עבדים היינו – מבוא לבנייה באדמה

"ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן" (שמות ה', יב).

רקע

עד הגעתו של האדם לחלל, היה עולם הבנייה ראשון בנשיאת האחריות לצריכת האנרגיה והמשאבים על פני כדה"א. לעומת זאת קיימות היא תפיסה העונה לצורכי הדור הנוכחי בלי להרוס את היכולת של הדורות הבאים לענות גם הם על צורכיהם. בנייה מקיימת, אם כן, היא תפיסה הדורשת מעולם הבנייה להקטין את ההשפעה של המין האנושי על הסביבה לכיוון עולם בר-קיימא, או תרבות מקיימת.

אולם רעיון הקיימות איננו רק רעיון פילוסופי, אלא גם כלי של ממש ליישום תהליכים אנושיים, ביניהם תהליכים תכנוניים וארכיטקטוניים. רעיון זה הומצא ע"י האדם מתוך עובדות שאסף וניתח רק לאחר שהוציא את עצמו מטווח התרבות המקיימת. עקב יציאתו של האדם מטווח התרבות המקיימת, ניצבו זו כנגד זו שתי תפיסות לגבי הכיוון שהאנושות צריכה לחתור אליו על מנת לממש את הקיימות מחדש (תפיסות אלו הן הקצוות הקיצוניים של הטווח). בקצה אחד נמצאים הטכנולוגיים אשר מציעים עתיד בו האדם, בכוח שכלו ויצירתו, יביא את המין האנושי ל"קיימות מלאכותית". דוגמה לכך ניתן לראות בגורדי השחקים המתוכננים לקום בעשור הקרוב בהשפעת רעיון הקיימות.

 

בקצה השני ניצבים הנטורליסטים אשר מזהירים מפני הקסם העתידני שמציעים הטכנולוגיים ומציגים אותו כמקסם שווא. בהיותם שמרנים הם מציעים כי האנושות תוותר על חלק מן ההישגים הטכנולוגיים-כלכליים-חברתיים של התרבות המודרנית, ותחזור אל ה"פעם האחרונה" בה האנושות הייתה בעלת תרבות מקיימת. לדידם, בוודאי תוכל האנושות להשיג את התרבות המקיימת, כיוון שכבר חוותה אותה בעבר.

על ציר הבנייה המקיימת ניתן לראות, בין הקיצון הנטורליסטי לבין הקיצון הטכנולוגי, יישום של דרכי בנייה רבות, ביניהן שיטות שונות לבנייה באדמה. עצם קיומו של המאבק הפילוסופי בין שני הצדדים הוא חשוב, אך אסור שידכא את כל אותם פתרונות מקיימים אפשריים הנמצאים בטווח האפור (בייחוד כי טווח אמצע זה הוא הזרם המרכזי). לכל פתרון מקיים שהוא יש בסופו של דבר מקום על ציר הבנייה המקיימת, שכן הוא עונה על צרכי בני האדם שיצרו אותו.

לקריאה מעמיקה יותר בנושא ציר הבנייה המקיימת – מאמר: "מחשבות על האבולוציה של הבנייה המקיימת"

מהר למעלה

יסודות למבנה מאדמה

תעלת הניקוז - יסודות למבנההדרך המוכרת לשמירת מבנה אדמה ממים היא "מגפיים (יסודות), מעיל (טיח) ומטרייה (גג)”.

יסודות הם המסד עליו נבנים קירות האדמה בכל שיטות הבנייה שלמדנו. מטרתם העיקרית היא הרחקת מים מקירות האדמה ע"מ למנוע עלייה נימית של מים אל הקירות העשויה לגרום לעובש ולאורך זמן להתפוררות הקירות. בנוסף, היסודות הם הבסיס האיתן עליו נבנים קירות המבנה.

למניעת הצטברות מים בקרקעית הבית מומלץ ליצור תעלת ניקוז מתחת ליסודות (למעט אזורים יבשים במיוחד), אשר מטרתה הרחקת מים מתחתית היסודות בעת כמות משקעים גדולה, כאשר הקרקע רוויה. הצפת היסודות (ולו חד פעמית) עשויה לגרום לעלייה נימית של מים אל קירות האדמה.

תכנון תעלת הניקוז בתחתית יסודות מבנה מאדמה מתבצעת על סמך המשתנים הבאים:

  • כמות המשקעים באתר – ככל שגדולה יותר, כך יש לחפור תעלת ניקוז עמוקה יותר.
  • כושר אחיזת המים של הקרקע  – ככל שגבוה יותר, כך יש לבנות תעלת ניקוז עמוקה יותר. ‫מרקם הקרקע‬ ‫בנוי מהרכב של שלושה מקטעים שונים בעלי גודל גרגר שונה. : (1) מקטע החול, הגס בין המקטעים,‬ ‫מכיל את כל החלקיקים המינרליים הגדולים מ-50 מיקרומטר ועד לגודל הקטן משני מילימטר. קרקע‬ ‫העשירה במקטע זה היא בעלת חלחול גבוה. )2( מקטע הטין )‪ ,(silt‬הוא המקטע הבינוני, מכיל את גודל‬ ‫החלקיקים הנע בין שני מיקרומטר ועד לחמישים מיקרומטר. )3( מקטע החרסית, מקטע המכיל את כל ‫החלקיקים בעלי גודל הקטן משני מיקרומטר. קרקע העשירה במקטע זה מאופיינת באטימות גבוהה‬
    ‫כשבאה במגע עם מים.‬
  • שיפוע פני השטח של האתר – רצוי לבנות במורד ולהכווין את המים באתר על פי הניקוז הטבעי שלהם. במידה והשטח מישורי יש ליצור שיפוע מלאכותי או תעלה סביב המבנה כדי להרחיק ממנו מים.
  • שיפוע הגג – יש להכיר את זווית ירידת הגשם באתר, ולחשוב לאורה על תכנון הגג ושיפועו. חשוב להבין לאיזה כיוון יזרמו המים מהגג בעת גשם, ולהתאים כיוון זה עם כיוון זרימת המים שבתעלה.

על תעלת הניקוז

תעלת הניקוז - יסודות למבנהרגע לפני חפירת התעלה, חשוב להוריד את שכבת הקרקע עליונה בעלת חומר אורגני, לסמן את היקף המבנה הפנימי, ולסמן את גובה הרצפה הסופית.

רוחבה של התעלה כרוחב היסודות (רוחב מומלץ לפחות 30 ס"מ), עומקה של התעלה נקבע בהתייחס לכמות המשקעים ולכושר אחיזת המים של הקרקע.

קרקעית התעלה צריכה להיות מהודקת ומשופעת, כך שנקודת היציאה ממנה היא במקום הנמוך ביותר באתר. מומלץ לקיים מבחן מים לאחר חפירת התעלה ולראות שאכן זורמים מים מן הנקודה הגבוהה שבתעלה לנקודת היציאה ממנה שהינה הנמוכה ביותר.

מילוי התעלה באבנים (רצוי מגדלים שונים: מגודל אגרוף עד גודל חצץ) הכרחי על מנת שמים יעברו בה בקלות. באזורים גשומים במיוחד מומלץ אף לשים צינור פלסטיק מחורר בתוך התעלה (בין האבנים) כדי לאפשר לגל מים גדול לזרום בשטף ובקלות בתוך התעלה.

על יסודות המבנה

יסודות המבנה נבנים על גבי תעליסודות למבנה בשתי שכבות מעל החצץת הניקוז. כל חומר מוצק ועמיד שאינו אדמה יכול לשמש ליסודות: אבן, פסולת בניין, צמיגים. מומלץ להשתמש בפסולת בניין שכן זהו חומר זמין שאינו מתכלה, ולרוב קל לבנות אתו כי בעל משטחים ישרים.

יש להתחיל את בניית היסודות מתחת לפני הקרקע, כלומר מספר ס"מ בתוך התעלה. כמובן שחלק מן היסודות יישארו "קבורים" מתחת לגובה הרצפה הסופית על מנת לייצבם (5 ס”מ לפחות).

היסודות צריכים ליצור מקשה אחת לאורך היקף המבנה וברוחב הקיר שיבנה עליהם. היסודות צריכים לעמוד בכוח עצמם, ואין לייצבם ע"י טיט (Mortar) כלשהו.

במידה ועובדים עם אבן או פסולת בניין, מומלץ להשתמש באותו החומר ממנו בונים, כגשרים עיליים אופקיים על גבי יסודות אנכיים, ע”מ לחזקם ולייצבם.

מומלץ לטייח את פנים היסודות בטיח המורכב מחול וסיד ע"מ למנוע מבע"ח להיכנס בין היסודות לתוך המבנה.

מהר למעלה

קוב / cob

קוב הוא מונח לשיטת בנייה הנפוצה מן המאה ה-13 ברחבי בריטניה, ומתייחסת לבנייה באדמה ללא תבניות, לבנים או קונסטרוקציה כלשהי המחזיקה את האדמה. שיטה זו התפתחה במיוחד באנגליה ובוויילס.

בנייה דומה לזו התפתחה לאורך ההיסטוריה גם בצפון אירופה, במזרח הרחוק, בחצי האי ערב, באפריקה ובאמריקה הדרומית (שם, איננה מכונה "קוב" אך עקרונותיה דומים מאוד). היום, השיטה נפוצה בכל רחבי העולם.

יתרונות הבנייה באדמה בכלל, ובקוב בפרט:

  • חומרי הבנייה זמינים, זולים ואינם דורשים השקעת אנרגיה רבה לצורך השימוש בהם ולצורך שינועם.
  • לאדמה מסה תרמית גבוהה (היכולת לאגור חום ולשחררו לאט) הממתנת את תנודות הטמפרטורה בתוך המבנה ביחס לטמפרטורה מחוץ למבנה.
  • קירות מאדמה מסוגלים לשאת עומסים כבדים ללא צורך בשלד / קונסטרוקציה.
  • קירות מאדמה סופגים לחות מהאוויר בפנים המבנה ומונעים בדרך זו התפתחות עובש. תופעה זו מכונה קירות "נושמים".
  • מבנה מאדמה יוצר בידוד אקוסטי.

חסרונות הבנייה באדמה

יתרונה הגדול של שיטת הקוב ביחס לשיטות אחרות של בנייה באדמה היא פשטותה. חומר הבנייה פיסולי, הפיך, שיטת הבנייה אינה דורשת מיומנות גבוהה, מתאימה לגילאים רבים ומעוררת דמיון. חסרונה הגדול של שיטה זו הוא העובדה שלא ניתן לבנות בה במהירות, ועל כן לוקחת יותר זמן.

חומרי התערובת

אדמה חרסיתית – מעניקה דביקות (binder). גרגיריה מתרחבים במגע עם מים, ויוצרים עיסה דביקה. תפקידה להחזיק את גרגירי החול ביחד. כשמתייבשת גרגיריה מתכווצים חזרה.

חול – מעניק חוזק ומילוי לתערובת (filler). גרגיריו בגדלים שונים כך שהחללים ביניהם מתמלאים בחרסית דביקה. ככל שהחול גס יותר, כך טוב יותר לקוב. חול ים לא טוב כי חלקיקיו עגולים וזהים.

קש – מעניק גמישות ויציבות (fiber), קושר את חלקי הקוב אחד לשני. יש להשתמש בקש יבש ולא לח, שכן הלחות עשויה להתפשט בקש ולהרקיב חלקים ממנו. בנוסף, עדיף להשתמש בקש ארוך ככל שניתן.

מים – מרחיבים את גרגירי החרסית. יש לשים לב כי לא מוסיפים יותר מדי מים. תערובת נוזלית איננה מעניקה את האלסטיות הדרושה לעבודה עם קוב. תערובת יבשה מדי תתפרק.

המתכון הקלאסי ליצירת קוב הוא 1 חרסית: 3 חול. אולם, קשה לתת מתכון מדויק ליחסים שבין החומרים שכן גדולתה של בנייה באדמה הוא השימוש בחומרים מקומיים, וכאמור בכל אתר חומרים טבעיים בעלי תרכובת שונה. על כן יש לנסות ליצור את התרכובת האידאלית מן החומרים שיש ברשותך. למשל, אם באתר שלנו הרבה חרסית יש למזער את כמות החול, ולהיפך. איך נדע שהחומרים שברשותנו טובים לבנייה? יש ליצור כדור קטן מן האדמה המקומית לתת לו להתייבש. אם נסדק, הרי שיש באדמה הרבה חרסית, וצריך להוסיף חול. אם נשבר/מתפרק, האדמה חולית ולכן יש להוסיף לה חרסית. בנוסף יש להוסיף קש לכדור כך שכשמנסים לפרק אותו קיימת התנגדות בין החלקים. יש לשחק עם החומרים שברשותנו עד למציאת הנוסחה המקומית הטובה ביותר.

כיצד יוצרים קוב?

מוודאים שכל החומרים מוכנים, מערבבים חול ואדמה חרסיתית ביבש, מוסיפים מים תוך כדי דריכה ע"מ לפורר את גושי החרסית עד ליצירת עיסה אחידה (אפשרות נוספת היא להשרות את האדמה החרסיתית לפני – לפחות יום, כך שחלק מן הגושים כבר התפוררו לבדם). מוסיפים קש לתערובת ודורכים עד להטמעתו, מגלגלים את התערובת על גבי היריעה ע"מ לערבב. דורכים, צוחקים, מבסוטים. מגלגלים עד למרקם של פנקייק ענק. אם מזהים קש חשוף או את שאר המרכיבים בצורתם המקורית ממשיכים לדרוך עד לתערובת אחידה. הקוב צריך להיות בעל מרקם פיסולי, לא נוזלי מדי, לא דביק מדי, לא יבש מדי. בדיקת התערובת: יוצרים כדור קטן, זורקים מיד ליד. הכדור צריך להידבק ליד השנייה למאית השנייה ולא יותר. מנסים להפריד את הכדור. אם יש התנגדות של הקש לפירוק התערובת מוכנה. תערובת דביקה מדי – עוד חול, תערובת שמתפרקת בקלות – עוד חרסית, תערובת שנפרדת בקלות – עוד קש.

עוד על יצירת התערובת, כאן – מדריך: איך להכין תערובת קוב

בנייה

הפינה של המבנה וקורת העץ מרוחות במשחת חימר - Clay slipיוצרים קוביבות קוב, מטיחים אותן במקום המיועד לבנייה ודוחפים עם האצבעות כך שקוביבה אחת תתחבר לשנייה. דחיפה של הקוב גורמת לקשירת הקש בין החתיכות וליצירת יחידה מונוליטית אחת מחוברת היטב. כמה טיפים לבנייה:

  • חיבור קוב לחומרים אחרים כגון: אבן, עץ, זכוכית מומלץ לעשות עם משחת חימר (clay slip) – חרסית מושרית במים היוצרת משחה דביקה.
  • חיבור קוב רטוב ליבש יש לבצע לאחר הרטבת הקוב היבש ע"מ שהרטוב יתחבר אליו טוב.
  • ‫בחיבור קוב לקוב (במיוחד בזויות ישרות) כדאי להשתמש בחתיכות ברזל או עץ המתפקדות כברזל בבטון‬ מזוין. בנוסף, כשמחברים קורת עץ לקוב מומלץ ליצור זיזים על העץ (למשל מסמרים ישנים) עליהם‬ ייתפס הקוב הרטוב, ולאחר שיתקשה יהיה מחובר אליהן כחתיכת פאזל.‬ לטכניקה זו קוראים בשפה המקצועית של הקוב Dead Man ("איש קבור", בעברית).
  • כאשר הקוב מתייבש החרסית מתכווצת, ולכן מה שבנינו בדיוק רב ישתנה מעט ביום שאחרי.
  • בנייה לגובה אפשרית ע"י קוב יבש המוטמע בקוב רטוב. אפשר להטמיע גם פסולת בקוב אך זו תפגע ביכולת הקיר לאגור מסה תרמית.בשתי ידיים, לוחצים חומר חדש לחומר ישן, ומשאירים שקעים גדולים שיגדילו שטח פנים ויעזרו לחיבור בין השכבה הבאה לנוכחית
  • קוב רטוב לא יכול להחזיק את עצמו מעבר למשקל מסוים. לכן במבנה בעל קשתות למשל יש לבנות לאט. נסו את גבולותיו והיווכחו.
  • בסיום מקטע עבודה חשוב לא להשאיר משטח ישר אלא משונן ופצוע כדי שיתחבר טוב למקטע הבא.
  • בסיום הבנייה מומלץ לחורר את הקוב ע"מ לחבר בין חתיכות הקש וכן ע"מ לייצר אויר בתוך הקוב שיזרז את ייבושו.
  • אם רוצים לבנות קיר ישר לגובה (במיוחד קיר שיישא גג) רצוי לפלסו אנכית לאחר כל שכבה. חוסר פילוס של שכבה אחת ייצור הטיה של הקיר והמשך בנייה מוטת לגובה.
  • מומלץ לבנות בבת אחת לגובה של עד 40 ס"מ. רק לאחר ששכבה זו מתייבשת ניתן להמשיך לבנות לגובה.
  • מומלץ לא לפחד. לבנות ולנסות. יתפרק, תבנו מחדש.

דוגמא לבנייה בקוב – מדריך: תנור אפייה מאדמה

מהר למעלה

אדובה / adobe

הלבנים הרטובות עומדות להתייבש, ללא המסגרתאדובה היא אחת השיטות הנפוצות והעתיקות ביותר בבנייה (מ-8000 לפני הספירה). השיטה עדיין נפוצה ביותר בארצות מתפתחות ובעולם השלישי. המילה "אדובה" בעצם מתייחסת לשיטת בנייה בה חומר הבנייה מיוצר על ידי יבוש אדמה לחה בשמש. אחד היתרונות הבולטים של שיטה זו הוא המהירות היחסית בה ניתן לבנות (ניתן לעלות לגובה של כ-1 מטר ביום). בדרך כלל הבנייה באדובה היא בנייה של קומה אחת, בעובי קיר של בין 30 ס"מ ל 80 ס"מ. לעומת בניה בקוב, אדובה היא שיטה היוצרת קיר פחות חזק שכן הוא מורכב מיחידות נפרדות ולא בנוי כמקשה אחת.

חומרים

הלבנים בדרך כלל מכילות 1 חרסית על 3 חול (לעתים אף יותר חול, כשהחרסית היא טהורה). יש המוסיפים קש קצר לצורך קשירה טובה, וחוזק מקרוסקופי של הלבנה.

על מנת שנעריך את את האפשרות לבנייה באדובה בעזרת החומרים שברשותנו מומלץ להכין מתערובת לחה של החומרים 5-6 כדורים בגודל כדור פינג-פונג, ולתת להם להתייבש בשמש במשך 48 שעות. לאחר הייבוש, בודקים אם מצליחים לשבור כדור בעזרת הבוהן והאצבע. אם מצליחים לשבור את אחד הכדורים, יש צורך לשפר את התערובת. כמות המים בעת הכנת התערובת משתנה לפי הלחות באדמה שבשימוש וכן לפי מזג האוויר. יש המספיגים את כל החומרים במים עוד ימים אחדים לפני, על מנת לגרום לחרסית לפעילות הכימית-ביולוגית שמשפרת אותה כדבק. יש האומרים כי 20-30% מים בתערובת, בעת ההכנה, היא כמות מספיקה. כמובן שהכרחי להתנסות ולהיווכח.

גודל הלבנים יכול להשתנות, והוא תלוי בחומר ממנו התבנית עשויה, ברטיבות של הלבנים, ובמהירות הרצויה ליצירת הלבנים. חשוב לזכור, שככל שאנחנו מגדילים את הלבנים, כך אנו מאבדים את היתרון שבקלות הבנייה באמצעות לבנים קטנות וקלות לתפעול. אף על פי שלבנים קטנות דורשות הרבה יותר טיח, והמבנה בסופו של דבר חלש יותר.

עוד על יציקת לבני אדמה, כאן – מדריך: יציקת לבני אדמה

טיט: את הטיט לחיבור הלבנים, מכינים מאותם החומרים שמכינים את הלבנים, כיוון שברצוננו ליצור חומר אחיד. מומלץ לסנן את החול, ואת הקש אפשר להחליף בזבל סוסים, על מנת שהקש לא יפריע למריחת הטיט.

דד-מנים מחברים את העמוד ללבנים בעזרת הטיטבדיקה מינימלית לאיכות טיח היא לחבר שתי לבנים בעזרת הטיט ולנסות להפריד אותן בידיים אחרי 48 שעות. טיט טוב יהיה זה שבו ייראו הכי פחות סדקים. אם הלבנה נשברה ולא הטיט – זה בהחלט הטיח הרצוי.

לפני בניית הקיר, יש להרטיב את הלבנים במים (את הלבנים החדשות אפשר להטביע אותן), וזאת כדי שיוכלו להתייבש ביחד עם הטיט, וכך הטיט ידביק אותן טוב יותר, ויצור חומר אחיד יותר המתייבש באחידות מסוימת.

לבני אדובה עמידות יחסית לגשם ולבלייה כאשר הן עומדות כקיר, מורמות על יסודות ומוגנות ממעל על ידי גג. ובכל זאת, לעתים יש להגן גם על קיר האדובה עצמו בעזרת טיח מתאים למניעת חדירת גשם.

בנייה

חתיכות משולשות של לבנים עוזרות לסגור את הרווחים בין הקיר לקורה העליונה המשופעתלחיזוק קיר אדובה (מחשש לרעידות אדמה), כדאי להוסיף תומכות אנכיות, כגון ברזל בניין (קונבנציונלי) או קנה מצוי יבש (יותר טבעי). בנוסף, בשיא הגובה של הקירות מומלץ לחבר קורת כתר (Crown beam), הווה אומר – עץ, ברזל או חומר מונוליטי אחר, לכל אורך הקיר.

ישנם סוגים שונים של קשרים (Bonds) מבניים לסידור כל נדבך מעל הנדבך הקודם. העיקריים מביניהם הם הקשר האנגלי והקשר הפלמי (הרחבה ניתן למצוא במקורות שלמטה). לענייננו, ניתן לומר כי קשרים טובים הם כאלו ששומרים על חפיפה חלקית ככל האפשר.

עוד על בנייה בלבנים – מדריך: בנייה באדובה – לבני אדמה

מהר למעלה

טיח על רשת / wattle & daub

על טיוח הרשת נאמר רק שהוא צריך להעשות עם חומר יחסית רטוב, ולדאוג לעלות לאט לאט, כדי שיהיה לטיח החדש מקום להשען על הטיח הישןשיטת בנייה זו הייתה בשימוש עוד בתקופה הנאוליתית, נמצאת בשימוש עד היום באפריקה, ואפילו באירופה (בעיקר אנגליה). משמעות השם "wattle & daub” הוא "טיח על סבכה", כאשר הסבכה יכולה להיות ענפים, קנבס עבה, או רשתות ברזל, הכל תופס – בתנאי שזה תופס.

יתרונות השיטה: היכולת לטייח מהר שכבה יחסית דקה, אפשרויות עיצוביות מגוונות, בניית קיר דק ויציב, שימוש חוזר בפסולת מוצקה. חסרונות השיטה: חוסר יכולת לאגור מסה תרמית, אין אפשרות לקיר נושא, אין אפשרות ליצירת קיר "נושם”, השקעה בבניית קונסטרוקציה ומתיחת הרשת.

הקירות הדרומי והצפוני מלאים בזבל - שתי רשתות לולים במרחק 10 סנטימטר אחת מהשנייה ובאמצע כל טובהמקבילה הקונבנציונלית של שיטה זו היא ה"פירו-צמנט" (פירו = פייבר, בעברית – "סיב"). הטיח אשר משתמשים בו בשיטה זו הוא קוב רטוב. ‫ עובי הטיח הוא 5 ס"מ מינימום מחוץ לרשת ו- 2.5 ס"מ‬ ‫בפנים הרשת. אם נותנים לקוב זמן להתייבש, אפשר להמשיך לטייח עליו מבחוץ, אך לא כדאי לטייח יותר מ – 7.5‬ ‫ס"מ סה"כ בבת אחת‬.

טיפים לבניה

  • על חורי הרשת להיות מרווחים יחסית. רשת מומלצת היא רשת לולים.
  • חשוב מאוד להקפיד על שלד קשיח, שאינו מתקפל או מתעוות תחת משקל – קנקלי ליטר וחצי הינם שלד גרוע, לעומת צינורות p.v.c.
  • את הרשת הראשונה יש להרחיק ממשטחים חלקים שעליהם היא מתוחה (כמו על פני צמיג, או צינור p.v.c) על מנת ליצור רווח בין הרשת למבנה, כדי שאדמה תוכל להיכנס לרווח זה ולתפוס את הרשת עצמה.
  • את הטיח יש לדחוף דרך חורי הרשת לצד השני של הרשת, חור-חור אם צריך. אם האדמה לא תופסת את הרשת, אין לה משמעות מבנית.
  • כאשר מטייחים רשת כדאי לעשות קודם כל שכבה אחת שבה משקיעים בדחיפה של הטיח דרך חורי הרשת, וכשזו מתייבשת מעט (מה שאומר שהיא נהיית חזקה יותר), מטייחים את השכבה השנייה, וכן הלאה, לפי הצורך.
  • במקטעים פיסוליים או בפינות של קיר יש לעתים צורך להוסיף פיסת רשת נוספת. אחרי כיסוי הרשת הראשונה (המחוברת למבנה), מטביעים את חתיכת הרשת הנוספת באדמה ומוסיפים עליה עוד טיח ע”מ לחזק את המקטע המעוגל.
  • כשיש מקום בתוך הקונסטרוקציה אשר ניתן למלא בו בפסולת בניין, כדאי לעשות זאת. בנוסף, כדאי לבחור את הפסולת הכבדה ביותר והממלאת ביותר, כזו שמשאירה כמה שפחות חללים ריקים (עדיף חול מאבנים, למילוי של צינור p.v.c).

דוגמאות לטיח על רשת:

מהר למעלה

טיח אדמה / earth plaster

מטייחיםמטרתו של טיח אדמה היא הגנה על הקירות החיצוניים של המבנה מפני רוחות, בלאי וכניסת בע”ח, ואילו מבפנים הוא מונע את האבק המגיע מקירות האדמה ומעניק מראה אסתטי ואחיד. על הטיח לשמור על עיקרון ה"נשימה" של הקיר ולכן לקירות אדמה מתאים בעיקר טיח אדמה או טיח סיד. טיח אדמה הינו פשוט להכנה, מרכיביו זמינים וזולים והוא בטוח לשימוש ביחס לטיח סיד. לעומת זאת, החיסרון המרכזי שלו הוא העובדה שאינו עמיד בפני מים. על מנת ליצור "מעיל" טוב לקירות האדמה אנו מכירים שלוש שיטות מרכזיות:

  • גג בעל שוליים רחבים המגנים עם הקירות מגשם.
  • שימון טיח האדמה בשמן פשתן במספר שכבות ובמידת דלילות שונה בכל שכבה.
  • טיוח בטיח סיד על גבי טיח האדמה. טיח סיד סופג מים במידה קטנה מאוד ואז נאטם. סיד הוא חומר מסוכן אשר צריך להכירו על מנת לעבוד עמו. בעבודה עמו יש להשתמש בכפפות ובמשקפי מגן.

חומרים

מטייחיםהכנת הטיח נעשית מאותם המרכיבים בהם השתמשנו להכנת קירות האדמה – חול, חרסית וסיבים, אך כעת כל אלה מסוננים ודקים על מנת ליצור גימור חלק ונעים. מומלץ להשתמש בחול עדין ככל האפשר וכדאי לסננו לפני השימוש. גם את החרסית אנחנו מסננים בכדי להיפטר מאבנים קטנות ופסולת העלולים להפריע לנו בטיח (הגודל המומלץ לסינון הוא 3 מ"מ וניתן גם לסנן על רשת של חלון ישן). עבור הסיבים , ניתן להשתמש בקש קצוץ. בשכבת הטיח הסופית מומלץ להשתמש בקש באורך של 2.5- 5 ס"מ, לשכבה ראשונה של טיח ניתן גם להשתמש בקש ארוך יותר. אופציה טובה נוספת עבור סיבים בטיח היא שימוש בזבל בעלי חיים כמו סוסים, פרות וחמורים. בעלי חיים אלו קוצצים את הקש בדיוק לאורך המתאים וכן הגללים שלהם מכילים אינזמים המגבירים את הדביקות של הטיח. בגללים יש להשתמש כאשר הם יבשים ולפורר אותם על מסננת.

על מנת למצוא את התערובת האידאלית יש לערוך מספר ניסויים עם החומרים המצויים ברשותנו. דוגמה לתערובת אפשרית: 1 חרסית: 1 זבל סוסים: 1 חול. ניתן להגדיל את כמות החרסית או החול, להקטין את כמות הסיב, ולעשות כל ניסוי העולה על דעתכם בהתאם לתכונות של החומרים הנ"ל.

לפני הטיוח חשוב לנקות את הקיר מאבק ולהוריד בליטות שיפריעו לטיח. ניתן לגרד את הקיר ע"מ למזער בליטות וזאת ע"י כלים יצירתיים שונים אשר יקצצו קש בולט ויורידו שכבות אדמה עדינות. חשוב מאוד להרטיב את הקיר לפני הטיוח ע"מ שהטיח ידבק טוב.

כלי הטיוח הטובים ביותר הן שתי ידינו. טיוח בידיים חשופות יוצר שכבה יחסית דקה. טיוח בכף טייחים יוצר‬
‫שבה עבה יותר ומתאים לטיח ראשוני יותר מלטיח סופי. בנוסף ניתן להחליק את הקיר בחתיכת פלסטיק מה‬
‫שמבליט את החרסית ויוצר מראה מבריק. אפשר גם ליצור גימור עם ספוג לח שנותן מראה גס יותר וחושף את‬ ‫החול והקש.‬

כמות קטנה של סדקים לא עמוקים (2 מ"מ) על הקיר היא נורמלית. ניתן לעבור על הקיר עם ספוג לח ולשפשף את הקיר עד להעלמת הסדקים. אם יש סדקים בכל זאת – אולי צריך להוסיף עוד חול או סיב לתערובת? אולי התערובת מימית מידי? אולי מרחתם שכבה עבה מידי? עובי מומלץ לטיח ראשוני הוא עד 12 מ"מ ולטיח סופי עד 6 מ"מ. טיוח בכיוונים שונים מונע סדקים. נסו לטייח שכבה נוספת בניגוד לכיוון הסדקים.

אם הטיח לא נדבק היטב לקיר – אולי הקיר לא הורטב כראוי לפני הטיוח? הוספת חרסית מעודדת את ההדבקות של הטיח לקיר. שקלו להוסיף גללים במקום קש. אם הטיח מתפורר, אולי בתערובת יש יותר מדי חול?

חשוב: מומלץ לא לעבוד בשמש ישירה שכן הקיר מתייבש מהר ולא באופן אחיד ועל כן נסדק בקלות. במידה וצפוי מזג אוויר סוער כדאי להגן על הקירות ביריעות. עבור טיח סופי – מומלץ להתחיל טיח ולסיימו בבת אחת (למשל ביום אחד ) ע"מ שלא יראו על הקיר סימנים של חפיפת קטעים שטויחו בזמנים שונים.

מהר למעלה

מקורות

יש המון מקורות. אלו העיקריים שבהם השתמשנו אנחנו.

קוב, יסודות וטיח

The Hand Sculpted House, By Yanto Evans, Michael Smith and Linda Smiley.

Building with Cob, by Adam Weismann & Katy Bryce.

אדובה

טיח על רשת

Wattle & Daub בוויקיפדיה האנגלית

בנייה באדמה בישראל

"ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן" (שמות ה', יב).

נשארת עם המון שאלות? רוצה לפתוח דיון בנושא?
פורום "בידיים" מחכה לך!

מהר למעלה

אודותי

פורסם ב מאמרים ומתוייג תחת , , , , , , , . שמור את הקישור הישיר.

13 תגובות לעבדים היינו – מבוא לבנייה באדמה

  1. עמי:

    היי, רציתי לשאול האם אפשר לעשות שימוש חוזר בלבנים מבוץ? האם אני יכול להרטיב אותן לאחר שהתקשו וליצור תערובת של קוב חדש ולעבוד בצורת טיח על רשת.

  2. רווית:

    הי רציתי לדעת אם אני בונה בית בבלוק איטונג ורוצה את הטייח פנים כטייח בוץ זה אפשרי? בנוסף אם עשו שכבת טייח ראשונה רגילה האם אפשר עליה לטייח בטייח אדמה ?
    לצערי לא נחשפנו לזה קודם לכן..

    • כן, רווית, אפשרי,
      אבל בגלל שמלט ואדמה הם חומרים שונים עשויה להיות בעיה בחיבור ביניהם.
      מציע שתתייעצו עם טייח אדמה מומחה, יש כמה כאלה שמסתובבים ברשת. צריך רק לחפש.

  3. חזקי:

    תודה על כל המאמרים!

    רציתי לדעת האם יש מקום שאפשר למצוא בו נתונים הנדסיים (במספרים) של בניה באדמה:
    רמת בידוד ומסה תרמית של החומרים השונים: (אדמה חרסיתית, חול וקש).
    עומס שניתן להעמיס על הקירות הנושאים בשיטות השונות: כלומר, אם בונים בלי שלד, איזה משקל ואיזה סוגי גגות אני יכול להניח על הקירות שנבנים בכל השיטות השונות המוצגות באתר? והאם ניתן לבנות קומה שניה על גבי קירות כאלו?

    תודה!
    חזקי

  4. ilanyahav אילן יהב:

    אחלה סידור של החומר אסף! השלמת לי כמה פערים…

    כמה דברים,

    קודם כל, אני רוצה להמליץ להוסיף לרשימת המקורות ספר מדהים על בנייה באדמה: Gernot Minke
    Building with Earth
    Design and Technology of a Sustainable Architecture
    ויש אותו בפיראטי כמו שאתה אוהב: http://lowconstrutores.files.wordpress.com/2013/08/gernot_minke-building_with_earth.pdf

    דבר שני, שעלה אצלי כשעשיתי מחקר בשביל מאמר על אדמה כחומר בניין, וזה בעיקר רלוונטי לאדמה נגוחה ( rammed earth) וללבני אדמה דחוסה (compressed earth bricks) , זה השאלה לגבי ייצוב עם צמנט. במיוחד אחרי שנחשפתי למה שעושה הארכיטקט המדהים הזה באפריקה: https://www.youtube.com/watch?v=MD23gIlr52Y, ואחרי שנחשפתי למה שעושים באורוביל בהודו:
    http://www.earth-auroville.com/compressed_stabilised_earth_block_en.php

    יצא לי להתעסק בבניה טבעית בקיץ האחרון בקליפורניה, ושם התאהבתי בקוב ואדובה. כל חומרי הגלם שם חוץ מהקש הגיעו מרדיוס של כמה מאות מטרים, כולל המים. אז המחשבה על לערבב את האדמה עם צמנט בחיים לא היתה עולה לי. עכשיו אני עם ראש יותר פתוח, ומאוד מעניין אותי לדעת מה דעתך בעניין? במיוחד אם נגיד אם היית בונה את הדוחס לבנים של החבר'ה מ open source ecology…..

    • הי אילן,
      מהניסויים שלי אדמה ומלט לא מתחברים בצורה טובה. הם נוטים להתלכד בתוך עצמם, כך שהמלט ייצור מעיין גושים של עצמו בתוך שאר האדמה. אבל עשיתי מעט מאוד ניסויים של אדמה עם מלט. בכל מקרה, השאלה היא למה בכלל? הרי אפשר לבנות יופי טופי בלי מלט בכלל, אז למה?

      • ilanyahav אילן יהב:

        למה?

        בעיקר בגלל העמידות לגשם ולקורוזיה, בגלל השיפור ביכולת שלהם לשאת משקל, ובגלל ההשוואה הישירה ללבנים או לקירות בטון, שתהליך שריפתם צורך כמויות אדירות של דלק – ומבחינת טביעת רגל פחמנית הרבה פחות מזיק להוסיף 5%-8% צמנט… ממליץ לך לראות את השיחת טד מהתגובה הקודמת שלי, ואת הסרטונים מהדף של אורוביל שמשווים בין לבנים-דחוסים-מיוצבים לבין לבנים שמכינים בכפרים שם בהודו…. השאלה היא אם אפשר לראות את זה כ appropriate technology ?

        ולגבי הניסויים שלך, אי אפשר לדעתי לעבוד עם מלט בשילוב קוב ואדובי, כי זה רטוב מידי – בגלל זה עושים את זה רק באדמה נגוחה ולבני אדמה דחוסה כי זה דורש פחות נוזלים… הייתי מציע לך ניסוי פשוט עם אדמה נגוחה: תבנה מסגרת של מטר על מטר ותבנה שני קירות קטנים של אדמה נגוחה. אחד רגיל ואחד עם 5% מלט. תן להם להתייבש ואז תנסה לשבור אותם, או לחלופין תשאיר את שניהם בחוץ למשך חורף אחד…

  5. יהודית אושר מדר:

    מקסים! כל הכבוד! גם התשובה לאלעד תורמת יותר.
    כתוב ומוסבר היטב. תודה.

  6. אלעד ציפיס מאיר אלעד:

    אסף- עוד מאמר מעורר השראה! תודה רבה!
    שאלה בנוגע לחומרים- איך אני מוצא אדמה חרסתית? האם זה משהו שבהכרח יש אצלי בסביבה הקרובה? איך אני מזהה?

    תודה,
    אלעד.

    • טוב, אכן עוד לא כתבתי מאמר מספק אודות בדיקות אדמה מקומית לבנייה. תקציר בדיקת אדמה: הדרך טובה היא לקחת את האדמה המקומית, ללוש אותה עם מים (שיהיה כמו פלסטלינה אבל לא יותר נוזלי מזה) ולעשות ממנה שלושה כדורים בגודל אגרוף קטן.

      כדור א' – רק אדמה
      כדור ב' – חצי אדמה, חצי חול (חול נקי)
      כדור ג' – שליש אדמה, שני שליש חול

      נותנים להם להתייבש (עדיף לא בשמש ישירה כל היום, למרות שלא בשמש זה ייקח קצת יותר זמן עד היבוש הסופי), ובודקים את המרקם של הכדורים.

      תערובת חרסיתית, תסדק. ככל שהיא יותר חרסיתית היא תסדק יותר.
      תערובת חולית, תתפורר. ככל שהיא יותר חולית היא תתפורר יותר.

      תערובת טובה היא כזאת שאין בה סדקים כלל, אבל גם אי אפשר לפורר אותה בלחיצה. כדור מתערובת טובה ירגיש קצת כמו אבן, פלוס גרגירי חול גסים על פני השטח.

      אם הכל מתפורר, אין לך מספיק חרסית בתערובת.
      אם הכל נסדק (מצב די לא סביר), אין לך מספיק חול בתערובת.

      חוזרים על מבחן הכדורים לפי הנתונים, כשהכל עובד לפי ניסוי וטעיה. בסוף זה עדיין של תחושה – המרקם שמרגיש הכי חזק הוא בדרך כלל כזה.

      אפשר לעשות מחקר יותר מקיף, למשל:
      1. לעשות יותר מרק כדורים, עוד צורות – נקניק, פלטה שטוחה של עובי סנטימטר, וכן הלאה. יותר צורות נותנות מידע מדוייק יותר אודות התנהגות החומר.
      2. את הכדורים (או הצורות האחרות) אפשר להעביר מבחנים, כדי להשוות – נניח לזרוק מגובה של שני מטרים, לנסוע עליהן עם רכב, וכן הלאה.

      הכי חשוב, להתחיל ולנסות כי הלמידה מהניסיון היא החלק הכי חשוב בבנייה טבעית.
      מקווה שעזרתי, אסף.

      • אלעד ציפיס מאיר אלעד:

        אסף- תודה על התשובה המפורטת!
        אבל כרגיל, ככל שיש יותר ידע, יש יותר שאלות…

        בסופ"ש האחרון יצא לי לטייל בצפון ולעבור בין כמה מושבים עם אורוות ודירים, ואז צצה במוחי שאלה נוספת- מאיפה משיגים קש?

        האם ניתן להשיג אצל מגדלי צאן שאריות של קש שניתן להשתמש בו? האם יש מדד כלשהו לטיב הקש, כך שלא אמצא את עצמי משתמש בקש חלש מידי, קצר מידי או אולי אפילו רקוב…?
        ואולי בכלל צריך לקנות לבד מאיזה יצרן?

        תודה,
        אלעד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

להעלות תמונה (למעלה)