הסיפור עליו אכתוב היום התחיל במכולה של שיפוצניק מתוכה הציץ קצה של שולחן, חזיתות המגירות בתבליט פסים אלכסוני, כמה דקות אחרי שיצאתי מהבית על אופניים לבוש מחלצות כיאה לפגישת עבודה. עצירה לבדיקה, רגע למחשבה – וחזרה בדהרה הביתה להחליף את האופניים במכונית. רבע שעה אחר כך, מול עיניהם התוהות של איזה עורך דין ונהגו בב.מ.וו. שחורה מפוארת, סיימתי לדחוס את השולחן למושב האחורי של מכוניתנו המשפחתית, והמשכתי באיחור קל, מיוזע ומקומט משהו.
