עם כל ההתעניינות הגוברת בשנים האחרונות דרך נינג’ה ישראל, השימוש במושג נינג’ה כאן הוא שטוח עד מאוד. התרבות שעומדת מאחורי המושג היא עתיקה, ענפה ומורכבת, כמו שאפשר לקרוא אפילו בוויקיפדיה ובליבה (סליחה אם אני חוטא להיסטוריה) הנין ג’וטסו, קובץ של אומנויות לחימה ואומנויות התגנבות ותחבולה, ששימשו את הלוחמים, ולפי האתר הזה התמרונים הפיזיים היו רק סוג אימון אחד מתוך 18(!) שונים שנינג’ה שואפת להביא לשלמות.עולם הנינג’ה ענף רחב ומעניין ושווה להעמיק בו.

אחד מהמוטיבים המוכרים ביותר של הנינג’ה, עוד לפני תחרויות הנינג’ה בטלוויזיה, היה כלי נשק שמזוהה מאוד עם הנינג’ה עד לכדי שמו הפופולארי – “כוכב נינג’ה”, וביפנית הרה שוריקאן.

כאן מתחילה ההרפתקה, כאשר בני שהחל ללמוד נין ג’וטסו, הגיע לגיל 9 ולאחר חושבים החלטנו להפיק מסיבת יום הולדת בנושא נינג’ה. לצד מסלול נינג’ה ומשחק בלחימה בחרבות ספוג, החלטנו להפיק תחנה (בהשגחה צמודה כמובן) שבה זורקים על לוח עץ כוכבי נינג’ה אמיתיים מפלדה מושחזת. כמובן, שכוכבי הנינג’ה נשארו איתנו לאימון ביתי, כחלק ממתנת יום ההולדת.

דגם מודפס בתלת מימד

בהתחלה הדפסתי בתלת מימד מודל (הורדתי מהאינטרנט) של כוכב נינג’ה כשבלונה. הלהב בתמונה הוא להב של מסור עגול, גדול מספיק כדי להכין ממנו 4 או חמישה כוכבים בחיתוך נכון.

דגם של כוכב נינג'ה והלהב שיהיה חומר הגלם

שרטוט ראשון

השתמשתי במודל המודפס כדי לשרטט בעט על הלהב. הבעיה בשיטה הזו היא שקשה לזהות את המרכז של החלקים העגולים בין הלהבים ולכן הקדיחה של העיגולים בניסיון של הכוכב הראשון לא יצאה מאוד ממורכזת.

הדגם והשרטוט על הלהב שממנו נוציא את הכוכבים

הניסיון הראשון - יתרונות וחסרונות

בנוסף, את החור המרכזי שבניסיון הראשון לא ביצעתי, קשה לבצע בדיעבד, אז החלטתי שבהמשך את כל החורים אעשה קודם, ורק אז אחתוך את קווי המתאר.

הכוכב הראשון מוכן (ללא חור במרכז)

שבלונה מנייר - ניסיון שני

הכנתי שבלונות מנייר עם מיקום ברור לחורים שבין הלהבים ולחור המרכזי, גזרתי אותן עם עודף מעבר לקווי המתאר, והדבקתי עם ספרי דבק ללהב עצמו, כך שהיה מספיק חומר מסביב לכל כוכב, אחרת החיתוך הסופי יהיה קשה לביצוע.

הדפסת שבלונה

חיתוך והדבקת השבלונה עם דבק ספרי

קידוח כל החורים

קדחתי את כל החורים על פי השבלונה, לפני שהפרדתי את קווי המתאר עצמם. קדימה מהסוג הזה דורשת תשומת לב כיוון שהפלדה קשה. הקדיחה התבצעה במקדחת עמוד, תוך קליבת החומר לשולחן המקדחה, גם כדי להגביר את הדיוק בקדיחה וגם כדי למנוע מהלהב להסתובב תוך כדי עבודה.

קידוח חורים עם כרסום מרסק

כל החורים קדוחים

חיתוך גס בעזרת משחזת זווית

מכאן ואילך זאת עבודה עם משחזת זווית, כלי יחסית מסוכן. שימו לב שאתם מקבעים עם קליבה את החומר למשטח יציב, וקחו בחשבון שזו עבודה איטית כי כל פעם צריך לסובב את החומר והעבודה כאן דורשת דיוק ועדינות. התוצאה הסופית תקבע את רמת הסימטריה הכללית של הכוכב. השתדלו לחתוך במקטעים עם הפסקות בין המקטע כדי לא לחמם את הפלדה יתר על המידה.

עם השבלונה על הכוכבים עדיין

השחזת הלהבים

את הלהבים של כל כוכב צריך להשחיז משני הצדדים. אני השחזתי עם משחזת זווית עם דיסק השחזה (פלאפ), אבל שימו לב שהשחזה באמצעות כלי מהיר כמו משחזת הזווית עשוי לחמם את הפלדה מה שיפגע בקושי והגמישות שלה. כדאי לעבוד כאן עם שופין טוב אם יש לכם את הזמן והכלי, וכך למנוע התחממות יתר. אני התעצלתי ועבדתי עם המשחזת.

העבודה חייבת להיות עדינה גם כדי לא לפגוע בצורת הלהב.

איך שומרים על פלדה מלוטשת - בקפה (נשבע!)

אחרי ההשחזה של הלהבים, התלבטתי לגבי איך למנוע חלודה, כיוון שההשחזה מסירה את הציפוי של הפלדה וחושפת את המתכת לחמצן. התייעצתי עם המורה של הבן שלי, והוא המליץ לי על תהליך מעניין שהוא עושה ללהבים שהוא מכין – השריה בקפה!

מסתבר שהחומציות של הקפה, מייצרת סוג של חלודה שנקראת פטינה, והיא עדיפה על החלודה הרגילה, כיוון שהיא יוצרת מעטה שמונע מחלודה להווצר. אפשר לקרוא לפטינה “חלודה טובה” אם כך. בעיקרון עקבתי אחרי ההוראות בסרטון שלמטה. הכוכבים שרו בקפה למשך כמה שעות כאשר כל 20-30 דקות חיממתי את הקפה מחדש, בהמלצת הסרטון, כדי להאיץ את הריאקציה הכימית.

הגוון המתקבל הוא השחרה קלה של הלהב בטקסטורה מט, לא מבריקה.

מוכנים לזריקה

עכשיו אחרי כל העבודה והחיסום בקפה, אפשר להטיל את הכוכבים ולהרגיש נינג’ות.

את הכוכבים נטיל על לוח עץ שיהיה קשה מספיק כדי שהכוכבים יתקעו בו, אבל רך מספיק כדי שהלהבים לא ישברו או יתעקמו.

שימו לב שכאשר אתם מטילים את הכוכבים אין אף אחד לפניכם או מאחוריכם, זה כלי נשק לכל דבק והאחריות היא על המכין ועל המשתמש.

אם הגעתם עד לכאן והכנת כוכב נינג’ה, שלחו לנו תמונה בתגובות.
זריקה נעימה!