היו לי כמה מפגשים קצרים עם ריתוך בעברי, ואני יכול לומר שעברו עלי כמה וכמה ”לילות סגולים” (לא יודעים מה זה? קראו בפנים). אני לא מתיימר ללמד ריתוך, ממש ממש לא. בסה”כ אשתף אתכם בניסיונות הלימודיים שלי, ואולי נוכל לדסקס על איך לעשות זאת יותר טוב.
נתחיל בהתחלה
חשמל, עבודה בעץ, בנייה באדמה על סוגיה, מערכות מים, אפילו קצת אלקטרוניקה – כל אלו הם תחומי עשה-זאת-בעצמך שאני מרגיש שלאורך הזמן הצלחתי ללמד את עצמי ולהשתפר בהם, המפגש החוזר איתם בעיקרון נחל הצלחה, והיכולת עלתה עם כמות שעות הטיסה. אבל ריתוך… ריתוך תמיד היה החולשה שלי. ידעתי לא מעט לילות סגולים* ותמיד הרגשתי שאני עושה צעד קדימה ושניים אחורה. לא הצלחתי להרים את עקומת הלמידה – או במילים אחרות, לא הצלחתי ללמוד מהטעויות שלי.
לפני כחודש וחצי הזמין אותי גל לוין לקורס ריתוך שהוא מעביר בימי ראשון בבוקר בחוות “יש מאין”, בנהלל. האפשרות להתחיל שוב להתמודד עם ריתוך, אבל הפעם עם מורה מנוסה קסמה לי. ולא סתם מנוסה, מנוסה בעבודה בלעשות את המקסימום מהמינימום – לבזבז כמה שפחות אנרגיה, חומרים ועבודה. אז קפצתי על ההזדמנות.
השיעור הראשון הושקע בעיקר בניסיון לכנס את כל הידע והזיכרון הגופני שיש לי על ריתוך אל הקדימה של הראש. בסוף השיעור הראשון גל הציע שנלמד תוך כדי עשייה – מה שנקרא למידה מבוססת פרוייקט – ושאל אותי מה אני רוצה לבנות. לקחתי את השבוע לחשוב על זה, עד לשיעור הבא.
חשוב לי לומר – זה לא מדריך ריתוך, על אף שהייתי מת להיות ברמה מספקת כדי לכתוב אחד כזה. אבל אני לא. מה שכן, יש מדריך מצויין להתחלה ולהבנת המושגים הבסיסיים בויקיספר. אז כמו שאמרתי – אני לא מתיימר ללמד אתכם ריתוך, אלא דווקא לשתף אתכם בתהליך הלמידה שלי ובתובנות שלי.
עוד משהו – אין כזה דבר באמת “ריתוך”. כמעט אף פעם הריתוך לא מגיע לבד, ובד”כ יש לפחות קצת עבודה עם משחזת זווית (דיסק), מסור שורף, ועוד. השם הנכון הוא מסגרות – שזאת כל עבודת הברזל יחד.
*לילה סגול: עיוות של המונח הצבאי “לילה לבן”, מתאר את הנקודות הסגולות שקופצות מול עיני רוב המסגרים החובבים כתוצאה מסנוורים מהריתוך. מומלץ בחום להימנע, ע”ע מסיכת ריתוך אלקטרונית.למה הלמניה?
בשבוע בו חשבתי באיזה פרוייקט כדאי להתחיל, עמדתי לבנות גדר, וחיפשתי הלמניה לתקוע בזנ”טים. רציתי להלוות ממישהו אבל לאף אחד בסביבתי לא הייתה הלמניה. חיפשתי באינטרנט היכן מוכרים כזאת (כי ממש לא בכל חנות כלי עבודה מחזיקים הלמניות). המחיר לא היה נמוך (ההלמניה היחידה שמצאתי באינטרנט עלתה 250 ש”ח, לפני משלוח), ובכלל לא היה כל-כך הרבה היצע. תוך כדי שאני מחפש, אני מביט בתמונה של הלמניה באחד האתרים, ועושה אחד ועוד אחד – כלי עבודה, כולו ברזל, מבנה פשוט יחסית. כולו ברזל? חשבתי לעצמי.
בתחילת השיעור ביום ראשון שאחרי הודעתי לגל שאני רוצה לבנות הלמניה.
תכנון ההלמניה
הקטע עם הלמניה הוא שהיא בעיקר צריכה להיות שני דברים:
- היא צריכה להיות כבדה, כיוון שאנחנו רוצים להשקיע אנרגיה רק בכיוון אחד (בהרמה) ולא בשניהם (גם להרים וגם להוריד). ההלמניה צריכה לעזור לנו להלום כך שאחרי ההרמה, בהורדה אנחנו כמה שפחות (זאת השאיפה) משקיעים אנרגיה, וכמה שיותר משתמשים במשקל של ההלמניה.
- הריתוכים צריכים להיות חזקים, כי ההלמניה סופגת הרבה מכות, בעיקר באזור הפלאח שהולם שנמצא בראש הצינור המרכזי.
עם ההערות, ההארות והידע של גל, תכננו את ההלמניה לפי החומרים שהיו במצאי. וההלמניה כדלקמן.
החומרים
לבחור חומרים לבניית ההלמניה זה די פשוט. אין הרבה אופציות. צריך צינור 3 צול עבה יחסית (שלנו היה 3 מ”מ) ובאורך סביר (שלנו היה 83 ס”מ). לידיות השתמשנו בצינור ¾ צול, שזה עובי קלאסי ומתאים לאחיזה, לא עבה מדי שלא נוכל להקיף את הידית בחוזקה, ולא דק מדי, מה שיכול להחליש את הידיות. כמו שהזכרתי למעלה, הפלאח שישב על ראש הצינור צריך להיות כבד, ומכיוון שלא מצאנו חתיכה אחת שתהיה מספיק כבדה אך קומפקטית בצורה מספקת, החלטנו לחבר כמה חתיכות יחדיו.
הפלאח
הריתוך הכי חשוב זה זה – לא להקל ראש!. כל המכות שההלמניה תקבל תוך כדי עבודה יתרכזו בריתוך של הפלאח שחוסם את פתח הצינור המרכזי העליון בהלמניה.
בהתחלה ריתכתי רק את הפלאח, ורק בסוף תהליך הבנייה הוספתי את כל שאר המשקל על הפלאח.
ידיות
קודם כל, כדאי שהידיות יהיו כמה שיותר ארוכות, לאורך כל הצינור המרכזי, לנוחות מקסימלית. כשנרצה להלום בבזנ”ט גבוה, נזדקק לידיות ארוכות ככל האפשר. על המרווח בין הידיות לצינור המרכזי להיות כזה שיאפשר להכניס את היד בנוחות, ולא יותר מזה.
בעיקרון, ניתן לכופף את הצינור על מנת להשיג את הצורה הסופית הרצויה לידיות, אך הכיפוף צריך להיות מדיוק ומסויים, וחוץ מזה – כל הרעיון הוא ללמוד ריתוך, לא? אז החלטנו לחתוך מהצינור זוויות קטנות ולרתך ב-45 מעלות את הזוית הקטנה לצינור המרכזי, עם עוד ריתוך של הזוויות לידית הארוכה.
את החיתוכים של הזוויות עשינו במסור שורף, ומכיוון שהמסור חותך חיתוך ישר, שכמניחים את הזווית על הצינור המרכזי נשאר רווח, אותו מלאנו עם מוט ברזל בקוטר של סנטימטר (נראה לי). הקטע המגניב הוא, שברגע שהריתוך מתחיל ומוט הברזל מתחיל להתחמם, אפשר לכופף אותו תוך כדי הריתוך לצורה המתאימה, ובסוף פשוט לחמם את הנקודה שבה צריך לחתוך אותו, והוא ייחתך בלי בעיה, כי הוא ממש נמס.
חשוב לעשות פיקים** לפני שמתחילים לתפור את הריתוף, וזה כלל קבוע במסגרות, לא רק להלמניה. במקרה של הידיות, אם הייתי מתחיל לרתך צד אחד, הצד 
השני היה מתרחק מהצינור המרכזי. בלעשות פיק, הכוונה היא לריתוך קטנטן שמצד אחד יוצר חיבור ומצד שני לא מספיק לחמם את המקום באופן כזה שיגרום לשינוי צורה של הברזל.
השחזה
השחזה נעשתה לשתי מטרות – האחת, כשצריך לנקות את הריתוך כדי להוסיף עוד שכבה של ריתוך מעליו. לצורך זה צריך לנקות את ה”שלאקה” (השכבה שעוטפת את הריתוך אותה אפשר להסיר גם עם פטיש שלאקה במכות קטנות), וגם לחשוף את החורים שנשארו בריתוך, אם נשארו כאלו – ונשארו לי, כיוון שהיו לא מעט ריתוכים שיצאו לא מספקים. הסיבה השנייה להשחזה היא להביא את ההלמניה למצב שבו תהיינה כמה שפחות פינות חדות שיכולות לחתוך את הידיים בזמן העבודה.
את ההשחזה עושים בעזרת משחזת זווית עם דיסק השחזה, ומכיוון שהמדריך לא עוסק השחזה עצמה, לא אכנס לזה כאן. אני רק מניח שלא תנסו את זה בבית אם אין לכם מושג. זה מסוכן!
העמסת משקל
השלב הסופי היה להוסיף עוד משקל לפלאח שבראש ההלמניה. לאחר שסידרתי את כל חתיכות הברזל בצורה הקומפקטית ביותר, ריתכתי את בשתי הפאות החשופות את כל החתיכות אחת לשנייה בכל נקודות המפגש. חשוב להשקיע בזה כדי ששום חתיכת ברזל לא תעוף. למישהו לראש תוך כדי העבודה.
בעיות שנתקלתי בהן ותובנות שאספתי
צינורות מגולוונים הם צינורות מצופים אבץ. את האבץ יש להסיר בהשחזה כדי לחשוף את הברזל בנקודת הריתוך.- נקודות החיבור של הצינורות צריך לייצר פאזה*** (גם בעזרת דיסק ההשחזה) כדי ליצור מגע מלא ונקי של הצינורות לקראת הריתוך.
- תוך כדי הריתוך התנסתי בריתוך באלקטרודות בשני עוביים (2.5 מ”מ, והעבה יותר הייתה 4 מ”מ). האלקטרודה העבה עושה ריתוך הרבה יותר רחב, ואיכשהו הרגשתי שזה קצת יותר קל איתה. בתחושה ביד, צריך לעשות איתה פחות תנועה לצדדים, ואפשר לעשות ריתוך יותר ישר.
- האלקטרודה העבה גם זקוקה לזרם גבוה יותר. כשהחלפתי אלקטרודה לדקה, ושכחתי להוריד את הזרם, הזרם הגבוה אוכל את האלקטרודה מהר מאוד וזה מקשה על הריתוף כי זה כופה על המסגר קצב גבוה מדי. אחרי פעם אחת שזה קרה, כבר הרגשתי ממש בשניה הראשונה שהזרם גבוה מדי, או נמוך מדי – עם האלקטרודה העבה.
- ריתוך אופקי הוא הכי קל. תמיד צריך לזכור שלעיתים אפשר למנוע הסתבכות עם ריתוכים בזוויות קשות, פשוט על ידי מיקום האלמנט שאנחנו מרתכים כך שהריתוך יהיה הכי קרוב לאופקי. ומצד שני, אם תמיד נדאג לסדר לנו חיים קלים, איך נלמד לעשות את הריתוכים הקשים?
- קטע של מתחילים – הצלחתי לעשות חור בדופן הצינור המרכזי, בחוסר תשומת לב. הקטע הוא שגם אפשר לסגור אותו. איכשהו גיליתי כישורי סתימת חורים יוצאת דופן, ביחס לקלות הבלתי נסבלת שבה יצרתי אותם. לפחות זה. הטכניקה לסגירת החור היא ליצור מעיין שפתיים לחור, לתת לברזל חצי שנייה להתקרר, ואז לחזור על הפעולה כשכל פעם השפתיים נכנסות עוד קצת פנימה, עד שהחור נסגר. בסוף החור לא נראה יפה אך הוא בהחלט נסגר. עדיף לא לעשות אותו מלכתחילה, אבל טוב לדעת שאפשר לסגור חורים.
סיכום
טוב, בסוף זה ממש קרה. ההלמנייה שאני עצמי בניתי היא זאת שבניתי איתה את הגדר שלשמה בכלל פניתי לבנות את ההלמניה מלכתחילה. זאת חוויה משמעותית, להכין בעצמך את כלי העבודה שאתה עובד איתם, ואני ממליץ לכל אחד להתנסות בחוויה.
ולפי מיטב המסורת – למידה מבוססת פרוייקט – הפרוייקט הבא שאעבוד עליו יהיה גגון לרכב.
נ.ב. – אני ממליץ לכל אדם שגר קרוב ומעוניין ללמוד את העקרונות הבסיסיים במסגרות, לפנות לגל לוין. אם הוא לא ירצה, הוא יאמר לכם לא. אבל כרגע השיעור הוא שיעור פרטי. אני מאמין שיש מקום לפחות לעוד אדם אחד בימי ראשון בבוקר.
לתוכן זה נכתבו 9 תגובות