מאז שנבטה משפחתי לפני כחמש שנים אני מרגיש עצלן. זה לא שהייתי בטלן, פשוט לא מצאתי את עצמי במירוץ במעלה הסולם “המשפחתי” המתחיל בשלב השעות הנוספות, ממשיך לעבודה מהבית בלילות, מתקדם ללקיחת עוד תפקידים ועוד עבודות ועוד לחץ ומתח ואולי, אי שם בעתיד אטפס לשלב בו אני מרוויח מספיק כסף כדי לקנות למשפחתי את כל מה שחסר להם בהעדרי. הרגשתי מתנצל על כך שאני פשוט רוצה להיות בבית עם משפחתי. בעבורי, מצב זה אינו צמיחה- זוהי קמילה. אני משגשג כאבא, פורה כבן זוג. מאוזן, ושמח כשאני נוכח.
