המאמר מבוסס על תרגום חופשי של מאמר זה, מאת ראס גריסון

פרמקלצ‘ר תוכננה כמערכת חקלאית הצומחת מלמטה למעלה והתפתחה ישירות מהצרכים האנושיים הבאים לידי ביטוי במקום או באזור כלשהו ולא כמערכת לשינוי החקלאות התעשייתית. במובן זה פרמקלצ‘ר הוצעה כמערכת חלופית אמיתית שראתה את החקלאות והתרבות התעשייתית הלא מקיימת (שאינה ברת קיימא) כנידונה לקריסה (הולמגרן, 1992).

כשהפרמקלצ‘ר הוצגה לראשונה ע“י מוליסון והולמגרן במדריך פרמקלצ‘ר אחד ב1978 (Permaculture One Manual), הפרמקלצ‘ר הוצעה כמערכת חקלאית המבוססת על צמחים רב שנתיים, המבוססת על מערכות אקולוגיות טבעיות ופותחה דרך היישום של עיצוב(design). היה מי שהציע כי הפרמקלצ‘ר התגלגלה מתנועת המגדלים האורגנית בטזמניה עם התיעוד הרשמי הראשון שפורסם, בסביבות 1976 בכתב העת “הגנן החוואי האורגני הטזמני“, Tasmanian Organic Gardener and Farmer Journal (הולמגרן, 1992).

רעיון הפרמקלצ‘ר התפשט במהירות מטזמניה לחלקים אחרים של אוסטרליה, אזורים כפריים ועירוניים. באמצע שנות ה-80, הפרמקלצ‘ר החלה לצבור תאוצה כתנועה עולמית. הפרמקלצ‘ר, כפי שהיא מוכרת כיום, הורחבה כדי לכסות את כל סוגי האקלים, בכל מדינות העולם – ממערכות חקלאיות רחבות היקף דרך תכניות חקלאיות לקהילות חקלאיות במדינות מתפתחות ועד לחצרות אחוריות או מרפסות קטנטנות המייצרות מזון בר קיימא. תכולתה ויכולת היישום הרחבה של מערכת תכנון הפרמקלצ‘ר, ההתמדה והמחויבות של המייסד ביל מוליסון, ללא ספק הקלו על האימוץ המוצלח של השיטה בהקשרים רבים ושונים על פני הגלובוס. כיום, הדוגמאות הטובות ביותר של פרמקלצ‘ר בחברות מערביות נמצאות לעתים קרובות באזורים כפריים ויחד עם זאת כבר נוצרו המון דגמים באזורים עירוניים שמבקשים ומחפשים אחר אורח חיים אחר. עם זאת, היבטים של הפרמקלצ‘ר, כגון דגמים ביו-אזוריים ספציפיים, טכניקות וסוגים שונים של תכנון פרמקלצ‘ר מתעוררים בהדרגה ומאומצים ע“י ציבור רחב יותר, הקמת גינות עשירות בחיפוי, גינות מעורבות במקום מונו-קולטוריות ועיצוב נוף עמיד אש הן רק חלק מדוגמאות ספציפיות מתוך הפרמקלצ‘ר שזכו לקבלה על פני קהל רחב (הולמגרן, 1992).

ההיטוריה של תנועת הפרמקלצ‘ר מאז ועד היום:

1972-1976 – השנים המעצבות

הסיפור של פרמקלצ‘ר מתחיל בשנות ה -1970 המוקדמות בטזמניה, אוסטרליה. מורה ותלמיד שנפגשים במסגרת האקדמיה בטזמניה, אך לפני שנדון במפגשם, נביט בקצרה ברקע אשר הביא כל אחד מהם אל נקודת מפגש זו, אל השנים המעצבות שלהם.

ביל מוליסון (Bill Mollison) נולד בשנת 1928 בכפר הדייגים הקטן סטנלי אשר בטזמניה, הוא עזב את בית הספר בגיל 15 כדי לעזור לנהל את המאפייה של משפחתו. בין העבודות שעשה לאחר מכן היו עבודה בטחנת קמח, ימאי, צייד בעלי חיים ודייג כרישים. דרך מחוספסת למי שיהפוך בהמשך לסביבתן, דרך שהובילה אותו לשירות בן תשע שנים בארגון הממשלתי האוסטרלי למחקר מדעי במחלקת חיות הבר (CSIRO Australia’s (government science research organization ולאחר מכן בנציבות הדיג הטזמנית.

שתי העבודות האחרונות סיפקו לביל שהות ארוכה ביערות הפראיים והחופים של טזמניה והזדמנות למעקב מקרוב אחר המערכות האקולוגיות הללו. זה היה הזמן בטבע שעיצב את רעיונותיו של מוליסון על אקולוגיה ועל אופן שבו אספקת צרכי האנושות כגון חקלאות, יכולה לעשות שימוש באותם המבנים ותהליכים שבהם צפה.

בשנת 1968 מוליסון הפך מורה באוניברסיטת טזמניה, ומאוחר יותר, מרצה בכיר לפסיכולוגיה סביבתית. בתפקיד זה הוא היה מקושר עם סטודנטים במכללה הטזמנית לחינוך מתקדם וביניהם דיוויד הולמגרן, אשר יחדיו זרעו את הזרעים של הפרמקלצ‘ר.

דיוויד הולמגרן נולד בשנת 1955, גדל בצד המערבי של יבשת אוסטרליה, עם הורים פעילים פוליטית. לאחר סיום התיכון, בשנת 1972, הוא בילה שנה בטרמפים ברחבי אוסטרליה, לפני שעבר לטזמניה בשנת 1974 בשביל ללמוד עיצוב סביבתי (אך נמשך לכיוון עיצוב נוף, אקולוגיה וחקלאות) באוניברסיטת טזמניה, שם פגש את מוליסון. ההתחברות הקצרה אך האינטנסיבית בין מוליסון והולמגרן הוציאה החוצה רעיונות בחדר הישיבות של מוליסון – מה שנודע בהמשך הדרך כעמוד השדרה של מה שיקרא לימים פרמקלצ‘ר.

לא הרבה זמן אחרי גיבוש הרעיון המקורי של מערכת התכנון פרמקלצ‘ר, הולמגרן החל את העבודה להקמת נחלה כפרית קטנה – Melliodora – בפבורן, עיירה קטנה בויקטוריה.

אין כיוון חיובי קדימה

מוליסון כתב באותם זמנים: “לרבים מאתנו שחוו את התסיסה של שנות ה -1960 המאוחרות, היה נדמה שאין כיוון חיובי קדימה, למרות שכמעט כל אחד יכול להגדיר את אותם ההיבטים של החברה הגלובלית אשר נדחו. אלה כללו הרפתקנות צבאית, הפצצה (הגרעינית), ניצול קרקעות חסר רחמים, היהירות של מזהמים וחוסר הרגישות לצרכים האנושיים. עולם לא מוסרי יכול לבזבז יותר על הריגת אנשים מאשר על דאגה/טיפול לארץ או בעזרה לאנשים”. מאוחר יותר, בשנות ה-70 המאוחרות, אמר מוליסון “משנת 1972 עד 1974 ביליתי זמן, ולאחרונה עם דיווד הולמגרן, בפיתוח מדע כדור ארץ בינתחומי – פרמקלצ‘ר – עם פוטנציאל לפוזיטיביות משולבת ועולמית להושטת יד גלובלית“. בעקבות הספר“גבולות לצמיחה” (Club of Rome, The Limits to Growth) ומשום שהיה חשש גובר מצד ממשלות ובנקים על כך שהעולם הולך ואוזל ממשאבים, אמר מוליסון “לאף אחד לא היו שום רעיונות לטווח ארוך וזה היה ברור לי מה צריך לעשות […]לבנות צבא של עובדי שטח בפרמקלצ‘ר, לצאת וללמד את הרעיונות של ייצור מזון בר קיימא“.

הטבע והבינה

מצידו, הולמגרן נמשך לסביבה הטבעית והאינטלקטואלית של טזמניה. הוא גם פותה על ידי בית הספר לעיצוב הסביבה של טזמניה שהונהג על ידי האדריכל והמחנך, בארי מק‘ניל Barry McNeil, שלפי הולמגרן היה באותה תקופה “הניסוי הרדיקלי ביותר בהשכלה גבוהה באוסטרליה“, למשוך סטודנטים לעיצוב מכל רחבי אוסטרליה והעולם.

“בחממה האינטלקטואלית הזאת פגשתי את ביל מוליסון, החיים והרעיונות שבאו לידי ביטוי סימלו גשר יצירתי בין טבע וציביליזציה ובין מסורת למודרניות“, כתב הולמגרן, ואומר שהוא לפעמים נשאל למה פרמקלצ‘ר יצא ממקום כמו טזמניה, ותשובתו: “זה מקום שבו המודרניות והאופי מתנגשים, גם הרסני וגם יצירתי.”

העיר הובארט Hobart, בירתה של טזמניה, שם שוכנת אוניברסיטת טזמניה, בה לימד מוליסון ובה למד הולמגרן, שוכנת לרגליו של הר וולינגטון אשר, ע“פ תיאוריהם של מוליסון הולמגרן ואחרים, הינו הר מרשים ביותר ביופיו ובאיכות הטבע שבו, והוא המקום בו נולד וצמח הפרמקלצ‘ר. מצידו האחד של ההר היא העיר הובארט ומצידו האחר המדבר הממוזג הגדול של דרום מערב טזמניה. באותו זמן שנרקמו הרעיונות שהובילו ללידתה של הפרמקלצ‘ר, ממשלת טסמניה תכננה את סכירתם של הנהרות הפראיים באזור. תכניות אלו הם שהולידו את המודעות הסביבתית בטזמניה באותו הזמן, ובאופן בלתי מודע, היו אלה ניצנים של רעיונות הפרמקלצ‘ר לשימור המדבר ולשמירת הטבע. תודעה זו הביאה להקמתה של התנועה הסביתית הטזמנית, שבעתיד הלא רחוק (1972) תכנס לפוליטיקה הטזמנית ותביא לנציחון על נהר פרנקלין (מניעת סכירתו). עד כמה התנועה הסביבתית הזינה את מושג הפרמקלצ‘ר המתעורר זאת אין לדעת, אבל זה בוודאי הכין את השדה עבורה באופן רעיוני ואידיאולוגי. ביל מוליסון היה בוודאי מודע לעצמתה הגוברת של תנועה זו. הולמגרן הכיר בזה, ואמר כי “הסביבה הפיזית והתרבותית שהולידה הפרמקלצ‘ר גם נתנה דחיפה להקמתה של המפלגה הירוקה הראשונה בעולם.” בשנת 1972 הוקמה קבוצת ארצות טזמניה המאוחדות (United Tasmania Group UTG), שבהמשך התפתחה להיות הירוקים הטזמנים. תנועת החקלאות האורגנית האוסטרלית צמחה גם היא בטזמניה כחלק מ“גל התלהבות של פעולה אינטלקטואלית ויצירתיות בקצה של ציביליזציה”, אומר הולמגרן. למעשה, מוליסון היה חבר מייסד של האגודה הטזמנית לגינון וחקלאות אורגנית.

1976 – 1981 – להפיץ את הבשורה

הפרמקלצ‘ר עושה את ההופעה הראשונה שלה על הבמה העולמית בשנת 1976 במאמר שפורסם במסגרת כתבה בעלון לחקלאות אורגנית של טזמניה על ידי האגודה לגינון אורגני ולחקלאות. כותרתו של המאמר הייתה “מערכת פרמקלצ‘ר לתנאים של דרום אוסטרליה” – חלק ראשון אשר נכתב על ידי ביל מוליסון ודיוויד הולמגרן.

במקביל מוליסון מרואיין במסגרת תכנית רדיו ע“י טרי ליין Terry Lane. חלוץ מפתח בהתפתחות השיטה הינו מקס לינדגר , Max Lindegger שהתגורר אלפי קילומטר מהאזור, אך לאחר שקרא את הכתבה בעלון אמר: “… זה היה בדיוק מה שהרגשתי, אך לא היתי מסוגל לתאר זאת במילים“. הוא הזמין את מוליסון  לבוא לצפון אוסטרליה למסע הרצאות. מקס עיצב וייסד את הכפר האקולוגי הראשון Crystal Waters .”המושג פרמקלצ‘ר תפס את דמיונם של מאות אנשים באוסטרליה … ייתכן שיש לו גם השפעה רחבה יותר …”.

פרמקלצ‘ר החלה למשוך תשומת לב רבה שנתיים לאחר מכן, ובשנת 1978, מוליסון והולמגרן מוציאים במשותף את הספר הראשון על פרמקלצ‘ר – פרמקלצ‘ר אחת – חקלאות רב שנתית להתיישבויות אנושיות Permaculture One – a Perennial Agriculture for Human Settlements. בשנה זו גם יוצא מגזין הפרמקלצ‘ר הראשון בעריכתו של טרי ווייט Terry White.

בשנת 1979, מלמד מוליסון את קורס הפרמקלצ‘ר הראשון, קורס בן 18 משתתפים מכל רחבי אוסטרליה. ההשפעה על התלמידים בקורס הייתה עצומה ומשנה חיים, רבים מהם הפכו לכוח המניעה של התנועה. מאז ועד היום עשרות אלפי אנשים לקחו חלק בקורסים השונים ובסיומם הולכים לעבוד על פרויקטים או בקהילות שלהם ברחבי העולם. בשנה זו גם פורסם פרמקלצ‘ר 2 Permaculture Two, focussing on design ובשנת 1981, עדיין בימיה הראשונים של הפרמקלצ‘ר, זוכה מוליסון בפרס במסגרת Right Livelihood Award, המכונה “פרס הנובל האלטרנטיבי“. בנאום התודה שלו, הוא אמר: “כל החיים שלי היינו במלחמה עם הטבע. אני רק מתפלל שאנחנו מפסידים את המלחמה הזו. אין מנצחים במלחמה הזו…”. (Molison, 1981).

שנות 1980 – מחברים רשת ההולכת וגדלה

הפרסום של מגזין פרמקלצ‘ר היה מרכזי להיסטוריה ולהתפשטות של מערכת התכנון. כמו יורשו העתידי של המגזין, כתב העת הפרמקלצ‘ר הבינלאומי (PIJ – Permaculture International Journal). יחד עם זאת מתחילה להיווצר רשת מפוזרת גיאוגרפית של מתרגלי פרמקלצ‘ר מתעוררים. מאוחר יותר החלו בשידור של סדרת טלוויזיה “הגנן הגלובלי” בכיכובו של מוליסון. בשנת 1987, המגזין PIJ עובר לסידני ומפורסם לאורך מספר שנים שם באופן יותר ויותר סדיר, ולבסוף הוא נעלם לאחר המהדורה האחרונה שלו אשר יצאה למכירה בהתכנסות הפרמקלצ‘ר הבינלאומית בשנת 1997 במערב אוסטרליה. כתב העת הבינלאומי פרמקלצ‘ר PIJ, שהתפרסם בעיקר לאחר שרובין פרנסיס Robyn Francis החלה בעריכתו. מאוחר יותר עבר תפקיד העריכה לסטיב פיין Steve Payne, כיום עורך של המגזין “גנן אורגני של ABC”. המגזין נשאר שופרה של הפרמקלצ’ר, אם כי, בשנת 1990 “קשרים ירוקים “Green Connections , שגם דיווח על פרמקלצ‘ר, נכנס לתמונה עד דצמבר 2000, שישה חודשים לאחר PIJ. באופן משמעותי, PIJ הפך לפרסום הפרמקלצ‘ר אשר הולך עם הזרם המרכזי עוד הרבה לפני Green Connections, הרבה בזכות פירסומו במסגרות חדשותיות למינהן.

עם סיומן של שנות ה-80, מערכות תכנון פרמקלצ‘ר התפשטו בצורה נרחבת לדבריו של ווייט, עורך המגזין, “באמצע שנות השמונים היו קיימות עשר קבוצות פרמקלצ‘ר באוסטרליה אשר גדלו לכ -80 קבוצות שונות ברחבי העולם מעט מאוחר יותר“. בשנת 1987, פרנסיס רובין מאגדת ויוזמת את פרמקלצ‘ר העולמי Permaculture International Ltd בכדי להרחיב את ההפצה של כתב העת הבינלאומי ובכדי לתמוך ברשת העולמית הגדלה.

שיטת התכנון ממשיכה להתקדם בזכות ספרים שמופרסמים ובשנת 1988 מוליסון מפרסם את המדריך למתכנן פרמקלצ‘ר Permaculture – A Designers’ Manual, הספר מפורסם בהוצאה עצמית ע“י חברת Tagari אשר הוקמה ובבעלותו של מוליסון. מעט אחרי זה מלומדים קורסי הפררמקלצ‘ר הראשונים בסידני ע“י מקס לינדגר ורובין פרנסיס Max Lindegger, and Robin Francis והם אלו שקידמו את לימודי הפרמקלצ‘ר באותה תקופה במסגרות אקדמיות ללימודי גננות וחקלאות בסידני.

פרמקלצ‘ר מקבל זויות חדשות ומאורגנות

בשלב זה נכנסת לתמונה רוזמרי מורוו (Rosemary Morrow), רוזמרי גרה באזור ההרים הכחולים, אזור בעל אופי אקלימי וגאוגרפי שונה לחלוטין מאזור טזמניה בה התפתחה הפרמקלצ‘ר. רוזמרי מתחברת לרעיון הפרמקלצ‘ר כבר בשנת 1978 עם פרסום הספר הראשון ואומרת לגבי תקופה זו של התחלת הפרמקלצ‘ר: “היה תוהו ובוהו ממש, המידע היה בכל מקום וחלקו היה כבר לא רלוונטי אז, אבל היום זה ממש מעודכן. חלק מהטענות היו מוגזמות ולא מציאותיות. זה היה נשמע כל כך פשוט… זה לקח לי שנים להבין שהעיצוב היה הנושא העיקרי ושהמידע והרשת היה המפתח לכל זה. הרקע שלי במדע ובגננות, בחקלאות וסביבה עזר לי להבין את זה ברמה עמוקה יותר. זה היה מאוד אטרקטיבי כי זה שם את כל אלה באותה המסגרת, פרמקלצ‘ר הפך לייעוד שלי.” עוד אומרת רוזמרי: “קורסי פרמקלצ‘ר השונים היו לעתים קרובות די לא יציבים והייתה תחושה שהידע והכישורים שרצו להעניק למשתתפים לא היה ממש ברור הקורסים לעיתים לומדו ע“י חובבים ללא כישורי הוראה, מעטים יכלו לחקות את יכולותיו של מוליסון בכוונותיו לקורס פרמקלצ‘ר 72 שעות (לקריאה נוספת בנושא, “על תחת של סוסים וקורסי פרמקלצ’ר“)“.

“הייתי מסוקרנת אודות קורס שהתחיל באתיקה … אף אחד מלימודיי הקודמים לא הזכיר את המילה פרמקלצ‘ר. לא הייתה התאמה מלאה בין קוויקריזם ופרמקלצ‘ר. היה להם דברים משותפים כמו טיפול באנשים, פשטות, קהילה, שימוש אתי של כסף ופרנסה נכונה. אני הרגשתי בבית“. “פרמקלצ‘ר הפך לייעוד שלי וככל שעבדתי עם השיטה כך מצאתי עניין וירדתי יותר לעומק… ראיתי את העיצוב כמו פילוסופיה ופרקטיקה וכהנושא האמיתי והמרכזי של הקורס“.

לאחר שגילתה את פרמקלצ‘ר, רוזמרי המשיכה ולקחה את הרעיון לווייטנאם וקמבודיה ולמקומות אחרים. כיום, היא מלמדת באוסטרליה, שם היא מתגוררת, ומקדמת את נושא המקומיות. רוזמרי בנתה רשת מקומית של מתרגלי פרמקלצ‘ר.

בשנת 1990 הוציא רוזמרי את סיפרה הראשון בנושא Earth Keeepers Guide to Permaculture ולאחר מכן הוציאה מדריך למורה הפרמקלצ‘ר המבוסס על הספר הנ“ל. בהמשך כתבה מדריך על שמירת זרעים לשימוש במדינות מתפתחות.

שנות ה-90 שנים של התבססות וההתרחבות

במהלך שנות ה90 פרמקלצ‘ר הופצה לעבר מקומות נוספים בעולם, מדינות מפותחות ומתפתחות בצורה יעילה, עקבית ואמינה. בשנת 1990 הפרויקט האישי של רובין פרנסיס מתרחב ונפתח מרכז פרמקלצ‘ר כפרי בעיר נימבין שבאוסטרליה. עד אמצע שנות ה90 “הרשת האוסטרלית לחקלאות עירונית וגינות קהילתיות” מקדמת את הנושא והפרמקלצ‘ר מגיע לתכניות טלוויזיה למיניהן ו“הגנן הגלובלי” Global Gardener משודר ברשת ABC. פרמקלצ‘ר מופצת גם בחוגים יותר מיינסטרימים מה שהביא לצמיחה משמעותית במשתתפי קורסי פרמקצ‘ר. צמיחה זו הביאה לעיצוב ובניית קורסים טובים יותר. במהלך עשור זה מוליסון רוכש לעצמו מוניטין כחוזה/ממציא השיטה, והיווה את הקול הציבורי והבוטה של מערכת התכנון, מוניטין שבנה כבר בעשור הקודם. הוא נסע באופן נרחב, להוט וסקרן כדי להפיץ את הפרמקלצ‘ר.

הולמגרן חוזר לתמונה

בזמן שמוליסון עסוק בהגברת נוכחותו הציבורית והפצת השיטה הולמגרן נשאר במידה רבה מחוץ לתמונה והוא עסוק בשקט בבדיקת עקרונות הפרמקלצ‘ר בחוותו בפבורן ספרינגס. והנה, בשנת 1995 פרסם הולמגרן תיעוד של אותן השנים בחוותו כספר, Ten Years of Sustainable Living at Melliodora. ספר זה הגדיר בפירוט את הדרך ליצירת החווה היצרנית ואתר להמחשת הפרמקלצ‘ר. החווה הינה חווה במידות קטנות שכללה בית סולארי פסיבי בר קיימא וגידולי עצים ומזון. בהמשך מוציא הולמגרן מחקרים וכתבים נוספים בנושאים שונים ומגוונים ובשנת 2002 מפרסם את ספרו החשוב: Permaculture – Principles and Pathways Beyond Sustainability, כהקדמה לספר יוצא הולמגרן במסע של הרצאות לקידומו ובמהרה זה מצית את הדימיון בקרב חוגים רבים, הספר הציע פרשנות חדשה של עקרונות העיצוב של פרמקלצ‘ר והולמגרן מצוטט בתדירות גבוהה יותר. הולמגרן צובר מוניטין רב והפך במובן מסוים כסמכות בולטת באוסטרליה בנושא. בהמשך מקיים מסע הרצאות בארה“ב עם הסופר ריצ‘רד היינברג,Richard Heinberg, העוסק בשיא תפוקת הנפט. הפופולריות של סיפרו של הולמגרן נשענת על המוניטין שלו כחלוץ פרמקלצ‘ר ועל גישתו הרצינית שלו לנושאי העיצוב.

במהלך תקופה זו פרמקלצ‘ר צומחת למימדים גדולים גם במדינות מעבר לים, ראוי לציין את פטריק ווייטפילד Patrick Whitefield’s המוציא לאור את ספרו The Earth Care Manual.

בשנים האחרונות הולמגרן מרצה רבות ברחבי העולם אודות פרמקלצ‘ר ושיא תפוקת הנפט ומקיים שיתופי פעולה עם פעילים סביבתיים בולטים כגון ריצ‘רד היינברג שהוזכר לעיל. במהלך תקופה זו הוא ומשפחתו ממשיכים לתחזק את מלידורה, ביתם.

באותו הזמן, מוליסון מקים את המכון לפרמקלצ‘ר – The Permaculture Institute. מוליסון ואחרים המתגוררים באתר מקימים אותו על שטח שהופר שנים רבות ע“י רעיה. מוליסון וחבריו למקום משקמים את השטח באמצעות הפרקטיקות של הפרמקלצ’ר כדוגמא לעיצוב פרמקלצ‘ר כפרי. בתוך מספר שנים החווה מוצאת למכירה ומוליסון קונה אותה ובהמשך מקים עליה את המכון למחקר פרמקלצ‘ר (Permaculture Research Institute (PRI. במהלך השנים הפעילות במכון למחקר פרמקלצ‘ר דעכה עד לרגע שג‘ף לווטון Geoff Lawton קיבל/קנה בעלות על המקום ממוליסון. כיום מוליסון חי עם משפחתו בטזמניה לא רחוק מהמקום בו התחיל את דרכו ואת המושג פרמקלצ‘ר.

פרמקלצ‘ר – ההתבססות

החל מסוף שנות ה90 ואילך ניתן לומר כי הפרמקלצ‘ר התבססה באופן משמעותי באוסטרליה והפכה להיות כגישה מרכזית לפחות בחוגים כגון גינון ואיכות סביבה וזוכה לפרסומים רבים בטלוויזיה ובמדיה הכתובה. תנועות בדלניות נוספות באוסטרליה הושפעו רבות מהפרמקלצ‘ר כגון גינון קהילתי ורשת שומרי הזרעים הלאומית Seed Savers Network.חוות עירוניות אשר במקור לא הוקמו על עקרונות הפרמקלצ‘ר, אך במהרה הקרקע הפורייה שבהם פעלו איפשר להם לאמץ את השיטה. 

הולמגרן מאמין כי הפופולריות של פרמקלצ‘ר קשורה לפחות בחלקו לאופייה המקיף כ “… מערכת תכנון לחיים ברי קיימא ושימוש קרקע שעוסקים גם בצריכה לצד יצרנות, וכי היא מבוססת על מוסר אוניברסלי ועקרונות עיצוב שיכולים להיות מיושמים בכל הקשר….זו תנועה ורשת גלובלית שצמחה מלמטה למעלה (grassroots) של אנשי מקצוע, מעצבים וארגונים – רשתות“, הוא מסכם.

מספר עצום של ספרים כבר נכתבו על ידי מורי פרמקלצ‘ר וקמו קבוצות ומוסדות של פרמקלצ‘ר וקבוצות גינון אורגניים אשר הפכו לכוח חזק ותוסס לעתיד.

פרמקלצ‘ר הופך לבין לאומי

בשנת 1984 מתקיימת ההתכנסות הבינלאומית הראשונה, בפפינברה אוסטרליה. שם הפרמקלצ‘ר הופכת לתנועה בינלאומית באופן רשמי. הסיפור הבינלאומי של פרמקלצ‘ר הוא כל כך מגוון וייחודי, אין ספק כי “צבא” של עובדי שטח לקח את מערכת התכנון למרחקים (על פי החזון של של מוליסון), וגם אם רבים מבוגרי קורסי הפרמקלצ‘ר למיניהם אינם לובשים את גלימת הציבור של פרמקלצ‘ר, הם עדיין משתמשים בעקרונות שלה בתוך עיסוקיהם או בעבודתם הקהילתית – בין אם איכר, אדריכל, מתכנן, גנן פשוט או פעיל/ה בקהילה.

לאחרונה, פרמקלצ‘ר החלה לחדור אל השלטון המקומי והארצי בעיקר בתחום של החינוך הסביבתי/ חינוך לקיימות. מדהים לראות שבמהלך שנות ה-80 אפילו בלי האינטרנט השיטה הופצה באופן שלא נתפס לאותה תקופה.

כנס הפרמקלצ‘ר הבינלאומי השני התקיים בבמכללת אוורגרין, אולימפיה, וושינגטון (ארה“ב) The Evergreen State College, Olympia, Washington (USA) בשנת 1986 בו השתתף לא רק מוליסון אלא גם חלוץ החקלאות הטבעית היפני מאסאנובו פוקואוקה, כותב הספר The One Straw Revolution ווס ג‘קסון (Wes Jackson) מייסד המכון לקרקע, (Land Institute) (מכון למחקר חקלאות רב שנתית בארה“ב).

גיא בולדווין (Guy Baldwin), עורך ומייסד של כתב העתThe Permaculture Activist, אשר הושק בשנת 1985, אמר כי “הכנס היה מרכזי וחשוב בהבאת פרמקלצ‘ר לזרם המרכזי בארה“ב למרות שקורסים, הרצאות וארגון רשתות פרמקלצ‘ר כבר התקיימו בארה“ב“. המכון לפרמקלצ‘ר של צפון אמריקה נוסד במסגרת כנס זה.

כיום יש עדיין פעילות חזקה בחוגי פרמקלצ‘ר בארה“ב אם כי בולדווין סבור כי, במידה מסוימת, “המומנטום שנוצר בעקבות הפרמקלצ‘ר נבלע במידה רבה על ידי פעילות בתנועות אלטרנטיביות אחרות כגון חקלאות אורגנית, חקלאות בת קיימא ואקולוגיה עמוקה. אף על פי כן, הוא זוכר באז גדול סביב הוועידה הבינלאומית שהובילה להרבה קורסים וביקורים נוספים של מוליסון בארה“ב.

מחוץ לארה“ב התקיימו כנסים וקורסים במקומות שונים כגון ניו זילנד, נפאל, זימבבואה ודנמרק. בכנס בניו זילנד השתתף הקוסמולוג, פול דייויס Paul Davies, מייסד מגזין Ecologist. טדי גולדסמית Teddy Goldsmith וגם דוברים מרכזיים נוספים השתתפו בכינוס הבינלאומי שנערך בסאו פאולו ברזיל ב2007.

כיום במדינות רבות בעולם קיימים גופי פרמקלצ‘ר המתחזקים את השיטה וממשיכים לפרסם חומרים מעודכנים, ביניהם, למשל : Permaculture Activist בארה“ב או בבריטניה, Permaculture. למרות שPIJ כבר לא מפורסם כיום, ארגון הפרמקלצ‘ר הבינלאומי Permaculture International עדין קיים ומתפעל אתר אינטרנט וספרייה עולמית ככלי עבודה ברשת.

עתידו של פרמקלצ‘ר

רוזמרי מורו מתארת כיצד היא רואה את העתיד של מערכת התכנון בספר העתיד לצאת ועוסק בביוגרפיות של אנשים עם היסטוריה בפרמקלצ‘ר. “אני רואה היום פרמקלצ‘ר עדיין כאב טיפוס. השיטה בקושי בת שלושים שנה וממשיכה לגדול ולהשתרע לתוך חייהם של אנשים ומעצבת את עצמה מתוכה, במיוחד אם אנחנו חושבים איך דיוויד הולמגרן מתח את הפרמטרים“. “אני זוכרת שמוליסון אמר לי שפרמקלצ‘ר הוא על- מוחשי…היום אני רואה את המוחשי גלום בבלתי מוחשי … השיחות, הבדידות, התובנות, ההרהורים, משוב וממצאים חדשים נמצאים בכל חלק של תכנית הלימודים בפרמקלצ‘ר “.

המאמר נכתבה במקור ע“י : רוס גרייסון–  עיתונאי שלמד עיצוב פרמקלצ‘ר, עבד על פיתוח פרויקטים בינלאומיים ופעיל בנושאי ביטחון מזון באוסטרליה. סטיב פיין הוא העורך של מגזין גנן אורגני באוסטרליה והיה עורכו לשעבר של כתב העת הבינלאומי פרמקלצ‘ר.

ביבליוגרפיה

Marie-Ève Lépine , Jessica Scott, Eileen Leung, Benno Hansen. Earth Care, People Care, Fair Shares Rural and Urban Permaculture in the Context of Danish Society

Mollison, B (1981). Acceptance speech at the Right Livehoods Award Ceremony. http://www.rightlivelihood.org/mollison.html

Holmgren, D. (1992). “Uncommon Sense”. In Permaculture International Journal: Green Economics. Issue No: 44 Sept-Nov 1992.

http://pacific-edge.info/2007/07/a-short-and-incomplete-history-of-permaculture/

http://newint.org/features/2007/07/01/history/