מדוע לעבד עורות?

מלאכות מסורתיות

בעצם רות השאירה אחריה עוד משהו מלבד העור. היא הותירה בי את הסקרנות לדעת מה הדרך הנכונה לעבד עור כך שיתקבל תוצר שמצדיק את הטרחה. המענה על כך הוא שישנן כמה וכמה דרכים, ובחלקן אני משתמש כיום כדי לעבד עורות שמגיעים לידי – בין אם עורות מהעיזים שאני מגדל לביתי, ובין אם מכמויות הפגרים הגדולות שהן תוצר הלוואי של כל דיר חלב באזור. באורח מפליא למדי, מבחינתי, הופנתה כלפי לאחרונה השאלה “למה בכלל לעבד עורות?”.

אפתח, ברשותכם, בסיפור קצר. לפני יותר מעשר שנים, גרתי עם זוגתי בחווה בצפון הארץ. עשינו כמיטב יכולתנו לספק את מירב תצרוכתנו בעצמנו: גידלנו ירקות, וכמה תרנגולות לביצים, וכשרצינו להוסיף לתפריט גם חלב וגבינה, קמנו והבאנו עז. הייתה זו עז חומה וטובת מזג, אך לא צעירה או בריאה ביותר, וחודשים ספורים אחרי שהמליטה שתי גדיות, חלתה ומתה.

הצטערנו מאד על מותה, ולעצב הפרידה התלוותה הטרדה – איך לכל הרוחות נפטרים עכשיו מהפגר הזה לפני שהוא מתחיל להצחין. החברה קדישא לא מטפלת בסידורי הקבורה של עזים. בדירים הגדולים נהוג לרוב להשליך את הפגרים למכולה בשולי הישוב, שם הם נרקבים בשמש, מסריחים ומושכים זבובים, תנים ושאר מרעין בישין. לי לא הייתה גישה למכולה כזו, וגם לו הייתה, הרעיון לא קסם לי ביותר.

IMG_0005 (Large)לפיכך, שינסתי מותני, פשטתי את עורה של הבהמה החביבה (שענתה, אגב, לשם “רות”) והתקנתי את בשרה למאכל לכלבי החוה הרעבים תמיד ולחתוליה. כיוון שכילו אלה מעשיהם בבשר ובעצמות, נותרתי ובידי שלח עור בלבד, ובלית דבר אחר לעשות בו, חשבתי להכין ממנו שטיח לרפד בו את הרצפה ליד התנור. דא עקא, שהיה לי רק מושג עמום ביותר כיצד לגשת למלאכה, כך שבתום בירור קצר ועבודה מרובה מאד, נותרתי ובידי איזו קליפה מקומטת, קשה כעץ, כעורה למראה ושעירה כלשהו, שגררתי עמי שנים מספר ממקום מגורים למשנהו עד שמישהו עשה עמי חסד ונפטר ממנה.

בעצם רות השאירה אחריה עוד משהו מלבד העור. היא הותירה בי את הסקרנות לדעת מה הדרך הנכונה לעבד עור כך שיתקבל תוצר שמצדיק את הטרחה. המענה על כך הוא שישנן כמה וכמה דרכים, ובחלקן אני משתמש כיום כדי לעבד עורות שמגיעים לידי – בין אם עורות מהעיזים שאני מגדל לביתי, ובין אם מכמויות הפגרים הגדולות שהן תוצר הלוואי של כל דיר חלב באזור. באורח מפליא למדי, מבחינתי, הופנתה כלפי לאחרונה השאלה “למה בכלל לעבד עורות?”. מלבד התשובה המשתמעת מהסיפור דלעיל, כלומר, כדי לשמור מזכרת נאה יותר מבהמותינו שנאספו אל אבותיהן, ניתן בהחלט להציג כמה סיבות מספקות:

  1. IMG_0211 (Large)עיבוד עורות היה מאז ומעולם עיסוק אנושי פופולרי ושימושי, כפי הנראה עוד טרם היות האדם אדם. עורות של בעלי חיים שנמצאו או ניצודו שימשו ככסות עיקרית מפני הקור, הלחות והשמש. הידע והמיומנות הדרושים להפיכת עור טרי, לח ומגואל בדם לחומר גלם רך וחזק לתפירת בגדים עברו מדור לדור ברצף משחר האנושות. גם אם בימינו השימוש בעור מצומצם בהרבה ממצבו לפני היות הפלסטיק ותעשיית האריגים, אני סבור שמוקדם להספיד חומר שליווה אותנו בנאמנות מאות אלפי שנים, ולתת למלאכת הבורסקאות לשקוע לתהום הנשייה.
  2. אולי אתם סבורים שהקידמה היא תהליך חד-כיווני, ושלעולם לא יצוץ עוד הצורך להכין כסות באופן עצמאי, מחומרים שניתן לייצר לבד. אני מקווה שזה נכון. לצערי, כמו שהעולם נראה ומתנהג בימינו, לא הייתי מתחייב על זה. בכל אופן, אינני מכיר חומר טבעי נוסף מלבד עור שניתן להכינו בקלות כזו (קלות יחסית: נראה אתכם מייצרים אריג מאפס) ולהגיע איתו לאיכויות מגוונות כל כך – חוזק, רכות, עמידות למים ואווריריות.
  3. ג'קטגם בימינו, לא לכל מוצרי העור יש תחליף מודרני. נעליים וסנדלים, חגורות, כובעים וכיוצא באלה פריטי לבוש מיוצרים במפעלים ונמצאים בשימוש יום-יומי אצל רובנו. אלא שהיצור התעשייתי של עור, בעוד שאינו מצליח להגיע לאיכות של עיבוד העור המסורתי מבחינת טיב התוצר, משתמש ברעלים ובחומצות בכמויות גדולות ומהווה מפגע סביבתי חמור. השימוש בעור שעובד בצורה ביתית-מסורתית הוא ללא ספק אחראי יותר מבחינה סביבתית.
  4. אין צורך להרוג בעלי חיים, או לתמוך בכל צורה שהיא בהרג או בניצול שלהם כדי להשיג עור גולמי – מגדלי בעלי החיים, בתעשייה כמו גם בגידול הביתי, מתייחסים לעורות כאל שאר הפגר, כאל פסולת שיש להיפטר ממנה. כל בעל חיים סופו למות. לכל בעל חיים יש עור. למה לא להשתמש בעורות הקיימים ממילא במקום לקנות מוצרי עור תעשייתיים? תעשיית הפרוות מעוללת עוולות קשים לבעלי חיים שמגודלים או ניצודים למען פרוותם בלבד. אין כל קשר בין זה לבין הצלת עורות מהשלכה למכולת הפגרים.
  5. מלאכת עיבוד העורות היא מלאכה נחמדה ככל עבודת יד אחרת. כשעושים זאת נכון, אין צורך לבוא במגע עם ריחות רעים או חומרים רעילים. אנו משתמשים בחומרים טבעיים בלבד – קליפות עצים, שמנים טבעיים, עלים, ספלולים ועפצים, בעיקר – ושומרים על העור בתנאים טובים כך שבשום שלב אינו מתחיל להרקיב, ולכן אינו מסריח. המיתוס הרווח המציג את הבורסקאות כעבודה בזוייה ומצחינה בהחלט אינו מחויב המציאות.

IMG_0852 (2) (Large)

העור המעובד המוכן הינו תוצר שונה מאד מהעור המוכר המיוצר במפעלים. מדובר בחומר רך, נושם, חזק ובעל ריח נעים, אם בכלל. למי שעדיין תמה למה לעבד עורות הייתי מציע לנסות להניח יד על חתיכת עור שעובדה כפי שאנו מעבדים, בשיטות טבעיות, ולמשש היטב. אני נוטה להאמין שהוא יפסיק לשאול למה, ויתחיל לשאול איך.

אנו עורכים קורס עיבוד עורות שיתרחש בחודש מאי 2014. פרטים נוספים על הקורס, ניתן למצוא כאן באתר, באתר אבני דרך, ובארוע הפייסבוק. אם הצלחנו לעורר סקרנות, הקורס הזה עשוי להיות בשבילכם.

IMG_0271 (Large)

לתוכן זה נכתבו 5 תגובות

  • נשמע מעניין…
    אולי בעתיד עכבר עיר שכמוני יעבור הסבה לכפר, וסוף סוף אוכל לגדל צמחים ותולעי קומפוסט כמו בן אדם….

  • שירי ברוך נעלי |

    נמרוד איש יקר
    מאמר מעניין ומלמד…
    אשמח להעביר עיזים למי שיירצה וצריך.(מתות כמובן)
    גרה ברמת הגולן בעלת דיר עיזים . נוקדת,גבנית,גננית ומחוברת לאמא אדמה…

      • אם אתה מוכן לפשוט את העור בעצמך גש לדירים באזור ותבקש מהם שיתקשרו אליך כשמתה עז. בעונת ההמלטות זה קורה לא מעט. אם מדובר בקיץ תצטרך למהר עם זה, שלא תתחיל להרקיב לפני שתגיע.
        אם אתה מתכוון לעור שכבר נפשט אני מניח שיש לך סיכוי במשחטות או אצל שוחטים פרטיים, אבל קח בחשבון שרוב הקצבים המקצועיים פוגמים מאד בעור במהלך הפשיטה, משום שהם רגילים לפשוט מהר ולהיפטר מהעור.

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן