אני באופן אישי מעדיף את בקבוק הזכוכית לחיי היום יום, אך החסרונות העיקרים הנם משקלו הלא זניח ביחס לפלסטיק והשבירות שלו. הבעיה המקובלת היא כאשר מניחים את התיק חזק מדי על הרצפה ושומעים כי הזכוכית קיבלה מכה, תמיד בשלב זה התגובה החברתית הסובבת היא ”בשביל זה המציאו את בקבוקי הפלסטיק” מה שנכון, אך גם עבור הפתרון שלנו.
אתחיל בכך שאומר, הכל שביר (אווו קיי חוץ מאהבתם של נסיך ונסיכה), אבל במדריך הזה אציג כיצד להפוך בקבוק זכוכית להרבה פחות שביר.
אין על מי ברז!
איזה מים לשתות?
למרות התשדירים המקיפים אותנו של גוטליב על מכונות מים מול סחיבת בקבוקים, רק אומר – שתו מי ברז! הם ראויים לשתייה. נכון שנושא ההכלרה והפלואור טעון שיפור ויש למקורות לאן להתקדם. אך זה מאוד פשוט, סננו את המים במסנן פחם פעיל טוב כגון בר*טה (שכולל שרף מחליף יונים), וריכוז הכלור החופשי והפלאור ירד בכמה סדרי גודל, וכמו כן גם ההוצאה החודשית שלכם על מים. וגם אם לא תסננו המים עדיין ראויים לשתיה!
בפלסטיק או זכוכית?
אין בכוונתי לפתוח פה בהשוואה הארוכה בין שתייה מבקבוק זכוכית לפלסטיק, לא אפרט את הסכנות שבביספנול איי (Bisphenol A), האם הוא קיים או לא קיים בPET (קיים בפוליקרבונט אך לא בPET), ובאילו ריכוזים. אני גם לא ארחיב על החשש לעופרת בבקבוקי הזכוכית, אשר משתחררים כאשר הנוזל המאוחסן בתוך הבקבוק חומצי (מיץ תפוזים/ תפוחים/ יין או מים עם אלקליניות נמוכה).
אני באופן אישי מעדיף את בקבוק הזכוכית לחיי היום יום, אך החסרונות העיקרים הנם משקלו הלא זניח ביחס לפלסטיק והשבירות שלו.
הבעיה המקובלת היא כאשר מניחים את התיק חזק מדי על הרצפה ושומעים כי הזכוכית קיבלה מכה, תמיד בשלב זה התגובה החברתית הסובבת היא “בשביל זה המציאו את בקבוקי הפלסטיק“ מה שנכון, אך גם עבור הפתרון שלנו.
מה עושים?
ראשית ניקח בקבוק זכוכית שהיינו שמחים שילווה אותנו לשארית ימינו, בקובקי יין מאוד אידיאלים, אך חסרונם העיקרי הוא נפחם (בדרך כלל 750 מ”מ בלבד). בקבוק של משקה גויאבה מסיני גם טוב (נפחו ליטר) אך יש לוודא כי הסגירה אכן הרמטית ולא נוזלים מים החוצה.
אחר כך יש למצוא בקבוקי PET מתאימים. מה זה מתאים? עיקרון ‘מידה אחת מעל’ הוא המנחה העיקרי, לכן לבקבוק יין, כל בקבוק של ליטר וחצי מתאים, אך לבקבוק זכוכית בנפח ליטר יתאים רק בקבוק PET בנפח 2 ליטר.
את בקבוק הזכוכית יש לשטוף היטב (ניתן גם מהתווית) ולייבש טוב מבחוץ (חובה לייבוש אחרת תיווצר בעיה בהמשך). המשקיעים שבינינו, או ליתר דיוק המשקיעות, יוסיפו לבקבוק קישוטים כגון ציור, ברכה, תמונה או פתק לעצמך ליום בו הבקבוק ישבר (תמיד כיף לקבל מכתב מעצמך 50 שנה אחרי).
את הברכה או האלמנט הקישוטי יש להדביק לבקבוק טוב כך שלא ייפול בעת הציפוי.
תמונה של מעיין (שמכסה את התווית)
כעת את בקבוק הזכוכית נמקם בתוך בקבוק פלסטיק, חלק זה הוא החלק ה”בעייתי”. אני אוהב לעשות שכבה כפולה או משולשת של PET על בקבוק הזכוכית, לכן לרוב אני מרכיב מכמה חלקים של בקבוקי פלסטיק מסביב לזכוכית (רצועות), כאשר את כל החלקים אני מכניס לבקבוק PET אחד גדול שיכיל את כולם.
אם היה לכם מזל, ומצאתם בקבוק PET שני ליטר שמתאים בצורתו לבקבוק הזכוכית העטוף. אם לא האיר לכם המזל ויש ברשותכם רק בקבוק שכמעט מתאים, ניתן לחתוך חריץ באזור הצר של בקבוק הPET.
הלבשות של כמה שכבות
חריץ
חימום באקדח החום
אקדח חום זהו כלי הדומה למייבש שיער אך שישאיר אותך עם ראש שרוף. זה הוא כלי מעולה אך לא הייתי מגדיר אותו ככלי חובה בכל ארגז כלים. לי התמזל המזל ויש כלי כזה במעבדה בה אני עובד.
בקבוק מוכן ואקדח החום
כללי זהירות בשימוש באקדח החום
- לפני ההפעלה וודאו כי לא תקוע משהו בתוך הקנה
- אל תגעו בקצה החם (הקנה)
- אל תפנו לאדם או לחומר דליק
- בידקו כי משטח העבודה מתאים לטמפרטורות גבוהות
- בגמר השימוש תמיד תשאירו כרבע שעה לקירור (על החלק השטוח) לפני האחסון
אופן השימוש באקדח החום
יש לוודא כי הכל יבש, במידה ויש מעט מים, הם יכלאו בפנים, ירתחו ותמיד יציקו לכם כאשר תנסו לנקזם.
התחילו לחמם ממרכז הבקבוק סביב היקפו, תוך כדי ניתן לראות איך הPET נצמד לבקבוק הזכוכית, הכי טוב לנוע בצורת ספירלה, מהמרכז לתחתית ומהמרכז לצוואר הבקבוק.
בעיות
תחתית הבקבוק
תחתית יציבה אך מכוערת
יש לנקב חור בתחתית כדי שהאוויר יוכל לצאת, כמו כן יש לבדוק כי הבקבוק אכן יציב ועומד כראוי על משטח ישר. לפעמיים יותר נוח פשוט לחתוך את החלק הפנימי של העיגול בתחתית (החלק העבה יותר).
הקצה העליון והקצוות
הקצוות זהו חלק שקשה לסיים, חשוב לשים לב כי החתוך שם ישר ויפה בלי שפיצים קטנים ומעצבנים. אם מכוונים את אקדח החום כלפי מטה לקצה, אז ניתן לגרום לו להיצמד, אך במקומות בהם יש קפל קטן נוצר שוואונץ מעצבן שדוקר את היד בכל פעם שאוחזים בו (במיוחד בעת פתיחה וסגירה של הבקבוק).
אחד הפתרונות שאני מצאתי הוא דווקא חימום מכלפי מעלה ועל ידי כך ליצור גלגול לתוך עצמו של הPET, וכך המגע נעים יותר. לדעתי זה נראה כמו עלה כותרת של פרח, אך אולי אחרים לא יסכימו עמי.
מניסיון של שנים בשבירת בקבוקי זכוכית והרטבת תוכן התיק, המקום השביר ביותר הוא שפת התחתית, לכן יש לוודא כי חלק זה מוגן כראוי.
תתחדשו :)
בקבוק יין בלתי שביר
היום זה קרה… הבקבוק הבלתי שביר נשבר…
זה קרה לאחר שנפל תוך כדי רכיבה על אופניים על מדרכה בתל אביב.
אני רק יכול לומר כי עד היום הוא שרד הרבה מאוד נפילות (קלות) על רצפה או על אדמה חשופה.
אגב שימו לב בתמונה איפה בדיוק הוא נשבר… ככה שהעיקרון הוכיח את עצמו.
תודה ליאור על ההסבר המפורט על מי ברז שנתת לתום.
בשמחה :-) אם יש לך שאלות נוספות אשמח לענות. בכל מקרה שתי הרבה מים, זה בריא!
המים מהברז אינם ראויים לשתייה במיוחד משום שמוכנסת חומצה פלואורוסיליצית שהיא פסולת רעילה המכילה מתכות רעילות ועוד.לפיכך ,כל עוד המשרד המתקרא “משרד הבריאות” מחייב את הכנסתו של הרעלן הזה,אין לשתות מים מהברז! השיטה של ‘ברעטה’ אינה טובה להוצאת הפלואוריד.(אוסמוזה הפוכה-כן.
שפיר שלום,
תרכובות פלואר מוכנסות למים בהרבה מקומות בעולם ולא רק אצלנו, לכן לא ברור לי האשמות כנגד משרד הבריאות הישראלי.
גם אני מתנגד לכך, אך מסיבות מדעיות של השפעת הפלואור בצורותיו השונות על בריאות האדם, טיעון אשר מגובה במחקריים מדעיים.
אך הטיעון של פסולת כימית ומתכות כבדות, זהו טיעון המתבסס על מסמך מודלף ולא רשמי המסתובב ברשת. באותו מסמך מופיעה בדיקה מעבדה אשר מראה ריכוזים של ppb שזהו חלקיקים למיליארד, זהו ריכוז כה מזערי שנובע מכך ששום חומר איננו טהור לחלוטין ו/או שגיאות מדידה.
אך מכאן ועד תאוריות הזהויות (לא שאתה אמרת) על פסולת כימית רעילה עם מתכות כבדות… בוא נשמור את זה למקום של תיאוריות אחרות, כמו המוסד ו 9/11.
ושפיר אם יש לך מקור אחר ואמין למה שכתבת, אשמח אם תחלוק איתנו, אך הוא מסתמך על שמועות שרצות ברשת, חבל לי.
אהלן תום,
תרשה לי לאפשר לך לישון קצת יותר בשקט בלילה:
צינורות הספקת המים בקרקע מונחים בגובה מטר וחצי מעל צנרת הביוב. צנרת הספקת המים היא בחתך מלא ובלחץ של 3 אטמוספרה ואילו הביוב בזרימה של חתך חלקי וזרימה גרויטציונית. כך שגם אם מתפוצץ או נשבר צינור ביוב (והצינור הספקת מים לידו) גם המוליכות הקפילרית של הקרקע לא טובה מספיק כדי להעביר את המי ביוב כנגד לחץ של 3 אטמוספירות.
לגבי המי השקייה, הפחד העיקרי הוא לא חדירה לצנרת (שזורמת בלחץ) אלא זיהום האקוויפר. מהאקוויפר נשאבים המים ע”י מקורות ונבדקים היטב היטב לפני ההספקה לצרכנים.
אני באופן אישי עבדתי כשנה במקורות בתחנה שבודקת את איכות המים המסופקים לשתייה (באופן רציף ולא מנתי).
מה שכן יכול ומגיע מהחקלאות, אלו הם החנקות NO2 NO3 באקוויפר החוף, זוהי בעיה שהבאנו על עצמינו עם הפרדסים על הקרקע החולית.
התקן המאפשר בארץ הוא גבוהה הרבה יותר משאר התקנים בעולם.
בעיקרון הוכיחו רעילות רק לתינוקות (מחלת ה’תינוק הכחול, Blue Baby, שנגרמת כתוצאה מהיקשרות של החנקות לכדוריות דם האדומות, ע”י כך החמצן לא נקשר, התינוק נראה כחול ונחנק.
אך שוב הבעיה מתרחשת רק בריכוזים הרבה יותר גדולים סדרי גודל, וגם כך היום מסננים את החנקות ממי השאיבה בשאיבות אלו ובנוסף מים אלו נמהלים במים ממקורות אחרים- למשל התפלה. כך שהריכוז חנקות מתקרב לתקן האירופאי והאמריקאי.
ודבר אחרון לגבי העופרת… אם הצנרת שלך עשויה עופרת:
א. פרק אותה ומכור (המתכת שווה כסף טוב),
ב. מעולם לא היה מותר בארץ התקנה של צנרות עופרת, האחרונים שהשתמשו בצינורות אלו היו הרומים, מאז הוכח הקשר בין עופרת לירידת IQ ושיתוק ילדים.
אז צנרת עופרת אני בספק, אולי אם עבד קבלן ממש חפר, הוא עשה ריתוכים עם עופרת במחברים, וגם זה בספק.
אבל במקרה הכי גרוע שיש לך עופרת, מסנן פחם פעיל (בר*טה) סופח מצויין את העופרת, בגלל מטענה החשמלי (4+), לכן באמת אין סיבה לחשוש מזה.
אגב אם אמרת עופרת בגלל צבע המים האדום- אז מדובר על ברזל, שבכלל בריא לך, אך גם הוא נספח בפחם הפעיל.
בעיה אחרת שאולי התבלבלת איתה היא, צנרת אסבסט סימנט שנפוצה בכל הארץ.
גם פה אני יכול להרגיע אותך:
ראשית סיבי האסבסט מסרטנים במגע בריאות, אך כל עוד אתה רק שותה ולא שואף, הכל בסדר (ואם אתה שואף אז אתה כנראה טובע ואז הבעיה המידית יותר חמורה).
ואגב גם סיבי האסבסט מסתננים במסנן הפחם הפעיל.
אז תום אני מקווה שנתתי מעלה מפורט על בעיות המים, ושוב אומר לכולם, שתו מי ברז!
כמה שאני שונא את גוטליב הזה, ואת כל חברות מים מינרליים,
עדיין מטריד אותי שמי ביוב או מי השקייה רוויים בחומרי הדברה יכולים לחדור למי שתיה עקב רשלנות של מקורות ו/או חברת המים העירונית הקרובה לביתך.
חוצמזה מי שגר בתל אביב או בבית ישן, לפעמים יש צינורות עופרת ישנים שעדיין לא הוחלפו. אבל מי שגר בתל אביב כנראה שזיהום האויר מזיק עבורו פי כמה מהמים..