למה אני מתכוונת כשאני אומרת לא?

גוף בריא

כאשר בוחנים את ההעדפות התזונתיות של אלה המבקשים לאכול אוכל בריא ללא הנחות, ניתן למראית עין לחשוב שיש הרבה ”לא”. הימנעות ממזונות שנחשבים לבריאים בתזונה הנורמטיבית או במגמות השולטות היום בתחום התזונה. לסרב לאכול חיות, סוכר, להגיד לא ללחם, לקקאו, ולמוצרי חלב. אבל יש גם ”כן”.

כאשר בוחנים את ההעדפות התזונתיות של אלה המבקשים לאכול אוכל בריא ללא הנחות, ניתן למראית עין לחשוב שיש הרבה “לא”. הימנעות ממזונות שנחשבים לבריאים בתזונה הנורמטיבית או במגמות השולטות היום בתחום התזונה. לסרב לאכול חיות, סוכר, להגיד לא ללחם, לקקאו, ולמוצרי חלב. על חלק מהפריטים יש יותר קונצנזוס בקרב התזונאים ולגבי חלקם הרבה ירימו גבה.

לחם, למשל, הוא לא מוצר בסיסי כפי שרובנו חושבים. לחם בסך הכול תורם לתזונתנו פחמימות, סוכר. לחם עשוי מתסיסה של דגן שכאשר מגיעה למערכת העיכול שלנו מתפרקת על ידי אנזימי העיכול למרכיביה השונים (פחמימות, שומנים, חלבונים). דגן הוא מוצר שדורש בישול לעיכולו מכיוון שלנו, בני האדם, אין את היכולת לפרק עמילן לגלוקוז ללא חימום. לציפורים הניזונים מדגנים יש את היכולת הזו.

מהדגנים הגוף שלנו מפיק בעיקר סוכר, גלוקוז, שהוא החומר שעליו אנחנו חיים, זו האנרגיה שלנו. כדי ליצור לחם נדרש לזרוע חיטה (או דגן בעל גלוטן אחר), לקצור חיטה, לאחסן, לייבש אותה, לטחון אותה כדי להפוך אותה לקמח, להתסיס להכנת לחם, ללוש, לשים בתנור. הרבה שלבים והרבה אנרגיה מושקעת במלאכה זאת בכדי לקבל בחזרה אנרגיה זמינה לגוף שלנו וסיבים תזונתיים. את כל זה יכולנו לתרגם למאמץ הרבה פחות קשה ומתגמל בהחלט: אכילת פרי. גופינו יודע לעכל בצורה אופטימלית פירות ולהפיק מהם אנרגיה, לקבל גם ויטמינים, מינרלים, אנזימים, סיבים תזונתיים – כל זאת עם תגובה בסיסית ברקמות, תנאי הכרחי לחיים בריאים, לעומת דגנים מבושלים היוצרים בנו תגובה חומצית. עיכול של פרי לוקח הרבה פחות זמן מאשר עיכול של דגנים או שורשים מה שנותן למערכות הגוף שלנו איזון אחר: יש יותר אנרגיה זמינה לאיברים אחרים כאשר אנחנו לא דורשים עיכול ממושך וקשה של מזון. ובנוסף לאכול פרי טרי גם אינו דורש השקעת אנרגיה נוספת בחימום המזון, בישול או אפייה.

אז בעצם, אני מתכוונת לכן.

כן להרבות באכילת פירות, ליצור דפוס תזונתי תרבותי חדש. לפנות לנו זמן להתעסק בעשיות שונות מבישול ועיכול ממושך. פתאום יש יותר זמן, פנאי ושמחה. כן להכיר את מה שגדל בסביבה שלנו – למשל את צמחי הבר למאכל אדם, כן לשתול עצי פרי, בכל מקום שרק אפשר. זה בעצם לא רק לדאוג לאוויר נקי, לצל, לאיזון אקולוגי, להעשרת הקרקע והחיים בה, לנוי, אלא גם לעתיד התזונתי שלנו כפרט ושל האנושות.

אז איך מתחילים? בבוקר!

אכילת פירות במשך הבוקר ועד הצהריים זו התחלה נהדרת. הזנה זאת מאפשרת למערכות הגוף להפריש יותר בקלות את מה שלא נחוץ ולנו להתחיל את היום בנוחות.

הפרי דורש כבוד.

חשוב לא לשלב פירות עם מזונות מבושלים, כקינוח לאחר ארוחה למשל. למה? כי פרי דורש עיכול מהיר ואוכל מבושל דורש איכול איטי יותר, הפרי תוסס בתוך הקיבה יחד עם האוכל המבושל שאכלנו לפניו מה שעלול לגרום לכבדות, חוסר נוחות, גזים, שילשולים, כאבי ראש, קושי להתרכז ועוד שורה של מכאובים.

עונת החוביזות, שמעתם על השייק הירוק?

עונת החוביזות, שמעתם על השייק הירוק?בטח ששמעתם!

שילוב בין פירות מתוקים לבין עלים ירוקים הסתבר כמאוד טעים וגם כבריא במיוחד. הפירות תורמים את האנרגיה, ויחד עם העלים הירוקים שפע של ויטמינים, מינרלים, אנזימים, וסיבים. ההכנה היא פשוטה למדי,  במיוחד עכשיו שיש בחצרות ובשדות שפע של עלי חוביזות (חלמית). החוביזה היא בעיני הצמח הבר הטוב ביותר למאכל. הוא עשיר מאוד בכלורופיל וכמות המינרלים שבו מגיע עד 17%, אינו מכיל חומצות חריפות, עשיר מאוד בוויטמין A, יש בו קרוב ל60.000 יחידות של ויטמין A ל100 גרם (בגזר למשל יש 12.000 על 100 גרם).

בשייק הירוק היחס הוא כ60% פירות לכ40% עלים ירוקים. כך למשל:

מתכון למתחילים:

  • חופן גדול של עלי חוביזות
  • 1 בננה
  • 1 תפוח מתוק או אפרסמון או אגס
  • 1 או 2 תמרים מגולענים (לפי הטעם שלכם)
  • קצת מים כדי לאפשר לבלנדר לרסק
  • מערבלים ונהנים!

מתכון למתקדמים

  • חופן גדול של עלי חוביזות
  • כמה גבעולי פטרוזיליה
  • כמה גבעולי כוסברה
  • 1 או 2 גבעולי סלרי (ללא העלים)
  • 1 בננה
  • 1 או 2 תפוח מתוק או אפרסמון או אגס
  • 1 או 2 תמרים מגולענים (לפי הטעם שלכם)
  • קצת מים כדי לאפשר לבלנדר לרסק.

מומלץ לשתות לאט כדי לאפשר עיכול אופטימלי.

אפשר להמיר את החוביזות בחסה או בעלים ירוקים אחרים לטעמכם, להוסיף לימון וכל מה שעולה בדמיון.

לבריאות!

לתוכן זה נכתבו 28 תגובות

  • מכל מגוון התיאוריות נהייתי מבולבלת-אני מבינה שאת נגד חלבון מן החי,מנגד יש את מר קדמוני:http://www.kadmoni.com/2011/06/blog-post_21.html, שתומך באכילת מזון מהחי ומביא צידודים לטענותיו שלו. איך לכל הרוחות ניתן לדעת מה בריא ומה לא? אני אישית בכיוון של תזונה צמחונית אבל הוא כ”כ מפאר את היתרונות של אכילת הבשר שאני כבר לא יודעת..אשמח אם תתייחסי רק לפן הבריאותי ולא המוסרי של העניין

    • היי מירי,

      בענייני תזונה תוכלי למצוא טווח רחב מאוד שמדבר על “תזונה מיטבית”. צריך לברור בזהירות מי מביא מידע אמיתי ומוכח ומי מביא מידע ממה שנראה לו. בנוסף, צריך לשים לב מה הם בדיוק היתרונות המוכחים של בשר, לדוגמא. ידוע שמוצרי בשר בקר מכילים כמויות גדולות של חלבונים ושומנים רוויים. אחת הטענות ביחס ל”טיב” הבשר (ביצים, חלב וכו’) הוא התרומה שלו לגדילה. חלבון “איכותי” מוגדר כחלבון שמכיל יחסים בין חומצות אמינו שהם אידיאליים לגדילה מהירה (נניח של ילדים).

      צריך רגע לחשוב אם זה כל כך טוב כמו שזה נראה. ברור שעמוק בתוכינו אנחנו פוחדים להיות קטנים, להירמס, להיעלם, ויש בנו חלק שרוצה לאכול הרבה ולהיות גדולים וחזקים.

      אבל האמת היא שגדילה מהירה היא לא כל כך רצוייה בהכרח. גדילה מהירה עשוייה במקרים מסויימים לשתף פעולה עם מחלות כרוניות, או ממאירות (גידולים סרטניים מאוד אוהבים חלבון מן החי) ואכן נמצא קשר בין אכילת חלבונים מן החי לסוגים רבים של מחלות כרוניות מעידן השפע (סוכרת, סרטן, אוסטאופרוזיס, טרשת עורקים, מחלות לב וכלי דם) מה שמתאים להיפותזה.

      האם כל מי שיאכל בשר יחלה בסרטן? ברור שלא. זה עניין של מינון. אין שום הוכחה תזונתית שכמויות קטנות של בשר מזיקות לנו. מדובר בד”כ במצב בו החלבונים מן החי הם חלק משמעותי מהדיאטה שלנו. אבל האם אנחנו יכולים לשלוט בזה? לא בטוח שכדאי. כמו שהגיוני אבולוציונית – כשמתרגלים למשהו קשה לשלוט בכמויות שלו. כשאוכלים בשר כחלק קטן מהתפריט – הסיכוי שזה לא יגדל עם הזמן הוא קטן.

      לכן, אני ממליץ לך להיזהר באכילת בשר ומוצרים מהחי. מה שאנחנו עושים – לא מכניסים הבייתה (כמעט). הרעיון הוא להגדיר מחדש מהו “ג’אנק” – ג’אנק זה לא רק במבה וביסלי, המבורגר וצ’יפס, פיצה ועוגות. ג’אנק זה כל מה שבא מהחי. בשביל הגוף שלנו זה לא חומר טוב.

      הדרך אולי הכי טובה היא לנסות. יש כל מיני סדנאות שבועיות של אכילת מזון צמחי (ובעיקר חי, כלומר – לא מבושל). לי באופן אישי זה עושה ממש טוב, וגם הלב שלי אומר לי שזו התזונה הטבעית ביותר לאדם, אפילו לפני שלמדנו לצוד או להשתמש באש (כנראה בסביבות 500,000 שנה אחורה).

      • שלום מירי, וגם נועם,
        אהבתי את שנועם כתב. כמובן שלא בהכול אנחנו מסכימים :), בחלק הראשון בהחלט כן.
        מירי, אומנם ביקשת ממני לא להתייחס, כשמדברים על “חלבון מהחי” מדובר על גוף של מי-שהוא שחי ונשחט כיוון שמישהו אחר החליט שזה רעיון טוב למנוע מהראשון את חייו החופשיים על כדור הארץ. לאכול אותו ללא התחשבות בצרכים של אותו מי-שהוא שנשחט, ועוד יותר משונה ללא התחשבות בנזק הבריאותי הנגרם לאותו האדם שסעד אותו. אני רואה 2 שמפסידים.
        יש סיפרות מעניינת: “דיאטת השלום העולמי”. http://shalomdiet.wordpress.com/.
        אני סומכת על ההתבוננות העצמאית, הידע והניסיון הרב של דר’ שלטון, ושל יצחק בן אורי. יש להם ספרים מאוד מעניינים ומפתיעים בהסתכלות השונה על בריאות האדם.

        אם ג’אנק הוא מזיק בהגדרתו (הרי הפירוש של ג’אנק זה פסולת, פסול), אז אולי כדאי להשקיע את הזמן במסע הכרות עם מזונות טעימים התורמים לבריאותינו ולבריאות הסביבה והסובבים אותנו?.אני בעד :)

        מירי, העולם מאוד מורכב. אפשר להוכיח כמעט כל דבר (גם תיאוריות מנוגדות). לעניות דעתי, לכי עם מה שמרגיש לך נכון, בהתבוננות פנימית וגם בתמונה המורחבת.

        בהצלחה!
        דבי.

  • עדו קרן |

    תשובה חלקית לנעם-
    בהקשר הסידן זרחן חומציות בסיסיות:
    אין כל כוונה להביא מקור מוסמך, אתה מוזמן לחפש בעצמך, אני אכתוב רק את מה שאני מבין:
    נעזוב לרגע את עיניין החומצה ובסיס.
    בדם שלנו יש איזון מינרלים מורכב ובו לוקחים חלק גם הזחן וגם הסידן- שהם זוג שאחראי לויסות זה המוליכות בדם, כמוהם גם נתרן ואשלגן… אני מפשט את זה כי זה יותר מורכב, אבל בשורה התחתונה ככל שיש יותר זרחן בדם- יש צורך ביותר סידן לאיזון, כנ”ל נתרן ואשלגן.
    לכן במוצרים המכילים רמות גבוהות של זרחן שהם גם גבוהות ביחס לרמות הסידן במוצר-
    כמו למשל חלב ולפי דבי גם דגנים, הזרחן ‘מציף’ את הדם, והדם שחייב להיות מאוזן תמיד, בקטע של חיים ומוות, חייב מקור זמין וישיר של סידן- העצמות שלנו, מלבד התפקיד של להחזיק אותנו- תפקידם שחשוב לא פחות ואולי יותר זה להיות מאגר של חומרים ובראשם סידן וזרחן…
    וכך הדם מושך מהעצמות את הסידן לצורך איזון…
    מבחינת חומצה ובסיס- אני ממליץ לך להעמיק קצת בתחום, בגדול עושים בדיקה למזון בצורה זו-
    שורפים אותו כך שישארו אך ורק המינרלים ואז בודקים את רמת החומציות כך לדוגמה לימון אשר בשלמותו הוא חומצי יחסית, גורם להעלאת הבסיסיות בדם עקב ההרכב המינראלי שלו.
    בתזונה המערבית יש הרבה יותר מזון הגורם לתגובה חומצית מאשר מזון הגורם לתגובה בסיסית, וחוסר האיזון הזה גורם לחסור איזון בכל מיני מערכות…
    להתראות.

    • היי כולם
      רוצה לשתף במחשבה מעניינת שעלתה לי בעקבות המאמר….ואלו השערות בלבד אשמח אם תעמידו אותי על טעויותי:)
      אחד ההבדלים בין דגנים לירקות זה שירקות עשירים הרבה יותר בויטמינים ומינרלים.
      הויטמינים והמינרלים מגיעים מהאדמה, כלומר גידול ירקות דורש הרבה יותר ניוטריינטים ותשומות מאשר דגנים.
      זה נראה לי שדגנים לעומת ירקות זה מעין ‘דלק זול’- שגם אפשר גידול באוכלוסייה על חשבון הבריאות של הפרטים (ע”ע קיצור תולדות האנשות , יובל נח הררי).
      אם כל בני האדם יעברו היום לתזונה שמבוססת הרבה יותר על ירקות, אני לא בטוחה שהמערכת ייצור מזון העולמית תעמוד בזה מבחינת התשומות החקלאיות (דשנים..)
      כך שמעבר לתזונה כזו צריכה לבוא בד בבד עם הקטנה משמעותית של האוכלוסייה.. כמו כל מהלך המקדם קיימות.

      הדס

      • עדו קרן |

        הי הדס, לדעתי זה חצי נכון-
        ראשית בירקות כמעט ואין אנרגיה, כך שמבחינת קלוריות התזונה לא יכולה להתבסס על רוב הירקות החיים, ירות עשירים באנרגיה (קלוריות) הם סלק, תפו”א ובטטה ועוד בכיון הזה, אך לעולם לא תוכלי לצרוך את כמות האנרגיה הדרושה מחסה, מלפפון ועגבניה…
        נניח ומדובר על תפו”א שגם עשירים בעמילן ומחייבים בישול, אז כמות האנרגיה פר שטח שאפשר להפיק מהם היא גבוהה יותר מחיטה.
        בנושא של פירות זה משהו אחר- עץ פרי לרוב מספק הרבה יותר אנרגיה מדגן פר שטח, אבל למשל בישראל מגדלים חיטה החל מקו ה 200-250 מ”ל ללא השקייה כאשר עץ פרי הדר למשל צריך הרבה יותר…
        זה מאד קשור גם להרגלים- אנחנו בישראל אוהבים מאד לחם, ואילו החיטה שאנו מגדלים תופסת 50% מהשטח החקלאי ומספיקה לפחות מ1/4 מהצריכה שלנו- (כמובן שזה תאורתי כי אנחנו מיצאים אותה ומיבאים אחרת)
        ולסיום- לא חסרה אנרגיה בעולם, להפך יש יותר מידי בהרבה, אך היא לא מחולקת נכון, ואם אנשים יתחילו לבסס את תזונתם על פירות וירקות ויפחיתו בצריכת הבשר ומוצרים מהחי, לא יחסר לאיש מזון!
        הבעיה היא לא שאנו מזינים יותר מידי אנשים אלה שאנחנו מזינים יותר מידי פרות.

    • עידו שלום,

      למה “אין כל כוונה להביא מקור מוסמך”? עדיף לגשש באפלה? לשער השערות ולעשות ניסויים בבני אדם של כל מיני תיאוריות שלא ידוע מה הקשר שלהן למציאות? אני באמת לא מצליח להבין מאיפה מגיע הזלזול הזה במדע. אני בעד תזונה בריאה והוליסטית, אבל אני גם בעד הבנה מעמיקה של מה שעומד מאחוריה. לא כל רעיון הוא אמיתי. יש דרך להגיע לאמת. היא לא קלה, ולא זולה, ודורשת המון מחשבה, אבל הרבה מהאופן בו המערכות הביולוגיות שלנו עובדות ניתן להבנה. ונכון שלא תמיד יודעים הכל, אבל לפחות מנסים באמת ולא מסתפקים בדברים שנשמעים הגיוניים.

      בהמשך לזה, הדברים שכתבת אינם נכונים. נכון שחשוב לשמור על רמות מינרלים תקינות בדם, אך האופן שבו הגוף מאזן רמות גבוהות מדי של זרחן הוא לא בהפרשה של סידן מהעצמות אלא קודם כל בהפרשה של זרחן החוצה בשתן דרך הדם. אם רמות הסידן עולות על הנורמה זה יכול להיות קטלני – הסידן הוא יון שחשוב לאופן שבו הלב מתכווץ ומתרפה, ואי שמירה על ריכוזו בדם יכולה לגרום לבעיות קצב. מלבד זאת, ישנה בעיה נפרדת של איזון רמות החומציות בדם.

      קראתי וחיפשתי ומסתבר שאכן ראו שיש מנגנון שמאזן את רמות החומציות באמצעות פירוק עצם. תודה לך על כך, דבי. הסיבה היא שבַּעצם יש זרחן שהוא עצמו בסיס, והוא מוריד את הpH. מה לעשות, כשמפרקים עצם אי אפשר להפריש רק זרחן וביחד איתו מופרש סידן החוצה ואחר כך גם אל מחוץ לגוף, כדי לשמור על רמות סידן קבועות בדם. ויסות הpH הוא עסק מורכב ביותר, ועוד לא התפניתי לקרוא בדיוק את ההשפעה של כל מיני גורמים כמו סידן, אשלגן, זרחן, גופרית, כלור ועוד עליו. אני מכיר את המנגנונים הבסיסיים, אבל הם לא מזכירים פירוק של עצם.

      אקרא בע”ה בקרוב ואעדכן את מי שמעוניין.

      • עדו קרן |

        חחח…
        נעם, איזה מצחיק אתה,
        בחרת להבין את הדברים בדרך מאד מסויימת…
        אין לי שום התנגדות למחקרים ולמדע!
        אני מת על מחקרים! כמובן בפרופורציה…
        כל מה שכתבתי זה שאני לא מתכוון להביא אותם- לא כי אני לא מאמין אלה כי אין לי פנאי לכך, ואם זה מעניין אותך תמצא אותם בעצמך כמו שעשית- ותודה על כך ועל השיתוף…
        שנית לזכרוני כתבתי שזה הרבה יותר מורכב אבל רק לשם המחשה ציירתי את זה כך, גם אני למדתי תזונה כמה שנים, פשוט פחות מטריד אותי מה בדיוק קורה שם- ואם בכלל מישהו יודע, ויותר מעניין אותי העיקרון-
        בכל אופן אני שמח ומודה לך על ההעמקה שהבאת ואשמח לעוד כאלו…

        בעיניין הסידן והחלב העשיר בסידן ועוד יותר זרחן- השורה התחתונה היא שאיפה שלא צורכים חלב (ולא סובלים מתת תזונה) אין אוסטאופורוזיס. מה זה אומר- הרבה דברים ולא כלום ביחד- אבל קשה לקבל את החלב כמוצר מונע אוסטאופורוזיס…

        דבי הציגה שהדגן הוא במעמד קרוב לחלב בהקשר היחסים בין הזרחן לסידן

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן