בוצ'ר בלוק הוא סוג של קרש חיתוך מסורתי, בו החלק הנראה לעין עשוי משבצות סיבי גדע של העץ. רק משוגע ינסה להכין לוח כזה בעזרת כלי נגרות ידניים

הפעם שעון קיר מורכב יותר – לא פלטה ובה חור למנגנון אלא משהו בין רהיט לקופסא, בנגרות ידנית כמובן

המשך הכנה עצמית של חלק מכלי עבודתו של הנגר החובב, והפעם כליבות קטנות וקצת מורכבות יותר

על כליבות כבר כתבתי בעבר. כליבות עץ הן מין יצור שכמעט עבר מן העולם. יש להן יתרונות שאין לכליבות מתכת – לחיי הכליבה רכות מכדי לשרוט את העץ הנכלב, ואפשר לכלוב לוח בעמידה. בעולם הנגרים החובבים ודלי התקציב, מקובל להכין חלק מכלי העבודה לבד – והנה ניסוי קצת ארוך ומסועף, בחלקו מוצלח ובחלקו הרפתקני.

בשעה טובה הגיע החורף אל ההרים, ומסתבר שהדום הנפלא שהקמנו בתחילת הקיץ עומד יפה בפגעי מזג האוויר, וגם מבודד נהדר את הטמפרטורות. הנה מדריך למלאכה קצת מורכבת של כיסוי ובידוד אוהל כיפה גאודזית (המכונה גם דום). שלב אחרי שלב מהתכנון, דרך השגת החומרים, ועד הביצוע. ניתן להסיק מכאן על בידוד אוהלים אחרים, יורטים וכו', בערבון מוגבל.

קיץ זה זמן של טיולים. בשנים האחרונות, בכל פעם שאנחנו מתארגנים לטיול או שהייה של כמה ימים בטבע, עולה מחדש השאלה "מה יהיה אמצעי הבישול המרכזי?". את הגזיה הרגילה, לפחות בעיקרון, אני מנסה לזנוח, ובמקומה למצוא וליישם טכנולוגיות אלטרנטיביות. עכשיו, במידה ויש חומר גלם מספק במקום, אפשר פשוט לבשל על מדורה, קטנה לפי הצורך, וזאת לא בחירה גרועה. אך כשיש מחסור בחומר גלם (ענפים ו/או פסולת מעוצה) או שקיימת שאיפה להפחית מהשימוש בחומר גלם מסויים, צריך למצוא אלטרנטיבה

מסיבות שאי אפשר ממש להסביר, קנינו מגרש במצפה רמון ובכוונתנו לבנות עליו בית קטן וירוק. התכנון והיתר הבניה מתקדמים להם בקצב המקובל במדבר, וכיוון שאנו אנשים פרקטיים ומסודרים, לא נותר לנו אלא לערוך רשימות ריהוט. בסעיף "כסאות" לדוגמא, דרושות 10 יחידות. הרעיון היה לקבץ כסאות שונים, לצבוע ולרפד אותם בריפוד תואם, מין "מצפה שיק". מפה לשם נערמו במרפסת כמה כסאות שניצלו מכרטיס בכיוון אחד, והוחלט להתחיל בתיקוני נגרות.

כבר אמרתי שאני לא אוהב ללכת לאיקאה? הפרויקט הבא אחרי הוילונות הוא מתלה מעילים. בחדרון הכניסה שלנו יש פניה ימינה לחדר של נועם, שמאלה לשירותים ולמטבח, קדימה לסלון, ואחורה לצאת החוצה, כמובן. אז אין קיר נוח לתלות עליו ווים, אבל יש פינה בין משקופי דלתות, ושם חלמתי לתלות את המעילים שלנו, דבר הכרחי בגרמניה המושלגת.

בפרמקלצ'ר כל בעיה היא בעצם פתרון, נכון? שייפתי את המקל במשייפת המשולשת שלי, שהיא כלי חובה לכל נגר חובב וגיליתי את הדוגמאות היפיפיות שנראות כמו אותיות של חייזרים, חרוטים חינם אין כסף על מקל הוילון שלי. גם ככה היה כדאי לשייף כדי ליישר את המקל, בליטות קטנות יפריעו לתזוזת הוילון על המוט.

כשיש מחסן קטן והרבה כלים נוצר מעגל משוב חיובי בו בסוף חיפוש כושל אחרי המברג הארוך (כי הכל בארונות או בתחתית ארגז הכלים שמתחת לסולם שמאחורי השידה) אתה מוצא את הטמבוריה הקרובה למקום מגורייך וקונה עוד אחד. הפתרון בבתי מלאכה בדרך כלל הוא לפרוס את הכלים על הקירות כך שקל לגשת אליהם. ומה עם אין קירות פנויים? טוב, במקרה כזה גם דלת תספיק.