מדי פעם אני מסתובב בבית הספר וצריך להזיז כלים מכאן לשם. ארגז כלים פשוט לא מספק, כי אי אפשר לשים בתוכו את כל הכלים החשמליים, או לחילופין צריך מלא ארגזים ואז זה הרבה הלוך חזור. לא, צריך היה למצוא פתרון לקחת הרבה ציוד, בבת אחת, עם מעט התארגנות מקדימה ככל הניתן. הארון קרץ לי. ארון כלים על גלגלים. סדנא ניידת. סדנה נעה. הסד-נע.

זהו המדריך השני בסדרת מושבים נוחים ואסטיים מצמיגים. הפעם ניצור ספסל נוח, מהיר הכנה, מבלי לחתוך שום צמיג. אנחנו בצענו ספסלים של שלושה מושבים (עם משענות יד אפילו!) אבל עקרונית אפשר לעשות כל מספר מושבים רצוי – ממושב אחד ועד אינסוף.

שולחן נגרות רציני אינו רק סמל סטטוס, ולא רק “מבחן חניכה” לנגר המתחיל. מי שתחביב הנגרות שלו יקר לליבו, בטח לא ירצה שהשולחן הקטן והקל שלו יטייל בכל החדר כשמפעילים עליו כח, שהגב יכאב כיוון שהשולחן נמוך מדי, או שהכסא אותו מתקנים יתברר כרחב מכדי להיות מונח על השולחן, ולכן צריך לעבוד על הרצפה.

הפרק הקודם השאיר אותנו עם שלבי תריס מוכנים להרכבה במרפסת חדרה של בתי, אך ללא המסגרות שהתעוותו. יצחק, נגר ותיק ואיש יקר, נחלץ לעזרה. נסעתי למחסן עצים רציני, מהבודדים שמחזיקים עץ מתאים, ויצחק הסביר טלפונית למחסנאי מה לתת לי. בחרתי שתי קורות ישרות, לא לחות מדי מצד אחד, ולא יבשות מדי (לא סדוקות) מצד שני, של עץ אורן באיכות גבוהה, לא מוקצע. הקורות נוסרו למידה שאפשר להוביל במכונית, ונסעתי לנגריה של יצחק.

דירתנו כבת 60, ונבנתה במקור עם חלונות עץ מעליהם תריס גלילה מעץ. שמרנו על כל החלונות המקוריים שיכולנו, ועם השנים הוחלפו כל התריסים לתריסי פלסטיק. גם תריסי פלסטיק מסוג זה (“תריסי חבל”) הופכים היום לנוסטלגיה, קשה להשיג אותם והאלומינצ’יק ינסה לשכנע אתכם לקנות שלבי אלומיניום מוקצף, או אפילו תריס חשמלי (למהדרין ימכרו גם שלט-רחוק לתריס). אנו איננו רואים פחיתות כבוד במשיכת סרט בד (“חבל”) להורדת והעלאת התריס.