על השולחן – חלק א'

רוצה להיות הראשון?
בבית המלאכה

הסיפור עליו אכתוב היום התחיל במכולה של שיפוצניק מתוכה הציץ קצה של שולחן, חזיתות המגירות בתבליט פסים אלכסוני, כמה דקות אחרי שיצאתי מהבית על אופניים לבוש מחלצות כיאה לפגישת עבודה. עצירה לבדיקה, רגע למחשבה – וחזרה בדהרה הביתה להחליף את האופניים במכונית. רבע שעה אחר כך, מול עיניהם התוהות של איזה עורך דין ונהגו בב.מ.וו. שחורה מפוארת, סיימתי לדחוס את השולחן למושב האחורי של מכוניתנו המשפחתית, והמשכתי באיחור קל, מיוזע ומקומט משהו.

תכנון הבית במצפה רמון עדיין תקוע בנבכי הבירוקרטיה המדברית, בינתיים הצטברה בביתנו בתל אביב כמות כסאות שמוציאה את אשתי מדעתה (לדעתה המרפסת שלנו מעידה שאנו זוג זקנים שאוגרים אשפה), והנה טיפין-טיפין מניב שיטוט האוצרות העירוני גם חלקי שולחנות.

הרכבת שולחנות ברמה בסיסית אפשר ללמוד בנסיעה אחת לאיקאה. פלטה, 4 רגליים המתברגות כל אחת ללוחית קטנה, וממנה בברגים קטנים לפלטת השולחן, עשר דקות עבודה וזהו. בנגרות ראויה תהיה בדרך כלל מסגרת עשויה קורות עץ המחברת את הרגליים אלו לאלו וגם לפלטה, אולם כרגע נישאר ברמה הבסיסית.

שולחן איקאה כזה משמש אותי עד היום כשולחן כתיבה, לאחר שהתחיל את דרכו בחדר הילדים. פלטת MDF בצורת ביצה, צבועה בצבע תעשייתי בגוון צהוב אפרוח. הנה פרט חיבור הרגליים לפלטת השולחן:

20130802_142156_1_1

תכנון בסיסי של שולחנות, אפשר ללמוד בשעה מול הספר של נויפרט "Architects' Data" המוכר לכל סטודנט לאדריכלות. בכמה מילים:

  • שולחנות קפה לסלון יהיו בגובה 40 ס"מ ובמידה החל מ- 40/100.
  • שולחנות כתיבה בגובה 76 ס"מ ובמידת פלטה בדרך כלל בין 60/100, ל-70/140.
  • שולחנות אוכל בגובה דומה ברוחב 100-120 ס"מ ובאורך 50-60 ס"מ לכל זוג סועדים היושבים זה מול זה. שולחן לארבעה יהיה ברוחב 100 ס"מ ובאורך 120 ס"מ. שולחן לשישה יהיה במידות 100/180 ל- 3 זוגות היושבים זה מול זה, או משהו כמו 120/140 לשני זוגות זה מול זה ועוד זוג אורחים מזדמן בראשי השולחן.

כל זה כאמור הבסיס ממנו ניתן לשנות כטעמכם, נוחותכם, מידותיכם וכמובן לפי פלטת השולחן הממוחזרת שתמצאו. חשוב להכין תכנית של החדר ולהתחשב ביתר הפונקציות בו, הרי לא נשמח אם נצטרך להזיז את השולחן בכל פעם שמישהו יחצה את החדר.

אם יש לכם פלטה כלשהי, הנה דוגמא שאינה שונה במורכבותה משולחן איקאה לעיל, דוגמא מעניינת לשולחן שהתחיל בתור דלת, ועוד דוגמא מפורטת ומורכבת יותר.

הסיפור עליו אכתוב היום התחיל במכולה של שיפוצניק מתוכה הציץ קצה של שולחן, חזיתות המגירות בתבליט פסים אלכסוני, כמה דקות אחרי שיצאתי מהבית על אופניים לבוש מחלצות כיאה לפגישת עבודה. עצירה לבדיקה, רגע למחשבה – וחזרה בדהרה הביתה להחליף את האופניים במכונית. רבע שעה אחר כך, מול עיניהם התוהות של איזה עורך דין ונהגו בב.מ.וו. שחורה מפוארת, סיימתי לדחוס את השולחן למושב האחורי של מכוניתנו המשפחתית, והמשכתי באיחור קל, מיוזע ומקומט משהו.

השיפוצניק ערל הלב לא רק השליך את השולחן למכולה, אלא גם עקר את הרגליים כדי שיוכל להוריד אותו ביתר קלות במדרגות. מבט מהיר על פני המכולה לא העלה סימן לרגליים, ומאחר ואיני נוהג לצלול לתוך מכולות פסולת בנין ולחפור בהן עד התחתית, סיכמתי עם עצמי לדאוג לשולחן לרגליים חדשות.

בעליו הראשון של השולחן שילם 11 לירות "מס מותרות", כפי שמעידים הבולים בתחתית הפלטה. כפי שמעידות שלוש המגירות מתחת למשטח והשידה הקטנה מצד ימין, היה זה במקור שולחן כתיבה. משטח העבודה טרפזי וכך גם השידה, סימני הרגליים שהיו, גם הם אלכסוניים, ונראים ככתם בהיר על הפוליטורה, לצד צלקות עקירת הברגים:

20130614_170027_3_1מחשבה קלה לגבי אפשרויות השחזור ולגבי הצורך בשולחן, הביאה לרעיון להשתמש בפלטה כשולחן סלון.

ברהיט התגלו כמה חורים קטנים בקוטר כמ"מ אחד אך לא נמצאה נסורת גם לאחר השארתו בצד לשבוע. הובלה נוספת במכונית להתייעצות עם המדביר ט., הביאה לחוות דעתו כי חורי התולעים נראים ישנים ומכאן משתמע כי מזיקי העץ מתו מזמן ואין צורך להשאיר אצלו את השולחן  להדברה. מתברר כי סביב חורי תולעים טריים אמורה להיות נסורת, וצבעם אמור להיות בהיר במקצת מזה של יתר העץ מאחר ולא הספיקו להתחמצן.

הסרת השידה הקטנה סיפקה עוד תובנה: פעם הברגים היו עם ראש שטוח, ולמברגה אין הרבה מה לעשות מול בורג סורר. קצת ניעור וטלטול, בכל זאת מדובר בבורג מתכת ברהיט עץ, התאמת מברג שטוח ברוחב המתאים, לחץ על ראש המברג, והנה יוצאים הברגים אחד אחד. שוב דגש על רוחב ועובי ראש המברג, אחרת החריץ בבורג יישחק והבורג לא ייפתח.

20130614_170002_2_1

השידה הועברה למחסן מתוך כוונה לייצר ממנה בעתיד שולחן לילה.

פלטת השולחן הונחה על רצפת המרפסת להתייעצות משפחתית זריזה:

20130614_184916_4_1לשולחן קפה בסלון מקובל גובה של 40 ס"מ. בניכוי עובי ארגז המגירות, נותר לחפש רגליים בגובה 28 ס"מ.

אוי, העצלנות – התחלתי לשוטט ברשת לחפש רגליים מוכנות במקום לנסר משהו. קפצה אשתי ואמרה: תגיד, אין לך חברים עם מדפסת תלת מימדית? כמה מיילים לחבר'ה ובעזרתו של אסף הגעתי למתן הראל מ- XLN. ביקור מרתק אצל מתן מביא למחשבות על מקום מלאכות היד וכלי העבודה הידניים, בעולם עתידי בו נוכל להדפיס  לעצמנו כל מה שנרצה. ב- XLN אכן יש מדפסות תלת ממדיות (עובדות!), אבל לא בגודל המתאים להדפסת רגליים לשולחן שלנו:

20130624_104322_1_1

הדד-ליין לפרסום הפוסט מתקרב, ורגליים עדיין אין. לחברתנו ש., מעצבת פנים וציידת אוצרות, היה נדמה שיש לה במחסן ארבע רגליים שפורקו מאיזה רהיט. לאחר נבירה קלה התברר כי הרגליים קצרות מדי ובמקור כנראה היו שייכות לכורסא. א. חיפש גם הוא והעלה כמה רגליים ארוכות מדי, וכן שולחן ללא פלטה ששוכר השאיר בדירה שעזב:

20130712_144427_1_1

מסור המונח על הרצפה במערכה הראשונה, ינסר באחרונה. השולחן היה גדול מכדי להיכנס למכונית, וקשה להורדה במדרגות ולסחיבה של כקילומטר ברחוב עד הבית. מאחר וסביר כי יותאם בעתיד לפלטה במידות אחרות, ומאחר ובמקרה קניתי באותו יום מסור משיכה יפני גדול ומדויק יותר מאחיו הקטן (וגם מתפרק לצורך נשיאה בתיק גב, כפי שניתן לראות), הוחלט לנסר את הקורה המחברת את הרגליים זו לזו. בעתיד חיתוך מדויק יותר של קצה הקורה, יאפשר חיבורה המדויק בשיטת קרג, או ע"י דיבלים סמויים והדבקה.

וכך כולל המלאי עד כה 3 רגלי בוק בהירות בחתך ריבועי, 4 רגליים חרוטות, ושתי הרגליים שזה עתה נוסרו. כל קבוצת רגליים באורך אחר:

20130714_145653_2_1

נוצר לו כאמור אוסף קטן של רגליים, שאולי ישמשו בשולחנות המתוכננים האחרים. רעיונות יש למכביר, זמן ומקום בבית – לא מספיק.

לצרכי שולחן הקפה שלנו, נוסרו הרגליים החרוטות. החלק הימני קובע לשולחן בעזרת כליבות, יד שמאל אחזה את החלק התחתון של הרגל עד תום הניסור, למניעת שבירת הרגל לקראת תום הניסור.

IMG_4104_1_1

כדרכו של ניסור ידני, נוצר הפרש של כמ"מ בין הרגליים. לרהיט המקורי היו כנראה גלגלים, מהם שרדו שרוולי פלסטיק. ניסרתי אותם בעזרת סכין יפנית מתוך כוונה להתאים רגליות מתברגות.

IMG_4106_2_1השלב הבא היה אמור להיות הכנת לוח מקשר בין הרגליים לשולחן, משהו בסגנון הפרט מאיקאה לעיל אבל מעץ. השתעשעתי גם ברעיון להשקיע וליצור מסגרת יציבה ע"י חיבור הרגליים זו לזו בקורות, ולצבוע את הרגליים בצבע עז כמו כתום או ירוק. אשתי לעומת זאת לא התרשמה מכל התכניות, ופסקה מיד שהרגליים מכוערות. כיוון שמועד הגשת הפוסט קרב, ואת הבית אפילו לא התחלנו לבנות, נסיים כאן. להתראות עד הפעם הבאה.

לתוכן זה נכתבו 2 תגובות

  • שלום יעקב, וסחטין על השיתוף. אכן ת"א מלאה בפורעי חוק המשליכים מכל טוב למכולות, והלב דואב לא לקחת, רק שצריך שהבינבה תסחוב עד בית זית.
    אמנם לא הגעתי מתחום הנגרות, אך מקובלני כי שולחן אוכל, ושולחן כתיבה בסטנדרט גובה של 72-73 ס"מ, 76 ס"מ לדעתי מיועד לאנשים גבוהים. אולי כך היה כותב התו"ל באדריכלות.
    מקווה שאתפנה לכתוב גם אני לאחר שאסיים את בניית הסטודיו. אולי אכתוב עליו…
    איתיאל

    • יעקב גילת

      איתיאל, בתור ירושלמי, איך אתה יודע מה יש בתל אביב?
      לידיעתך, ירושלמים דגולים כמו דודו גבע זצ"ל נהגו להשמיץ באופן קבוע את מזג האוויר אצלנו באוגוסט ואת איכות החומוס, ובסוף עברו לגור במישור החוף.
      לגבי גובה השולחנות, יש "תקן" המפורט בספרו של אותו נויפרט, אך אפשר ורצוי לחרוג ממנו לפי הנוחות. אין בעיה גם למי שאינו יודע לנסר, להשיג רגלי שולחן מוכנות עם גובה מתכוונן, ולשחק כמה ס"מ פה ושם.
      אצלנו בבית, בין המטר ארבעים ומשהו של הקטנים למטר שמונים שלי, אין תלונות על גובה השולחנות.

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן