העניין של לנקות או לא, ואם אפשר לנצל למאכל אתכל כל השאריות, חזר על עצמו. מלבד פעמיים, אחת כשמישהי ציינה לשים לימון – שכידוע חומצה מנקה שומנים. והשנייה כשליאור שם מיים חמים. אז ראשית, חמימים זה מספיק, בכל זאת לא נרצה לאכול מפלסטיק שבא במגע עם מיים חמים, כי לקורא זה יכול להתפרש כחמים מהקומקום. ושנית, פשוט להצביע ברגליים להפסיק לרכוש. בתוך זמן קצר משתדמיינו – בלית ברירה ביצרנים יעברו לצנצנות זכוכית. ונמוכות, שאפשר להכניס את היד לנקות. ושיהיה נוח גם עם כפית. המיכלים בנפוצים הם מפלסטיק ללא כיתוב “ללא ביספינול” ולכן אולי עדיף לא לגדל בהם צמחים למאכל. כל מוצר שלא הועבר לצנצנות זכוכית – יש להחרימו כליל. ואז תראו שיבינו את המסר. שום מחאה לא עובדת כמו הצבעה ברגליים – בכיס הכוונה. אם לא שמים לנו בסופר תיבת פניות – לא ילמדו לעולם מה אנו רוצים. זו דרישה בסיסית אם חברות הייצור רוצות להתפתח איתנו במקום על חשבוננו. יש בתי טבע קטנים – לא הרשתות – שטוחנים בעצמם, שם אפש רלבקש צנצנת זכוכית. וזו תמיכה בספקים קטנים שגם היא מוזכרת באתר לחיוב. במקום ברשתות גדולות שמכתיבות לנו.
אגב, גם עיתונים מנקים לא רע. ואף מקרצפים אם מכדררים אותם. וכי מדוע בכלל התרגלנו לגדל צלחת פטרי של כל מה שמסירים מהכלים, בצורת ספוג הכלים? אפשר להשתמש בספוג כלים חד פעמי מעיתונים. לא חסרים עודפים של משומשים. השחור שהם משאירים יורד בקלי קלות לאחר שניקו את הלכלוך השאריות והשומנים. רק לפני שמרטיבים – לספוח את כל השומנים באמצעות עיתון, בתחילה יבש עם קצת סבלנות שיספח, ואז לח שיספח את מה שנותר. ואז שוב יבש מכודרר חפיף, שיישארו שפיצים”, לקרצוף סופי. למה לניקוי מראות כן ולכיור הנירוסטה והכלים לא? כל העניין הוא לחשוב על מה עושים כשנשפך שמן על הכביש….מי יעלה על דעתו לשטוף במיים וסבון כמו שעושים בכמיות במטבח רק כי ככה התרגלנו? מה שעושים זה מחפשים משהו שיספח ויספוג. אז חול במקרה זה לא נחשב לתגלית. ומלח. נכון שבכביש לא ישימו עיתונים ונסורת, כי זה דליק. אבלל בביית אפשר. ואז נותר רק להעביר שטיפה רגילה. אפילו בלי הפטריות החול מנקה. הפטריות זה ערך מוסף, ולמקרה שמשאירים זמן רב, להתפתחות בקטריות. מה שאין ממש סיבה לעשות.