במהלך המחשבות שלנו בתנועת דרור ישראל על הקמת “המרכז לחקר הבנייה ברוח החברותא” – לקחתי על עצמי לכתוב מאמר עמדה שהוא סקירה מדגמית על מצב הבנייה בארץ ובעולם מהזוית של בניית חברה טובה ומקיימת ובחינה מחדש של המושגים “חומרי גלם” ו”בנייה”. מושג שיעלה כאן מספר פעמים הוא “החברה ברוח החברותא” – אידיאל וקריאת כיוון שהמשיג אותו מרטין בובר כתיאור לחברה שהיא איגוד של חיים ולבבות ולא איגוד של אינטרסים.
הקדמה
בבואנו לבחון ולנתח את מצב עולם הבנייה באנושות כיום בראי השאיפה לבנות מבני חיים ברוח החברותא אשר משחררים את האדם בכל הרמות במקום לשעבדו, עלינו לגשת ולבחון את ענף הייצור הזה ממספר משקפיים שיאפשרו לנו לבחון את פראקטיקות הבנייה המיוחלות באופן המדויק ביותר. נצא מנקודת הנחה משותפת שאמות מידה מרכזיות שיהיו לנו לבחינת בנייה וחומרי גלם ברוח החברותא יעברו דרך מספר צירים –
- פראקטיקות וחומרים אשר משחררים ומיטיבים עם האדם והחברה מבחינה פיזית ונפשית.
- בריאות המערכות האקולוגיות וכלל החברה הביוטית שמהווה לאדם סביבה ומארג בה הוא יכול להתקיים לאורך טווח.
- ראייה כלל עולמית ולא רק בגבולות הפוליטיים שלנו. חילוף החומרים העולמי בענף הבנייה הוא עצום ומשפיע מעבר לגבולות הפוליטיים המקומיים.
על פי ארגון האקלים של האו”ם (UNEP), ענף הבנייה מהווה 10% מהתמ”ג העולמי, מעסיק כ111 מיליון בני אדם[1], צורך כ- 40% מהאנרגיה העולמית, ומייצר כשליש מגזי החממה הנפלטים לאנטמוספירה [2] – הענף המזהם ביותר מבין הענפים היצרניים בעולם. כמו כן, על פי “ארגון העבודה העולמי” (ILO), ענף הבנייה גובה את חייהם של כ-60 אלף בני אדם בכל שנה, מספר זהה לכמות הנהרגים במלחמות בין מדינות בכל שנה בעשור האחרון.[3]
ניכר כי בתקופה זו באנושות, בה אנו עומדים בנקודה שמדענים רבים טוענים כי עברנו את נקודת האל-חזור של שינוי האקלים החמורים ביותר שידעה האנושות, עלינו לבחון מחדש את אופני הפעולה שלנו בעולם הבנייה ולהבין כיצד אנו כקהילה מצליחים להיות גורם משפיע ומקדם את הבנייה ברוח החברותא שתאפשר לנו כחברה להתקיים למשך זמן רב.
צריכת האנרגיה והיחס למשק האנרגיה של ענף הבנייה
על מנת לגשת לנושא צריכת האנרגיה בענף הבנייה, עלינו להפריד בין האנרגיה הנדרשת על מנת לבנות בניין לבין האנרגיה הנדרשת על מנת לתחזק בניין. כיום האנושות נמצאת בנקודה קשה בשתי החזיתות הללו, אך התקדמויות טכנולוגיות ברחבי העולם מאפשרות לעשות שינויים בשני הצירים הללו דרך שינוי תפיסות הבנייה מהיסוד. כיום בנייני מגורים ובניינים מסחריים צורכים כ40% מתצרוכת האנרגיה העולמית, 25% מהמים, ו40% ממשאבי העולם, על מנת לאפשר את קיומם. כאשר אנו ניגשים לחשב את האנרגיה היוצאת על מנת לבנות בניין ולקיים אותו במהלך תקופת חייו – אנו מחשבים את סך הוצאות האנרגיה וחומרי הגלם שנדרשו על מנת להקים אותו. האנרגיה שיצאה על שינוי הפקת חומרי הגלם ושינועם ברחבי העולם, על הקמת הבניין ועל תחזוקתו. על פי הדו”ל של ארגון הבנייה בת הקיימא העולמי (UNEP)[4], אנו עומדים כיום בנקודה שלפי התחזיות לעשרים השנים הקרובות – אם לא יהיה שינוי דראסטי לאופני הבנייה בעולם – פליטת גזי החממה תוכפל. על מנת להימנע מהתחזיות החמורות ביותר של שינוי האקלים – עלינו תוך 11 שנים לצמצם את פליטת גזי החממה בכ – 25% אחוזים.
חומרי הגלם של ענף הבנייה בעולם
מנגד לחיוניותו הברורה לעין של ענף הבנייה לקיום חיינו כאנושות, דרך השימוש שלו בחומרי גלם שונים, ענף זה משפיע עלינו בצורה עקיפה במגוון אופנים. דרך חיסול משאבים הזמינים לכלל המערכת האקולוגית, שחיקה והכחדה של מערכות אקולוגיות עדינות המקיימות אותנו, זיהום כימי בסביבות החיים האנושיות, ושימוש בחומרי גלם המזיקים לאדם – ענף זה מהווה נקודה ארכימדית ביצירה חברה טובה דרך בחירת חומרי הגלם שלו והשימוש בהם. (earthwatch 2009)[5].
ענף הבנייה אחראי לכשישית מתהליכי הייבוש של מאגרי מים מתוקים, רבע מתהליכי כריתת היערות, 40% מתצרוכת האנרגיה והמשאבים העולמית. בחירת חומרי הגלם לבנייה בראי בריאות החברה האנושית והכלל ביוטית צריכה להיעשות דרך בחינת מעגל החיים השלם של כל חומר – משלב כריית החומר מהטבע, עיבודו לקראת השימוש בו, השימוש בו בבנייה, משך חייו, ועד סיום השימוש בו ואופן הטיפול בו. בטבלה הבאה ניתן לראות את פליטת גזי החממה לאורך מעגל חיים שלם של חומר גלם משלב הפקתו ועד סיום חייו. לחומרים שונים יש עלות אנרגטית והשפעה סביבתית הגבוהה משמעותית מחומרים אחרים. כמו כן, חומרים מסוימים ניתנים למחזור בקלות לעומת חומרים אחרים שמעגל חיים אחד של שימוש בהם והם הולכים למטמנה.
מעבר לנזק הסביבתי שבשימוש בחומרים מסוימים, אמת מידה שאין להתעלם ממנה – היא זמינות החומרים. כיום אנו נמצאים בנקודה בה חומרי גלם רבים שאנו עושים בהם שימוש כאנושות – נגמרים. לפי דו”ח של UNEP חול הים לדוגמא, אשר משמש כמרכיב חסר תחליף ביציקת בטון בתעשיית הבנייה – עומד להיגמר במקומות רבים בעולם. בסרט הצרפתי “מלחמות החול”, ניתן לראות מלחמות כלכליות בין מדינות שונות שעוסקות בלגנוב חול ממדינות חלשות תוך חיסול רצועות חופים, קריסה של איים, ומחיקה של אזורים נרחבים על מנת לבנות אזורים אחרים. סינגפור לדוגמא, הגדילה את שטחה בכ20% בארבעת העשורים האחרונים, דרך קנייה של חול ממלזיה ואינדונזיה. מאז שבמדינות אלו נאסר הסחר בחול, התחום הפך להיות של שוק שחור עולמי ואלים. דובאי, אשר חיסלה את כל מאגרי חול הים הרלוונטים על מנת לבנות את חצי האי בצורת עץ הדקל, מייבאת כמויות עצומות של חול מאוסטרליה על מנת לבנות את בנייניה החדשים הגבוהים בעולם. ניתן למצוא חומרי גלם אלטרנטיביים לבטון, אך שימוש מושכל ופיתוח חומרים אשר ניתן לעשות בהם שימוש חוזר בבנייה יכולים להיות תשובה למשאבים המתכלים בעולם.
כלכלת הבנייה וניצול האדם החלש והמשאב “הזול”
כבר יותר ממאה שנים שברחבי העולם התקיימו פריצות דרך טכנולוגיות וגילויים מדעיים מרחיקי לכת אשר יכולים לשחרר את האדם מפרקסיס עבודה מסוכן ומשעבד, תוך שימוש בחומרים ושיטות בנייה אשר מיטיבים עם בריאותו. המניעים לבחירת פראקטיקה אחת או אחרת בחברת שוק, אינם הקדמה ושחרור האדם – אלא העסקה “המשתלמת” יותר ברווח האישי של אותו האדם אשר מנסה להרוויח. הסיבה שסינגפור קנתה כמויות אדירות של חול ממלזיה ואינדונזיה, היא כי למדינות חלשות אלו לא היו תקנות או כוח רלוונטי והסכימו למחוק את בתיהם של אלפי מקומיים. דוגמא נוספת היא השימוש בעץ האיפאה אשר שימש לריצוף 20,000 מ”ר בנמל תל אביב. עץ האיפאה הוא עץ מיערות הגשם שבאמזונס. זהו עץ זול בעל יכולות עמידות במים. זהו עץ זול מכיוון שממשלת ברזיל הייתה מוכנה לכרות יערות גשם תוך מחיקה של שבטים ילידיים בני מאות אלפי שנים. עיריית תל אביב הייתה מוכנה לשלם את מחיר חיי האדם ואת המחיר האקולוגי של כריתת הריאה המרכזית של כדור הארץ (יערות הגשם בברזיל) אשר אחראים על 10% מייצור החמצן ואיזון האקלים. משנת 2002 נרצחו מעל 700 בני אדם בברזיל שניסו לעצור את כריתת יערות הגשם[6]. בתהליכי הניצול של יערות הגשם של ברזיל במאה העשרים קרוב למיליון תושבי יערות האמזונס נרצחו ברצח עם דרך שיעבוד, הרעבה, והרג שיטתי. [7]
עיסקת חומרי הגלם של נמל תל אביב ממחישה היטב את מערכת השיקולים העומדת מאחורי בחירת חומרי הגלם ושיטות הבנייה כיום בחברת השוק הגלובאלית. הבחירה לעשות שימוש בחומרים אשר מיטיבים עם האדם ועם הטבע היא הבחירה לבטל את הניכור שלנו בהרבה רמות. הרי גם אם עץ האיפאה הזה, בשימוש בו כרצפה בנמל – יטיב עם האזרחים התל אביביים וישפר את איכות חייהם, הם אינם לוקחים בחשבון את המחיר הרב ששילמנו כאנושות.
נושא חשוב בכלכלת הבנייה כיום הוא העבדות המודרנית המתגלמת במהגרי עבודה המהווים כוח עבודה זול וחסר זכויות ברחבי העולם. דוגמא חריפה ועדכנית היא באתרי הבנייה של מונדיאל 2020 בקטאר. קטאר היא מדינה של שני מיליון תושבים שרק 15% מתוכם הם אזרחי המדינה. השאר הם מהגרי עבודה. לפי דו”ח של הגרדיאן, מאז תחילת העבודה על המתקנים למונדיאל מתו בממוצע כפועל אחד ביום כתוצאה מתנאי עבודה ירודים, חום בלתי נסבל, וסכנות בטיחות רבות.
רמות התמותה בענף הבנייה
כ60 אלף בני אדם נהרגים כל שנה כפועלים בענפים הבנייה. מדובר על כאחד מכל חמש מקרי מוות במקום העבודה, אדם נהרג בכל עשר דקות במקום כלשהו בעולם כחלק מעבודתו בענף הבנייה. מאות אלפי אנשים סובלים מפציעות קשות כתוצאה מעבודה באתרי בנייה – רובן מנפילה, התחשמלות, מהלומות, חשיפה לחומרים מסוכנים לאדם, וקריסה של מבנים.
ב-2012 נהרגו 60 עובדים כתוצאה מתאונות עבודה בישראל (לעומת 64 ב-2011) – 31 בענף הבנייה והבנייה ההנדסית (51.6%)[8]. זהו הענף עם רמת התמותה הגבוהה ביותר בישראל.
היחס לפסולת והכמות שלה בענף הבנייה
מאה ועשרים מיליון טון של פסולת בניין מושלכת ברחבי השטחים הפתוחים במדינת ישראל.[9] ענף הבנייה מייצר כמויות פסולת עצומות בתהליך הבנייה וההריסה של מבנים ופינוי הפסולת נעשה “בין הכיסאות” בשולי הפריפריה, או למטמנות “במקרה הטוב” לפי תקנות מסודרות של המשרד להגנת הסביבה. היחס לפסולת כיום בתרבות שלנו הוא במודל “מעריסה לקבר”(cradle to grave) – חומרי גלם טובים נלקחים מהטבע ובסוף דרכם מושלכים לתוך “קבר” – המטמנה או הר הזבל. בטבע, אין כזה דבר קברים של פסולת – אין כזה דבר פסולת בכלל. בטבע, פסולת=מזון. כל חומר גלם שנמצא בשימוש במערכת אקולוגית תקינה, הופך להיות חומרי ההזנה של שאר המערכת. כיום בעולם מתפתחות שיטות שונות למחזור פסולת בניין ברמה מסוימת כמענה לכך שחומרי הגלם החדשים נהיים יקרים יותר ויותר ככל שזמינותם מתכלה. [10]
מחזור חומרים ובנייה ירוקה בארץ בעולם
אנו עומדים כעת בנקודה חסרת תקדים בהיסטוריה של ענף הבנייה. תומס ראו, אדריכל שנת 2013 של הולנד ואדריכלו הצמוד של מלך בוטן תכנן ובנה את המבנה הראשון בעולם הניתן לפירוק לסך חלקיו ולמחזור של כלל חומרי הגלם של כלל תכולתו ללא פגיעה באיכות החומרים בתהליך המחזור תוך עבודה עם חומרים שאינם פוגעים באדם על פי תפיסת ארגון “cradle to cradle”. ארגון זה מלווה, בין השאר, את ממשלת סין שהקימה תוך 19 יום בניין בן 57 קומות הניתן לפירוק והרכבה מחדש. הבניינים אשר הארגון הזה מתכנן הם בעלי “טביעת רגל חיובית” – משמע שלא רק שאינם מסבים נזק לאדם ולסביבה – הם מיטיבים איתם. בניינים אלו מייצרים יותר אנרגיה וחמצן משהם צורכים ומתוכננים בחשיבה מאוד מורכבת של צרכי האדם.
תקנות הבנייה והבנייה הירוקה בארץ הן רחוקות מלהיות ברמה הזו של התפיסה החברתית והסביבתית ועם זאת ננסה לבחון את המגמות בארץ לעומת המגמות בעולם.
בסין, מהגרים כ18 מיליון איש לערים הגדולות בכל שנה. לפי הניתוחים של סין לגבי קצב הבנייה הנדרש לה להקמת עשרות ערים חדשות בעשורים הקרובים – עלה בניתוח כי הם יצטרכו לכרות כשליש מהקרקע העילית של כל סין על מנת לענות על הצורך בחומר גלם לבנייה. אם הייתה עושה דבר זה, סין לא הייתה מסוגלת לגדל את המזון שלה. ממשלת סין הבינה כי מדובר בצומת משמעותית והחלה בתהליך כללי בליווי של ארגונים ירוקים שונים בעולם ליצירת שיטות חדשות לבנות את הערים שלהן. בעיר הנגזו לדוגמא, בניסיון לבנות מודל תחבורה ציבורית אלטרנטיבי שישפר את איכות האויר בעיר, התקינה הממשלה 2600 מתקני אופניים עם 65000 אופניים להשכרה. את העיר “הנגדו טיאנפו” בונה ממשלת סין בשיתוף עם אדריכלים ירוקים מפורסמים כעיר מודל אקולוגית שתהווה תשובה למשבר האקלים ולמשאבים המתכלים של סין בענף הבנייה. [11]
ב-2013 הסתיימה בנייתן של כ-41,970 יחידות דיור והחלה בנייתן של 44,340 דירות חדשות. נכון ליוני 2013 הוסמכו בישראל 55 מבנים ירוקים (בנייני מגורים, מבני ציבור וכדומה( ובתהליך הסמכה נמצאים 224 מבנים נוספים. קצב הבנייה בארץ עולה משנה לשנה במספר אחוזים וכמות העובדים בתחום בשנת 2013 היה כ214,900 שהיווה עלייה של כ11% לעומת שנים קודמות. ענף זה אחראי על כ10.5% של התמ”ג ומהווה מנוע כלכלי עצום.
תסמונת הבניין החולה
בבואנו למתוח ציר בין בניין ברוח החברותא לבין בניין שאינו כזה, נוכל להכיר תופעה נרחבת בארץ ובעולם כיום הנקראת תסמונת הבניין החולה. זוהי דוגמא להשפעה ישירה של תכנון לקוי, חומרי גלם מסוכנים, ותפעול לא נכון של מבני חיינו. בשונה מהדוגמאות האחרות אשר משפיעות עלינו בעקיפין דרך שימוש עודף באנרגיה, פליטת חומרים מזיקים לאטמוספירה והרס מערכות – זוהי דוגמא להשפעה ישירה וברורה עלינו כחברה.
[12]תסמונת הבניין החולה הוא מונח המתאר מצבים בהם דיירי בניין סובלים מהשפעות בריאותיות חריפות הקשורות לזמן שהותם בבניין, מבלי שניתן להצביע על מחלה או גורם מסוים שהביאו לכך. דו”ח של ארגון הבריאות העולמימשנת 1984העלה כי לגבי עד 30% מכלל הבניינים החדשים והמשופצים ברחבי העולם קיימות תלונות הקשורות לאיכות אוויר ירודה בבניינים.[1]
נהוג לייחס את התסמונת לבעיות במערכת החימום, באוורור ובמערכות מיזוג האוויר. סיבות נוספות המוזכרות הן זיהומים הנוצרים מחומרי בניין; תרכובות אורגניות נדיפות; עובש; אוורור לקוי של אוזון (שייתכן ומגיע ממכונות משרדיות); כימיקלים תעשייתיים; וחוסר באוויר צח.
לרוב ההתמודדות עם התסמונת נעשתה בדיעבד, באמצעות הגדלת כניסת אוויר צח מבחוץ, אולם בבנייה ירוקהנעשה ניסיון למנוע את הבעיה מראש באמצעות מזעור השימוש הממושך בתרכובות אורגניות וחיסול התנאים המעודדים צמיחה של עובש. התמודדות נוספת היא שימוש בצמחים מטהרי אויר ומייצרי חמצן המצליחים לשפר את איכות האוויר בבנין.
קצב הבנייה וקצב השינוי הנדרש – שינוי הפרדיגמה
לפי ארגון ה”new climate economy”, עד שנת 2030 60% מהאנושות תחייה בערים. מיליון וחצי בני אדם מהגרים לערים בכל שבוע. בשנת 2030, כמיליארד סינים יחיו בערים – כ70% מאוכלוסייתה. [13] קצב ההגירה העולמי לערים ברחבי העולם הוא רמיזה לכמות הבנייה המתחוללת על מנת לאפשר את הופעה הזו. מספר ערי העל (כ10 מיליון אזרחים ומעלה), שולשה מאז שנת 1990. כיום קיימות כ28 ערי על בעולם ועד שנת 2030 צפויות להיות 41 ערים המאכלסות מעל עשרה מיליון בני אדם.
מהבלוג “מה יותר גדול מבית גדול? ספר קטן” –
“יש מקום שממנו אין להיוושע, לקום, למרוד ולהניף את אגרוף רוח האדם המורדת. אולי יהיה זה ההִנדוס הביולוגי, אולי תהיה זו העובדה המבעיתה שלפיה כדור הארץ שלנו חצה זה מכבר את קו רמת הפחמן הדו-חמצני המותרת באוויר, שמדענים רבים טוענים כיום, כי מעבר של סף זה הוא מצב אל-חזור, ואנחנו בדרך לקריסה כללית של מערכות החיים המקיימות את המין האנושי. כדי להוכיח את טענתם, הם מטעימים כי בפעם האחרונה שנמדדו רמות פחמן דו-חמצני שערכיהן היו 400 חלקיקים למיליון, כפי שנמדד במאי 2013 בתחנת הבקרה ב”מאונה לואה” בהוואי, היו פני הים גבוהים ב-24 מטרים מגובהם הנוכחי… להלן שני קישורים המסבירים זאת, כל קישור בדרכו: הראשון מאתר global change והאחר מאתר mother jones.”
לאור כל המדדים הנוכחיים ותחזיות האימה הצפויות לאנושות, עלינו להיערך לשינוי תפיסתי כללי ביחס לאופן שבו אנו בונים מבנים, לחומרי הגלם בהם אנו משתמשים, וביחס שלנו לחברות שלנו במארג הזה שאנו קוראים לו כדור הארץ. כחלק מהשינוי המתבקש, אני מציע להמשיג מחדש את המושגים “חומרי גלם” – ולברוא מושג חדש שיבטל את הניכור והתכליתיות – את התפיסה הצרה שהיא פועל יוצא של מושג זה. הנהר ומימיו לדוגמא – אינם “חומר גלם” לשימוש האנושות פשוטו כמשמעו, הם אוסף של אינסוף אינטראקציות ויחסי גומלים בתוך מערכות חיים מורכבות מאוד שאין לנו כרגע את כלל היכולת לתפוס את השפעות ההתערבות שלנו בתוכם. עלינו ללמוד לעומק את המקום שלנו בתוך המארג ולהפוך מ”אדוני המערכת” ל”יצורים מארגיים” שהם חלק אינטגראלי מהמערכת – הם יצורי החברה ברוח החברותא. נבקש ליצור ענף של “בריאה” שהיא חלק מהמארג ולא “בנייה” המתנכרת לה.
אם יש לכם הצעות למושג שיחליף את “חומרי גלם” – אני חושב שכדאי שנתחיל לחפש!
והנה סרט צ’ופר בשם “garbage warrior” שלוקח רחוק את איך אפשר לבנות אחרת.
מקורות
[1]http://www.unep.org/sbci/AboutSBCI/Background.asp
[3]https://www.nebosh.org.uk/news/default.asp?cref=816&ct=2
[4]http://www.unep.org/sbci/pdfs/SBCI-BCCSummary.pdf
[6]http://news.mongabay.com/2012/0619-hance-land-killings-rising.html
[7]http://en.wikipedia.org/wiki/Genocide_of_indigenous_peoples_in_Brazil#cite_note-Hinton_2002_p57-3
[8]http://www.cbs.gov.il/archive/quarterly/q158_heb.htm#taasiya
[9]http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%AA_%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F
[10]http://www.homepages.ucl.ac.uk/~ucessjb/S3%20Reading/kibert%20et%20al%2002.pdf
לתוכן זה נכתבה תגובה אחת