מקרה מבחן – נקיון עם מינימום מים וסבון

גוף בריא

לפני כחודש הועלתה שאלה שעיקרה היה ניקיון צנצנת טחינה עם מינימום מים וסבון. החוקר סער אוסטרייכר העלה את האפשרות של ניקיון באמצעות אדמה עשירה. במאמר אחר, גם החוקר ליאור זינגר הציע לנקות כלים שמנוניים באמצעות אדמת יער.

לפני כחודש הועלתה שאלה שעיקרה היה ניקיון צנצנת טחינה עם מינימום מים וסבון. החוקר סער אוסטרייכר העלה את האפשרות של ניקיון באמצעות אדמה עשירה. במאמר אחר, גם החוקר ליאור זינגר הציע לנקות כלים שמנוניים באמצעות אדמת יער.

החלטתי לעשות ניסוי בעצמי שמטרתו השוואה בין השרייה במים מול השרייה באדמת יער (אם אפשר לקרוא לזה השרייה). שתי הצנצנות היו בערך אותו מצב כשהתחלנו, ריקות עם משקעי טחינה, ללא ניקיון ראשוני. הניסיון ערך שבוע. התוצאות לפניכם.

 

המסקנה העיקרית היא שבעוד שההשרייה במים השאירה פחות חומר בצנצנת, הצנצנת עם אדמת היער הייתה הרבה פחות שומנית.

מחשבות להמשך

  • הניקיון המקדים, בהנחה שאנחנו יכולים להכניס יד או מקל לתוך הצנצנת יהיה להסיר שכבות משמעותיות של החומר השומני/אורגני. כל מה שיורד בקלות יורד כאן. כדאי לעשות זאת עם מעט מים, אבל לא צריך הרבה.
  • אני מלאתי את הצנצנת לגמרי באדמה, אולי צריך בעצם רק לשים חופן כדי לאפשר יותר אוורור? אפשרות.
  • השימוש באדמת יער יכול להחליף את הסבון בהנחה שאנחנו עושים ניקיון מקדים של רוב שאריות הטחינה מהצנצנת.
  • נקיון באמצעות חיידקים מועילים (מה שנקרא E.M – ונמכר כמוצר מסחרי) הוא בהחלט אפשרי וידוע אך המטרה היא להצליח לטפל בבעיה במינימום תשומות, ולכן נעשה מה שאפשר כדי לוותר על מוצר שנסע כל הדרך מהצד השני של העולם.

יש לכם מה להוסיף מהניסיון שלכם בנושא? אל תהססו – השאירו תגובה

לתוכן זה נכתבו 17 תגובות

  • העניין של לנקות או לא, ואם אפשר לנצל למאכל אתכל כל השאריות, חזר על עצמו. מלבד פעמיים, אחת כשמישהי ציינה לשים לימון – שכידוע חומצה מנקה שומנים. והשנייה כשליאור שם מיים חמים. אז ראשית, חמימים זה מספיק, בכל זאת לא נרצה לאכול מפלסטיק שבא במגע עם מיים חמים, כי לקורא זה יכול להתפרש כחמים מהקומקום. ושנית, פשוט להצביע ברגליים להפסיק לרכוש. בתוך זמן קצר משתדמיינו – בלית ברירה ביצרנים יעברו לצנצנות זכוכית. ונמוכות, שאפשר להכניס את היד לנקות. ושיהיה נוח גם עם כפית. המיכלים בנפוצים הם מפלסטיק ללא כיתוב "ללא ביספינול" ולכן אולי עדיף לא לגדל בהם צמחים למאכל. כל מוצר שלא הועבר לצנצנות זכוכית – יש להחרימו כליל. ואז תראו שיבינו את המסר. שום מחאה לא עובדת כמו הצבעה ברגליים – בכיס הכוונה. אם לא שמים לנו בסופר תיבת פניות – לא ילמדו לעולם מה אנו רוצים. זו דרישה בסיסית אם חברות הייצור רוצות להתפתח איתנו במקום על חשבוננו. יש בתי טבע קטנים – לא הרשתות – שטוחנים בעצמם, שם אפש רלבקש צנצנת זכוכית. וזו תמיכה בספקים קטנים שגם היא מוזכרת באתר לחיוב. במקום ברשתות גדולות שמכתיבות לנו.
    אגב, גם עיתונים מנקים לא רע. ואף מקרצפים אם מכדררים אותם. וכי מדוע בכלל התרגלנו לגדל צלחת פטרי של כל מה שמסירים מהכלים, בצורת ספוג הכלים? אפשר להשתמש בספוג כלים חד פעמי מעיתונים. לא חסרים עודפים של משומשים. השחור שהם משאירים יורד בקלי קלות לאחר שניקו את הלכלוך השאריות והשומנים. רק לפני שמרטיבים – לספוח את כל השומנים באמצעות עיתון, בתחילה יבש עם קצת סבלנות שיספח, ואז לח שיספח את מה שנותר. ואז שוב יבש מכודרר חפיף, שיישארו שפיצים", לקרצוף סופי. למה לניקוי מראות כן ולכיור הנירוסטה והכלים לא? כל העניין הוא לחשוב על מה עושים כשנשפך שמן על הכביש….מי יעלה על דעתו לשטוף במיים וסבון כמו שעושים בכמיות במטבח רק כי ככה התרגלנו? מה שעושים זה מחפשים משהו שיספח ויספוג. אז חול במקרה זה לא נחשב לתגלית. ומלח. נכון שבכביש לא ישימו עיתונים ונסורת, כי זה דליק. אבלל בביית אפשר. ואז נותר רק להעביר שטיפה רגילה. אפילו בלי הפטריות החול מנקה. הפטריות זה ערך מוסף, ולמקרה שמשאירים זמן רב, להתפתחות בקטריות. מה שאין ממש סיבה לעשות.

  • טלאור כהן

    ניסוי קטן שעשיתי השבוע בביתי בהשראת המדריך!

    סיימתי קופסת טחינה ונשאר בעיקר את היבש למטה.

    דבר ראשון: הכנתי בעזרתה טחינה – פשוט סחטתי את הלימון פנימה ואז סגרתי את הקופסא ושיקשקתי והוספתי מים עד שיצאה טחינה נוזלית שנשפכה על הסלט.

    דבר שני: שמתי את הקופסא מתחת לברז ושטפתי כלים ואז סבון ומים מהשטיפת כלים מילאו את הקופסא והשארתי אותה בכיור להשרייה.

    דבר שלישי: בפעם הבאה שבאתי לשטוף כלים שפכתי מתוכה את המים.

    שני השלבים האלו חזרו עליהם במשך יומיים או שלושה, נגיד 4 פעמים רוקנתי את המים מתוך הקופסא.

    בסופו של דבר, לא ממש נשארה טחינה דבוקה על הקופסא ואז שטפתי אותה עם סקוץ' ועכשיו היא נקייה!

    על פניו היה שימוש בהרבה מים, אבל אלו מים שגם ככה היו יורדים לביוב.
    ומבחינת האנרגיה שלי זה היה על הדרך עם משהו שגם ככה הייתי אמורה לעשות.

    מבחינת אנרגיית העולם, כמו שהתלוננתי בהתחלה, הלוואי והיו עושים את הקופסאות האלו בצורה נגישה למשתמש ועל הדרך גם שהם יהיו יכולות להתפרק ביולוגית או מעריסה לעריסה או משהו עם מעוף ועתיד.

  • שני דברים:

    1. הגיע הזמן שיפסיקו לעשות את הקופסאות של הטחינה בצורות כאלו נוראיות. הם עושים דווקא שלא נוכל לנקות את הכלי ונזרוק אותו… עוד קונספירציה.

    2. אתמול הייתי בחירייה עם תלמידים ודיברנו על פלסטיק ואז הסברתי להם את ההסבר הכי פשטני בעולם ל"מעריסה לעריסה" (התבאסתי על עצמי). בכל מקרה הנקודה היא, שאולי הגיע הזמן שנמציא שירות שיודע לייצר קופסאות שמתנקות כמו שצריך ואפשר להחזיר את הקופסא ושימלאו אותה מחדש.
    מעניין אם הטחינה שמגיעה בצנצנות עושה את החיים פשוטים יותר… מבחינה כימית לדעתי (השערתי המעט מאוד מבוססת) שחלק מזה שהיא לא מתנקה היא זה בגלל שהיא יוצרת קשרים על הפלסטיק.

    • יעל תלם

      בקואופרטיב שלנו היו פעם דליים של טחינה שמהם היינו ממלאים צנצנות זכוכית משומשות. באיזשהוא שלב "ניצת הדובדבן" (שמהם אנחנו קונים את הטחינה) הפסיקו למכור לנו את הדליים למילוי ועברו לצנצנות הפלסטיק שבסרטון של אסף…
      בכל מקרה – זה היה מאוד מגניב מבחינת השימוש החוזר, אבל למיטב זכרוני עדיין היה קשה מאוד לנקות את הצנצנת, אני מניחה שההבדל בכמות המים וכו' הוא זניח.

      • אסף צ'רטקוף

        תכלס, בסופו של דבר הכי פשוט, הכי מהיר והכי חסכוני במים, זה פשוט להכנס עם היד ולהוריד הכל הכל עם טיפה מים, ורק אחרי זה לשטוף עם סבון.
        לי זה לוקח 3 דקות, ומעט מאוד מים. פשוט צריך לשפשפף ממש עם היד, וזה לא בעיה. אני מפסיק בזה הרגע את הבכיינות שלי על ניקיון הכלים, לפחות אלו של הטחינה…

  • מה עם לעשות שימוש חוזר במיכלים? כלומר ללכת ולמלא אותן בטחינה מחדש באיזה מקום. שתיהיה חנות עם מיכל טחינה ענק עם ברז ונוכל למלא משם בעלות סמלית.
    רלוונטי לגבי שימוש חוזר בשקיות ניילון שקונים בהם יבשים (אגוזים, עדשים, אורז)
    שזה כבר משהו שאני מיישמת בהצלחה בשוק לוינסקי

  • האם יש צורך בכלל לנקות את מיכלי הטחינה טוב-טוב מכל המשקעים השומניים לפני שימוש כ:
    -עציץ
    -מיכל מים אפורים
    -חוות תולעים
    ?

  • ליאור זינגר

    אמממ…

    כמו שנאמר בתגובה של בשמת כוכב, בכלי הטחינה הרגיל הכי פשוט זה להכניס טיפה מים (אפילו חמים) לנער טוב טוב ולשפוך לסלט.

    הגושים המוצקים ששוקעים בתחתית יחד עם קצת דבש נותן חלבה מעולה! ואם בכל זאת לא בא לכם על אותם גושים צורה טובה היא לערבב טוב טוב את הטחינה לפני כל שימוש.

    לגבי הניקיון הסופי, פטריות אוהבות לחות, לכן כמו שאמרתי בכתבה שלי בה נתתי טיפ על ניקוי מכלי שמן בישול (הג'ריקנים הצהובים) להכניס קצת אדמת יער (אדמה חיה) כמות זהה של מים, לערבב טוב טוב ולעמיד במקום מוצל בטמפרטורת החדר לשבוע.
    בדלי של טחינה (18 ליטר) הייתי מכניס ככוס עד 2 כוסות אדמה וכוס עד 2 כוסות מים, מערבב ושופך את שאריות המים.

    לגבי השרייה של דלי טחינה עם מים- רעיון רע מאוד! מנסיון! יווצרו תנאים אן אירובים, תתחיל תסיסה וריקבון וסרחון כבד ביותר (שיגיע לשיאו כאשר תשפכו את המים החוצה) בקיצור מפגע תברואתי שיגרום לשכנים לשאול שאלות!

    אני לא יכולתי לחזור למקום שבועיים אחרי, בעקבות הסירחון הכבד.
    מקריאה בנושא גיליתי כבטחינה ישנם חומצות שומן וחומצות אמינו אשר דומות לאלו אשר בגוף האדם, מה שאומר שהבקטריות האנאירוביות שמתפתחות בכלי יכולות להיות פתוגניות לאדם! קיצור הנה עוד סיבה למה פטריות יצילו את העולם!

    ליאור

    • אסף צ'רטקוף

      טוב, לגבי הניקיון של הכלים, בסרטון אכן הייתה עוד טחינה שניתן לנצל בכלי, אבל גם אם סיימנו הכל, עדיין הכלי נותן עם השכבה השומנית שבה צריך לטפל.

      מה שהבנתי מההערה שלך היא שאין צורך למלא את הכלי באדמה, אלא רק מספיק כדי לפזר פטריות על כל הדפנות. מים היו כך שזאת לא הייתה הבעיה.

      לגבי ההשרייה מים, המטרה הייתה לאפשר להשוואה למשהו, אחרת לא הייתי משרה (בטח שלא לשבוע).

  • אולי הכיוון בכלל לא נכון, אולי לא צריך לנקות את הכלים בכלל אלא לחשוב על שימוש אחר שאפשר לעשות בכלים ללא הצורך לנקות מהם הטחינה.

    מה עם היינו עושים מהם עציץ והמיקרואורגניזמים בו היו נהנים מהשאריות של הטחינה?

    זה בעיקר מרגיש לי הרבה בזבוז זמן והתעסקות בכלים שהם פחות שימושיים בתור כלי איחסון, לפחות עבורי.

    • אסף צ'רטקוף

      רעיון טוב, אבל כמה עציצים כבר אפשר לעשות… בכל מקרה יהיו פעמים שיהיה כלי מלוכלך בחומר שומני שנרצה לנקות אותו לצורך שימוש אחר

  • קודם כל אני בעד האדמה. תמיד ובכל מצב.
    אבל מעבר לזה למה לנקות ככה טחינה? הרי אפשר פשוט מהשאריות לעשות טחינה בתוך הכלים האלו!
    מה שכן לאחרונה נזדמנו ליל כמה וכמה מיכלי 18 ליטר משומשים שהיתה בהם טחינה מהפלאפליה השכנה, ועל מנת לנקות אותם (לשימוש אפס בית) ממש קירצפתי אותם באדמה. ובכלל לא אדמת יער אלא אדמה חולית תל אביבית מצויה.
    מומלץ בחום!
    בכלל – נקיון בעזרת אדמה של כלים שרוצים להפטר בהם ממשקעי שומן ובכלל לכלוך גס – בוץ זה ה-דבר.

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן