בפוסט קודם תואר מסע ההרפתקאות בדרך להחלפת מעביר ההילוכים באופני הוותיקים, המשרתים אותי נאמנה יותר מעשור.

הפוסט הנוכחי בא לעולם בזכותה של זוגתי שתחיה, שנמאס לה מאופניים להשכרה (ממש לא אופניים “שיתופיים” כפי שמנסים לפמפם לנו). החלטנו לשפץ זוג אופניים ישנים של הקטנה, שהחלידו במרפסת.

עכשיו, אופניים לילדים זה סיפור. מתחילים עם משהו כמו בתמונה, ופעם בשנתיים-שלוש מוסרים אותם לחברים, ומחפשים אופניים פשוטים שישרדו עד להחלפה למידה הבאה.

ניקוי והסרת חלודה

אופני הילדים האחרונים שנותרו, נקנו כאשר הקטנה היתה בערך בגובה מטר וחצי. לנסיעות עירוניות קצרות, אפשר להתאים אותן לגובה ממוצע של אישה בוגרת.

מילה על מידות של אופניים – יש כזה דבר. כל גודל שילדה מיועד לאנשים בטווח גובה מסוים, ויש גבול כמה אפשר לשחק עם גובה המושב או זווית הכידון. שאלו, בררו, ונסו לפני הקניה כדי לוודא שנוח לכם.

והנה צבען התכול של האופניים בוהק שוב, אחרי הסרת סנטימטר אבק עם סמרטוט רטוב.

החלודה מהכידון מצופה הכרום הוסרה בעזרת… נייר אלומיניום מהמטבח, וקצת מים. ראו ההבדל בין הצד הימני לשמאלי

פנסים ופעמון

קונים בעליאקספרס. ממילא הם נשברים\נתלשים\נסחבים, ולכן תמיד מחזיקים מלאי קטן בבית

מכניקה

כל הורה מכיר את התקופה שהילד גובה כל שנה ב- 10 ס”מ, ומחליף בדרך כמה מידות בגדים ונעליים. בהתאם באופניים לגילאים האלה, לא משקיעים יותר מדי.

ההילוכים באופניים האלה מתוצרת עלומה ואף פעם לא עברו חלק, גם המוכר בחנות האופניים לא הצליח לכוון אותם. כמה שנים במרפסת הוסיפו לאין הילוכים, גם אין אוויר בצמיגים וגם חריקות מהמעצורים.

בחנות האופניים השכונתית המליצו למלא אוויר ולראות כמה יישאר ממנו מחר, להשתמש הרבה במעצורים עד שהחריקות של הגומי היבש ייעלמו, ולשמן את השרשרת. למרבה הפלא, הפנימיות החזיקו אוויר, והמעצורים תקינים ולא חייבו החלפת הגומיות.

ההילוכים נותרו בעייתיים, גם אחרי ביקור נוסף בחנות האופניים

פנימית - סדנת אופניים שיתופית

סדנת אופניים שיתופית נשמע כמו משהו שמתאים לי, אבל 4 ק”מ רכיבה לכל כיוון, על אופניים קטנים מדי וללא הילוכים, לא עשו לי חשק לעשות מנוי. הזכרתי קודם שלאופניים יש מידות – לא נעים לרכוב על אופניים כאשר הברכיים כמעט מגיעות לכידון, אי אפשר ליישר את הרגליים בזמן הדיווש, והאופניים תקועות בהילוך לא נוח. גם הצוואר והגב, לא נוח להם כשהכידון קרוב מדי.

ההזדמנות צצה בצורת אירוע די קרוב לבית בחסות עיריית תל אביב. אנשי פנימית הגיעו מצוידים הרבה יותר מהכלים איתם אילתרתי בבית, ובסבלנות להסברים. העיקרון פשוט – זו לא חנות בה תמסרו את האופניים לתיקון ותשבו בצד, כאן יעודדו וידריכו אתכם לנסות לתקן לבד.

לספריית הרחוב הגיע פעם ספר בשם “אומנות ההקשבה לפעימות הלב”. הבחור שהדריך אותי איך לכוון את ההילוכים, ולא פחות חשוב – איך להעביר הילוכים בעזרת הידית המצ’וקמקת שבאופניים, הסביר לי למה להקשיב. וראו זה פלא – כמה סיבובי ברגים תוך כדי סיבוב הדוושות על מתקן התליה עד היעלמות הקירקושים ממגע השרשרת בדופן גלגלי השיניים, ברכיבה העברת ההילוכים אחד-אחד ורק אחרי שנשמעה השתלבות ההילוך הקודם – והנה ההילוכים כבר לא קופצים שניים-שניים, והשרשרת כבר לא מחליקה בעת דיווש בכוח בעליה. שימון קל של השרשרת, סיבוב הפדלים תוך מעבר בין כל ההילוכים – וחוזרים הביתה.

לסיכום

עזבו אתכם מאופניים “שיתופיים”. בייחוד אם האופניים שאתם צריכים, מיועדים רק לשימוש מזדמן ולנסיעות קצרות – חפשו זוג אופניים ישנים שלא אכפת לכם לקשור ברחוב, ולמדו לתקן ולהסתדר איתם