אנחנו כל-כך פוחדות מתחושת החיסרון – רק שהמקרר יהיה תמיד מלא, הארונות עמוסים ומחוג הדלק למעלה, רק שלא ניתפס ברגע של נשיפה החוצה, בהתרוקנות, בחיסרון. הפחד הזה מוטבע בנו עמוק כל-כך, ובעצם, מה יש שם בחיסרון? מה יקרה אם לרגע נרפה מהאגירה האינסופית של מוצרים, בגדים, צעצועים, מטפחות ותכשיטים?
תרבות הצריכה (או תרבות “את-צריכה”…) הוא מושג שנשחק בעגה האקולוגית, ופתאום האיר לי הקשר שלו לראש-חודש ולנשים.
תרבות הצריכה מבטאת צורת חשיבה המונית, את התרבות המערבית המחלחלת מבפנים ושוטפת מבחוץ.
תרבות שמתייחסת לתושבי כדור הארץ- בני אדם, חיות, ומשאבי טבע כאל סחורה אינסופית, כשבעצם אנחנו, בעלי החיים, האדמה, המים ושאר החומרים המופלאים המקיימים את הכדור הזה – כולם סופיים. לכולנו יש מגבלה של חומר שמתכלה. חיסרון – אבל אנחנו בעד חסרונות!
אנחנו כל-כך פוחדות מתחושת החיסרון – רק שהמקרר יהיה תמיד מלא, הארונות עמוסים ומחוג הדלק למעלה, רק שלא ניתפס ברגע של נשיפה החוצה, בהתרוקנות, בחיסרון. הפחד הזה מוטבע בנו עמוק כל-כך, ובעצם, מה יש שם בחיסרון? מה יקרה אם לרגע נרפה מהאגירה האינסופית של מוצרים, בגדים, צעצועים, מטפחות ותכשיטים?
תרבות הצריכה דואגת לשמר בתוכנו תחושת חסרון תמידית, חיסרון שלילי ונצחי, שלעולם לא יבוא על סיפוקו! ובמקביל מפרסמת ללא הרף עוד ועוד מוצרים, בגדים, מותגים ומכשירים שיעשו אותנו מאושרים, שייכים, עשירים ויפים יותר… התבונני בפרסומות האחרונות – כולם מנסים למכור לנו רגשות במקום מוצרים – עם הפלאפון הזה, יהיו לך חברים, עם החיתולים האלה, את אמא טובה, קצת בושם, ואת אישה אמיתית, ורק עם המכונית הזו, אתה באמת גבר…
התנועה ההפוכה היא בחירה בחיים – בחירה בפשטות מרצון, נסו ללכת עם האמירה של האנשים המפיצים את הרעיון של פשטות מרצון. “קנה פחות- חיה יותר”. מוזר, אך האמירה הזו משחררת אותנו מההתמכרות לספק צורך רגשי במוצר חומרי.
המהפיכה הנשית= ראש חודש = הזכות להתחדש אחרת
מה העניין לחגוג כל חודש את תחילת החודש? האם מעבר להתחדשות הלבנה משהו מתחדש גם בנו? האם אנחנו צריכות לקנות משהו חיצוני כדי להרגיש שמשהו באמת התחדש היום?
חז”ל הורו לנו שראש-חודש הוא יום חג לנשים, נשים פטורות ממלאכה, ומשולות ללבנה הנולדת מחדש. הלבנה היא אותה לבנה, מיום בריאת העולם – ובכל זאת היא זוכה להיוולדות מחדש – כל חודש. היכולת להתחדש היא בהכרח מתוך חיסרון – הלבנה נעלמת מעיננו, ומתגלה במלואה. היכולת להרשות לעצמנו להיות חסרות מבטיחה את היכולת להתחדש!!!! זאת אם נזכור שכמו הלבנה הכל כבר כאן וקיים, החיסרון הוא אשליה אופטית וזמנית ביותר!
התרבות המערבית מאדירה את היציבות הקבועה, את השפע, את הפנסיה המובטחת, ובכך דואגת שנשאר כלואים בתוך תרבות השפע, תרבות ללא חיסרון חיצוני, אך בור פנימי ללא תחתית.
המלכודת שתרבות כזו מייצרת היא אינסופית – כדי לקנות יותר = לעבוד יותר = פחות זמן פנוי לחיות = מועקה/ צורך רגשי שיתמלא רק אם… תקני יותר וחוזר ומהדהד בתוכנו עוד ועוד…
אנחנו מסנוורות מהשפע המדומה בו אנו חיות, ורבים עוד מחפשים את תחושת האושר בקניון הקרוב.
מפתחות להכרות עם התחדשות אמיתית
א) להיחשף כמה שפחות לפרסומות (הסוכנים של תרבות כזו עגומה).
ב) ליצור ולייצר – תחושת החיות נוצרת מפעולות ומעשיה, ממחשבה ומיצירה. אם בתרבות הצריכה אנחנו צרכנים, בוהים בפרסומות ובמסכים פסיביים לחלוטין, הרי שההיפך מזה היא עשייה – יציאה לטבע, יצירה בידיים, כתיבה, טיפוח גן-ירק – כל דבר בו אתם משקיעים את עצמכם באופן מעשי- קריאה היא פעולה מעשית יותר ביחס לבהייה במסך הטלוויזיה.
ג) הרשו לעצמכן להתחדש בקיים – לרענן את ארון הבגדים, להוציא משם ולתת במקום להכניס (קצת חיסרון, לא להיבהל!); התחדשו בנתינת אביזרים ומוצרים – ר’ נחמן מברסלב מלמד שכל חפץ בבית שאין לו שימוש – יונק כוחות מיושבי הבית. לכל דבר בעולם יש תכלית ושימוש. אם אתם צוברים חפצים, החפצים יצברו כוחות מכם. הרשו לעצמכם להזרים שפע – למסור לוויצ”ו או לחנות יד שנייה, ומיד תוכלו לברך “שהחיינו וקיימנו” על תחושת החסרון המבורכת.
אז נסי החודש מעגל שונה – עשיה, השראה, חברים ומשפחה…
האתגר הבא: קנו פחות, חיו יותר.
הודעה נחמדה, אנחנו גם בזה אותו עסק,אנו מודעים היום לתזונה שלנו וכמובן של ילדינו ומתחילים להבין שמה שנספג דרך העור חשוב לא פחות. החיתול עוטף את התינוק מיום הולדתו במשך שנתיים ימים לפחות, חשוב שעורו יהיה
http://www.lolali.co.il/
שלום רב, אני לא בטוח שאני כותב את שאלתי במקום הנכון אבל מכיוון שיש בכתבה התייחסות לפשטות מרצון אז אני אכתוב אותה כאן: אנחנו גרים בישוב קהילתי ואנחנו מאוד מתחברים לעקרונות החיים הפשוטים וגם לעקרונות הפארמקאלצ’ר. עברנו סוג מסוים של אבולוציה בשנה האחרונה והעניין הוא שאנו חוששים שאם נתחיל לחיות לפי עקרונות אלו בישוב בו אנו מתגוררים, נצטייר כמוזרים ונהפוך למוקצים.
לדוגמא, לא מבינים איך אפשר לבנות בית בוץ בישוב שהרבה מהבתים בו מעוצבים בסגנון עירוני מודרני (למרות שהישוב עצמו נמצא עמוק בפריפריה…), לא מבינים איך יקבלו בקהילה בחירה כגון שירותי קופמפוסט וקיימות עוד דוגמאות רבות לשינויים שאנו מעוניינים להכניס בחיינו אבל לא יתאימו לסביבה בה אנו חיים. יש לי תחושה שאני מעלה כאן דילמה שהרבה אנשים שרוצים לעשות את השינוי נתקלים בה. האם יש לכם מידע על קהילות / מקומות או אנשים החיים על פי העיקרון של פשטות מבחירה? אשמח גם לשמוע את דעתכם לגבי הסיטואציה והדילמה שלנו: האם זה נכון לעשות לחיות על פי עקרון של פשטות מרצון בתוך קהילה שלא חיה כך.
שלום “פלוני-אלמוני”,
השאלה ששאלת היא שאלת השאלות, ולכן אין מקום נכון לכתוב אותה וכל המקומות נכונים עבורה.
אפשר להסתכל על הבעיה שאתם מתארים (ה”מוזרות ” שאתה מתאר אל מול שאר תושבי היישוב) ולהפוך אותה להזדמנות – איך שינוי הדרגתי , חביב, לא מאיים וידידותי לשכנים ולקהילה הופך להיות תא של שינוי איטי אך מתמיד לכיוון חיים יותר שלווים, שמחים, מקיימים וקהילתיים. אני מציע לך לקרוא את “למי קראת קהילה אקולוגית?!” ואת “יוזמת הטרנזישן – לוקחים את העתיד בידיים“.
מקווה שזה יתחיל לתת כיוון.
כמו גם, למצוא עוד משפחה או שתיים שנוטות לאותו כיוון ולעשות את התהליך ביחד, כי זה הרבה יותר קל וכיף.
איזה יופי,
קודם כל נעים לשמוע- עוד מוזר לחבורה:)
אני תמיד מלאת פליאה כמה השפעה יכולה להיות למעשה קטן של אדם- על קהילה שלמה,
ועוד יותר למשפחה, הייתי ממליצה להתחיל בדברים שמושכים פחות ביקורת ויותר עין-טובה,
כמו גינת ירק מטופחת- תתפלא לגלות כמה אנשים נדבקים מתעניינים ושמחים בגינה לתועלת- אתה יכול גם להזמין אותם לקטוף חופשי מהתבלינים….
את שרותי הקומפוסט צריך לעשות באופן שלא יהווה פגיעה בסביבה כנ”ל קומפוסט- אנחנו עשינו בכל מקום שגרנו בו “סדנאת קומפוסט” אחרי שצלחנו 3 חודשים שהערימה עמדה בלי שאף אחד הבחין בריח שלה- ובכל מקום הצטרפו וצצו ערמות קומפוסט נוספות- וההיפך- זה מה שבנה סביבנו קהילה אפילו במרכז העיר!
ועצה שלישית- “שובה”- הקהילה שלנו כאן בצפון הנגב- פשטות מרצון נטו. באהבה וחברות יפה- ממליצה בחום- (וממש חם בימים אלו)….
אסתר
כתבה מאוד יפה וחשובה, אבל זה היה קצת ציני בעיני שהלינק בסוף הכתבה מוביל לחנות האינטרנט של הכותבת- אתר המעודד צריכה….
שלום נעה, תודה על התגובה- הירהרתי ארוכות…(בזמן הרדמת הילדים…)
כמו שאני רואה את זה , יש שתי גישות- במזרח הרחוק, וגם בנצרות- מי שפורש מהחיים, מתרחק מה”עולם”- הוא קדוש יותר- פרישות=רוחניות.
ביהדות- זה בדיוק ההיפך, בואי תחיי בתוך העולם, “תתלכלכי” ותמשכי את הרוח לתוך החומר,- מותר לשתות יין, מותר להיות עם נשים,(וגברים), מותר לקנות, לסחור- ובקיצור- לחיות בתוך- רק במידה- לברך לפני שאוכלים לדוגמא, להפריש קצת ממה שגדל לך בגינה (כדי שלא תדמייני שהשפע בא רק ממך) ולקדש את החיים עצמם. (עכשיו ההקשר מגיע- אם החזקת ראש עד עכשיו:)
זאת ההתייחסות שלי לערכים ולאמונה שלי כאישה וכמשפחה- אני לא מבטלת ופוסלת מסחר,פרנסה , – זה חלק מהחיים, (כן, כן, אפילו הסופר לפעמים…) אני בוחרת להכנס לתוך זה – ולמשוך לשם את האמונה שלי – אני בעלת עסק- אבל כל חומרי הגלם שלנו יהיו מקומיים, אורגניים, ולעולם לא נייצר במפעל- הקמנו מעבדה מקומית במושב פריפריאלי בעוטף עזה – לחזק את האזור , וצמחי המרפא גדלים על ידינו באופן אורגני למהדרין…
( הופ, פרסומת סמויה:) זה בעיני חלק מהחיים- אם לא החיים עצמם! יכולתי לעבוד כשאשת הייטק ובערב לקרוא בלוגים אקולוגים, זה לא יותר אקולוגי בעיני- הבחירה שלי היא להכניס לעשייה את הדרך עצמה.
ושוב- פרנסה ומסחר -הם לא “תרבות”- תרבות זה כשסולם הערכים שלי מושתת על צרכנות, כשהעולם הרגשי שלי מתנדנד בהתאם לחשבון הבנק, או כשהילדים שלי תמיד רוצים עוד ועוד- זו תרבות “את-צריכה” – הכוונה היא לא לחזור למערה ולייצר הכל בעצמי!
(הלוואי, אולי בגילגול אחר)
אסתר
טוב, בסופו של דבר אנו חיים בעולם הזה, ומתפרנסים ממשהו… אני כן חושב שיש טווח מאוד רחב בין 100% תרבות צריכה ל-0%, ובכלל, מי בחברה שאנו חיים בה שלנו רוצה להגיע ל-0%, נניח לרגע שיש אפשרות כזאת.
אפשר לפרש את ההערה שלך כאילו את אומרת שאם אני כבר צריך לקנות שמפו, ואני לא מתכוון להכין בעצמי מאפר שאני מלקט ממדורות, ושמנים אתרים שאני מפיק מצמחים שאני מלקט, אז אין הבדל בין לקנות מרוקח טבעי שמגדל את הצמחים שלו מקומית, שאפשר לפגוש אותו פנים אל פנים ולשמוע ממנו מה בדיוק יש בשמפו, ושמפרנס את המשפחה שלו במכירת המוצרים, לבין שמפו של Head & Sholders מהשופרסל הקרוב למקום מגורי.
ואם יש הבדל, אז מותר בו זמנית לצאת עקרונית נגד תרבות הצריכה, ועדיין “למכור משהו”. אדם שחי בחברה שלנו, המודרנית, בה מסחרו את הכל ועל כל נשימה צריך להוציא כסף, צריך לשלם את החשבונות מהיכן שהוא, או לצאת ולבנות מחסה ביער ירושלים וללקט שורשים.
כתבה מעניינת.
בדיוק קראתי שתי כתבות בנושא גבריאל (גבי) בוקובזה ב”הארץ”.
“הקשר בין אופנה, חרדה והעיר הגדולה” ו- “רק בשביל לקבל חיבוק: על חרדה והגוף שלכם”
מומלץ ביותר להסתכלות קצת יותר מדעית לנושא.
תוכלי לצרף לנו קישור לכתבה?
תודה:)
תרבות הצריכה הביאה לנו את הטרקטורים, את המקררים, את הסופר ואת ה MRI בבית חולים. בזכות התרבות הזו את לא עובדת עם מגל, אוספת חיטה ומסיימת את החיים בגיל 30.. כמו ש99% מהנשים חיו עד לפני כ 200 שנים.
אתה מתבלבל בין תרבות הצריכה לקידמה והתקדמות טכנולוגית. זה לא אותו דבר.
בדיוק אותו הדבר.
הקידמה הטכנולוגית הגיעה בזכות התרבות הזו. הייזמים ידעו שאם הם יפתחו מקרר טוב, אז הם לא ימכרו אותו לאנשי השכונה, אלא לכל העולם. בזכות זה השקיעו בפיתוח וזכינו למקררים טובים. בזכות החלום לרווחים מטורפים הרווחנו המצאות מטורפות ואת הקידמה. למה זה לא היה בעולם לפני התפתחות השוק החופשי? הרי מוח האדם לא מפותח יותר עכשיו ממה שהיה לפני 500 שנה.
בס”ד
שלום איתמר,
קודם כל , תודה על התגובה! זה רק עוזר לכולנו לברר ולדייק, למיין ולהפריד- ולדעת לבחור טוב יותר.
התאור שלך הוא בעיני התפתחות האנושות/קידמה או שמות אחרים- מה שאנחנו רואים היום- הוא תרבות והרבה מעבר לזה- זו צרכנות כפייתית,דתית- שבאה לכסות ולהשלים חסכים רגשיים, וצרכים נפשיים בעיקר, תשאל כמעט כל אמריקאית ממוצעת מה היא עושה כשנופלת עליה הבאסה? “שופינג”. יש אפילו משפט מוכר באנגלית “אין כאב שסיבוב שופינג לא יכול לרפא” (איכשהו, נולדתי להורים אמריקאים,ככה שמותר לי קצת להשמיץ:)
וכאן כבר עזבנו את התאור שלך- והגענו לתחום שצרכנות היא בבסיס החיים, היא מכתיבה אופנות, חינוך, מצב רוח, ובעיקר- החוסר התמידי שהיא מייצרת- הוא תופעת לוואי בילד- אין
שאנחנו “קונים” ומזינים כל הזמן.
זו לא קידמה, וזה לא טרקטור או מקרר- זו תרבות שלמה, מעוותת שמחלחלת עמוק יותר משתוכל לתאר.
ולא סתם- “עץ בעיר” פתחו בקמפיין שתכליתו היא שאני יעדיף מקרר קצת צולע מהשכן, מאשר מקרר משוכלל שמזין מערכת שלמה של תרבות “את-צריכה”….
שנצליח למיין לברור ולבחור בחיים, ובמה שיש…
אסתר
אם מדברות על יוצאים מהסופר, אז המקרר של השכן בכלל לא צולע!
כשאני כובשת זיתים שמסקתי אצל חברה בקיבוץ, או מכינה סלט עם מנגולד שגידלנו בחצר האחורית ומתבלת אותו בסומאק שליקטתי וייבשתי וטחנתי, או עושה “החלפות” מרק תמורת לחם שאור עם השכנה, או מתקנת פנצ’ר באופניים במקום להחליף את כל הפנימית למרות שזה עולה גרושים, או מביאה לאבא שלי דאודורנט שאני הכנתי וכו’ וכו’.. (מבוסס על סיפורים אמיתיים :)
כשכל זה קורה אני חשה סיפוק והחיים יותר עשירים לעומת “האלטרנטיבה” הדהויה בסופרמרקט.
ואם להתחבר לדברים של אסף,
אז מסתבר שהמקרר של השכן הוא בכלל תוצרת הארץ ועובד כבר 20 שנים עם שני תיקונים בדרך והיד עוד נטויה.
אלינה
מעולה.
כן, כמובן שהדוגמא של המקרר רק באה להציג את הטענה הכללית יותר (וסתם נקענו על דוגמא) שהיא יצירתיות וחדשנות לא חייבות להיות מונעות על ידי פוטנציאל לרווח.
בתקופה שלנו (וויקיפדיה, לינוקס, windowfarms, Open Source Ecology, וכמובן – מיקור ומימון קהל כדרך עבודה, ועוד רבים…) כבר יש כל-כך הרבה עדויות למצבים הפוכים כאלו, שפשוט להמשיך ולטעון שזאת הדרך היחידה, זה ממש להתכחש למה שקורה בשטח.
כשהידע פתוח לכולם, אז הדבר שאנשים מוכנים לשלם עליו זה השירות הטוב ביותר. אפילו רולס רויס הבינה את זה. ועוד בדרך.
ברור לגמרי:)
לקחתי מקרה קיצון- שקיים גם במציאות, לפעמים אני יעדיף רהיט מנגר מקומי שהוא לא הכי מקצועי, על פני רהיט מאיקאה….
מנסיוננו- לרוב הרהיט יחזיק מעמד שנים ארוכות-לעומת איקאה, (לא שניסיתי….אבל השמועות אומרות ש…)
הטעות הלוגית בטיעון שלך הוא שמקרר טוב = קידמה טכנולוגית = תרבות הצריכה. וזה בדיוק מה שניסיתי להגיד מקודם.
בעוד שמקרר טוב (כזה שעובד לי לכל החיים וחסכוני באנרגיה) = קידמה טכנולוגית,
מה שיש לנו זה מקרר גרוע (בזבזני באנגרגיה, שמחזיק בדיוק יום אחרי סוף תקופת האחריות, ובגלל שהיצרן יודע שאני לא יכול להסתדר בלי מקרר כי התרגלתי אז הוא מוכר לי את “הדגם המשופר” שהוא תכל’ס אותו מקרר בדיוק בעיצוב שונה) = תרבות הצריכה.
עכשיו, נכון שלא כל היצרנים דווקא מוכרים מקררים גרועים. אבל, לעזאזל – רובם כן.
קשה למצוא מקרר (פלאפון / חולצה / מכונת תפירה / מסך מחשב / ?) טוב בימינו.
והקדמה טובה לנו?
היא עושה אותנו מאושרים יותר?
היא מאפשרת לנו קושר שרידות טוב יותר?
האם תושב פינלנד מאושר יותר מאבותיו הקדומים?
האם ארה”ב עמידה יותר בבצורת וסופות מהאנשים שחיו בצפון אמריקה לפני קולומבוס?
זה בדיוק אשליית הכלכלה המערבית שמקשרת עליה ב”איכות החיים” עם תרבות הצריכה,
הידעתם שהמדד לאוכלוסיה מאושרת במחקרים מובילים נמדדת על פי רמת הקניה של האוכלוסיה-
לכן ארה”ב- ארץ הדכאונות ומחלות הנפש מסווגת כבעלת “איכות חיים” מובילה…
ממליצה לשמוע את חגי קוט (?) כלכלן מזן נדיר שעושה קצת סדר בשטיפת המוח המערבית
שכולנו שרויים בה…..
מקסים אסתר- מדוייק וכל כך נכון. הלוואי……
תודה:), הלוואי על כולנו, לפחות יש רצון,
התחלה טובה…