כהמשך לסדרת 10 ה-הכי שבעולם – אני אשתף אתכם בעשרה שירים מחברי תודעה. שירים אלו יקחו אתכם למסע חושי, ערכי והיסטורי שיביא אתכם למצב של שינוי והרחבת הפרספקטיבה שלכם על עצמכם והעולם. כמובן שכדי להעמיק בשיר כמו שצריך רצוי לקרוא ו/או לשמוע אותו מספר פעמים בלופים. את השירים שבחרתי – טחנתי בלופים שוב ושוב עד שהרגשתי שחלק מהם בי. אני חייב לומר שהשירים האלה הם מאוד מערביים, והם גם מאוד מילוליים – מתישהו אפשר לעשות פוסט דומה שנוגע לז’אנרים אחרים. מוזיקה תמיד הייתה דבר שניתב את ההיסטוריה, איחד את האנשים ועורר סערות.

א.ד גורדון אמר שלדעתו מוזיקאים הם האנשים הכי פחות מנוכרים לבריאה ומדברים בשפה הכי קרובה לאוניברסאלי. עוד משהו חשוב שהבנתי הוא שהרבה מאופן שבו אנו מפיצים את בשורת מהפכת הקיימות היא בעזרת סרטים ומאמרים ברשת – לשירים יש יכולת מדהימה לעשות שינויים גדולים בנפש ובחברה – זמרי עם אמריקאים הניעו מיליונים למהפכות ושירי עם ארץ ישראליים הניעו אלפים לעלות לארץ ישראל ולשנות את כל מה שהכירו בחייהם למען אידיאל.

אז בואו תנסו לצאת למסעות האלה – תתחילו בלשמוע את השיר מתחילתו עד סופו פעם אחת מבלי לקרוא את המילים. אחרי זה תקראו את המילים. אחרי זה תשמעו את השיר תוך כדי קריאת המילים. ועכשיו תשמעו אותו שוב בלי לקרוא את המילים עם עיניים עצומות.

יהי הכל שייך לכל

מילים: ברטולד ברכט
לחן וביצוע: שלמה גרוניך
תרגום: נתן זך

יש בשיר הזה משהו שמניח את הבסיס להרבה ממי שאנחנו כתנועה אנושית המחוברת ומתחברת לקיום. הקשר בין צדק חברתי לצדק סביבתי. זה שיר עם הרבה היסטוריה ושורשים. הוא קשור בסוציאליזם שהוא ניסיון ליצור חברה שקשורה ודואגת לכולם ודואגת גם לבטל בעלות לשם בעלות. פעמים רבות באופן פופוליסטי אנשים רוצים לבטל לחלוטין את הבעלות וקוראים “יהי הכל שייך לכל!” – השיר הזה לא מסתפק בכך – הוא אומר שבעלות בלי אחריות אינה קיימת – האדמה היא שלי כי אני דואג לה – והיא לא שלי באופן בעלתני – אלא כמו חבר שהוא שלי כי בנינו קשר. אין הפרדה כאן בין הדאגה לאדם, לכלים שלו ולאדמה- סוג של רקמה אחת חיה.

 

“הלך נפש” + “לכי בשבילך”

התכתבות בין א.ד גורדון ורחל בלובשטיין 1920
לחן – עממי
וידאו קליפ – חניכי השומר הצעיר שרים

אהרון דוד גורדון ורחל הם שתי דמויות המלוות את תהליך החיבור שלי בצורה מאוד משמעותית. גורדון היה הוגה חשוב שכתב את “האדם והטבע” ובחר לחדש את היהדות לכיוון של חיבור מחדש לאדמה דרך עבודה בחברותא. רחל היא חלוצה מאוד אמיצה וטראגית שבחרה לעלות לארץ ולהיות חברה בקבוצת כנרת המיתולוגית. הקשר ביניהם הוא קשר מאוד עמוק ואינטימי ועובר דרך תהומות בדידות וחיבור. רחל כותבת לו שהיא בודדה ושבילה יבש אך היא מוכנה להכל, מוכנה להיות לבד ומוכנה לעשות את זה למען מה שהיא מאמינה – היא אומרת את זה ממקום מאוד בודד ושל קדוש מעונה. גורדון עונה לה תשובה מרגשת מאוד שמזמין אותה לצעוד קדימה בגאווה בדרכה החלוצית ומבטיח לה שהיא תגלה שהיא לא לבד – הבטחה שהוא לצידה. הלחן הוא מהמם, הוא סוג של שיר עם של התנועה החלוצית ואנו שרים אותו בקבלת שבת – הבנים בתפקיד גורדון והבנות בתפקיד רחל – וחוזרים שוב על הכל כשכולם שרים בצוותא. אחד הדברים המדהימים ברחל הוא עד כמה הטבע המקיף אותה הוא הנוף הפנימי של הנפש שלה – השקיעה, הכנרת, השדות וההרים.

 

אני מאמין – 1982

מילים – שאול טשרניחובסקי
לחן – טוביה שלונסקי

בכל פעם שאני שר את השיר הזה מוקף בשותפים או שומע אותו נהיית לי צמרמורת רוחנית. זה שיר שנותן אמונה בדבר שהתקופה שלנו גורמת לי לאבד בו תקווה – האדם. השיר הזה הוא קריאה לאמונה מחודשת באדם. לשחרור מעול הכלכלה המנצלת והמנצלת, לחיבור מחדש לשורשים, לבניית דמות אדם שלא מחכה לנסים אלא לוקחת את המציאות בידיים, אדם שלא מפחד לחלום. הוא היה מועמד להיות ההמנון ואני חייב לומר שאני לגמרי בעד שהוא יהיה ההמנון של המדינה. הקונסטקסט שלו הוא משוגע ונבואי – נכתב בתקופה מוקדמת מאוד של ההתעוררות הציונית והתקווה שלו היא כל כך גולמית ומחאתית – יש בו משהו מאוד אוניברסלי – הוא רלוונטי לכל אדם והוא ללא ספק קריאה לחברה טובה. ביצוע מדהים של רונה קינן וחברים:

 

חיית הברזל

מילים – מאיר אריאל
לחן – מאיר אריאל
אלבום – רישומי פחם

בגדול השיר הזה במידה מסוימת מחבר, אבל הוא יותר כמו פטיש חמש שמוריד אותך לאדמה ושותל אותך עד הצוואר חזרה למציאות המחורבנת של ציוויליזציה דכאנית ומחסלת אדם. השיר נכתב בהשראת הנבואה המדהימה של הנביא דניאל. הנביא דיבר על גלגוליה השונים של מלכות בבל המסמלת את הגלות ואת שלטון הכוח והשררה. החיה הרביעית היא חיית הברזל – אומרים שהיא רומא או אדום – מאוד קל להקביל אותה למלכות של היום. שלטון המתכת ששלוט באדם בכל כך הרבה רמות של דיכוי – הכסף והצריכה שהפכו לדת שאנשים בוחרים בה ובונים לה מקדשי צריכה ענקיים שם הם מהללים אותה – את חיית הברזל. השיר מתכתב ומצטט את נבואת דניאל ומביא את פרשנותו של מאיר המשורר הנפלא. הוא בצורה מאוד גלויה טוען שהחיה הרביעית היא התרבות שלנו – “המגדלים האלה הנוגסים בתכלת”. השיר הוא חלק מאלבון בשם רישומי פחם – כל האלבום הוא הקלטה פשוטה של מאיר לבד בסטודיו שמספר לנו את ההשקפה שלו על התרבות שלנו. בסוף השיר מאיר שר את הנבואה המקורית בארמית וזה פשוט מושלם. כששומעים את השיר הזה שוב ושוב אתה מרגיש חסר אונים וקטן בתוך המכונה העצומה שהיא המפלצת שהיא האנושות במצבה הנוכחי. והנה ביצוע נפלא של ברי סחרוף שהוא חלק מאלבום הצדעה לרישומי פחם – קוראים לו “רישומי פחם בצבע”.

 

למאבק

מילים, לחן, גיטרות ושירה: דן פי”ת (פועלים יוצרים תרבות)
הפקה מוזיקלית וכלי הקשה: איתי אלתר
גיטרה בס: אדיר בן עזרא

השיר הזה יצא בזמן המחאה ומצליח לבטא איזשהו הקשר גם אנושי וגם היסטורי למה שהמחאה הזאת סימלה עבור רבים בקיץ ההוא. השיר מוזיקלית הוא עממי מאוד ומזכיר את אהוד בנאי בביתיות שלו. השיר נושא בתוכו את המאבק הסוציאליסטי עם הציטוט של הבית הראשון מתוך האינטרניוצל. הוא גם נושא בתוכו את “אני מאמין” של שאול טשרניחובסקי ובגדול מצליח ליצור משהו עדכני ורלוונטי כל כך רגשית לזעקה חסרת האונים של עם שבור, מופרט, עני ומדוכא – שמתאסף יחד לחודשים של מאבק אמיץ של פרץ נעורים החוצה מעמדות ומוצאים. השיר הזה הוא מאוד ישראלי. הקליפ ממש מעולה. ואני חייב לומר שהתנועה שהוציאה את השיר הזה היא תנועה מדהימה.לשים אותו כאן בין השירים שהיו לפניו זו לא החלטה פשוטה בשבילי וגם לא בטוח שזה מקומו – אבל הוא הצליח לתפוס אותי בזמן המחאה ומבחינתי מסמל הרבה ממה שהיא הייתה. וללא ספק המחאה הייתה אחת הפעימות הכי חזקות ומחברות שהיו בעשורים האחרונים.

 

מקום בתוכי

לחן מילים וביצוע – דוד פרץ

אני כבר חי משהו כמו שבע שנים בנגב.  כאן האידאלים הגבוהים נפגשו לי עם התוצרים הכי קשים של התרבות הנצלנית שלנו. בתי ספר פחות טובים, רפואה פחות מפותחת, תחבורה ציבורית פחות טובה, פחות מקומות עבודה. נדדתי בין אשקלון, אופקים, באר שבע ודימונה והכרתי מכל מיני כיוונים את “החצר האחורית” של החברה הישראלית. כמות האהבה, כמות היצירה, עוצמת המדבר, כוחה של קהילה. אומרים שיש אנשים שלא יכולים לסבול את המדבר כי השקט רועש להם מדי והם בורחים. דוד פרץ התגלה אליי לאחרונה ושבה אותי בקסמי המוזיקה הדרומית שלו – הרוח הבלוזית של הדרום האמריקאי עם הרוח של הנגב. השיר הזה לקח אותי למקום חם שהוא קצת כמו המסע שלי בנגב – הוא בעצם מסע מאוד רציני בתוכי. אני מרגיש שהוא מצליח לתת מקום מאוד יוצא דופן למילה בשירים שלו – מדגיש כל הברה. דוד צמח מהנגב ובוחר לעשות את הנגב – מצמיח יצירה מקומית ומהמקימים של “עשן הזמן”. “ואהבה שאוהבת עולם לא מושלם” – כשאתה חי במציאות אז האידאלים הם לא באויר ואהבה היא לא רק עיקרון – והעולם לא מושלם. הנה ביצוע מיוחד של השיר הזה יחד עם דניאל ספקטור.

 

חלום

מילים – אברמק קופלוביץ
לחן – אוהד קוסקי
תרגמה- עירית עמיאל

השיר הזה הוא עוד אחד מהשירים האלה שהם לא אידיאליזציה. כתב אותו אברמק ילד בערך בגיל עשר בתוך גטו לודג’. הוא כתב מחברת שירים קטנה. בגיל ארבע עשרה הוא ואביו נשלחו לאושוויץ – שם הוא נרצח בתאי הגזים ואביו שרד. מחברת השירים התגלגלה עד שתורגמה וכמה שנים אחרי זה מצא אותה אורי מייזלמן ויחד עם ההרכב שלו הפיק אלבום שלם של שירי אברמק. חיבור עמוק לקיום הוא אמפטי והיסטורי – אנחנו לא יכולים לדלג את הטרגדיה הזו. השיר הזה לוקח אותי לאחד הטרגדיות הכי גדולות של האנושות מהפרספקטיבה של המיתות הטראגיות ביותר שלה – ילד מדהים שכותב שיר מלא בסקרנות ותקווה שבגלל רוע אנושי וניכור קשה לא זכה לצאת למסע שלו. כששמעתי את השיר לראשונה לא הצלחתי להאמין שילד בן עשר כתב אותו. הלחן מצליח מצד אחד לתפוס את הילדות ומצד שני את הטרגדיה. הנה קאבר חמוד ביותר שעשו קומונה של חברים בבאר שבע.

 

מי האיש החפץ חיים

מילים – תהילים לד – (מיוחס לדוד המלך)
לחן – פיוט

“מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב. יד נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה. טו סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.” הבחירה בחיים היא שורש הבחירה בטוב – הפיוט הזה הוא ציווי לאהוב ולאהוב – להתבטא בהתאם, לבחור בטוב ולבקש שלום. אני הכרתי אותו בבית המדרש החסידי בפולין במסע שלי בגיל 17 עם הנוער העובד והלומד. שרנו את זה כמה מאות בני נוער שעסקו בצורה פעילה בליצור עולם טוב יותר והיה בזה משהו שהזיז אותי מבפנים. זה חיבר אותי בצורה עמוקה ליהדות ונתן לי תקווה שדברים טובים יכולים לצאת מהעם שלנו. נתן לי גם הרבה כיוונים של שאילת שאלות – מילים שעוברות במשך אלפי שנים וצוברות עוד ועוד משמעות. ביצוע מרטיט של חווה אלברשטיין – מאוד רוחני.

 

חליפות

מילים: משה אסרף, שאנן סטריט, שלומי אלון, גיא מר, אמיר בן עמי, יאיא כהן אהרונוב ודודוש קלמס
לחן: יאיא כהן אהרונוב, דודוש קלמס, משה אסרף, אמיר בן עמי, גיא מר, שאנן סטריט ושלומי אלון

חייבים היפ הופ. יש לו תפקיד כל כך חשוב בהתקוממות ובחיבור בין אנשים. בחיים שלי ההיפ הופ היה בעל תפקיד מחנך חשוב – זה לא רמיזות בראפ – זה להגיד במילים ברורות – “המעגל הזה חייב להישבר, החליפות איבדו מזמן את הזכות לדבר”. זה לא רומנטי השיר הזה – הוא מניח את המציאות בפניך ואתה מתעצבן יחד עם יוצרי הדגל הבלתי מעורערים של הביקורת החברתית החריפה והנאמנה לעצמה. הם ממשיכים להיות חריפים הלהקה הנפלאה הזו. השילוב עם ליאורה יצחק הוא מעולה והיא שרה מדהים. השיר הזה מלא בקישורים לחלקים שונים וקשורים בתרבות שלנו, בהיסטוריה שלנו, וביהדות. איזה מזל שהם כאלה מגניבים ושהם הצליחו לחדור למיינסטרים – אשכרה ציבור רחב שומע מוזיקה שהיא חריפה ברמה כל כך רדיקאלית. ביצוע מעולה בהופעה:

 

פתאום קם אדם

מילים – אמיר גלבוע
לחן וביצוע – שלמה ארצי

שיר מאוד מרכזי לכל מיני תקופות ולכל מיני אנשים המנכסים אותו לתרבות שלהם. כנראה שקל להתחבר אליו. הוא באמת כיפי, עמוק, ומרגש. המשפט החוזר בפזמון מתאר מצב בו אדם “מרגיש כי הוא עם” – זה לא דבר שקל לנו לתפוס – זה מתקופה אחרת ומתפיסת חיבור אחרת – אבל זה מאוד בסיסי. תנועת המחאה של 2011 אימצה אותו כשיר דגל שבאמת מבטא הרבה מהתחושה של המחאה ההיא – משהו מאוד גולמי ולא מבורר. נסיים עם השיר הזה כי אין ספק שהוא מאוד פשוט. משהו תמיד מחזיר אותי אליו. אבל בואו נגיד שלא הייתי עושה ממנו ההמנון. אבל כן הייתי שר אותו יחד עם כל בן אדם. הנה חידוש מעולה מהגרובטרון:

 

בגדול זהו. אתם יותר ממוזמנים לכתוב כאן עוד שירים שלדעתכם מתכתבים עם השירים האלה. בהצלחה עם המסע המוזיקלי!