קצת השראה: גם בתים מתחפשים

פורים בפתח וכולם עסוקים במציאת תחפושת מתאימה. יש אנשים שעם הרבה סבלנות מלבישים את ביתם בתחפושת ססגונית של פסיפס. קצת על איך עושים פסיפס, ועד לאן אפשר להגיע עם זה.

מאת | טל לוי פורסם | 28 בפברואר 2012

פורים בפתח וכולם עסוקים במציאת תחפושת מתאימה. יש אנשים שעם הרבה סבלנות מלבישים את ביתם בתחפושת ססגונית של פסיפס.

סיפור אישי קטן לפתיחה: לפני המון שנים עברנו לגור בשכונה, במזרח תל אביב, בעלת אופי כפרי משהו. הבתים, דו משפחתיים עם חצר קטנטנה, נבנו בחופזה בשלהי 1949. היה לנו קיר נמוך, שהפריד כגדר ביננו לבין השכנים, שנראה רע, רע מאוד. התחלתי להסתובב בחצרות האחוריות של אזורי תעשיה, בעיקר מאחורי חנויות קרמיקה, לאסוף שברים, ושאריות ולהדביק. מכאן התחיל הרומן שלי עם פסיפס.

את הגדר מעולם לא השלמתי, לא חיינו מספיק זמן בבית ההוא.

הנה מדריך קצר (בסיסי מאוד) לעשיית פסיפס

צריך: שברי כלי קרמיקה, שברי אריחים (ועוד ככל העולה על הדעת – כפתורים, תכשיטים, מטבעות, גולות, שברי בקבוקים…), פטיש, דבק קרמיקה (שרמיק), פיגמנט לבטון, שפכטל קטן או ספטולה, ורובה.

הדבקת פסיפס מחייבת משטח קשיח: בטון, לוח גבס, דיקט, מתכת עבה
משטח גמיש כמו פלסטיק או עץ מלא, “יקפיץ” אחרי זמן קצר את חתיכות הפסיפס, בשל גמישותו
שוברים בעזרת הפטיש את חלקי הכלים, או האריחים
מורחים על גבי חתיכת הפסיפס דבק קרמיקה בעזרת השפכטל ומדביקים תוך לחיצה קלה. מתאימים את החלקים זה לזה כמו בפאזל
אם רוצים שצבע הדבק ייטמע ברקע מערבבים אותו במעט פיגמנט (על קיר בטון, לדוגמא, ניתן להוסיף מעט פיגמנט שחור, שייתן גוון אפור לדבק)
כעבור כשעה מנקים שאריות דבק
כעבור יום ניתן למרוח רובה בחריצים (לעבוד על פי ההוראות שעל האריזה)