מחשבות על סבונים והמלחת קרקע (בעיקר)

טכנולוגיה נאותה

בעקבות דיון שהשתתפתי בו בדוא”ל בין כמה אנשים בשבוע האחרון, החלטתי לשתף אתכם במה שאני יודע ולמדתי על המלחת קרקע (בהקשר למים אפורים), ועוד קצת תגובות שקיבלתי מהמכותבים לשרשור המיילים. מצפה לתגובות ושאלות, כדי שנוכל להעמיק את המחקר.

בעקבות דיון שהשתתפתי בו בדוא”ל בין כמה אנשים בשבוע האחרון, החלטתי לשתף אתכם במה שאני יודע ולמדתי על המלחת קרקע (בהקשר למים אפורים), ועוד קצת תגובות שקיבלתי מהמכותבים לשרשור המיילים. מצפה לתגובות ושאלות, כדי שנוכל להעמיק את המחקר.

חשוב: כל מה שנכתב כאן מוגש רק כשיתוף מידע, ואינו בגדר המלצה או אישור לבנות מערכת מים אפורים בניגוד לחוק מדינת ישראל. מי שכן מחליט לבנות ולתחזק מערכות מים אפורים (בדגש על מערכות עם תשומות נמוכות שנבנו בבנייה עצמית) מוזמן לשתף את מחשבותיו וממצאיו כאן בתגובות, ובערך “מים אפורים” באקוויקי.

למה אי אפשר לפרק מלחים?

  • הבעיה העיקרית של מערכות מים אפורים היא לא פתוגנים (כמו שנהוג לחשוב, על פי ההפחדה של משרד הבריאות) אלא המלחת קרקע.
  • לא ידוע לי על הצלחה של סינון מלחים ממים באמצעות פילטרים ביולוגיים, אך גם אם קיים פילטר ביולוגי שיצליח ל”שאוב” את המלחים ולהטמיע אותם בחומר הצמחי/חי שלו, אז שוב תתעורר בעיית הסילוק של המלח, שמוטמע עכשיו בגוף החי. זאת דרך ללא מוצא עד כמה שאני יודע.
  • לגבי רמת חומציות – אין לי הרבה מידע, אבל כמו שאנין מבין את זה, מכיוון שחומציות/בסיסיות היא סקלה שכל הטבע נשען עליה בפעילות שלו, לדעתי אפשרי בהחלט לשלוט ברמת החומציות / בסיסיות של המים האפורים באמצעות פילטרים ביולוגיים
  • לפרק מלחים אי אפשר – אשלגן ונתרן הם יסודות. המשמעות היא שניתן רק להזיז אותם, לא באמת “לטפל” בהם.
  • אני כבר לא זוכר מאיפה, אבל כשחקרתי לפני שנתיים את נושא האגנים הירוקים בעקבות עבודתו של ארנון גורן, דובר על נוסחה של שקיעת מלחים (ומתכות) באגן הירוק (כי קצב המים מואט כך שחומר המרחף שוקע) והצטברות בקצב של חצי סנטימטר לשנה. הפילטר הביולוגי מטפל רק בחומר אורגני (ופתוגנים, רחמנא לצלן) אך אין דרך לטפל בהצטברות המלחים. מה שאומר גם שכעומק האגן כך אורך חייו. אגן ירוק בעומק של 80 סנטימטר יחיה 160 שנה, ואז זאת פשוט תהיה בריכה מלאה בחצץ, מלח ומתכות כבדות. (אני יכול למצוא את המקור אם זה חשוב למישהו).
  • ברוב המוחץ של הסבונים, כולל האקולוגים, המלח שמשמש בתהליך יצירתם הוא נתרן (sodium). הרבה פעמים לא ניתן לדעת כיוון שהיצרן לא רושם באופן מלא ומדוייק את הרכיבים, מצב שנפוץ יותר אצל היצרנים הקטנים (בטח ובטח כשהיצרן הוא יצרן ביתי לא מורשה). יש להניח מראש כי כל סבון בברירת מחדל היום מכיל נתרן).
  • כששאלתי את אנשי השיווק של דר’ ברונר (פירמה אמריקאית של סבון פריק ביולוגית שמגיע לארץ) על המלח בסבונים הנוזליים שלהם, הם הבטיחו שמדובר באשלגן. גם בראד לנקסטר תומך באמירה הזאת (ובכלל הקישור מכיל תוכן חשוב בנושא. כדאי לקרוא)

[3] Traditional liquid soaps (e.g., Dr. Bronner’s or handcrafted soaps) are made from potassium-based lye whereas traditional hard soaps are made from sodium-based lye

נתרן, אשלגן וסבונים

  • ההרכב הכימי של סודה לשתייה הוא NaHCO3 (סודיום ביקרבונט – נתרן מימן פחמתי) הוא נתרני. אי לכך, ניקיון באמצעות סודה לשתייה גם היא ממליחה את הקרקע (בעיקרון המילה סודה מגיעה מסודיום – Sodium, קרי נתרן, כך שסודה לשתייה, סודה קאוסטית, כל אלו הם ווריאציות של נתרן).
  • עד לפני 150 שנה, סבונים יוצרו בייצור מצומצם, לעיתים ממש במשק הבית, כשהמלח ליצירת הסבון הגיע מאפר עץ, דהיינו אשלגן. הסיבה למעבר לסבונים נתרניים (מנתרן ולא אשלגן) היא בעיקר טכנולוגית, עקב הוזלת תהליך הפקת הסודה הקאוסטית (NaOH). כך התאפשר מעבר לייצור המוני (מה שמאפיין את כל המהפכה התעשייתית – עד היום יצרנו את המוצרים לבד בבית בהשקעה רבה -> מצאנו דרך יעילה יותר להפיק חומרי גלם ואנרגיה שמדובר במסות -> מעבר לייצור המוני -> אוי וויי! גילינו ועדיין מגלים שמה שעשינו במאה שנה האחרונות מזהם לאללה). בנוסף, ייצור של סבונים קשים (לא נוזליים) מחייב סודה קאוסטית. אי אפשר לייצר סבונים קשים עם מלח אחר (נניח אשלגן).
  • בעיקרון ניתן לייצר סבונים נוזליים פשוטים בקנה מידה ביתי/קהילתי מאפר עץ (אשלגן קאוסטי) ושמנים שונים. יש ספרים בנושא. יש לפחות אדם אחד בארץ היום שמייצר סבוני אשלגן בהצלחה בחודשים האחרונים (קיבלתי ממנו במתנה חצי ליטר לנסיעת מבחן. תודה!)
  • אפשר לשאול, למה בכלל לטרוח להמיר מלח אחד במלח אחר – סיקור די מקיף שהתפרסם כאן – מציג כמה עובדות והמלצות מעניינות
  1. “בניגוד לנתרן, מהווה האשלגן יסוד הזנה לצמח והוא מוסף לעיתים קרובות כדשן. ריכוז יוני האשלגן בקולחים נע בין 0.2 ל-1 מא”ק/ל’ (כעשירית מהריכוז האקוויוולנטי של הנתרן בשפכים). יצוין כי אשלגן בעודף עשוי גם הוא לגרום לנזקי קרקע[…] יחד עם זאת, השפעתו המזיקה של יון האשלגן על מבנה הקרקע פחותה בצורה ניכרת בהשוואה לזו של יון הנתרן. במחקרים שונים נמצא כי הרס מבנה הקרקע בהשפעת יוני אשלגן חל כאשר אחוז האשלגן החליף היה 60%, לעומת הרס מבנה שנצפה בנוכחות של 10% נתרן חליף. יש לתת את הדעת גם לעובדה כי בניגוד לנתרן, האשלגן נצרך על ידי הצמח ומגיע בסופו של דבר לאדם כמזון.”
  2. “[…]מתכוון המשרד לאיכות הסביבה לפעול גם במישורים הבאים: […] צמצום תכולת הנתרן בתעשיית הדטרגנטים – צמצום פליטות הנתרן כתוצאה משימוש בדטרגנטים ובאבקות כביסה הינה פעולה מורכבת, שכן היא דורשת למעשה שינוי בהרכב הדטרגנטים המיוצרים והמיובאים לארץ. המשרד לאיכות הסביבה מצוי עדיין בשלבי לימוד הנושא”

מה בכל זאת אפשר לעשות?

  • רעיון – אולי אפשר ליצור כלי פשוט לקביעת רמת מליחות הקרקע על בסיס פרופיל הצומח בשטח, כמו במדריך הזה. חשבו על האפשרות של זיהוי וכימות מיני עשב, להצליב את הנתונים בטבלה ולצאת עם x המלחה (נניח). אולי יש איזה אקולוג/ביולוג שרוצה לקחת את זה כנושא לעבודה? אשמח לעזור בחשיבה אם יימצא כזה אדם.
  • אם כך, סבונים אשלגניים יקטינו את הזיהום לשישית מהזיהום המקורי, וחלק מאותו אשלגן גם ישמש ממש כדשן לצמחים המושקים במערכת המים. אך כמו כל חומר שנמצא בעודף, הם עדיין יכולים ליצור זיהום קרקע (במיוחד כשאנחנו עובדים עם מערכות סטטיות, בהן במשך עשרות שנים, אותם שניים שלושה עצים מקבלים את המים בלי תחלופה כמעט).
  • ארט לודוויג מדבר על הצורך והאפשרות לשטוף את האדמה מהמלחים המצטברים. אך הוא גם טוען שבפחות מ-750 מ”מ גשם בשנה שטיפת המלחים לא תהיה יעילה. אפשר כמובן להגדיל את הכמות הזאת, על ידי אגירת מי גשמים לצורך שטיפת המערכת, אבל עבור רוב אזורי הארץ מדובר על בין 150 ל200 מ”מ כך שעבור כל מטר רבוע שמושקה במים אפורים נצטרך להזרים (וגם לדעת שזה עובד איכשהו) עוד 150-200 ליטר מים. אישית, זה נראה לי כמו סרט רע – לשטוף מים אפורים עם מים טובים לגמרי.
  • אז בפרמקלצ’ר, כשאין פתרון, אין בעיה. פשוט נמנע זיהום במקור. השאלה היא איך אנחנו מקטינים עד אפס את המלחים שיוצאים אל מערכת המים שלנו (וכמובן שגם כל משחות השיניים, קרמים, כל העניינים הללו כולם צריכים תחליפים בסוף (בכולם יש רמה גבוהה של מלחים), אם יש לנו רצון להפסיק את המלחת המים ולהשתמש במים האפורים להשקייה).
  • יש כל מיני רעיונות איך לצמצם עד לאפס את השימוש בסבון: במנדוסה (ארגנטינה) החבר’ה מורידים את השומן מהצלחות באמצעות העמילן שיש בתירס הגרוס (ואחרי זה מאכילים את התרנגולות עם קמח תירס מועשר בכל שאריות המזון). לא עובד משהו, אבל אפשרי. בפארגוואי (ובצופים) מנקים את הצלחות עם אפר ומים. אבל את כל השיטות ה”חוראניות” לא הרבה ישושו ליישם.

צמחים כתחליף לסבונים

  • רעיון אחד שאני משקיע בו הרבה מחשבה בזמן האחרון: אגוזי סבון (או לחילופין מין עשב מצוי בישראל בשם סבונית השדה). צמחים אלו מכילים ספונינים שהם חומרים אמפיפתיים – Amphimathic. אמפיפתיה היא בעצם התכונה שאנחנו שואפים ליצור בסבון, ועל כן אגוזי סבון (וצמחים אחרים המכילים ספונינים, גם קטיניות בריכוז מסויים) עשויים לשמש כחומר סבוני – שעושה פעולת סיבון

More specifically, they are amphipathic glycosides grouped, in terms of phenomenology, by the soap-like foaming they produce when shaken in aqueous solutions, and, in terms of structure, by their composition of one or more hydrophilic glycoside moieties combined with a lipophilic triterpene derivative.[1][2]

  • איתי האובן מציע צמח נוסף כתחליף לסבון – אהל הגבישים, שגם גדל בר בארצנו (בעיקר בשרון ובשפלה בקרבת הים). יש לבחון את ביצועי הסיבון של אהל הגבישים כדי לאסוף עוד מידע על האפשרות לשימוש בו בתוך סבון. בעיה אפשרית – הצמח אוהב מליחות כך שיש אפשרות ששימוש בצמח גם תמליח את הקרקע במידה מסויימת (ראו כמה סעיפים קדימה, את ההשערה שבאגוזי סבון אין מלחים כלל, או לפחות היותר ברמה זניחה)
  • כשמדובר באגוזי סבון המין המוכר ביותר הוא Sapindus mukorossi, אך ישנם כעשרה מינים אחרים במשפחה, ולפחות האתר הזה מציין את כולם כבעלי אגוזי סבון מתאימים
  • ידוע שרמה גבוהה של ספונינים רעילה לאוכלוסיות אקווטיות (בעבר שבטים היו משתמשים בצמחים בעלי ספונינים לדייג בעזרת הרעלת המים), אך ככל הנראה אין רעילות משמעותית כשמדובר בקרקע מוצקה (או החדרת מים לקרקע). באזכור באתר של בראד לנקסטר, מרכז מחקר בהודו עושה שימוש באגוזי סבון במים אפורים ועד עתה התוצאות טובות (אין לי מושג מה זה אומר ועל פי מה זה נקבע).

the Navdanya Biodiversity Conservation Farm in Ramgarh, Dehra Dun, Uttaranchal, India, has been experimenting with using the soap nut from the soap nut tree (Sapindus mukorossi) as a biocompatible soap in their communal kitchen and laundry, the greywater from which is then reused in the landscape. From what I observed, all seemed to be working well.

  • אחד הזנים (לכל הפחות) קיים בארץ במשתלות וולך (לכל הפחות). נראה לי שאם רוצים אפשר להתחיל לעשות ניסויים בגידול שלו. לפי המשתלה הוא עמיד יחסית, ולפי וויקפדיה ומקורות אחרים הוא לא דורש המון מים.
  • לגבי ייצור תמיסת סבון מאגוזי הסבון (כיוון שאי אפשר לשטוף כלים במכונת הכביסה), יש כאן רשימה של מתכונים בסיסיים שכדאי לנסות, גם לשמפו, מדיח וכקוטל חרקים טבעי.
  • מאשה דולב מוסיפה – יש היום להשיג בשוק ליין של חומרי ניקוי שעשוי מאגוזי סבון. חב’ אקוקלין מייצרת תרכיז של אגוזי כביסה. החומר מרוכז ואחרי דילול יכול לשמש לכל דבר – כביסה, כלים, מדיח וכו’. עדיין לא ניסיתי. (מי ניסה ויכול להעיד על המוצר?)
  • עד עתה לא מצאתי מחקרים המדברים על כמות המלחים באגוזי הסבון. אני משער בבטחון שאם קיימים מלחים, מדובר בכמות זניחה. הסיבון של אגוזי הסבון מגיע מהספונינים, וזה וודאי. כך שאין מלחים הקשורים בפעולת הסיבון. ועדיין, אם לא אמצא מחקרים, אני מתכנן לשלוח דגימה למעבדה לניתוח מלחים של אגוזי הסבון, שאותם יהיה באפשרותי לגדל. (מישהו רוצה להשתתף? או לחילופין לספר לי שהוא מצא מחקר שמנקה את אגוזי הסבון מאשמה פוטנציאלית של המלחה)
  • כך אפשר לפתור את כל השרשרת – לגדל את האגוזים (שהם ללא מלחים), לייצר מהם סוגים שונים של סבונים לפי מתכונים פשוטים (שלא מצריכים חומרים מסוכנים כמו אשלגן קאוסטי), ולהשתמש בסבון במערכת המים האפורים, שבחזרה תשקה, בין השאר, את עץ אגוזי הסבון. זאת התכנית שלי.

לתוכן זה נכתבו 112 תגובות

  • יש צמח שנקרא סליקורניה צמח מלוח מעניין באם הוא לוקח את המלח מהאדמה כך שיהיה ניתן לשתול צמח כזה ליד כל עץ בכדי להוריד את רמת המליחות בקרקע .

    סתם רעיון לא יודע באם נכון ובאם ישים אשמח לתשובה .

  • שלושה דברים בהמשך לרשום מטה:

    1) ניסיתי מאז ובהצלחה רבה, להוריד כל שומן למרות שאיני עושה שימוש כלל בבישול
    (ציינתי מטה את העניין של השפים ששמים חומץ/יין בסוף הבישול/טיגון/צלייה, עם כלי הבישול הרותח, בתור פינוק שנחשב לגורמה שמוציא את כל מה שנדבק עם כל הטעמים ובדרך גם מנקה), הגיעו ליידי מטעמים בקופסאות, של דודות מבשלות, אלו עם טונות שומן. ללא מיים חמים אפילו, עיתון וסוכר הורידו הכל הכל מהקופסאות (קודם כל עיתון לאיסוף כמה שאפשר מהשאריות שניתן לנגב, ואז עיתון עם סוכר שעד שנמס מהפעולה עושה עבודה מעולה). בסוף מעט חומץ, שהרי גם חומץ עשוי ממיים ואין כל סיבה להשתולל איתו כהרגלינו*. זה ביחס לשומנים בכלל (במזון וגם בניקוי הגוף שעלה כאן כמה פעמים – רווח משני משיטה זו הוא פילינג עדין לידיים וחיטוי הציפרניים…אפילו מתקבלת תוצאה של מניקור כמעט מעצם השפשוף עם סוכר ורחיצה לאחר מכן בחומץ…). ועדיין בהמתנה למענה מהמומחה, לעניין הסוכר בכלל לעומת מלח. בינתיים נראה לי שעדיף…

    2) נראה כי התבלבלתי בעת העמקה בנתונים לא שמתי לב שמי שהעיר (האיר) לי שיש צורך לערוך, אינו הכותב אסף אלה אסף גולש. תמהתי למרות שצודק, הכיצד נתבקשתי לערוף כשבסיס הרעיון הוא לשתף כמה שיותר רעיונות בפרט בכתבה זו שיש לה פי כמה וכמה תגובות מכל כתבה אחרת. כי כל כותב יודע שלא ניתן להקיף הכל וגם אם יש מסקנות – לכל אחד מתאים משהו אחר. משהבנתי שזה גולש שביקש, זה קצת יותר נהיר לי. בכל זאת אדגיש, כי גם אם העמסתי הרבה רעיונות וגם אם בלי עריכה, זה עדיף מתגובה נפרדת לכל רעיון שעלה כאן ומשיטוט בין יותר ממאה תגובות שיש כאן. כך או כך, צריך להתאמץ בשביל שינויים, על ידי מסקנות, שלא באות מנתונין מוכנים אלה מבחינה מחודשת שלהם. ושוב, לכל אחד מתאים בסופו של דבר משהו אחר. חבל לוותר על רעיונות בגלל חוסר היכולת לערוך….לא באמת ניתן לערוך כמות כזו של רעיונות שגם מתקשרים ומשיקים זה לזה, ומשפיעים זה על זה. לולא היה העסק כל כך מורכב, לא היו דנים כבר כמה עשורים על השינויים הן האישיים הן המערכתיים ועל חסרונות מול יתרונות וכן השפעות כל כך מורכבות של כל בחירה.

    3) ואחרון דווקא החשוב ביותר – תמוה מאוד הכיצד לא אוזכר כאן עניין קליפות הביצים כטיםול בהמלחה. לא כאן ולא בשום מקום אחר שמועלית הבעייה. במקרה נתקלתי במאמר על קליפות ביצים שכותרתו איננה מעידה על החשיבות הזו אלה באה ממקום אחר ורק בתוכן המאמר יש את ה”אוצר” הזה.

    ******************חומר חשוב מאוד למחשבה***********************

    *לעניין זה, לא רק חסכמים אלה שינוי הרגלים מוחלט על ידי סגירת ברזי הוויסות (נילים) ואף הראשי, עד לכדי רבע, מביאים להרגלים חדשים. כוונתי, להרגל המאוד לקוי ושגוי, לעשות שימוש בזרם המיים כעצמת ניקוי, תחת להשתמש בידיים, אם חשופות ואם מצויידות במה שבחרנו ככרית ניקוי. ההדגשה שזהו חומר חשוב למחשבה באה מהמקום של ההרגל שכולנו רואים סביבנו, שטיפת משטחים גדולים עם טונות של מיים, כגון מרפסות גדולות, כאלה של פנטהאוזים. או לצורך העניין אותו חיפוש אחר ה”כוח” לניקוי בשימוש שלפחות בחלק מהעיריות תוקנו נגדו תקנות, במפוח לאיסוף עלים, תוך זיהום רעש ואוויר ניכרים. אלה באים מעצלות, והרגלים לא נכונים. קשה לשנות, אבל לאו דווקא קשה ליישום. כי זה רק ה”טייס האוטומטי” של ההרגלים שמאוד קשה לשנות. בפועל, האלטרנטיבות אפילו חוסכות מאיתנו מאמץ. לא רק כי ניקוי ללא מיים או במעט מאוד מיים, מייתר את הצורך בניקוי התשתיות כי אין זרימה של פסולת לקונסטקרוקצייה אלה קודם כל אוספים אותה. זה לא טירחה אלה להיפך הופך את החיים לקלים יותר. משמע, זה לא לחרוצים אלה בהפוך על הפוך דווקא לעצלנים או כאלה שקצר זמנם ו/או מעט כוחם. עוד דוגמה שקל לעכל כי דובר בה הרבה, זה הורדת המיים באסלה. גם שם הרעיון מתבסס על כמות של מיים כ”כוח” להסרת הלכלוך. ברור כבר לכל שאין סיבה שזו תהייה ברירת מחדל או הברירה היחידה. לפיכך, גם בכלי מטבח וגם במקלחת, פשוט אין צורך בכמויות של מיים. לזה אניח כי התכוון מי שכתב על נקיון מכאני. עוד רווח משני הוא, שמריחת החומרים שנבחרו על הגוף והשיער, וכמו מסיכה לחכות כמה דקות או כמו פילינג להוסיף ניקוי מכני, ורק בסוף לשטוף, הרבה יותר נכון ויעיל מסתם שימוש בכמויות של מיים. לשם כך אין בכלל מה להכנס למקלחת עד לשלב השטיפה, בדיוק כמו שעושים כשצובעים שיער. גם על חומרים נמכרים תמיד כתוב ליישם ולחכות מספר דקות. מאחר ואנו לא יכולים לעמוד חסרי מעש במקלחת, אנו נוטים ליישם כמויות י כמה וכמה כאילו כפיצוי, ושוב לבזבז מיים כדי להסיר. שלא לצורך ותוך פיספוס של יתרונות החומרים! נסו ותיווכחו. מסיכה לגוף (לצורך העניין מריחת חומץ בלי לכלוכים בלי בלגאנים) מרעננת הרבה יותר ממקלחת עתירת מיים. מה שטוב לפנים – טוב לכל הגוף. שטיפה קלה תוך עיסוי ושפשוף וזה הכל. בדיוק כמו שנוהגים עם עור הפנים. ואותו דבר לכלי מטבח. מדובר במעבר מבזבוז בלתי נתפס, לא לחסכון אלה לכמעט איפוס. כדי להבין בכמה הבדל מדובר, דיי לשים קערה בכיור (שממילא שמים כדי להשקות את הגינה) ולספור כמה כאלה מתמלאות. תיווכחו שלאחר שמאמצים הרגלים חדשים זה אפס מאמץ, וכעשירית מכמות המיים. קל לנו כאמור להזדעזע כשמיכל שלם מתבזבז בשירותים על כל “פיפי” קטן, וכשמזדמן לנו לראות מישהו משפריץ עם צינור דקות ארוכות ונלחם עם איזה עלה סורר או חתיכת לכלוך עד שיזוזו לאן שרוצה…כשתראו כמה מיים הולכים במטבח על ידי מילוי קערה כמבחן מציאות, תתייחסו אחרת. אצלי זה התחיל מהעובדה שהגינה רוותה מיים ופתאום מעצם מילוי הקערה להשקייה נוכחתי שהרבה הרבה מתמלאות ללא יכולת ליישם שימוש…עם הזמן למדתי גם כי צמחים שהתבססו להבדיל ממה שחשבתיש יצטרכו יותר מיים מפאת גודלם, צריכים דווקא פחות מיים…מי שמנוסה בגינון מכיר וזה בא כחלק מהנתונים שמחשב כשמקים גינה ומתחזק…אבל מי שמתלמד, לומד עם הזמן…
    לקראת החורף יש להתרגל לצמצם עוד יותר, מאחר ותהייה השקייה מהגשם. מסתבר, שכשמתרגלים, טפטוף – ממש טפטוף – מספיק לכל שטיפה. אין כל צורך ב”כוח” זרימת המיים, אולי מלבד דקות בודדות בסוף רחצת הגוף, ובכלל לא במטבח.

      • בדיוק למיקום הזה התכוונתי, שמשהגעתי אליו מנושא אחר (קליפות ביצים), תמוה מאוד איך לא הופיע ואף כיכב הן כאן במחשבות על המלחה והן במאמר אם איני טועה של ליאור זינג, על מיים אפורים. בשני המאמרים הללו יש העמקה בבעיית ההמלחה.
        כמו גם עדיין מחכה להתייחסותך לשאלתי על סוכר וחומץ העשוי מסוכר מבחינת המלחה. אולי נבלע בין כל כך הרבה רעיונות.

        אגב, כמה בעיות שפתרונן יכול להקל על ההתמצאות בבליל רעיונות שיטת הקוד הפתוח, בין כל התגובות. זה הרי לא סתם שיטוט אלה לעתים לימוד ובחינה מאוד רציניים מצד הקורא, עד ליישום בפועל.
        אז אם תוכל להעביר למנהלי האתר, כולל את הבעייה שהקישור לכתיבה למנהליהאתר לא עובד:
        – באימייל הנשלח למי שמבקש לקבל תגובות למאמר מסויים – הקישור “ישיר לתגובה” מנחית על המאמר ולא על התגובה, משמע יש לחפש את השירשור ולא תמיד קל.
        – יעזור מאוד חיפוש לפי שם הכותב. שמי לדוגמה קצרצר אזי יניב תוצאות רבות מדיי. לדוגמה אם אתה רוצה לחפש היכן שאלתי, אין לך כל כך איך (אולי לך יש גישה לשדה אימייל של הגולש אז כן תוכל, או לפי “סוכר”, “חומץ”, ו”עיתונים/עיתון” שמופיעים במה שכתבתי).
        – אם שוכחים לסמן “וי” על אני לא רובוט, מתקבלת הודעת שגיאה אך לא ניתן לחזור למה שכתבנו והכל הלך פייפן…כולל, שוב, המיקום בשירשור…

  • בהתייחס לשאלה של איתמר מ- 30/916 מאחר (אם אכתוב במיקום שם, לא יהיה נגיש למי שמזדמן לאתר אלה רק למי שסימן שרוצה לקבל עדכונים):

    ראשית-
    לא בדיוק הערת כי יש תגובות גם מהשנה. ואלו נושאים שתמיד מתפתחים, לעניות דעתי חבל לחפש “מסקנות סופיות” שהרי גם השימוש בסבונים היה סופי וברור במשך עשורים עד שהתברר שיש לו מחירים כבדים לא רק מבחינת הסביבה אלה מסתבר שכל המשקעים בחדרי הרחצה הנם בגלל הסבון ולא בגלל הלכלוך שהתכוון לנקות. מצאתי מאמר שמאזכר “סבון מתוק” אבל כלום על הרכבו ואופן ייצורו, כמו גם חיפוש נוסף העלה רק סבון סלק שמחירו 100 שקלים לליטר. והוא לרחצת הגוף. שווה גם לחפש חברה בשך GEMTEK אם עוד קיימת, עבדתי איתה פעם בצד השיווקי בתרגום MSDS לעברית, אם כי לא זכורים לי הפרטים עצמם והחומרים כי בזמנו התעניינתי רק בחיםוש ממוקד לצרכי התרגום ופחות במשמעויות. בכלליות, הם מתיימרים להשתמש בחומרים טבעיים לניקוי – החל ממסירי מדבקות ועד אפילו של תעלות השמנים במוסכים ותעשייה. אז למרות שעברו שני עשורים ויותר, שווה לחפש מידע לא ממוקד אתר אלא חיםוש כללי באינטרנט.

    בנוסף-
    שכחתי לציין במה שכתבתי על שימוש בעיתונים ככרית ניקוי מבחינת השפשוף שכדור עיתון חדש וחד פעמי נותן ומבחינת השלכת הרעיון של כרית רב פעמית שהיא פשוט צלחת פרטי (הנה שוב ה”רעיונות הסופיים שמבחינת התפיסה עצמה שגוי לחשוב שמשהו הוא סופי וכל הרעיון הוא להישאר במה שקוראים כאן באתר “קוד פתוח” הן מבחינת השיתוף של נסיונות של כל אחד והן מבחינת – כך אני רואה זאת – השארת הרעיון פתוח גם לאחר מסקנות…), שכשהיה לי צורך, כי יש שינויים גם בהרגלי האכילה וההתנהלות היומיומית (החלפת שמן בחומץ למניעת קלקול והידבקות מזון בבישול שזה בעצם מה ששפים עושים עם יינות, כשמגרדים תחתית המחבת לאחר צלייה ב”מנות גורמה”…). הסוכר גם משפשף וגם להבדיל מחול – נמס ולא סותם את הצנרת. גם במלח השתמשתי עד לקריאת המאמר הזה. (ולפני שהתרגלתי לחומץ שביטל הצורך בחיטוי שנתן המלח). הסוכר גם הבריק לי את אריחי האמבט. וזה גיליתי בחיפושיי אחר פתרון לחומרים כימיים בשל חוסר האיוורור הקיים ובשל הגישה הבעייתית, שרק כשעומדים בתוך האמבט קל לנקות בלי לשבור את הגב, מה שאומר שעוד יותר חשוב להשתמש רק בחומרים טבעיים. משום מה בכיור הנירוסטה במטבח לא עבד. לך תבין….העיקר זה ניסוי וטעייה/ותהייה…

    למחשבה-
    עיקר ההתעסקות כאן וה”לשבור את הראש” זה בנוגע לשומנים. אז ראשית, בהתייחס לאמירה שמחפשים פתרון ל”חברה המודרנית” גם זה שגוי כי המטבח המודרני עוד ישתנה בהתאם להרגלים החדשים הן מבחינת עיצובו לנוחות ההתנהלות החדשה והן מבחינת ה”טייס האוטומטי” שלנו. ככה שבמקום לחפש פתרונות להתנהלות שגוייה מיסודה שאינה בריאה הן לגופנו הן לסביבה, יש להפחית שימוש בשמנים קודם כל. החל מהימנעות משריפתם (=הידבקותם) שזה כבר התרחש ברמה ביתית וברמת תעשיית המזון, והלאה המנעות מבישול בשמן בכלל. והרי קונים שמן בכבישה קרה שהרבה יותר יקר – לא חבל לבשל אותו?! לכן זה חומר למחשבה. כאמור לעיל, שימוש בחומץ גם טעים גם מונע הידבקות וגם מונע קלקול המזון, מה שבתורו חוסך העברה לעוד כלי וניקוי עוד כלי (גם אם זה רק שטיפה קלה במיים זה חסכון כשזה התנהלות יומיומית קבועה, משמעותי ביותר). לא צריך אפילו מקרר כשהמזון מכיל חומץ, הוא יכול להשאר בסיר עד לארוחה הבאה אם מדובר נניח בתוספת זה פשוט נוח וזה חלק מהתנהלות שלא רגילים אליה. אולי, רק אולי, זו אחת הסיבות שאורז סיני מכינים עם חומץ?? ומי שלא שם לב, לא בגלל זה הוא דביק. אלה מדגישים במתכונים שסוג האורז (העגול – ולא כל עגול גם) הוא מה שדביק. אז כשמחפשים מתכונים ל”אורז אחד אחד”, מספיק מעט חומץ וזה מה שמתקבל! מנייר אלומיניום כבר ירדו, אך בשימוש בחומץ אין צורך גם בנייר אפייה. גם כשעושים “סופלה, יש את הפטנט של שימון קל ומעליו פיזור סוכר כשהרעיון הוא שהסוכר יהווה “מעלית” כי הגרגרים מתגלגלים ומאפשרים לסופלה לטפס. נותר למטה אוויר ובלי נייר אפייה אין שום הידבקויות. מאחר והבישול הוא באמבט מיים שמגביל את עליית הטמפרטורה – גם לא נדבק מעט השמן שיושם. מרעיונות כאלה אפשר לשאוב הרגלים וליישם מעבר למטרתם המקורית והצרה. במקום סוכר גרגרי קמח תירס יעשו אותה עבודה. ואין סוף לאפשרויות.

    צריך להטמיע – חומץ מסיר הידבקויות – הן שומניות (אחרי ניגוב עם משהו סופג) והן משקעי אבן, ולפני היווצרן – מונע אותן. הוא מהווה כבר מזמן חלק במתכוני בריאות מסיבות אחרות, כתחליף למתפיחים, אם מסיבות של הימנעות מביצים ואם מסיבות של המנעות מאבקת אפייה. אבל יש לו יתרונות מעבר להתפחה. מה שאני מכנה “תופעות לוואי חיוביות”…כשמטמיעים את זה, כל ברירות המחדל בכל הזדמנות שיש, משתנות.
    עוד למחשבה –
    כשנשפך שמן על הכביש, שופכים סבון ומיים?? לא ולא!! שופכים מלח או חול. בשביל הספיגה. על כן, התייחסתי לעיל לעיתונים שהעליתי מסיבות של הגיינה ויכולת שפשוף המתאימה לשומנים קלים בכלי המזון והבישול – כי הם גם סופגים. והרי לנו רווח משולש, אז איך זה שההמצאה הזו של כרית ניקוי שרדה כל כך הרה עשורים?! גם אחרי שפסו מן העולם הסבוניות עם הקפיצים והמסננת לטבילה שמהר מאוד הסתבר שהן יצרניות ג’יפה, ובחירה בקרשי חיתוך אנטיבקטריאליים, כרית הניקוי נותרה כאילו היא ברירת מחדל…מקסימום שראיתי חידוש ורק במחלקת היקרים והמעוצבים לחלוטין לא מחיר לכל כיס – זה כלי שאינו מפלסטיק (משמע סטרילי ולא נשרט מקרמיקה או זכוכית), קערית ומעליה מתלה למברשת שדומה למברשת גילוח. נראה כי לא חשבו על העובדה שאם היא רכהמאוד היא לא תנקה מספיק וככל שתהא יותר נוקשה יהיו מתזים של ג’יפה לכל עבר והגרוע ביותר שהם בלתי נראים… רוחח רביעי מהעיתונים הוא שעל פי שיטת ה”לזנייה של הטבע” – ערוגה בשכבות, בה רואים בתמונות ששמים תבניות ביצים וקרטונים, מי שלא רוצה להשליך את העיתונים הללו לאשפה יכול גם להוסיפם לאדמה או לקומפוסטר. הגיוני, לא?

  • מכל הידע והנסיון שחלקתי, הלכה לאיבוד שאלתי- על דעת הכותב לגבי חומץ ביתי. מבחינת נתרן ובכלל. מה שלא יהיה, הוא עדיף על חומרים כימיים, אבל כך גם המלח ולכן שאלתי זו.

    שאלה נוספת – היא מדוע לא ניתן אם יש שקיעה של מלחים כרשום בכתבה, לשים את האגן בדוגמה למשל של האמבט מחוץ לביית, בתוןך עוד אגן שכשיצטברו בו מלחים ניתן יהיה לאספם? ומה המשמעות של חצי ס”מ לשנה, אם האגן יחיה כ”כ הרבה שנים מדוע נתקלים במצב במצעים מנותקים, שאחרי שנה שנתיים כבר צריך לבצע שטיפה? ושוב דישון…
    כי כמו שרשום במאמר או באחת התגובות, לשטוף במיים טובים זה נשמע הזוי, וההדרכה שמצאתי לעציצים למשל – היא לתת כמה דקות למיים לזרום תחת תוש המקלחת…
    אז כמו בשאלה על האגן שבתוכו תשב האמבטייה, בדומה לעציץ עם תחתית – מדוע לא מספיק לפנות מהתחתית את המלחים שהצטברו?

    אנא הבהרתך
    תודה

    • אסף צ'רטקוף

      יש שקיעה פיזית של המלחים ויש שינוי דרסטי של הph. אם מגדלים צמחים במצע, אז השקיעה הפיזית היא נתון לא רלוונטי, כי הPh והרכב הקרקע משתנים הרבה לפני שהשקיעה בכלל מתקרבת לייעדה. ואי אפשר לפנות מלחים מהתחתית כיוון שכמות המלח שפוגעת בצמחים היא כל כך קטנה שהיא פשוט מומסת בקרקע ולא שוקעת כלל.

  • בנוגע לסבוני גוף,
    האם ניתן להחליף את הניקיון הכימי בניקיון מכאני? כמו להשתמש בחימר עדין ברחצה?
    יש הרבה תרבויות שעשו את זה
    או אפילו לעשות אמולסיה ולהוסיף לה חימר (נשמע כמו מתכון לפילינג בסיסי)
    וגם להוסיף כל מני שמנים אתריים בשביל להוסיף גם ניקוי כימי לניקוי המכאני
    האם זה נשמע כמו “סבון” אפקטיבי לגוף? (אין לי מושג מבחינת ph)
    איך זה ישפיע על המלחת קרקע? כי החימר חוזר לקרקע כמו שהוא הגיע ללא עיבוד, כאילו רק השאלנו אותו לרגע, ואמור אפילו להטיב לה

    ולניקוי ביתי,
    מה עם חומרי ניקוי מבוססים לימונין d-limonene?

    • אסף צ'רטקוף

      הרעיון של ניקיון מכאני נשמע מושך מאוד אם כי אין לי רעיון כיצד ליישם אותו הלכה למעשה, בטח שלא כשמדובר בניקוי רציני (כמו כתמים ושומנים). אבל גם אם יעזור להפחית את השימוש בסבונים “מלוחים”, דיינו. אשמח לחשוב על זה עוד. לא יודע אם זה יהיה סבון אפקטיבי לגוף, אבל באופן עקרוני נראה לי שרמה מסויימת של ניקוי שומנים אפשר לעשות עם שפשפוף של חרסית יבשה שתספח את השומנים ואז לנקות אותה עם מים. ראיתי שעושים את זה עם עמילן תירס וזה עבד בצורה סבירה מינוס (בטח יש מה לשפר).
      לא מכיר את הלימונין. גם על זה אשמח לשמוע.

      • על ניקוי גוף, מעניין תחליף הסבון Coco Glucoside
        תקציר עליו מהאתר של אורגניק גלו:
        Surface-active-agents (surfactants) are substances capable of dissolving oils and holding dirt in suspension so that they can be rinsed away with water. Coco polyglucose is the surfactant used in our body wash and shampoos because it is so mild. The Duhring Chamber Skin Patch Test determines the relative skin irritation potential of a substance on human subjects.
        it has the lowest irritation score of all common surfactants tested

        ולניקוי ביתי לאחר קריאה נוספת על הלימונין נראה שיכול להיות רעיל לשימוש לאנשים

      • מדובר, שוב, ברכישות, כנראה לא זולות. במקום ייצור ביתי.

        על הלימונין לא מצאתי חומר, אם תוכל בבקשה לשים איזה קישור…

        ובינתיים, מצאתי תוך כדי נסיונות להכנת מגוון חומצים הן כי יש חומרי גלם, הן כנסיונות מבחינת ריחניות, והן כמובן בדיקות היתרונות בשימוש לגוף, לכלים, ולנקיון כללי, שלל יתרונות לחומץ מקליפות אשכולית ופומלה. בדיוק הופיע קישור בכניסה לאתר, על קלנדולה – אז הרוב הזנתי שם, כי מדובר על שימוש בקלנדולה לטיפוח וטיפול בפגעי עור.

        לעניין נקיון, מצאתי שכושר הניקוי שלו גבוה, ומרקמו מלא – ביחס לחומצים אחרים, מה שנדרש בכלים. אם כי אצלי אין ממש צורך בכך בדרך כלל (פירטתי שיטות בתגובותיי למאמר זה, אם בביטול הבעייה עצמה כי מראש נמנעתי מלהגיע לצורך ברחיצת כלים שומניים, החל מהימנעות מבישול עם שומן על פי עקרון הפארמקלצ’ר שמוזכר באתר “אם אין פתרון אז אין בעייה”, דרך בישול שבסופו אין שומן בשיטות שנחשבות “של שפים” ונועדו בכלל למטרות מיצוי טעם ולא לנקיונות, ועד לשיטות ניקוי במקרים כשקורה שיש כלים עם שומן ולכלוך דבוק, אפילו שרוף – על ידי הרתחה בחומץ מרוכז ושפשוף עם גרגרי סוכר).

        פחות מתאים לנקיון כללי, בשל אותו מרקם מלא, רירי ואף שומני מעט (השמן האתרי באשכולית כנראה נמצא בכמות גדולה בהרבה משאר ההדרים, ו/או מיצויו בתהליך הכנת החומץ גדול יותר).

        הקליפה, מסתבר, מתאימה כספוג רחצה וגם לכלים. בעיקר של אשכולית צהובה (עשיתי גם מאדומה ומפומלית). היא מתנפחת כמו ספוג בשלב הכנת החומץ, וניתנת לאחיזה (לא מתפרקת מייד) גם בעלת סיביות מעט – כל מה שצריך מספוג. חד פעמי כמובן. במקום לגדל ליפה למי שאין מקום או גישה לחקלאות פיראטית.

  • היי אחלה מאמר!
    האם יש מאז מסקנות חדשות?

    מה בנודע לסבון פחם charcoal soap?
    אומרים שהוא גם טוב לאדמה כי הוא מאזן לחות
    באתר אחד של סבון כזה ברשימת המרכיבים כתוב:
    naturally occurring glycerin, sodium cocoate (coconut), sodium palmate (palm), sodium olivate (olive), argania spinosa (argan) oil, raw and unrefined butyrospermum parkii (shea butter), mentha piperita (peppermint) essential oil, activated charcoal, hydrolyzed wild cruelty free tussah silk fibers, melaleuca alternofolia (tea tree) essential oil

    וגם ציטוט בערך של william mcdonough:
    “לא להימנע ולצמצם את עשיית הנזק לעולם, אלא לעשות טוב”
    מאוד מסקרן אותי איך מתקדם הנושא של סבון שלא רק לא מזיק לסביבה, אלא עושה לה טוב ומדשן וכו’

    בהצלחה

    • אסף צ'רטקוף

      הי תום. לא מכיר את המושג סבון פחם, אבל שים לב: כל פעם שרשום sodium מדובר על נתרן. על כן, לא הייתי משתמש בסבון הזה, כי גם הוא שותף בהמלחה. כמובן, זה לא שחור או לבן, אבל ככל אצבע אם כבר משלמים מלא כסף על סבון טבעי, שיהיה שבון אשלגני.

      הרעיון של סבון מועיל לסביבה הוא רעיון מעולה.
      אני צריך לחשוב על זה קצת לאן זה לוקח אותה. עד עכשיו באמת כל העיסוק בסבונים טבעיים, מן הזווית של המלחת הקרקע וזיהום מי תהום היה לצמצמם את הרע. אולי באמת צריך להסתכל על זה מזווית חדשה לגמרי.
      תודה על המחשבה החיובית.

  • אמא של בן זוגי, שהגיעה מרוסיה, מספרת, שאצלם ברוסיה בכלל לא היה סבון, וכדי להוריד שומנים היו שוטפים בתוך גיגית מלאה במים חמים מאוד (עד כמה שאפשר להכניס את הידיים לגיגית). אולי זה אחד מהפתרונות?
    ובכלל שאלה – למה כל כך חשוב להוריד את השומן מהצלחת?

    • אסף צ'רטקוף

      בעיקרון, השומן הוא מזון לבקטריות, אבל אין ספק שהתרגלנו להשתמש בעודף סבון.
      מים חמים עשויים לעזור, אבל כמובן שאז צריך לזכור שהזיהום עובר מהאדמה שלנו (בצורת מלח) לאוויר שלנו (בצורת פחמן דו חמצני בתחנת הכוח ששורפת פחם כדי לחמם את המים בדוד החשמלי). רק נקודה למחשבה.
      עדיף פשוט להפחית כמה שיותר.
      מיליארד דולר למי שמוצא דרך להמנע משטיפת כלים ומזיהום עקיף שקשור בניקיון כלי אוכל, ועושה את זה בצורה שתוכל להתקבל בחברה המודרנית.

      אני אנסח את זה אחרת – למי שמצא את הפתרון לבעיה שלעיל – הפתרון הזה שווה מיליארד דולר. לפחות. נסה לפתח את אותו.

      • מזה כמה חודשים אני עושה שימוש בחומץ. ועיתונים. הרי אם מנקים חלונות כך, מכל הג’יפה שמצטברת עליהם, פיח שומנים ומה לא, אין סיבה לא לעשות זאת עם כלים.

        ועוד שהחומץ ביתי, ממתכון מהאתר כאן. משאריות (!!!). ולא רק זה, אלה גם כשעושים שימוש נכון ובריא בתנובה עונתי יש המון שאריות. זה הרי דבר קשור בדבר בדיוק כמוש כתבת על הסבונים שגם תגדל גם תנקה איתם וגם תשקה אותם במי הניקוי…

        ואם מדברים על חברה מודרנית, אזי, בדיוק כמו שיש כאן מתכון לחומץ ביתי והרבה על בריאות הגוף שהוא גם כן מערכת אקולוגית בפני עצמה, אזי בהחלט יש מקום לאמר שלא צריך שיהיה כל כך הרבה שומן על הצלחות.בדיוק כמו שכתבת שהתרגלנו להשתמש ביותר מדיי סבון – כל התרגלנו להשתמש ביותר מדיי שמן. שומן שקשה לנקות הוא שומן שממילא לא בריא לנו. גם זה חומר למחשבה. חברה מודרנית זה מושג מתעתע כי מודרני ונאור באמת, זה לחשוב קדימה, וכשאתה כתבת שיקבל מליארד דולר מי שימצא דרך לנקות בצורה “לא חורנית” ו”שתספק את צרכי החברה המודרנית”, משתמע שאתה מתכוון לספק את הצרכנים שלא מעניין אותם מלכתחילה כהוא זה, שמץ של מאמץ לא עבור בריאותם ולא עבור בריאות הסביבה.

        אוקצור, מצאתי לנכון לטבוע מושג “חומצייר” ואיפשהו בהתייחסות לפוסט “אינסטלטור בעל כורחו” גם הזכרתי דרך אגב שלא עושה בכלל יותר שימוש בסבון במטבח – והפכתי את פתח הסבונייה ששכיח בכיורי הלבשה עליונה ושטוחה- לפתח ברז, מתוך רצון לבטל תלות בברזי פרח יקרים. ושוב, כמו שמזכירים סבתא של מישהו שבאה מרוסייה ושם לא השתמשו בסבון – כך גם ראוי להתבונן שכפר הגלובלי שלשם כך התפתח, להרחבת חוכמת ההמונים – ולשים לב שבכל מקום בעולם יש ברזים נפרדים ורק אצלנו התרגלנו לעשות קופה ליצרנים והתמכרנו להרבה סבון, לברזי פרח, לכל מה שעושה אותנו עבדים לצריכה בלתי פוסקת, תחזוקה יקרה ושוטפת וכולל החלפה עוד יותר יקרה…

        החומצייר הוא פשוט מיכל חומץ חי שממשיך לחיות – כל הזמן מקבל עוד חומר אורגני ועוד סוכר.
        כמו קומפודטר.
        או אם תרצו – על פי שילוב של המתכון לחומץ משאריות ומהנחה שזה דבר חי, כמו מחמצת שאור, ובהשראת תמונה ורעיון של מישהו מפוסט על קמבוצ’ה. במקום ליצור כל פעם מחדש,פשוט לגדל את זה. נקרא לזה משפחת הטמגוצ’ים אם תרצו. ולא בשונה מכל מערכת שרוצים שתחזיק את עצמה (טוב, לחומצייר יש להוסיף קצת שאריות וסוכר מדיי פעם, אבל עובדה שזה עובד וגם מבחינת מקום כי יש צורך להתייחס לדירות בבניינים משותפים להבדיל מהרוב המוחץ של הרעיונות שמתאימים לבתים פרטיים – לדוגמה ההמלצה לשים את החומץ בשלבי הכנתו בחוץ למען לא יבואו ברחשים, אצלי אין כי זה כבר חומץ שלא מושך אותם, או אם בא לי חומץ ממשהו מסויים דווקא, שלב הכנתו פחות מושך (הם נקראים לא בכדי – זבובוני תסיסה), כי שמתי לייד החומץ המוכן שמתפקד גם – כך נראה לי – כמרחיק מעופפים ובכל מקרה אפשר לשים ענפי מני צמחים שידועים כמרחיקי ודוחי מעופפים כגון רוזמרין ולוונדר, לי לא יצא להתטרך ואולי מדי פעם יש ברחשון או שניים שמסוממים דיים כדי לתפשם בקלי קלות, אלה שמצליחיםלברוח ממני נראה שמספרים לחברים שלהם שלא כדאי לבוא, ומדובר במטבח עם מרפסת שירות בבניין משותף, ממש לא מאוורר אין אפילו חלון מעל למשטח העבודה כמו שיש בכל ביית פרטי!!! ואין תנועת אוויר משאר הביית בשל הפרדת מיזוג. ואין מיזוג במטבח והחלון הורדתי בכלל – זה של פינת הכביסה – לטובת פתח אור מלא, ואים רשת מלבד רשת נגד יונים ועובדה שאין ברחשים!!! ואם לא דיי בכך, יש גינה לא קטנה כמעט בכל שטח פינת הכביסה. ככה שיש לחות ויש אוכלוסיית חרקים אבל טוב להם שם ולא נכנסים. אולי אפילו יצאו וטוב לי מקודם, כי בגינה שם טוב להם יותר. מעט מאוד מקום הותרתי לכביסה שממילא מתבצעת ידנית וללא כל מאמץ (בפוסט על מיים אפורים אם איני טועה, יש ציטוט על “עשה אפס מעשה והכל ייעשה” או משהו בסגנון, פשוט משרה ולא משנה כמה לכלוך יש בכביסה, בחומץ מקליפות תפוזים או ריחני אחר, אהוב עליי קליפות מנגו במיוחד…והכל מתנקה ללא שפשוף אפילו. משרים שוטפים תולים וחסל, מנות קטנות ויומיום כך שאין צורך בהרבה תלייה וממילא אין חלון אז המשך ייבוש אפשרי בפנים. הבפנין ממילא הפך למרפסת בעצם.

        רווח נקי
        WIN W”IN מכל בחינה שהיא!!!
        אז מליון דולר לא אקבל אבל הרווחתי כבר די והותר:)
        בעצם גם לא המצאתי כלום כמעט. לגנן במסתור הכביסה כמו שתולים כביסה בבית פרטי בגינה ובביית משותף במרפסת שהיא בדרך כלל גם גינה, זוהייתה החשיבה הראשונית, הרווחים באו אחר כך. זה רק חשיבה מחוץ לקופסה, כמו שלא המצאתי נקיון בחומץ, שאגב מריחה על חלונות הביית מרחיקה ברחשים מעצבנים שאוהבים להתנחל בין החלון לוילון שם יש להם אקלים”ממוזג” חורף קייץ. רשתות אצלי מעולם לא נשקלו אפילו, למרות רגישות נוראית ליתושים. בשל העובדה שהן מלכודות אבק. ודורשות עבודת ניקוי, ובאין מיזוג, תנועת אוויר הכרחית. על הדרך ובדיוק כמו שבתחילה ציינתי שגם מבפנים, מתוך הגוף ועל ידי הזנתו, יש השפעה, מסתבר שיש מאכלים שגורמים לנו למשוך יתושים. שלא לדבר על העובדה שאותו חומץ שאני מעלה שוב ושוב את הרווחים הנלווים לשימוש בו, גם טוב לעקיצות. שממילא כבר אין לי ואם יש אינן מתפתחות כבעבר, כנראה כי צריכה של חומץ גם מקטינה את תגובת הגוף שמוגזמת של הרגישים שבינינו. פעם כל עקיצה הייתה פצצה, היום, אם יש בכלל, קשה לי בכלל לזהות. מעט גירוד, נקודה מזערית, שנעלמת כעבור פחות מיממה עם מריחה של מעט מהחומצים הללו שתזכנה למצוות ניבה ו/או דבי או מי שכתבו את המתכונים כאן לחומץ משאריות ולחומץ תפוחים. משם אין כמעט משהו שלא עשיתי ממנו חומץ ותמיד בהצלחה והנאה מרובה. מה שמפחית גם שימוש במקרר, הוא על כמעט אפס בטרמוסטט. הפך למעין ארון שימור ולשם עבודת המקפיא בלבד. אחליפו בקרוב לקטן יותר גם. כי הכל משומר בהחמצה.

        עוד יתרון של החומצייר, כי אחד גר אצלי במקום שהתפנה במקרר -קערה פתוחה (הרעיון הראשוני בא לי מניקוי מיקרו על ידי הרתחת קערה עם חומץ או מיץ לימון) – רציתי רק להקשות על עובש “להיתפס” אבל ההצלחה מעל ומעבר – אין יותר עובש, אפילו בפינות כמו כיסוי התאורה המרושת והחיבורים של המדפים, שתמיד הייתה קללה להצליח להגיע ולהצליח לנקות שם ותמיד חזר מייד השחור המגעיל הזה, אין זכר המקרר לבן צח כשלג וכמובן – זה גם מונע ריחות. זה מקרר לא גדול – DEFROST אז תמיד לח מה שגרם תמיד לעובשים מייאשים ממש. וגם מאחור יש את פתח הניקוז שתמיד היה מקור לגועל. גם הוא צח כשלג מאז!!!

        רק חשוב לעשות חומץ ממשהו ריחני במיוחד לצורך כך. כמו קליפות תפוזים. או כל דבר שמפיקים ממנו בתעשייה שמן אתרי – יעשה את העבודה. להבדיל מחומץ תעשייתי בעל ריח לא נעין במיוחד ובטח לא כזה שמזכיר נקיון… שהרי מזה שנים ידוע על יתרונות החומץ לנקיון, אך מי רוצה ליישם כשהריח לא מתאים??

        אגב קליפות תפוזים, מוזכר כאן באתר או באתר אחר שמתעסק בקיימות, שמי ההרתחה של קליפות הדרים הנם מי ניקוי. אז גם לרחיצת הגוף וגם לכביסה טובים. אבל ההחמצה מקלה עליי את עבודת הכביסה הידנית, מקלה לאפס…אפילו לסחוט לא צריך להתאמץ אם תולים כל דבר על שני קולבים (ובינהם שמים במאונך מקלות כביסה) כדי ליצור ריווח ואיוורור מבפנים. וכמובן עניין השימור, שהרי מי קליפות טריים לא נשמרים כמו חומץ, כך שהשימוש בהם בשוטף בעייתי. מי שרוצה להתעסק עם הקפאת או ייבוש הקליפות, וכל פעם להרתיח, זה יתאים לו. אני, כאמור, בשאיפה לאפס כל מאמץ וכל תלות. ולדמות ככל הניתן את השימוש עליו גדלנו, של ללחוץ על השפריצר שיצא סבון שתמיד יש…רק בלי השפריצר אלה במיכל ממנו שופכים מה שצריך כשצריך. כי שפריצר צריך למצא וכי קצת לא לעניין לשים חומץ במיכלי הפלסטיק של סנון לשעבר, הוא עשוי לאכל אותם. בכל זאת חומצה.

        מי הרתחת קליפות הדרים, אולי טובים גם לכלים. לא יצא לי לנסות, אבל במקור, כאמור, היכן שקראתי הם הועלו כחומר ניקוי, למשטחים, משמע אולי אפילו כיריים…

        לא לשכוח שבתעשייה יש הרבה שימוש במיצויים מצמחים. מה שטוב לתעשייה טוב גם לנו…זה שמוסיפים גם מלחים זה בנפרד. מה שכן, לאחר קריאת הפוסט הזה אפחית בהחלט שימוש במלח, כי עשיתי הרבה שימוש לנקיון וחשבתי שאני מה זה בקיימות כי הפחתתי צרכנות…

        :(

        אם לא די בכל אלה, גם אחרי הבישול אם נדבק קצת משהו או אפייה שאני עושה ממילא על הגז, בסיר, מי שרוצה ישאל ואפרט – החומץ לא רק מנקה אלה גם כבר משמש למנה הבאה. שזה הכי קיימות שיש. צריך רק להעביר יד נקייה, כמו כששוטפים, אבל בלי לשפוך. עניין של הקניית הרגלים חדשים, זה הכל. וגם זה לא ממש המצאתי כי שפים עושים שימוש בכוח הניקוי הזה באמצעות יינות או חמצים בני יינות – במנות הכי יוקרתיות – זה נקרה קירצוץ, הם מוסיפים בסוף הבישול או ההקפצה, משהו חומצי ומקרצפים עם כף את התחתית שנדבקו אליה השכבות שנחשבות הכי טעימות במנה!!!!ואת זה אנחנו זורקים….רק קצת להתבונן ולהעתיק רעיונות לשימוש יומיומי – זה הכל…

        זה נראה כאילו כל מה שעושים בתעשייה, לא רוצים שנתרגל לעשות לבד. ממש כך…

        אין סוף לרווחים. ועוד אגלה, כך נראה, עם הזמן עוד ועוד…

        לגבי השקייה, של אותה גינה במסתור הכביסה – מי השטיפה מהכביסה טובים לכך. ומי ההשרייה המרוכזים יותר בחומץ, לנקיון. מה שאומר שאין לי יותר שום צורך אפילו בסודה לשתייה וחומץ שידועים כשמשחררי סתימות, כי ברגע ששופכים תדיר חומץ לפתחי הניקוז, הם פשוט תמיד נקיים ולא עולה מהם גם ריח שתמיד עלה בעבר.

        רחיצת הגוף, מעבירים מטלית עם חומץ וזה גם מוזכר באתרים כמו “תרופות סבתא” וממילא גם כאן מוזכרת חםיפה בחומץ, טבילה של השיער (גם ארוך ארוך) בחומץ ואחרי כמה דקות שטיפה זה כמו שעושים מסיכות לשיער וחבל על זמן המקלחת והמיים שמתבזבזים. לאחר מכן המקלחת קצרצרה אם בכלל יש צורך או רק בשביל ההרגשה.
        ככה ששימוש מועט בצורה קיצונית עלול לגרום לריחות רעים מםתחי הניקוז ולכן טוב לשפוך את מי הכביסה למקלחת ולכיורים. מאז התחלתי בזה, אין ריחות יותר בכלל. גם לא בהיעדרות מהביית לכמה ימים שכידוע כרוכה בריחות נוראיים כשחוזרים. וגם האסלה שאין בה כמעט שימוש, תמיד עם חומץ. אין בה כמעט שימוש כי יש מעבר כמעט מלא לשירותים אקולוגיים שגם עליהם מפורט באתר, אבל בשום מקום לא ראיתי איזכור למה לעשות כדי שיתושים לא יתנחלו באסלה שיצאה משימוש.

        אז נגעתי בעוד נושאים, מה לעשות זה קשור ישירות ופשע לא לאזכר את הרווחים הנלווים.

        הרבה מזה ניסיתי לכתוב לאתר אבל לא עובד צור קשר. וניסיתי דרך אחד המדריכים שראיתי שעונה לא רק עד 2013 כמו רוב הפוסטים כאן, אולי אתה תעביר.

        נותרה לי רק שאלה אחת לעניין הנושא המקורי של הפוסט הזה – לגבי מליחות החומץ. והרי עשוי מסוכר שהוא – נתרן? סליחה על הבורות:)

      • מעניין,
        אבל בלתי ניתן לקריאה.
        הצלחתי לקרוא רק שורה פה שורה שם.
        אשמח אם תערכי אותו או תתני למישהו לערוך,
        כדי שיהיה ניתן להבין את הטקסט ולהסיק ממנו מסקנות ביצועיות

      • נכון. צודק. כמו שציינתי ניסיתי לכתוב לאתר. ללא הצלחה.
        בכל מקרה, ניתן לקריאה, כי כשדבר קשור לדבר, זה לא רק עריכה. אלה יצאה בעצם תוגבה אחת במקום כמה וכמה תגובות, ואותה בעייה של ללכת לחפש כל קישור לכל דבר.
        כוונתי, שכשיש כמה וכמה תגובות, זו אותה בעייה.
        הלימוד שסותר כל מה שגדלנו עליו הוא חתיכת בעייה…

        בכל אופן תודה על ההערה (הארה) שמאוד נכונה. אין לי בעייה לערוך, לבנות מאמר, כל מה שצריך. אבל לא מצאתי מול מי (מתנדב לבקר אותי באימייל?) כי “צור קשר” של האתר לא עובד. יש הרי צורך באפשרות של הערות שוליים או קישורים. אחרת תישאר הבעייה עם כל עריכה שאעשה. אז אחרי חודשים שרק תיעדתי חומר “בצד” ושמרתי שאוכל לחלוק, נכנסתי ממש במקרה רק לחפש משהו, ויצא שכל המידע הוזן לפוסט אחד כמעט. יש מידע ויש נסיון בפועל, לחלוק אותו זה סיפור אחר.

        בינתיים, יום אחד וכבר מצאתי פתרון במקום מלח שנהגתי לערום על כל יציאות הניקוז מדי ערב או לפני היעדרות ממושכת שהרי אי אפשר להשאיר חלונות פתוחים לא ליום שלם וודאי שלא לכמה ימים… ולא רק בגלל מזג אוויר שמשתנה…מקרה קיצוני שקרה לי – שכנים שפכו כמויות של מיי ניקוי רעילים ואפורים שפשוט נכנסו לחדרים והגיעו עד המצעים, אולי זה פועלי הנקיון של לפני כניסה אחרי שיפוץ. אולי בגלל שיש לנו אדני חלונות שיונים מתנחלות עליהן. אבל לעשות דבר כזה באמצע הקייץ כשאנשים עם חלונות פתוחים, זה ממש מוגזם…גם הלכו לי כל האדניות מאותו מקרה הכל מת בבת אחת…

        בכל מקרה, סתימות שיש לכולם ובעיקר חוסר איוורור בדירות בבניינים, של חדרי הרחצה, גרמו גם למה שאני מכנה “פרפרי עובש” – יצורים נימוחים אפורים שנראים כמו המשקעים עצמם. מדי יום היו מעופפיפ להם שניים שלושה בלבד, מאביק האמבט ומהניאגרה בעיקר. שניים שלושה ולא יותר אבל זה מכוער והם נמרחים כשתופסים אותם, ורק לחשוב מאיפה באו ואיזה חיידקים הם נושאים זה גועל נפש. ומאז שמדי ערב אני מכסה את כל פתחי הניקוז במלח אין את התופעה. גם כל פתיחה של קופסת ניקוז או ביקורת היו פרוייקט לא מבוטל ומפגע בריאותי פעם, כי הצטיידתי בבקבוק אקונומיקה צמוד והכנתי את עצמי למצבור של פרפרי עובש שפורץ משם. הבעייה החמירה בעיקר כשהתחלתי להפחית שימוש בסבונים וגם אימצתי חיסכון משמעותי במיים. פחות סבן ומיים שהיו זורמים בכמויות בלתי נתפסות כמו בכל ביית מודרני, הביאו לתופעה, עד שלומדים מה התחליפים הנכונים ושעובדים, גם על הגוף וגם לתחזוק הביית. כי חלק מהנקיון הרי מתבצע תוך כדי שטיםת ידיים ומקלחת שמזרימים (היו מזרימים) כמויותשל דטרגנטים לפתחי הניקוז.

        מאז הטיפולים במלח, כאמור, אין סתימות ואין את הבעייה. כבר שנתיים אז הגיע הזמן להרגע. אם כי התחלתי עם זה אחרי הריסוס האחרון לפני שלוש שנים בערך, משהבנתי שמרססים את הפתחים האלה החלטתי שלא עוד (סבלתי ממיגרנות שבועיים ולא יכלתי להכנס לביית שלושה ימים) ועברתי לתחזוקה יומיומית. וגם בהיעדרויות ממושכות מהביית זה נדרש.

        היום, בזכותך, הפסקתי עם המלח ואמשיך רק עם החומץ. גם כביסות בתחילה עשיתי במלח, עת חשבתי שהמצאתי את הגלגל, לא פחות…עד שעברתי לחומץ. וממילא המצב השתפר אין סתימות כבר מעל שנתיים ואין ריחות כבר כשנה. אפילו בהיעדרויות ממושכות וחסור שימוש בניאגרה. אין עובשים על הקירות הכל מבריק לבן וצח.

        עוד לא בטוח שזה לא בגלל הריסוס מבחינת היעלמות הג’וקים, כיריסוס אמור להשפיע לשלוש שנים. אבל מאחר וכבר לא משפיעים כבעבר, ומאחר ויש בחדר המדרגות ולא נכנסים כבעבר (כל פעם שמישהו מרסס הם הרי בורחים לשכנים אז תמיד יש כאלה פליטים שהיו נכנסים), ומאחר ואין את פרפרי העובש, נראה כי זה מדד טוב.

        לתשומת לבך על מליון הדולר – בדקתי ומצאתי שזו ניבה וכאן באתר שכתבה לפני שנים כבר, על מי קליפות הדרים במקום סבון….וכפי שהסברתי אני עושה שימוש בחומץ כי פשוט לא רוצה להתעסק עם ייבוש או הקפאה שלהן. יש עודפים עונתיים בלי סוף, אני עושה במקום ריבות, משהו בין הכנת חומץ להכנת בירה (סגור ומתוק יותר) ויצא נפלא ונשמר לאינסוף זמן בעצם…בלי בישול ואפשר גם בלי סוכר (כמו הכנת התמד) והכל מהאתר כאן. גם מהקליפות ואפילו של אשכוליות שנחשבות למרות. אבל רוב הקליפות הולכות לניקוי.

        חזרה לחומץ – גם אין כמו שהבנת, הוצאות על שמנים אתריים. שהם מצויינים אבל זה לא “בידיים” ומה שאנשים לא מבינים הוא ששימוש בחומרי הגלם מהם הם מופקים נותן תוצאה דומה כי הרי החומר נמצא. לא מרוכז אבל נמצא. (שמן מנטה מצמח המנטה ושמן ברגמוט מקליפות חושחש, גם נרולי הוא קליפת הדר כלשהו וניתן לחפש מידע הן על חומרי הגלם והן על השיטות, כאן באתר וגם בויקיפדייה – כל שיטת מיצוי גם בלי סינון היא טובה, אם השרייה אם הרתחה ואם באלכוהול או סוכר שבעצם הוא חומר הגלם לייצור אלכוהול…. אין שום סיבה שמה שיצרנים עושים לא נעשה אנו.

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן