איך מכניסים שירותי קומפוסט (דלי) לחדר מקלחת ברוחב מטר, בלי ליצור מצב שבו אתם יושבים מתחת לכיור, עם עם חצי תהת באוויר? על זה נאמר – “אם לקומפוסט היו גלגלים, הייתי מרכיב לו מנוע”. גילוי נאות: המצלמה השתגעה, כך שיש רק תמונות סיכום, וגלריה של יצירות אומנות מודרניות.
אמא’לה! יש לי קומפוסט בשירותים!
קל לדמיין כיצד נראים שירותי קומפוסט בחווה, היכן שיש מספיק מקום, ואין שכנים שיכולים להתלונן על ריח או על התנהגות מוזרה (כמו Weirdos שיוצאים באמצע הלילה לבית השימוש שנמצא מחוץ לבית שלהם). יותר קשה לדמיין איך נראים ומתפקדים שירותי קומפוסט במרחבים צפופים יותר. לצורך העניין, אנחנו עדיין בבית חד/דו קומתי, עם גינה גדולה, אך השכנים קרובים ועד בעלי קיר משותף, ולבנות תא שירותים בחצר כנראה עובר על איזה שהוא חוק עזר עירוני.
כמה מילים (אישיות וללא רפרנס) על “זבלאנושי”
רשום לי איפה שהוא שאני צריך לכתוב על זה באופן מקיף ועמוק יותר, אך נסתפק בזה לבנתיים:
- כמו בכל התרבות שלנו, המערכות הגדולות שמחזיקות אותנו, תלויות בנו כמו שאנחנו תלויים בהן. לדוגמא, אם כולם יחליטו בבת אחת להפעיל את מכונת הכביסה שלהם, יהיה מעניין בחברת החשמל, ומצד שני – אם 50% יחליטו פתאום שהם מפסיקים לצרוך, הרבה חשמל יירד לטמיון, כיוון שהוא מיוצר בכל מקרה. השמועות אומרות שזה קצת אותו דבר עם מערכת המים ומערכת הביוב – הן בנויות כך ש”אסור” לנו לשנות את דפוס הצריכה שלנו. לדוגמא, בדיון על מערכות מים אפורים אומרים שאם נפחית את כל המים האפורים ונשאיר רק את השחורים (מי האסלות), לא יהיו מספיק מים במערכת הביוב כדי לשנע את המוצקים. נקודה למחשבה.
- אדם בוגר משתמש בשירותים בערך 4 פעמים ביום בממוצע, שזה סה”כ בין 20 ל-40 ליטר (הצרכנים של ה-20 ליטר הם אלו ששמים בקבוק מים מלא בניאגרה). אם נניח שבבית ממוצע בישראל יש 4 נפשות (סתם מספר מהראש) נגיע ל 80-160 ליטר ביום, ובין 560-1120 ליטר מים בשבוע, 2-4.5 קו”ב בחודש. בשנה שלמה אנחנו מדברים על 30-55 קו”ב מים לבית אב. לא מעט.
- הטיפול ב”זבלאנושי” (קומפוסט מפסולת בני אדם) אינו שונה מהותית מהטיפול בפסולת מטבח, רק דורש יותר הגנה מפני מגע עם בני אדם, ויותר זמן להתבשל ולהתפסטר. הקומפוסט המוכן הסופי שכולל גם זבלאנושי וגם פסולת מטבח הוא עשיר יותר, כיוון שהפסולת האנושית מכילה הרבה חנקן, שהוא הגורם המגביל בד”כ בערימת הקומפוסט.
- ואני אומר – בהתייחס לנקודה הראשונה שאם נשתמש שוב בכל המים האפורים, ונעבוד עם שירותי קומפוסט או מערכות טיפול אורגניות יבשות בקנה מידה קטן עד בינוני (בניין עד רחוב), לא נזדקק כלל למערכת המרכזית. אבל זה דורש שינוי משמעותי בדפוסים.
למי קראת “זבלאנושי”?!
לגבי הריח, יש לי סיפור שאולי ירגיע אתכם – לפני שלוש שנים גרתי בגבעת אולגה, בבית חד קומתי עם גינה לא קטנה, אך גם לא גדולה לכל הדעות. כשעברתי לשם כבר ידעתי שלחזור לשירותים עם מים זה לא בא בחשבון, אך מאוד חששתי שהקירבה אל השכנים ואל הרחוב (הגינה גבלה בשתי צלעות ממש במדרכה) ימנעו ממני להשתמש בשירותי קומפוסט, בסופו של דבר. המציאות הוכיחה אחרת. במשך שנה ערימות הקומפוסט נתערמו ממש על גדר הגינה, בקירבה של חצי מטר מהמדרכה הראשית ברחוב, ומעולם לא העיר לי אף אחד על ריח לא נעים. אף אחד אמנם גם לא ידע שקומפוסט הוא מה שמסתתר בערימות, אך זאת לא הנקודה. המסקנה היא שאם מטפלים בקומפוסט כמו שצריך, הוא לא הופך למפגע ריח.
ובכן, אם פתרנו את עניין הריח, נשאר העניין ההתנהגותי. שירותים בחצר בד”כ יהיו יותר מדי ראוותניים. פתרון ראוי, אם כי עתיר עבודה, הוא שירותי דלי שישבו בתוך חדש המקלחת בבית. אך מה נעשה כשכל המקלחת תפוסה? כשוילון המקלחת סגור, יחד עם אסלת הראווה שעתידה לצאת מכלל שימוש (אך לא לצאת מהבית), לא נותר מקום ראוי והגיוני לקופסא שתכיל את שירותי הקומפוסט. מה עושים?
מרכיבים גלגלים.
ושוב, אני מצטער – המצלמה השתגעה, ורוב התמונות של תהליך הבנייה יצאו לא שלמות. את המעט שהצלחתי להציל אני מציג בסוף המדריך, כי הן בעיקר מעניינות אבל לא ממש אינפורמטיביות.
השירותים מורכבים מ:
- גלגלים – ארבעה גלגלי כיסא משרדי
- רצפה, אליה יחוברו הגלגלים ועליה יונח הדלי
- “קירות” – עשויים עץ מהזבל, אותו ליטשתי באמצעות מלטשת רוטטת (יצא ממש חלק (: )
- מכסה – העתק של הרצפה שמונח על הקירות ומחובר מאחור בציר שיכול להתרומם. במכסה מנוסר חור מעט גדול מהחור של מושב האסלה. את המכסה מרימים כשרוצים לפנות את הדלי המלא
- מושב אסלה – מושב סטנדרטי שיחובר ישירות למכסה
- דלי
עקרונות שהתחשבנו בהם
התכנון נבע, כמו שאמרנו מהמרחב הצפוף בחדר המקלחת, ועל כן תוכנן בדיוק לפי אפשרויות התמרון בו.
- אסטתיקה – שירותים צריכים להיות אסטתיים ונעימים למגע כדי לאפשר חווית שימוש טובה ולא טרואמטית לאורחים, אך גם לבני הבית. לכן העץ שבנינו איתו נבחר גם לפי איכותו, וכולו טופל באמצעות מלטשת, כדי להשאיר מגע נעים.
- ניידות – המטרה הייתה להזיז את השירותים מאזור המקלחת בכל פעם שמישהו מתקלח. לכן היה על השירותים להכנס לכוך שמאחורי הדלת, ועל הגלגלים היה לנוע בצורה חלקה וידידותית. התמזל מזלנו וקיבלנו גלגלי כיסא משרדי, שבנויים ללחץ ישיבה של אדם אנושי, ונעים בחופשיות תחתיו.
- מינימום נוכחות במרחב – הקופסא נבנתה ממש סביב הדלי ומכסה האסלה, ולא טיפה מעבר לזה. גם גובה החלל בתוך הקופסא תואם בדיוק את גובה הדלי (למעשה כשיושבים על השירותים, המכסה גם טיפ-טיפה נשען על הדלי). חשוב מאוד, מפאת הצפיפות כאמור.
מסקנות מהביצוע וסיכום
סה”כ השירותים מתפקדים יפה עד עתה (כבר יומיים-שלושה). שמעתי הטוענים שבזמן הישיבה, השירותים מתגלגלים יותר מדי. אני חושב שבמקרה הזה, עדיף שיתגלגלו יותר מדי, מאשר שלא יתגלגלו כלל. ויפה שעה אחת קודם.
אחרון חביב – בהפנינג הפרמקלצ’ר הישראלי, גל לוין הכריז על תחרות תכנון שירותי קומפוסט. אז בזאת אני מגיש את הדגם שלי לתחרות. למזלי אני יכול להכניס אותו לרכב ולהביא אותו בגודל מלא, לצורך התרשמות הקהל והשופטים. (לחצו כאן, ללוח הזמנים של ההפנינג)
גלריית אומנות
אנחנו מוכרים עותקים של יצירות האומנות המודרניות הללו בהדפסה של 1×1.5 מטר ב-1000 ש”ח להדפסה, והכל כתרומה לאתר “בידיים” (:
לתוכן זה נכתבו 13 תגובות