מחשבות על סבונים והמלחת קרקע (בעיקר)

בעקבות דיון שהשתתפתי בו בדוא"ל בין כמה אנשים בשבוע האחרון, החלטתי לשתף אתכם במה שאני יודע ולמדתי על המלחת קרקע (בהקשר למים אפורים), ועוד קצת תגובות שקיבלתי מהמכותבים לשרשור המיילים. מצפה לתגובות ושאלות, כדי שנוכל להעמיק את המחקר.

בעקבות דיון שהשתתפתי בו בדוא"ל בין כמה אנשים בשבוע האחרון, החלטתי לשתף אתכם במה שאני יודע ולמדתי על המלחת קרקע (בהקשר למים אפורים), ועוד קצת תגובות שקיבלתי מהמכותבים לשרשור המיילים. מצפה לתגובות ושאלות, כדי שנוכל להעמיק את המחקר.

חשוב: כל מה שנכתב כאן מוגש רק כשיתוף מידע, ואינו בגדר המלצה או אישור לבנות מערכת מים אפורים בניגוד לחוק מדינת ישראל. מי שכן מחליט לבנות ולתחזק מערכות מים אפורים (בדגש על מערכות עם תשומות נמוכות שנבנו בבנייה עצמית) מוזמן לשתף את מחשבותיו וממצאיו כאן בתגובות, ובערך "מים אפורים" באקוויקי.

למה אי אפשר לפרק מלחים?

  • הבעיה העיקרית של מערכות מים אפורים היא לא פתוגנים (כמו שנהוג לחשוב, על פי ההפחדה של משרד הבריאות) אלא המלחת קרקע.
  • לא ידוע לי על הצלחה של סינון מלחים ממים באמצעות פילטרים ביולוגיים, אך גם אם קיים פילטר ביולוגי שיצליח ל"שאוב" את המלחים ולהטמיע אותם בחומר הצמחי/חי שלו, אז שוב תתעורר בעיית הסילוק של המלח, שמוטמע עכשיו בגוף החי. זאת דרך ללא מוצא עד כמה שאני יודע.
  • לגבי רמת חומציות – אין לי הרבה מידע, אבל כמו שאנין מבין את זה, מכיוון שחומציות/בסיסיות היא סקלה שכל הטבע נשען עליה בפעילות שלו, לדעתי אפשרי בהחלט לשלוט ברמת החומציות / בסיסיות של המים האפורים באמצעות פילטרים ביולוגיים
  • לפרק מלחים אי אפשר – אשלגן ונתרן הם יסודות. המשמעות היא שניתן רק להזיז אותם, לא באמת "לטפל" בהם.
  • אני כבר לא זוכר מאיפה, אבל כשחקרתי לפני שנתיים את נושא האגנים הירוקים בעקבות עבודתו של ארנון גורן, דובר על נוסחה של שקיעת מלחים (ומתכות) באגן הירוק (כי קצב המים מואט כך שחומר המרחף שוקע) והצטברות בקצב של חצי סנטימטר לשנה. הפילטר הביולוגי מטפל רק בחומר אורגני (ופתוגנים, רחמנא לצלן) אך אין דרך לטפל בהצטברות המלחים. מה שאומר גם שכעומק האגן כך אורך חייו. אגן ירוק בעומק של 80 סנטימטר יחיה 160 שנה, ואז זאת פשוט תהיה בריכה מלאה בחצץ, מלח ומתכות כבדות. (אני יכול למצוא את המקור אם זה חשוב למישהו).
  • ברוב המוחץ של הסבונים, כולל האקולוגים, המלח שמשמש בתהליך יצירתם הוא נתרן (sodium). הרבה פעמים לא ניתן לדעת כיוון שהיצרן לא רושם באופן מלא ומדוייק את הרכיבים, מצב שנפוץ יותר אצל היצרנים הקטנים (בטח ובטח כשהיצרן הוא יצרן ביתי לא מורשה). יש להניח מראש כי כל סבון בברירת מחדל היום מכיל נתרן).
  • כששאלתי את אנשי השיווק של דר' ברונר (פירמה אמריקאית של סבון פריק ביולוגית שמגיע לארץ) על המלח בסבונים הנוזליים שלהם, הם הבטיחו שמדובר באשלגן. גם בראד לנקסטר תומך באמירה הזאת (ובכלל הקישור מכיל תוכן חשוב בנושא. כדאי לקרוא)

[3] Traditional liquid soaps (e.g., Dr. Bronner’s or handcrafted soaps) are made from potassium-based lye whereas traditional hard soaps are made from sodium-based lye

נתרן, אשלגן וסבונים

  • ההרכב הכימי של סודה לשתייה הוא NaHCO3 (סודיום ביקרבונט – נתרן מימן פחמתי) הוא נתרני. אי לכך, ניקיון באמצעות סודה לשתייה גם היא ממליחה את הקרקע (בעיקרון המילה סודה מגיעה מסודיום – Sodium, קרי נתרן, כך שסודה לשתייה, סודה קאוסטית, כל אלו הם ווריאציות של נתרן).
  • עד לפני 150 שנה, סבונים יוצרו בייצור מצומצם, לעיתים ממש במשק הבית, כשהמלח ליצירת הסבון הגיע מאפר עץ, דהיינו אשלגן. הסיבה למעבר לסבונים נתרניים (מנתרן ולא אשלגן) היא בעיקר טכנולוגית, עקב הוזלת תהליך הפקת הסודה הקאוסטית (NaOH). כך התאפשר מעבר לייצור המוני (מה שמאפיין את כל המהפכה התעשייתית – עד היום יצרנו את המוצרים לבד בבית בהשקעה רבה -> מצאנו דרך יעילה יותר להפיק חומרי גלם ואנרגיה שמדובר במסות -> מעבר לייצור המוני -> אוי וויי! גילינו ועדיין מגלים שמה שעשינו במאה שנה האחרונות מזהם לאללה). בנוסף, ייצור של סבונים קשים (לא נוזליים) מחייב סודה קאוסטית. אי אפשר לייצר סבונים קשים עם מלח אחר (נניח אשלגן).
  • בעיקרון ניתן לייצר סבונים נוזליים פשוטים בקנה מידה ביתי/קהילתי מאפר עץ (אשלגן קאוסטי) ושמנים שונים. יש ספרים בנושא. יש לפחות אדם אחד בארץ היום שמייצר סבוני אשלגן בהצלחה בחודשים האחרונים (קיבלתי ממנו במתנה חצי ליטר לנסיעת מבחן. תודה!)
  • אפשר לשאול, למה בכלל לטרוח להמיר מלח אחד במלח אחר – סיקור די מקיף שהתפרסם כאן – מציג כמה עובדות והמלצות מעניינות
  1. "בניגוד לנתרן, מהווה האשלגן יסוד הזנה לצמח והוא מוסף לעיתים קרובות כדשן. ריכוז יוני האשלגן בקולחים נע בין 0.2 ל-1 מא"ק/ל' (כעשירית מהריכוז האקוויוולנטי של הנתרן בשפכים). יצוין כי אשלגן בעודף עשוי גם הוא לגרום לנזקי קרקע[…] יחד עם זאת, השפעתו המזיקה של יון האשלגן על מבנה הקרקע פחותה בצורה ניכרת בהשוואה לזו של יון הנתרן. במחקרים שונים נמצא כי הרס מבנה הקרקע בהשפעת יוני אשלגן חל כאשר אחוז האשלגן החליף היה 60%, לעומת הרס מבנה שנצפה בנוכחות של 10% נתרן חליף. יש לתת את הדעת גם לעובדה כי בניגוד לנתרן, האשלגן נצרך על ידי הצמח ומגיע בסופו של דבר לאדם כמזון."
  2. "[…]מתכוון המשרד לאיכות הסביבה לפעול גם במישורים הבאים: […] צמצום תכולת הנתרן בתעשיית הדטרגנטים – צמצום פליטות הנתרן כתוצאה משימוש בדטרגנטים ובאבקות כביסה הינה פעולה מורכבת, שכן היא דורשת למעשה שינוי בהרכב הדטרגנטים המיוצרים והמיובאים לארץ. המשרד לאיכות הסביבה מצוי עדיין בשלבי לימוד הנושא"

מה בכל זאת אפשר לעשות?

  • רעיון – אולי אפשר ליצור כלי פשוט לקביעת רמת מליחות הקרקע על בסיס פרופיל הצומח בשטח, כמו במדריך הזה. חשבו על האפשרות של זיהוי וכימות מיני עשב, להצליב את הנתונים בטבלה ולצאת עם x המלחה (נניח). אולי יש איזה אקולוג/ביולוג שרוצה לקחת את זה כנושא לעבודה? אשמח לעזור בחשיבה אם יימצא כזה אדם.
  • אם כך, סבונים אשלגניים יקטינו את הזיהום לשישית מהזיהום המקורי, וחלק מאותו אשלגן גם ישמש ממש כדשן לצמחים המושקים במערכת המים. אך כמו כל חומר שנמצא בעודף, הם עדיין יכולים ליצור זיהום קרקע (במיוחד כשאנחנו עובדים עם מערכות סטטיות, בהן במשך עשרות שנים, אותם שניים שלושה עצים מקבלים את המים בלי תחלופה כמעט).
  • ארט לודוויג מדבר על הצורך והאפשרות לשטוף את האדמה מהמלחים המצטברים. אך הוא גם טוען שבפחות מ-750 מ"מ גשם בשנה שטיפת המלחים לא תהיה יעילה. אפשר כמובן להגדיל את הכמות הזאת, על ידי אגירת מי גשמים לצורך שטיפת המערכת, אבל עבור רוב אזורי הארץ מדובר על בין 150 ל200 מ"מ כך שעבור כל מטר רבוע שמושקה במים אפורים נצטרך להזרים (וגם לדעת שזה עובד איכשהו) עוד 150-200 ליטר מים. אישית, זה נראה לי כמו סרט רע – לשטוף מים אפורים עם מים טובים לגמרי.
  • אז בפרמקלצ'ר, כשאין פתרון, אין בעיה. פשוט נמנע זיהום במקור. השאלה היא איך אנחנו מקטינים עד אפס את המלחים שיוצאים אל מערכת המים שלנו (וכמובן שגם כל משחות השיניים, קרמים, כל העניינים הללו כולם צריכים תחליפים בסוף (בכולם יש רמה גבוהה של מלחים), אם יש לנו רצון להפסיק את המלחת המים ולהשתמש במים האפורים להשקייה).
  • יש כל מיני רעיונות איך לצמצם עד לאפס את השימוש בסבון: במנדוסה (ארגנטינה) החבר'ה מורידים את השומן מהצלחות באמצעות העמילן שיש בתירס הגרוס (ואחרי זה מאכילים את התרנגולות עם קמח תירס מועשר בכל שאריות המזון). לא עובד משהו, אבל אפשרי. בפארגוואי (ובצופים) מנקים את הצלחות עם אפר ומים. אבל את כל השיטות ה"חוראניות" לא הרבה ישושו ליישם.

צמחים כתחליף לסבונים

  • רעיון אחד שאני משקיע בו הרבה מחשבה בזמן האחרון: אגוזי סבון (או לחילופין מין עשב מצוי בישראל בשם סבונית השדה). צמחים אלו מכילים ספונינים שהם חומרים אמפיפתיים – Amphimathic. אמפיפתיה היא בעצם התכונה שאנחנו שואפים ליצור בסבון, ועל כן אגוזי סבון (וצמחים אחרים המכילים ספונינים, גם קטיניות בריכוז מסויים) עשויים לשמש כחומר סבוני – שעושה פעולת סיבון

More specifically, they are amphipathic glycosides grouped, in terms of phenomenology, by the soap-like foaming they produce when shaken in aqueous solutions, and, in terms of structure, by their composition of one or more hydrophilic glycoside moieties combined with a lipophilic triterpene derivative.[1][2]

  • איתי האובן מציע צמח נוסף כתחליף לסבון – אהל הגבישים, שגם גדל בר בארצנו (בעיקר בשרון ובשפלה בקרבת הים). יש לבחון את ביצועי הסיבון של אהל הגבישים כדי לאסוף עוד מידע על האפשרות לשימוש בו בתוך סבון. בעיה אפשרית – הצמח אוהב מליחות כך שיש אפשרות ששימוש בצמח גם תמליח את הקרקע במידה מסויימת (ראו כמה סעיפים קדימה, את ההשערה שבאגוזי סבון אין מלחים כלל, או לפחות היותר ברמה זניחה)
  • כשמדובר באגוזי סבון המין המוכר ביותר הוא Sapindus mukorossi, אך ישנם כעשרה מינים אחרים במשפחה, ולפחות האתר הזה מציין את כולם כבעלי אגוזי סבון מתאימים
  • ידוע שרמה גבוהה של ספונינים רעילה לאוכלוסיות אקווטיות (בעבר שבטים היו משתמשים בצמחים בעלי ספונינים לדייג בעזרת הרעלת המים), אך ככל הנראה אין רעילות משמעותית כשמדובר בקרקע מוצקה (או החדרת מים לקרקע). באזכור באתר של בראד לנקסטר, מרכז מחקר בהודו עושה שימוש באגוזי סבון במים אפורים ועד עתה התוצאות טובות (אין לי מושג מה זה אומר ועל פי מה זה נקבע).

the Navdanya Biodiversity Conservation Farm in Ramgarh, Dehra Dun, Uttaranchal, India, has been experimenting with using the soap nut from the soap nut tree (Sapindus mukorossi) as a biocompatible soap in their communal kitchen and laundry, the greywater from which is then reused in the landscape. From what I observed, all seemed to be working well.

  • אחד הזנים (לכל הפחות) קיים בארץ במשתלות וולך (לכל הפחות). נראה לי שאם רוצים אפשר להתחיל לעשות ניסויים בגידול שלו. לפי המשתלה הוא עמיד יחסית, ולפי וויקפדיה ומקורות אחרים הוא לא דורש המון מים.
  • לגבי ייצור תמיסת סבון מאגוזי הסבון (כיוון שאי אפשר לשטוף כלים במכונת הכביסה), יש כאן רשימה של מתכונים בסיסיים שכדאי לנסות, גם לשמפו, מדיח וכקוטל חרקים טבעי.
  • מאשה דולב מוסיפה – יש היום להשיג בשוק ליין של חומרי ניקוי שעשוי מאגוזי סבון. חב' אקוקלין מייצרת תרכיז של אגוזי כביסה. החומר מרוכז ואחרי דילול יכול לשמש לכל דבר – כביסה, כלים, מדיח וכו'. עדיין לא ניסיתי. (מי ניסה ויכול להעיד על המוצר?)
  • עד עתה לא מצאתי מחקרים המדברים על כמות המלחים באגוזי הסבון. אני משער בבטחון שאם קיימים מלחים, מדובר בכמות זניחה. הסיבון של אגוזי הסבון מגיע מהספונינים, וזה וודאי. כך שאין מלחים הקשורים בפעולת הסיבון. ועדיין, אם לא אמצא מחקרים, אני מתכנן לשלוח דגימה למעבדה לניתוח מלחים של אגוזי הסבון, שאותם יהיה באפשרותי לגדל. (מישהו רוצה להשתתף? או לחילופין לספר לי שהוא מצא מחקר שמנקה את אגוזי הסבון מאשמה פוטנציאלית של המלחה)
  • כך אפשר לפתור את כל השרשרת – לגדל את האגוזים (שהם ללא מלחים), לייצר מהם סוגים שונים של סבונים לפי מתכונים פשוטים (שלא מצריכים חומרים מסוכנים כמו אשלגן קאוסטי), ולהשתמש בסבון במערכת המים האפורים, שבחזרה תשקה, בין השאר, את עץ אגוזי הסבון. זאת התכנית שלי.

לתוכן זה נכתבו 112 תגובות

  • יש צמח שנקרא סליקורניה צמח מלוח מעניין באם הוא לוקח את המלח מהאדמה כך שיהיה ניתן לשתול צמח כזה ליד כל עץ בכדי להוריד את רמת המליחות בקרקע .

    סתם רעיון לא יודע באם נכון ובאם ישים אשמח לתשובה .

  • שלושה דברים בהמשך לרשום מטה:

    1) ניסיתי מאז ובהצלחה רבה, להוריד כל שומן למרות שאיני עושה שימוש כלל בבישול
    (ציינתי מטה את העניין של השפים ששמים חומץ/יין בסוף הבישול/טיגון/צלייה, עם כלי הבישול הרותח, בתור פינוק שנחשב לגורמה שמוציא את כל מה שנדבק עם כל הטעמים ובדרך גם מנקה), הגיעו ליידי מטעמים בקופסאות, של דודות מבשלות, אלו עם טונות שומן. ללא מיים חמים אפילו, עיתון וסוכר הורידו הכל הכל מהקופסאות (קודם כל עיתון לאיסוף כמה שאפשר מהשאריות שניתן לנגב, ואז עיתון עם סוכר שעד שנמס מהפעולה עושה עבודה מעולה). בסוף מעט חומץ, שהרי גם חומץ עשוי ממיים ואין כל סיבה להשתולל איתו כהרגלינו*. זה ביחס לשומנים בכלל (במזון וגם בניקוי הגוף שעלה כאן כמה פעמים – רווח משני משיטה זו הוא פילינג עדין לידיים וחיטוי הציפרניים…אפילו מתקבלת תוצאה של מניקור כמעט מעצם השפשוף עם סוכר ורחיצה לאחר מכן בחומץ…). ועדיין בהמתנה למענה מהמומחה, לעניין הסוכר בכלל לעומת מלח. בינתיים נראה לי שעדיף…

    2) נראה כי התבלבלתי בעת העמקה בנתונים לא שמתי לב שמי שהעיר (האיר) לי שיש צורך לערוך, אינו הכותב אסף אלה אסף גולש. תמהתי למרות שצודק, הכיצד נתבקשתי לערוף כשבסיס הרעיון הוא לשתף כמה שיותר רעיונות בפרט בכתבה זו שיש לה פי כמה וכמה תגובות מכל כתבה אחרת. כי כל כותב יודע שלא ניתן להקיף הכל וגם אם יש מסקנות – לכל אחד מתאים משהו אחר. משהבנתי שזה גולש שביקש, זה קצת יותר נהיר לי. בכל זאת אדגיש, כי גם אם העמסתי הרבה רעיונות וגם אם בלי עריכה, זה עדיף מתגובה נפרדת לכל רעיון שעלה כאן ומשיטוט בין יותר ממאה תגובות שיש כאן. כך או כך, צריך להתאמץ בשביל שינויים, על ידי מסקנות, שלא באות מנתונין מוכנים אלה מבחינה מחודשת שלהם. ושוב, לכל אחד מתאים בסופו של דבר משהו אחר. חבל לוותר על רעיונות בגלל חוסר היכולת לערוך….לא באמת ניתן לערוך כמות כזו של רעיונות שגם מתקשרים ומשיקים זה לזה, ומשפיעים זה על זה. לולא היה העסק כל כך מורכב, לא היו דנים כבר כמה עשורים על השינויים הן האישיים הן המערכתיים ועל חסרונות מול יתרונות וכן השפעות כל כך מורכבות של כל בחירה.

    3) ואחרון דווקא החשוב ביותר – תמוה מאוד הכיצד לא אוזכר כאן עניין קליפות הביצים כטיםול בהמלחה. לא כאן ולא בשום מקום אחר שמועלית הבעייה. במקרה נתקלתי במאמר על קליפות ביצים שכותרתו איננה מעידה על החשיבות הזו אלה באה ממקום אחר ורק בתוכן המאמר יש את ה"אוצר" הזה.

    ******************חומר חשוב מאוד למחשבה***********************

    *לעניין זה, לא רק חסכמים אלה שינוי הרגלים מוחלט על ידי סגירת ברזי הוויסות (נילים) ואף הראשי, עד לכדי רבע, מביאים להרגלים חדשים. כוונתי, להרגל המאוד לקוי ושגוי, לעשות שימוש בזרם המיים כעצמת ניקוי, תחת להשתמש בידיים, אם חשופות ואם מצויידות במה שבחרנו ככרית ניקוי. ההדגשה שזהו חומר חשוב למחשבה באה מהמקום של ההרגל שכולנו רואים סביבנו, שטיפת משטחים גדולים עם טונות של מיים, כגון מרפסות גדולות, כאלה של פנטהאוזים. או לצורך העניין אותו חיפוש אחר ה"כוח" לניקוי בשימוש שלפחות בחלק מהעיריות תוקנו נגדו תקנות, במפוח לאיסוף עלים, תוך זיהום רעש ואוויר ניכרים. אלה באים מעצלות, והרגלים לא נכונים. קשה לשנות, אבל לאו דווקא קשה ליישום. כי זה רק ה"טייס האוטומטי" של ההרגלים שמאוד קשה לשנות. בפועל, האלטרנטיבות אפילו חוסכות מאיתנו מאמץ. לא רק כי ניקוי ללא מיים או במעט מאוד מיים, מייתר את הצורך בניקוי התשתיות כי אין זרימה של פסולת לקונסטקרוקצייה אלה קודם כל אוספים אותה. זה לא טירחה אלה להיפך הופך את החיים לקלים יותר. משמע, זה לא לחרוצים אלה בהפוך על הפוך דווקא לעצלנים או כאלה שקצר זמנם ו/או מעט כוחם. עוד דוגמה שקל לעכל כי דובר בה הרבה, זה הורדת המיים באסלה. גם שם הרעיון מתבסס על כמות של מיים כ"כוח" להסרת הלכלוך. ברור כבר לכל שאין סיבה שזו תהייה ברירת מחדל או הברירה היחידה. לפיכך, גם בכלי מטבח וגם במקלחת, פשוט אין צורך בכמויות של מיים. לזה אניח כי התכוון מי שכתב על נקיון מכאני. עוד רווח משני הוא, שמריחת החומרים שנבחרו על הגוף והשיער, וכמו מסיכה לחכות כמה דקות או כמו פילינג להוסיף ניקוי מכני, ורק בסוף לשטוף, הרבה יותר נכון ויעיל מסתם שימוש בכמויות של מיים. לשם כך אין בכלל מה להכנס למקלחת עד לשלב השטיפה, בדיוק כמו שעושים כשצובעים שיער. גם על חומרים נמכרים תמיד כתוב ליישם ולחכות מספר דקות. מאחר ואנו לא יכולים לעמוד חסרי מעש במקלחת, אנו נוטים ליישם כמויות י כמה וכמה כאילו כפיצוי, ושוב לבזבז מיים כדי להסיר. שלא לצורך ותוך פיספוס של יתרונות החומרים! נסו ותיווכחו. מסיכה לגוף (לצורך העניין מריחת חומץ בלי לכלוכים בלי בלגאנים) מרעננת הרבה יותר ממקלחת עתירת מיים. מה שטוב לפנים – טוב לכל הגוף. שטיפה קלה תוך עיסוי ושפשוף וזה הכל. בדיוק כמו שנוהגים עם עור הפנים. ואותו דבר לכלי מטבח. מדובר במעבר מבזבוז בלתי נתפס, לא לחסכון אלה לכמעט איפוס. כדי להבין בכמה הבדל מדובר, דיי לשים קערה בכיור (שממילא שמים כדי להשקות את הגינה) ולספור כמה כאלה מתמלאות. תיווכחו שלאחר שמאמצים הרגלים חדשים זה אפס מאמץ, וכעשירית מכמות המיים. קל לנו כאמור להזדעזע כשמיכל שלם מתבזבז בשירותים על כל "פיפי" קטן, וכשמזדמן לנו לראות מישהו משפריץ עם צינור דקות ארוכות ונלחם עם איזה עלה סורר או חתיכת לכלוך עד שיזוזו לאן שרוצה…כשתראו כמה מיים הולכים במטבח על ידי מילוי קערה כמבחן מציאות, תתייחסו אחרת. אצלי זה התחיל מהעובדה שהגינה רוותה מיים ופתאום מעצם מילוי הקערה להשקייה נוכחתי שהרבה הרבה מתמלאות ללא יכולת ליישם שימוש…עם הזמן למדתי גם כי צמחים שהתבססו להבדיל ממה שחשבתיש יצטרכו יותר מיים מפאת גודלם, צריכים דווקא פחות מיים…מי שמנוסה בגינון מכיר וזה בא כחלק מהנתונים שמחשב כשמקים גינה ומתחזק…אבל מי שמתלמד, לומד עם הזמן…
    לקראת החורף יש להתרגל לצמצם עוד יותר, מאחר ותהייה השקייה מהגשם. מסתבר, שכשמתרגלים, טפטוף – ממש טפטוף – מספיק לכל שטיפה. אין כל צורך ב"כוח" זרימת המיים, אולי מלבד דקות בודדות בסוף רחצת הגוף, ובכלל לא במטבח.

      • בדיוק למיקום הזה התכוונתי, שמשהגעתי אליו מנושא אחר (קליפות ביצים), תמוה מאוד איך לא הופיע ואף כיכב הן כאן במחשבות על המלחה והן במאמר אם איני טועה של ליאור זינג, על מיים אפורים. בשני המאמרים הללו יש העמקה בבעיית ההמלחה.
        כמו גם עדיין מחכה להתייחסותך לשאלתי על סוכר וחומץ העשוי מסוכר מבחינת המלחה. אולי נבלע בין כל כך הרבה רעיונות.

        אגב, כמה בעיות שפתרונן יכול להקל על ההתמצאות בבליל רעיונות שיטת הקוד הפתוח, בין כל התגובות. זה הרי לא סתם שיטוט אלה לעתים לימוד ובחינה מאוד רציניים מצד הקורא, עד ליישום בפועל.
        אז אם תוכל להעביר למנהלי האתר, כולל את הבעייה שהקישור לכתיבה למנהליהאתר לא עובד:
        – באימייל הנשלח למי שמבקש לקבל תגובות למאמר מסויים – הקישור "ישיר לתגובה" מנחית על המאמר ולא על התגובה, משמע יש לחפש את השירשור ולא תמיד קל.
        – יעזור מאוד חיפוש לפי שם הכותב. שמי לדוגמה קצרצר אזי יניב תוצאות רבות מדיי. לדוגמה אם אתה רוצה לחפש היכן שאלתי, אין לך כל כך איך (אולי לך יש גישה לשדה אימייל של הגולש אז כן תוכל, או לפי "סוכר", "חומץ", ו"עיתונים/עיתון" שמופיעים במה שכתבתי).
        – אם שוכחים לסמן "וי" על אני לא רובוט, מתקבלת הודעת שגיאה אך לא ניתן לחזור למה שכתבנו והכל הלך פייפן…כולל, שוב, המיקום בשירשור…

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות