על קיימות כחינוך ולמידה כשינוי – פדגוגיה פרק א’

חינוך, חברה וקהילה

תתכוננו למפת מוח חדשה שנפרשת לי בימים אלו ממש. שדה חדש של תובנות והקשרים חדשים שמולידים את הקפיצה התודעתית הבאה שלנו. אתם בטח תשימו לב שכל מה שאכתוב כאן הוא חיבור וליקוט של דברים קיימים שאני חש שהם קשורים. אני לא ממציא שום דבר חדש כשם שחוק שימור האנרגיה והמעגליות בטבע אינו מכניס חומר שאינו קיים בעולם למערכת. יחד עם זאת, מערכות החינוך שלנו גורמות לנו לשכוח שהכל משתנה בקצב מסחרר, ושאת התשתיות של החברה שלנו – עלינו ליצור תוך למידה מתמדת מהמערכות המדהימות האלו שסביבנו – אלו שיודעות להשתנות תמיד – הטבע.

מפת מוח חדשה נפרשת לי בימים אלו ממש. שדה חדש של תובנות והקשרים חדשים שמולידים קפיצה תודעתית. יכול להיות שזהו רכיב חשוב בפדגוגיה שאני מחפש לפתח בשנים האחרונות.

מערכות החינוך שלנו גורמות לנו לשכוח שהכל משתנה בקצב מסחרר, ושאת התשתיות של החינוך שלנו ושל החברה שלנו – עלינו ליצור תוך למידה מתמדת מהמערכת המדהימה המקיפה אותנו – זו שיודעת להשתנות תמיד – אמא טבע.
את המאמר אנחנו נפתח ונסיים עם משפט החשוב הזה –

“הבעיות המרכזיות בעולם הן תוצר של ההבדל בין האופן שבו הטבע פועל לבין הדרך שבה אנשים חושבים.” (גרגורי בטסון)

אני סבור שכדאי שנתחיל בלהכיר את גרגורי gregory-batesonבטסון. שהוא בעיניי אחד מלוחמי האמת הגדולים שפגשתי. ולא כי הלך מכות על זה. גרגורי טען שאין כזה דבר ביולוגיה, כימיה, פיסיקה, אנתרופולוגיה. הוא טען שאין כזה דבר עץ או צפרדע. סוס או דשא. גרגורי עסק בלראות מערכות שלמות. יותר מזה, הוא עסק ביחסי הגומלין. בזה שהסוס לא התפתח כיצור בפני עצמו – הוא התפתח בהקשר ותוך מגע תמידי עם כל מה שהיה בסביבתו. הוא גם הוסיף שכל המחשבה שהולידה את “קווי המתאר” כתפיסה שיש לאדם – היא “תסביך של גברים שמנסים לשלוט בעולם ולעשות לעצמם חיים קלים יותר”. הבחור יצר “מטא – מדע” – שזה אומר שהוא הניח את התשתיות להצמחת הרבה מהמדע כמו שאנחנו מכירים אותו היום. הדבר שאנחנו נדבר עליו עכשיו הוא בעצם רמות הלמידה של החינוך הרגנרטיבי[5].

Ashley2אשלי נילסן, מחכנת ומעצבת רגנרטיבית כתבה מאמר על המאמר שגרגורי כתב שמתאר את רמות הלמידה השונות שבהן אדם יכול לעלות בהן בתפיסה שלו את העולם. העמודים הבאים הם תרגום של המאמר הזה ועיבוד של חלקים ממנו. שימו לב שיש קטעים שאני הכנסתי שהם לא במאמר המקורי והם בסגנון כיתוב אחר-

“כיום, מערכות החינוך בארצות הברית מאופיינות בעיקר בטיפול בסימפטומים של בעיות עומק שורשיות שיש בחברה האמריקאית. בעיות עומק מסוימות הן אלימות בבתי הספר, הכלכלה העולמית, ואפילו משבר האקלים. במקום להגיב – “לפעול באופן מסוים כתגובה ישירה למשהו אחר”(וולטר 2005). אני מציעה שמערכות החינוך “יפעלו”, משמע “יעשו מעשים המכוונים לייעוד מסוים”(וולטר 2005) – הנובעים מהייחודיות של כל אדם על המופע החד פעמי שהוא בעולם.

הנטייה לתגובות מהסוג הסימפטומטי היא ייחודית למערכות החינוך המודרניות. בקנדה ובארה”ב, התגובה למקרי ירי בבתי הספר היא תרגול של נעילה ויצירת סגר במקרה של הופעת זר או אדם חמוש לכותלי בית הספר. לפי תקנת “אף ילד לא נשאר מאחור”(NCLB)[1] שטענה כי “בעולם המהיר והמתקדם של היום, של התפתחות טכנולוגית, תחרות כלכלית בינלאומית, וסכנות לביטחון המדינה – התלמידים האמריקאים זקוקים לאיכות גבוהה של לימודי מתמטיקה ומדע כדי להישאר בחזית”(משרד החינוך האמריקאי 2007). פעולות אלו הן תגובות לגירויים ולסימפטומים. החינוך הנוכחי מקנה לתלמידים מיומנויות שיאפשרו להם לפעול “בצורה נכונה”.

גישה אלטרנטיבית לפדגוגיה חינוכית, תהיה להצמיח אותה מתוך עשייה בעלת משמעות – בה אדם מייצר שדה. המאמר הזה מניח את התשתית לשינוי המיקוד של השדה החינוכי כיום, לכיוון עשייה יצירתית. בתוך פדגוגיה זו, תלמידים יעסקו בלראות את המערכת כולה במקום להפריד סימפטומים ולהגיב עליהם. הם יוכלו לפעול מתוך כוונה לחיות בהרמוניה על כדור הארץ, כמו השדה שמהאטמה גאנדי יצר בהודו. תלמידים יוכלו לגלות את הייעוד שלהם, הכוונות שלהם, והשליחות שלהם – על מנת ליצור את עתיד – במקום להיות “הצופים מן הצד” על ההיסטוריה המתחוללת. פעולת האדם תנבע מתוך מהותו הייחודית של כל אחד ואחד תוך מימוש מירב הפוטנציאל הטמון בו. המאמר מציע פדגוגיה חדשה של חינוך הנקרא “רגנרטיבי”, ומציג סביבה חינוכית חדשה המאפשרת לחינוך כזה להתחולל – סביבה זו נקראת – בתי הספר החיים.

רמות הלמידה של גרגורי בטסון

comfortably-numb-carteles-musica-desmotivacionesברמת למידה אפס אין שום קלט בחיישנים שלנו – אנחנו בחוסר תגובה וחוסר התפתחות. תלמידים אפאטיים שמחכים שהיום יעבור ומורים אפאטיים שמחכים לצאת מבית הכלא הזה שהם כלואים בו. מערכת חינוך שלמה של בית ספר שקיבלה את כל הסימנים המבשרים על כך שתלמידים הולכים להיכנס לבית הספר ולבצע טבח – אך במשך שבועות לא הגיבה לאף רמז – ברור ככל שיהיה. לדוגמא – התלמידים הגישו עבודה בה כתבו שהם רוצים לרצוח את כולם, יצרו סרטון המדמה את הטבח, ואפילו איימו בקול רם בפומבי על תלמידים אחרים שהם הולכים להרוג אותם. אז זאת רמת למידה אפס. זה מאוד דומה לצפרדע המפורסמת של בורנשטיין וארליך(1989) במטבח הצרפתי שלאט לאט מחממים לה את המחבט והיא לא מגיבה. כשזה חם מדי, זה כבר מאוחר מדי – והיא הופכת להיות מנת השף. או חברה שלמה שגוזרים עליה עוד ועוד ועוד גזירות כלכליות שעושות את חייה לבלתי אפשריים – שפשוט בוחרת להמשיך לחיות את חייה כאילו זה בא מהשמיים, יושבים אדישים מול מהדורת החדשות של הפריים טיים ורואים איך החברה שלנו מתפרקת ואיך המערכות האקולוגיות שלנו קורסות – אך לא מגיבים. אז זה רמת למידה אפס.

2AFE7CD5-42C0-4133-A1DF-A46302F8A2EDרמת למידה אחת היא בהשראת החינוך המכניסטי – זה שנולד בבית החרושת של המהפכה התעשייתית. בה כולם לומדים את אותו החומר, עומדים באותן אמות המידה, וחווים את אותה המתודיקה. אפשר שחומר הלימוד ישתנה – אך שיטת הלמידה תהיה מבוססת על כך שלכל שאלה תהיה תשובה אחת נכונה ועליה תקבל ציון.[2] כשהמערכת – תלמידים מורים ומנהלים – נמצאים ברמת הלמידה הזו, הם אינם מטילים ספק בשיטת הלימוד או חושבים עליה בכלל. זה מביא אותנו לרמת למידה שתיים.

0ברמת למידה שתיים המערכת מתחילה להבין שהיא יכולה להשתמש בעוד כלים. במקרה שתחרותיות בין תלמידים מורידה את מוטיבציית הלמידה, אז המערכת תדע לעבור לקבוצות למידה שיתבססו על שיתוף פעולה. אך בשלב זה, עדיין ילמדו את התלמיד את הצורה הנכונה שעליו לתפקד בתור משתתף בקבוצה. ועל זה הוא יקבל ציון. לצורך העניין, כדי להצדיק את העבודה בקבוצות – המורים ילמדו את התלמיד שהוא צריך להיות אכפתי כדי לעבוד בקבוצה. וברמת למידה זו, התלמיד כנראה יקבל ציון על רמת האכפתיות שלו בקבוצה על פי אמות המידה שהמערכת קבעה. רמת הלמידה הזו היא אמנם מחוכמת יותר מהראשונה, אך אף אחד מהמשתתפים במערכת לא מבינים בעומק את ההבדל בין השיטות השונות. אם ברמת הלמידה הראשונה המשתתפים קיבלו משקפיים שדרכם הם רואים את העולם. ברמת למידה שתיים המשתתפים הולכים לאופטומטריסט להחליף משקפיים אך אינם מבינים איך משקפיים פועלות או איך השינוי משפיע להם על התודעה. בעצם, ברמה זו, לא התלמידים, לא המורים ולא המנהלים הם המתווים את הבסיס לתהליכי הלמידה – הם משתמשים בתורות מוכנות שמישהו שכתב אותן הבין אותן לעומק. בעצם כל המערכת עובדת עם חוברת הוראות המלמדת כיצד לייצר תלמיד טוב. מה שנוסף כאן – הוא שהמערכת גילתה שיש כמה חוברות שונות שאפשר לבחור מביניהן. וברמת למידה שתיים יש סט ערכים סמוי שיושב בבסיס כל המערכת הזו שבא לייצר דמות אדם מסוים – שישתלב היטב בתוך השוק בשיתוף פעולה מלא עם החוקים הנוכחיים שלה. החינוך ההוליסטי הוא שהביא את רמת למידה שלוש לתוך השיח. הבעיה המרכזית ברמת הלמידה השנייה, היא שכל שיטה או מתודה נועדה להיכשל מתישהו כי המערכת כולה צריכה לדעת להמציא את עצמה ולהגיב. רמת הלמידה שתיים לא שונה מהראשונה בכך שכולם פשוט עובדים לפי ספר חוקים ולא מתוך הבנה עמוקה של התהליכים הנפשיים המתחוללים במערכת. אף אחד מהמשתתפים לא יודע לבצע חשיבה מערכתית, לנתח את הפרדיגמות חשיבה ולעשות שינויי עומק. לכן גרגורי הגיע לרמה הבאה.

ברמת למידה שלוש אנחנו הולכים רגע להתבלבל ביחד. כי זה מחוץ לרוב מה שחווינו בחיינו במערכות החינוך השונות. ברמה זו, האדם מצליח לבחור בין סט של פרדיגמות ומערכות לימוד שונות מתוך היכולת שלו לראות דרכן – האדם נמצא במצב תודעתי שמנתק אותו מהתלות שלו להיאחז בספרי הוראות שיסבירו לו כיצד לפעול בכל רגע נתון. מנתח המערכות פיטר הוקינס(1991) האמין שרמת למידה זו “מאפשרת גישה זמנים לרמת מודעות לוגית גבוהה, בה מתאפשר השחרור מהפרספקטיבות והפרדיגמות שלנו ושם אנו יכולים לראות דרכן במקום בעזרתן וכך אנו מאפשרים לעצמנו לשנות אותן.” הפיסיקאי דיוויד בום(1980), תיאר את רמת הלמידה הזו כיכולת לראות מערכות שלמות של יחסי גומלין מורכבים ותלות הדדית במקום מערכות של סיבה ותוצאה. כמתבונן על מערכת אקולוגית אני אבין אותה כשלם שהוא בכל מיני מובנים אורגניזם אחד גדול בעל מערכות חילוף חומרים מורכבות ותהליכי התהוות משותפים. ברמת למידה זו האדם מטיל ספק בתוכן, במערכות הערכים ובאופן שבו בני אדם חושבים. הידיעה היא דבר סובייקטיבי ולכן לרוב לא תהיה תשובה אחת ברורה לשאלה ולעיתים בכלל לא נצא עם תשובות. לאדם תהיה האפשרות לברור מבין מערכות חשיבה שונות, הנושאות סטים שונים של ערכים ואתוסים, בסיסי ידע, ודרכי פעולה. מתוך כל ההבנה הזו האדם מגיב ביצירתיות תוך הבנה מערכתית של הסיטואציה ומתוך כך כבר אינו רק עוסק בתגובות למצבים מוכרים.

דוגמא לרמת למידה שלוש מביא סטרלינג במאמרו על “קיימות כחינוך”(2004) בו הוא מתאר למידה על קיימות ברמה השלישית שתדרוש –

136201147.OV87C6fE“תגובה לומדת עמוקה ומתחדשת של הפרדיגמה החינוכית שתאפשר בצורה הולכת וגדלה חווית למידה מתחדשת ומשתנה. עמדה זו, השמה דגש על איכות ותהליך הלמידה – שבבסיסו הוא תהליך של התהוות משותפת, הדדיות, ויצירתיות. הידיעה היא דבר המשתנה תדיר, היא ביחס להתחדשות המתמדת של המציאות והלמידה היא תהליך גילוי מחדש דרך התנסות שאינה נגמרת. השינוי התפיסתי הוא לכיוון “למידה כשינוי” המפעילה, מפגישה, ומחדשת תדיר את האדם כולו על סך חלקיו ואת כלל המוסד החינוכי. יש הבנה חריפה וחדה של הלידה מחדש של המציאות בכל עת ומתוך כך מתפתחת יכולת ללמוד ולעבוד תוך הכרה בחוסר הוודאות, כפל המשמעות והעמימות של המציאות.”

בחינוך המסורתי בארצות הברית, הממסד החינוכי כולו יצטרך לעבור שינוי מהיסוד על מנת להכיל בתוכו את רמת למידה שלוש.

חשוב לציין כי כל רמת למידה היא צעד חשוב בדרך לרמה שלוש והלאה. ניתן לשייך את רמות הלמידה לרמות הבשלות וההתבגרות של חניכים ותלמידים. לכן בהתאם לגילאים נעלה ברמות הלמידה – בהתאם לרמות ההפשטה שהאדם יכול להכיל בכל גיל. חשוב לזכור שבכל מקרה המערכת האנושית שעוסקת בחינוך יכולה וצריכה לעבוד ברמת למידה שלוש ומעלה על מנת לוודא שהתפתחות של אף תלמיד, מורה, מנהל או רכז לא מוגבלת או נעצרת. בתי הספר החיים ותנועת החינוך החי מבוססים על רמת החינוך השלישי ומעלה.

233בטסון טען ש”רמת למידה ארבע אינה מתקיימת באף אורגניזם בוגר על פני כדור הארץ, השילוב בין פילוג’נסיס[3] ואונטוג’נסיס[4] מביא אותנו לרמת למידה ארבע”. אילקה טואומי, פיזיקאי ומייסד חברת “Oy meaning”, סבר כי “הרעיון של רמת למידה ארבע” מראה על התפיסה של בטסון הסבור כי “התודעה האנושית היא בלתי נפרדת מההקשר הפיזי והאבולוציוני שלה, ושניתן להבין אותה רק כחלק מההקשרים שלה במארג האקולוגי”. במאמר הזה, אני טוענת ובאה להוכיח כי ניתן להגיע לרמת למידה ארבע.

לפי בטסון, אחד הכלים המרכזיים כדי להגיע לרמת למידה זו היא הלמידה אודות רמת למידה שלוש. ברמת למידה זו, האדם מוריד את משקפיו מרמות הלמידה הקודמות – ורואה בצלילות. רמת למידה זו ניגשת למימד רוחני. אופן זה של למידה, מזכיר את רעיון ההארה במערב או את הכניסה ל”סופרה אימפליקט”(1980) של בום – “מצב בו אדם יכול לקרוא את הצופן המנחה והמארגן את התנועה, את הצמיחה ואת הדפוסים של העולם”.

ניתן לפרש זאת כמו היכולת של ניאו לראות את הצופן של המאטריקס או הטקסט של מרדכי מרטין בובר על “האילן” –-

A79הריני מסתכל באילן. יכולני לראותו בחינת מראה: עמוד קפוא אפוף אורה, או ירוקה ניתזת השקויה ענוות-חן של כחול אשר לרקיע הכסף. יכולני לחוש יניקתם של השורשים, נשימת העלים, מגע-ומשא בלתי-פוסק עם האדמה, עם האוויר – ולחוש את הגידול עצמו שבחביון האפלה. יכולני לשייך אותו למינו וסוגו ולהתבונן בו בחינת טופס יחיד, לראות מה מבנהו ומה אורחות חייו. יכולני לפסוח פסיחה גמורה על ייחודו וצביונו, ושוב לא אראה בו אלא מבע לחוק בלבד – מבע לחוקים שלפיהם מתיישבים והולכים בלי הרף ניגודי-כוחות שאינם פוסקים, או מבע לחוקים שלפיהם מתערבים החומרים ומתפרדים. יכולני להקלישו ולהנציחו כדי מספר, כדי יחס מספרי בכולו, בכל אלה אין האילן אלא עצם לנגדי. מקומו לו וזמנו לו, סוגו עימו וטיב לו.אולם יכול גם שיתרחש, מתוך רצון וחסד כאחד, שעם הסתכלותי באילן אהיה משובץ בזיקה אליו, והוא שוב אינו לז. עצמתה של הבלעדיות תפסתני. ואין צורך כל עיקר, שאיה מוותר על שום דרך מדרכי ההסתכלות שלי… כל מה שמגופו של אילן הוא כלול בתוכו, צורתו ומוכניות שלו, גווניו וכימיה שלו, שיחו ושיגו עם יסודות-בראשית…. אין האילן רושם מן הרשמים, אינו משחק לכוח המדמה שלי.. אלא ממש הוא השרוי ועומד נכחי, הוא לי כשם שאני לו – אלא באופן אחר… זיקת גומלין היא

אשלי טוענת שהיכולת לשהות ברמת למידה ארבע היא יכולת נדירה שמעט אנשים ניחנים בה. במקום זאת היא טוענת כי אדם יכול לשהות ברמת למידה שלוש ולקבל תובנות והארות מרמת למידה ארבע מדי פעם.

gandhi-live-and-learnבדומה לרמת הלמידה השלישית, רמת למידה זו היא בעצם תפיסה מחשבתית המאפשרת לאדם לפעול בשפת הבריאה. ברמת למידה זו, אדם יכול ליצור פרדיגמות, שדות בריאה, ואפילו לפעול ברמה הרגנרטיבית. המהות של האדם, הניצוץ השמיימי שבו פורץ מתוך שורשי הקיום שלו כמו מעיין נובע או מפה שנפתחת. מהות זו, פורצת ממעמקי האדם, מזינה ומטעינה חלקים אחרים בנפשו, בדומה ל”איד” של פרויד המזין את נפש האדם. אולם, כאשר המקור שלך הוא מהות אוניברסאלית אתה יכול להזין את העולם סביבך ברוח במקום לענות על הצרכים הקמאיים של “האיד” באופן נקודתי. דוגמא לאדם כזה הוא גאנדי, שעזר להודו לזכות בעצמאות מידי ממלכת בריטניה. אשלי טוענת שתנועת החינוך החי מקימה בתי ספר המאפשרים רמת למידה שלוש ולרמת למידה ארבע להתחולל.

“הבעיות המרכזיות בעולם הן תוצר של ההבדל בין האופן שבו הטבע פועל לבין הדרך שבה אנשים חושבים.”

בשנים האחרונות אני וחבריי מתנועת הנוער העובד והלומד שוקדים על פיתוח מודל חינוכי בשם הפרמה קן. מודל זה בא לעשות אבולוציה חינוכית לקנים שלנו תוך ניסיון לטפס בעוד רמות למידה ובהרחבת התודעה החברתית כלכלית סביבתית שלנו. מתוך התנסות של כמה שנים טובות כמדריך בתוך מרחב החינוך התנועת נוערי – אני חש כי בקנים שלנו מתקיימת רמת למידה שלוש ולעיתים גם ארבע. את המאמר הזה אני אסיים עם הציור הלא צבוע של פרמקן 2014 שמציע נקודת מבט נוספת על הלב החינוכי של הקהילות שלנו – כמרכז לחילוף חומרים והתחנכות רגנרטיבית. אני אתן לציור לדבר בעד עצמו. ואם מישהו יכול להתנדב לצבוע אותו יפה אנחנו נעניק לו מתנה!

פרמה קן 2014

 

[1] תקנה שהולידה מבחן כלל ארצי בארצות הברית הדומה למבחן פיזה – מודד את רמת התלמידים בתחומים שונים על פי אמות מידה זהות.

[2] והנה אחת השאלות מכיתה י’ שהופיע לי במבחן הבגרות – “מה היו שלושת הסיבות להקמת הקיבוץ בעלייה השנייה?”. אני חייב לומר שהשאלה הזו כל כך מעצבנת אותי שאני לא צריך אפילו לפרט או להסביר כמה שהיא הזויה. עוד דוגמא לכך היא ממבחן במטמתיקה של חברה טובה שלי שפתרה נוסחה בדרך שונה ממה שלימדו אותה, אך הגיעה לתוצאה נכונה. עדיין הורידו לה ציון כי לא פעלה “כשורה”.

[3] אונטוג’נסיס או אונטוגנזה הוא תהליך ההתפתחות וההתבגרות של יצור חי עד מצב של בגרות. מתהליך התפתחות העובר ועד שלבי ההתבגרות השונים ביצור.

[4] פילוגנזיס או פילוגנזה הוא סך הגורמים והשלבים המעורבים באבולוציה של גזע או מין של יצור חי.

[5] רגנרציהאנגלית: Regeneration) היא יכולתם של יצורים מסוימים לגדל מחדש חלקי גוף (רקמות ואיברים) לאחר קטיעתם. כמו כן, רגנרציה יכולה לבוא לידי ביטוי כרגנרציה חברתית – בה חברה עוברת התחדשות – כמו העם היהודי שעבר רגנרציה דרך המהפכה הציונית. ניתן כמובן להתייחס לזה גם תהליך התחדשות של יחיד.

לתוכן זה נכתבו 6 תגובות

  • מאמר מעניין מאוד…
    הייתי שמחה ללמוד עוד הלמידה ה3 וה4… אם יש לך הפניות למאמרים בעברית בנושא או סרטים….
    נראה לי שחינוך ברוח הunschooling זה הדבר הכי קרוב לזה… לא?
    בהחלט מעורר השראה.
    תודה

    • אביב בייליס לרנר

      אני ממליץ לראות את ה”world peace game”.
      אני גם ממליץ לקרוא את “הבית” של אודי יעקב. ספר מדהים על מוסד חינוכי מרגש בבת גלים.
      אני הכי ממליץ להגיע ליער כפר החורש, שם עושים את מחנות הקית של הנוער העובד והלומד ואפשר לראות שם התנסויות מרהיבות ביצירת שדות חינוכיים.
      המסע לפולין של המעורר הוא ללא ספק ברמת הלמידה השלישית.

  • מאמר מעולה וממש מעניין, מסקרן ומעלה מחשבה, אני ממש מחכה למאמר נוסף שירחיב עוד קצת בעניין הזה ויראה עוד פנים שלו. ובכלל – איך פועל חינוך כזה ואיזה דוגמאות יש לך מהשטח – מהקנים – למקרים שהגעתם לרמה 3 או אפילו 4?

    * כדאי לך לעבור קצת על המאמר ולתקן טעויות כתיב ומקלדת שגורמות לו להיות לפעמים פחות מובן… אבל חוץ מזה ממש אהבתי!

    • אביב בייליס לרנר

      היי ניב. מה השם משפחה שלך?
      תראה. קן מפותח ורציני הוא קן שהוא בעצם “חברת שיא” מלאה במערכות חילוף חומרים ותפיסות מורכבות ורבות. חניכים בשכבות הבוגרות יכולים לשבת ולדון בצורה מאוד עמוקה על מחנה קיץ שהם הפיקו וניהלו ולבחון חלופות רבות של דרכי התנהלות ותפיסות חינוכיות מתוך רצון עמוק ליצור שדה חינוכי מורכב. הכלים המושגיים בחינוך בתנועה מאפשרים לצלול לניתוחים מאוד רציניים של חברות השיא של הקן. לדוגמא – כשאני הייתי בכיתה יא’ ישבנו לשיחה של הצוות מדריכים ועסקנו בבחינת עומק של כל מיני מסורות בקן ומה הן מייצרות בנו. דיונים על קודים שיש לנו בקן ומה הם מעצבים בנו. כל מושג שלמדנו היה מחובר בצורה מיידית לחיים שלנו. המסע שלנו לפולין בעקבות מורדי הגטאות עסק בהבנת פרדיגמות חשיבה שונות של יהודים בתוך הגטו ובשאלות מאוד מורכבות על מה הביא בני אדם לעשות את מה שהם עשו. תוך כדי ששאלנו שאלות אלו גם שאלנו איך החיים שלנו הם תשובה לתופת הזו. מה הקשר בין החניכים שאני מדריך בכיתה ה’ לבין מרד גטאות ודיכוי עמוק של נפש ורוח האדם. לשהות במרחבים התפיסתיים האלה הוא ללא ספק ברמת הלמידה השלישית. לגבי הרביעית אני ממש לא בטוח. אני בטוח שיש כל מיני מצבים כאלה. אני לא יודע לשים עליהם את האצבע כרגע. בשביל זה נצטרך לשבת לשיחה רצינית וללמוד במשותף.

      • ניב גרונר |

        אני לא מאמין שקראתי את התגובה רק עכשיו! חיברת לי כמה הקשרים ממש נכונים בראש ואני מקווה להצליח לראות דרך זה גם בחיי וכמדריך.
        באשר לשאלתך, אתה מכיר אותי בערך, ניב גרונר הפרקמש.

        יש לי הרגשה שאת המאמר הזה ארצה לקרוא עוד כמה פעמים. למידה קשורה גם מאוד בחזרתיות והפנמה עד שבאמת מצליחים להכניס משהו לחיים שלנו.

      • ניב גרונר |

        לגבי הרמה הרביעית, יש לי הרגשה שהיא קשורה ללמידה, או התפתחות קולקטיבית, כלומר היא לא יכולה להיות חוויה של יחיד אלא חוויה משותפת, איזושהי התעלות וחיבור. הכיוון של הלמידה במקרה הזה רק יכול להיות לכיוון החיבור. מן רגע של זיקה ששומר על תוקף. לדעתי זה יכול גם לפעול על קולקטיב גדול בתנאים מסויימים ונדירים. שאלה איך בכלל מכוונים לרגע כזה, איך גורמים לו להיווצר

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן