך למערכת הביוב הרגילה לבין זה שבעתיד ילך למערכת המים האפורים? האם זה פשוט יכול להיות פיצול עם ברז שניתן לפתיחה וסגירה של כל אחד מהצדדים? מכיר מישהו באזור הערבה שיכול לעזור לי בעניין?תודה

  • מאמר נהדר, השאיר טעם לחלק השני
    מה לגבי שימוש במים אפורים למי הניאגרה? מה החוק יגיד די ברור לי, השאלה מה דעתך?

    תודה

    גל

    • אסף צ'רטקוף

      בגדול, זה אפשרי. אם תביט בסרטון של שאול במאמר הזה, תוכל לראות דוגמא למערכת שכזאת.

      אני אישית אמליץ לפנות לכיוון הזה רק במקרה והדירה בקומה 2+ והגינה ציבורית, כך שמחזור המים בהשקיה טמונה לא בא בחשבון.
      בכל מקרה אחר בו הגינה פרטית + יש מה להשקות + מותר ואפשר לעשות שינויים סבירים בצנרת, אני הייתי הולך על פתרון משולב של שירותים יבשים ומערכת מים אפורים בסגנון שאני מציע כאן.

      אסף

  • אסף- תודה רבה על המאמר.
    מבקשת להוסיף שתי שאלות שבסופו של דבר גרמו לי להחליט שלא לפתוח את המערכת הסגורה אצלי בבית, ולבחור להזרים את המים אפורים עם המים שחורים למערכת הכללית.

    1- כיור מטבח- נכון אפשר להשתמש בסבונים שפחות מזהמים, או בלי סבונים כלל, ולשים מסננת על הפתח המנקז אבל צריך לזכור ששומן הוא אחד החומרים הכי מזהמים!

    2- המערכת הסגורה מפתח ביתנו לבריכת האגירה או למכון הטיהור מסתמכת על כמות של X מים שיעזרו לה לשטוף את החומר המוצק יחד עם הנוזלים. כך תוכננו השיפועים, המפלים הקטרים והמשאבות. נראה לי שמניעת מים מהמערכת הכוללת יכולה להביא לנזקים מערכתיים שלא נלקחו בחשבון באוטונומיה הפרטית של כל יחידה (בית).
    נכון שהיום אחוז הבתים שמוציאים מים אפורים מהמערכת הכללית הוא קטנטן אבל מה יקרה אם הוא ילך ויגדל? האם בשביל טובת גינתנו אנו לא משבשים פעולה של מארג גדול יותר שבסופו של דבר כולנו נשענים עליו?
    עינב

    • אסף צ'רטקוף

      אהלן עינב.
      אנסה לענות על שתי הנקודות.
      1. שומן הוא מזהם למקורות מים, אך בעקרון הוא חומר אורגני, וככזה הוא חומר פריק ביולוגית. כך שאם אנחנו מסתמכים על מערכת ביולוגית לשימושחוזר במים אני לא רואה שום בעיה בקצת שמן, ואני אומר קצת מכיוון שכמות השמן במערכת מים ביתית היא בטלה בשישים. אלא אם המערכת מותקנת בפלאפלייה. בכל מקרה של שימוש ביתי רגיל אני לא רואה בעיה.

      2. הטענה שמערכת הביוב תפגע מהקטנת נפח בביוב היא שנויה במחלוקת. יש הטוענים שמי שמוביל את הרעיון הזה היא רשות המים בעצמה, אולי כי היא תפסיד נתח גדול מההכנסות.
      בכל מקרה, אני אישית יוצא מנקודת הנחה (קיצונית, אני יודע) שכולנו צריכים לדעת להסתדר לבד כיוון שבמוקדם או במאוחר המערכות הריכוזיות יקרסו מבחינה כלכלית ו/או אקולוגית או גם וגם.

      הסעיף הראשון הוא עובדה, השני דעה אישית.
      אסף

  • אסף- יופי של מאמר!
    באת לי בתזמון מעולה- אנחנו בדיוק קונים בית קרקע עם כמה עצים ומתכננים להוסיף עצים נוספים, ערוגות פרחים, גינת ירק, אולי מדשאה קטנה ונראה מה יביא יום.
    במקביל אנחנו חושבים מה נוכל לעשות כדי לצמצם את כמות המים, כולל הצבת מכונת הכביסה במחסן שמחוץ לבית כך שיהיה קל יותר להשתמש במים האלו להשקיה (אגב, גם אנחנו משתמשים באגוזי סבון, זה יופי של דבר!).

    בקיצור- תכנון מערכת מים אפורים זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו!
    מחכה בקוצר רוח לקרוא את ההמשך…

    אבל אני כמובן לא יכול לכתוב תגובה מבלי לשאול שאלה- דיברת על קצב חלחול המים. אז הבנתי את הטכניקה של איך בודקים, אבל אני לא מבין איך מפענחים את התוצאות. נניח שהקרקע שתתה כמות של ליטר מים בתוך דקה. מה זה אומר על היישום?

    חג עצמאות שמח,
    אלעד.

    • איריס אשד

      להבנתי קצב חלחול הוא גם תלוי בכמות המים המוזרמת לקרקע.
      ככל שהקרקע יותר רוויה קצב החלחול יורד. ישנו כלל אצבע לגבי איזור הצפון שאומר כי אחרי 350-400 מ”מ גשם האדמה כבר רוויה ויתחיל נגר עילי.
      אצלי זה בא מאד יפה לידי ביטוי בחורף הזה כשבאיזשהו שלב (פברואר?) המערכת כבר לא יכלה יותר לקלוט מים.
      לכן, שווה לשקול להכניס בתכנון אפשרות לויסות המים לביוב/ מע’ מים אפורים בדיוק למקרים כאלה, וגם לסתם תקלות או שימוש בחומרים שממש לא רוצים/כדאי להזרים לעצים.

      • אסף צ'רטקוף

        הי איריס ואלעד.
        תודה על התגובה, איריס. ארחיב מעט.

        אכן, כמו שאיריס ציינה, קצב החלחול תלוי בכמות המים שכבר נמצאת בקרקע ובסוג הקרקע.
        כשאנחנו מדברים על קצב חלחול למערכת מים אפורים בשיטת אגני החיפוי המסועפים (ארט לודוויג), אנחנו צריכים להניח שבעת הפעלת המערכת הקרקע הקרוב לאגן החיפוי תהיה רוויה, אך לא כל הקרקע כולה.
        מה שזה אומר הוא שכשאנחנו מודדים את החלחול, אנחנו מבצעים את הבדיקה כמה וכמה פעמים, ולוקחים מדידה רק אחרי שהחלחול מתייצב על קצב אחיד. זה יהיה קצב החלחול שלנו.
        עכשיו, במצב שבו קצב החלחול הוא מאוד מאוד איטי (נניח שאתה חוזר אחרי שעתיים והמים לא זזו בכלל) או שבכלל כשהתחלת לחפור את הבור הוא כבר התמלא במים (כמו שקורה כשחופרים בור בחוף הים קרוב למים) אז כדאי לשקול ליישם אגן ירוק (Wetland) ולא אגני חיפוי מסועפים. אגיד את זה אחרת – בכל מקום שבו יש מים גבוהים או אדמה אטומה אגני חיפוי מסועפים לא יתפקדו כראוי.
        במצב שבו קצב החלחול הוא מאוד מהיר (כמו בחוף הים רחוק מהמים, לדוגמא, או כמו האדמה החולית של השרון) המצב הוא הפוך. צריך למצוא דרך לעצור את המים.

        כך שאלעד, עלייך לחזור על הבדיקה מספר פעמים באותה נקודה, ועדיף שהבדיקה תעשה עם עשרה ליטר ולא עם ליטר אחד, כי יותר קל לראות את השינויים כך.
        ובכל מקרה, כשנתחיל לדבר על יישום של אגני חיפוי מסועפים (בקרוב, מבטיח), תבין יותר טוב את המערכת ותדע יותר מה אתה מחפש במדידת החלחול.

        ולגבי החורף, כשהאדמה רוויה מאוד – באופן עקרוני, אם אגני החיפוי מספיק גדולים, ברוב המקרים לא תהיה שום בעיה של אדמה רוויה. מהניסיון שלי, גם לאדמה רוויה יש קצב חלחול. כך שהכל תלוי בתכנון המערכת למצבי הקיצון. ואפשר גם לחפור אגנים, לראות איך הם מתפקדים חורף אחד, ואם יש בעיה של חלחול איטי מידי מול כמות השימוש במים, אז אפשר להגדיל את האגנים, או ליצור overflow לאגן של עץ אחר או לטרסה הבאה.

        אפשרות למתג בין הביוב למערכת מים אפורים היא תמיד חשובה למצבים של סתימות או חומרים בעייתים (שלמרות הכל מדי פעם משתמשים בהם למרות שעדיף שלא), אבל לדעתי לפחות כלפי המים האפורים עצמם, אפשר ליצור מצב שהאגנים יהיו מספיק גדולים ומנותבים נכון כך שלמעט מקרים יוצאי דופן, כל המים יוכלו להיות מנותבים להשקייה.

  • לאו רפפורטה

    מרתק!
    למה אתה מתכוון ב”סטים של לבוש” ב-5 ה-R-ים?
    ואני לא סתם מגיב כי יש לי תמונה… טוב, אולי קצת.

    • אסף צ'רטקוף

      חח.. ברור שזה בגלל התמונה.
      אבל שאלה טובה.
      סטים של לבוש זה רעיון של חבר, שהוא די גאוני בפשטותו, וטוב שאתה מזכיר לי להרחיב על זה.
      בחלוקה גסה אני לובש שלושה סוגי בגדים:

      1. עובד בחוץ (מכנסי עבודה, חולצת עבודה)
      2. עובד בפנים, על המחשב (מכנסיים קלים, חולצה)
      3. יוצא אל העולם הגדול (מכנסיים יפים, חולצה יפה)

      הרעיון הוא ללבוש את אותם בגדים לאותה הפעילות למשך זמן מסוים.
      למשל, אם אני עובד בחוץ שעתיים ביום, בגינה, בבית מלאכה – אני שומר את הבגדים המלוכלכים על קולב, לובש אותם לפני העבודה, מוריד אחרי, מחזיר לקולב ומחליף לסט שמתאים לפעילות החדשה, וכך עם כל אחד משני הסטים האחרים.

      במצב כזה אפשר לסיים שבועיים עם 3-4 זוגות מכנסיים ו3-4 חולצות.
      זה “סטים של לבוש”.

      איזו תמונה מגניבה, הא?

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן