הבניין הירוק ביותר הוא זה שכבר עומד

טכנולוגיה נאותה

כותרת הסיקור שימשה מאז ומתמיד כמנטרה הלא-רשמית של תנועת השימור הירוקה, אך בעוד שהיא ידעה זאת באופן אינואיטיבי, מעולם לא הייתה לה סטטיסטיקה מוצקה בעניין – עד עתה, עם פרסום ”הבניין הירוק ביותר: כימות הערך הסביבתי של שימוש חוזר במבנים”.

הדו”ח המדובר (PDF), תרגום ועריכה מ: Looking for the greenest buliding? Start with the one already standing – מאת לויד אלטר.
 

המשפט הנצחי של קארל אלפנטה, “הבניין הירוק ביותר הוא זה שכבר עומד”, שימש מאז ומתמיד כמנטרה הלא-רשמית של תנועת השימור הירוקה, אך בעוד שהיא ידעה זאת באופן אינואיטיבי, מעולם לא הייתה לה סטטיסטיקה מוצקה בעניין – עד עתה, עם פרסום “הבניין הירוק ביותר: כימות הערך הסביבתי של שימוש חוזר במבנים“. הדו”ח משתמש בניתוח מחזור החיים (Life Cycle Analysis) על מנת להשוות השפעה יחסית של שימוש חוזר במבנים ושיחזור מבנים מול בנייה חדשה.

מחקר זה בוחן אינדיקטורים מארבע קטגוריות השפעה סביבתית – שינוי אקלים, בריאות אנושית, איכות המערכת האקולוגית והתדלדלות משאבים. הוא בודק שישה סוגי מבנים שונים – בית חד-משפחתי, מבנה רב-משפחתי, מבנה משרדים, מבנה רב-תכליתי, בית ספר יסודי ומבנה תעשייה שמוסב למבנה מגורים. המחקר מעריך את סוגי המבנים הללו בארבעה ערים שונות בארה”ב, כל אחת מהן מייצגת איזור אקלימי שונה – פורטלנד, פיניקס, שיקגו ואטלנטה.

הממצאים המרכזיים של הדו”חהראו שהמנטרה נכונה, הלבנה ה”ירוקה” ביותר היא באמת זו שכבר נמצאת בתוך הקיר, אך עם כמה אזהרות והבחנות.

שימוש חוזר במבנה כמעט תמיד מניב פחות השפעות סביבתיות מאשר מבנה חדש כשמשווים מבנים בגודל ושימוש זהים

הטווח החיסכון בנזק לסביבה משימוש חוזר במבנים רחב, בהתבסס על סוג המבנה, המיקום והיעילות האנרגטית המוערכת. החיסכון משימוש חוזר נע בין 4% ל-46% יותר מאשר בבנייה חדשה כשמשווים בניינים עם אותה רמה של ביצועים אנרגטיים.

שימוש חוזר במבנה כמעט תמיד מניב פחות השפעות סביבתיות מאשר מבנה חדש כשמשווים מבנים בגודל ושימוש זהים

© National Trust for Historic Preservation

 

בעוד שאולי המספרים נראים קטנים – למשל בטור המרכזי רואים רק בין 9% ל-16% הפחתה בהשפעה על שינוי האקלים בהשוואה בין שימור מבנה קיים לבנייה חדשה – המספר הזה הוא בעצם די גדול. השכלול בטבלה שלמטה מציג כי למבנה חדש עם יעילות אנרגטית גבוהה ב-30% ייקח בין 10 שנים ל-80 שנה כדי להשתוות עם שימוש במבנה קיים בעל יעילות אנרגטית ממוצעת.

הזמן שייקח למבנה חדש, ייעל יותר ב-30%, להחזיר את פליטת הפחמן שלו ולהתאזן אם פליטת הפחמן של הבנייה עצמה

© National Trust for Historic Preservation

 

שימוש חוזר במבנים בעלי ביצועים אנרגטיים ממוצעים באופן עקבי הפחתות מיידיות בהשפעה על שינוי האקלים בהשוואה למבנה חדש יעיל אנרגטית.

גרף פליטות פחמן לאורך הזמן, שיפוץ מבנה ישן מול בנייה חדשה

© National Trust for Historic Preservation

כמו שאתם יכולים לראות מהגרף כאן למעלה, הקו הכחול מייצג את הבנייה החדשה יוצר פליטת פחמן די משמעותית בהתחלה (שלב הבנייה), כשפליטת הפחמן של שיפוץ המבנה הקיים, שמיוצג בקו הכתום, קטנה בהרבה. הקווים לא מצטלבים (בממוצע) כ-42 שנים, כך שאם המטרה היא להפסיק לפלוט פחמן דו-חמצני לאוויר בטווח הקרוב (אמנת קיוטו וכל זה), הגישה של הקו הכתום היא הרבה יותר יעילה.

החומרים משפיעים: כמות וסוג החומרים המשמשים בשיפוץ יכולה להפחית או אפילו לשלול את היתרונות שבשימוש חוזר

ישנם שיפוצים, כמו המרה של מבנה מסחרי (מחסן, למשל) למבנה מגורים, שבהם יש כל-כך הרבה חומרים חדשים (ובכמויות) המולבשים על מסגרת ישנה, שבסופו של דבר, כל פעולת השיפוץ מסתיימת בהשפעה גדולה יותר מאשר בנייה מחדש. זה נושא מאוד מורכב – להתמודד עם מה שהדו”ח מכנה הערכת יעילות אנרגטית מקדימה, ואפשר לנצח את המשוואה הזאת, אבל בקלות אפשר גם לצאת עם גהנום, כשנכנסתם מלאים עד הראש עם כוונות טובות.

עניינים שנויים במחלוקת: אנרגיה טמונה

הדו”ח מניח הנחה מוקדמת, שמאוד מקובלת ואהודה על האקטיביסטים של השימור – הדיון אודות אנרגיה טמונה – שבמבנה הקיים טמונה הושקעה המון אנרגיה בזמנו ואתה זורק את הכל לפח כשאתה הורס אותו, או במילותיו של אחד מן הפעילים בתנועת השימור:

בייצור כל לבנה בכל בניין השתמשו בדלקים פוסיילים, כל קורת עץ נכרתה והובלה באמצעות אנרגיה פוסילית. כל עוד הבניין עומד – האנרגיה שם, ובמצב שימושי. זרוק את הבניין, ואתה זורק את האנרגיה הטמונה יחד איתו.

אך בדו”ח המדובר אנחנו יכולים לראות שהנושא איננו כל-כך חד וחלק כמו שבציטוט שלמעלה.

שימור ושידרוג מבנה היא פעולה הרבה יותר חסכונית באנרגיה ובפליטת פחמן מאשר להרוס את המבנה ולבנות אחד חדש. לקרוא למבנה החדש “ירוק” כשהוא מחליף מבנה קיים זאת שטות כשנדרשה כל-כך הרבה אנרגיה כדי לבנות אותו. אבל מה שבאמת משנה היא האנרגיה הטמונה של הבניין העתידי, לא זו שטמונה בעבר. קוראים לזה גם ‘עלות שקועה’ – הוצאה שכבר בוצעה ולא ניתנת להחזר, ולכן כבר אינה רלוונטית לקבלת החלטות עתידיות. דוגמא היפוטתית לעלות שקועה (דוגמא מוגזמת בכוונה כדי שנוציא ממנה את התמצית) – כבר השקענו בפיתוח פצצת אטום – נו, מה? לא נשתמש? (קריצה, קריצה).

הדוח מעלה שאלות באותה מידה שהוא נותן תשובות

נקודה חשובה אודות מבנים ישנים – הם ישנים, מה שעושה אותם אהובים, עמידים, גמישים וצנועים. לא פשוט לעשות ניתוח מחזור חיים (Life Cycle Analysis) למבנה חדש כשאין לנו שום מושג כמה זמן הוא הולך להחזיק מעמד; בצורה שרבים מהם נבנים היום, זה נראה לא סביר שהם יחזיקו את 42 השנים שייקח להם להחזיר את פליטת הפחמן שנפלטה בתהליך הבנייה שלהם (ראו הערות). כותבי הדוח מבינים זאת, וכותבים את ההמלצות שלהם עבור מחקר עתידי:

בעוד שקיימת סטטיסטיקה ענפה אודות עמידות לאורך זמן לחלק מן החומרים, עדיין חסר מידע רב, בעיקר במה שנוגע לחומרים חדשים יחסית שעדיין לא נדבקו לעומק, ושאין ניסיון מצטבר רב בעבודה איתם. ניתוח יותר עמוק ונתונים מקיפים יותר נדרשים על מנת לבחון את רגישות הממצאים של מחקר זה להנחות שונות אודות עמידות חומרים.

וכמובן, שיש צורך להתייחס גם לסיבה שבגללה המבנים מוחלפים מלכתחילה. ברוב המקרים, הסיבה היא שהם אינם גבוהים או צפופים מספיק (שזה כמעט אותו דבר, בהתייחס לבנייה מטרופולינית מודרנית), ויש להתמודד עם נושא ה”יעילות המיקומית”, התיאוריה שגורסת כי מדד הקיימות של המבנה מושפע באופן פרופורציונאלי לצפיפות. הדו”ח מסכם:

נדרשים מחקרים נוספים על מנת להבין את היחסים בין צפיפות והשפעות סביבתיות כיוון שהנושא מתקשר למתח שבין שיפוץ ושימושחוזר במבנים אל מול בנייה חדשה. צפיפות נוספת יכולה להיות בעלת יתרון בהנחה שהבניינים ממוקמים באזורים ברי הליכה ותחבורה ציבורית, כך שהם מפחיתים צריכת האנרגיה ופליטת הפחמן בכל מה שקשור לתחבורת הדיירים.

אך כותבי הדוח גם מבינים שנוסחת הצפיפות מול יוממות, אינה כל-כך פשוטה כמו שהיא מתבטאת בפסקה למעלה.

על ניתוח שכזה לבחון יותר מאשר רק החיסכון בפליטות פחמן וצריכת אנרגיה הקשורים ביוממות הדיירים במבנים חדשים. יש צורך גם לתת ערך לתפקיד המשמעותי של בניינים ישנים ביצירת ושימור האופי הקהילתי, מבחינת הגודל והחזות של המבנים, שמושך אנשים לדפוסי חיים אורבניים יותר מקיימים.

זו היא רק אחת מתופעות הלוואי החיוביות של שימור; תופעה אחרת היא העובדה ששיפוץ יוצר יותר עבודה מאשר בנייה חדשה, ביחס הפוך לכמות החומרים, אך זה כבר מחוץ לטווח של דו”ח זה.

הדבר הנפלא אודות הדו”ח הוא שאפילו כשאין לו את כל התשובות, הוא משתדל לחזות את השאלות, ומעניק “תחמושת” ססטיסטית לכל אותם אקטיביסטים של שימור שעוסקים בבנייה אורבנית בצורת עובדות שמדגימות מדוע מבנים ישנים הם מקיימים.

סיכום

אחת השאלות שעולה לי, ובדו”ח המדובר היא לא נענית – האם מבנה קיים יצליח להחזיק את מספר השנים שבהם היה “עוקף” אותו המבנה היעיל אנרגטית. ז”א, אם החלטנו לעשות שיפוץ למבנה ישן, ואחרי עשר שנים הוא שבק חיים, אז פשוט דחינו את הבנייה החדשה בעשר שנים, ואז לא בטוח שזה היה שווה את זה. אם השיפוץ לא יגרום למבנה המשופץ להחזיק לפחות את גילו הנוכחי של הבית הקיים, יש כאן שאלת כדאיות סביבתית בכל זאת.

לדעתי, הבעיה העיקרית שנגענו בה מעט מדי (בהחלט חשוב לגעת בה כמה שיותר ומכל הכיוונים), היא הסיבה האמיתית לבנייה חדשה – גידול אוכלוסין. בד”כ, להוציא מהכלל יישובים קטנים, כשהורסים מבנה כדי לבנות מבנה חדש, בת”א נאמר, כמות הדיירים שהמבנה יכול להכיל אחרי הבנייה גדולה מהרבה (אולי אפילו פי מאה בבניינים הגדולים יותר) מאשר המבנה הישן. וכשהלחץ בגידול האוכלוסייה עולה, שיפוץ המבנה לא יענה על הצורך ביחידות דיור נוספות. אין לי מספרים, אבל תחושת הבטן שלי אומרת לי שמעל 80% מהבנייה החדשה נעשית במטרופולינים הגדולים ובכלל בערים, שבהם הצורך להגדיל את יחידות הדיור כל הזמן עולה. מה עושים עם המצב הזה? שאלה טובה.

אז זה נכון, אם אני קונה בית ישן בישוב קהילתי בשרון, ואני מתכנן שיגורו בו פחות או יותר אותם כמות אנשים כמו שהארכיטקט המקורי של הבית התכוון שיגורו בו, שיפוץ הוא בהחלט האופציה העדיפה – ואתם יודעים מה, אני חושב שזה גם מה שקורה בפועל רוב הפעמים במצב הספציפי עליו אנחנו מדברים. אבל, וזה אבל גדול מאוד – הדוגמא הזו היא מיעוט זניח מנפח הבנייה שנעשה בעולם.

בנוסף, כמו שאני מבין את המצב, הצורך לתת תשובות לגידול האוכלוסייה הוא הצורך המוביל שדוחק הרס של מבנים קיימים ובנייה של חדשים במקומם, ולא שהמבנים עצמם סיימו את חייהם. ז”א, אולי המבנה יכל לחיות עוד 100 שנה בלי שיפוץ משמעותי אבל הצטרכנו להרוס אותו כדי לבנות בניין חדש, גדול פי שתיים/חמש/עשר. כך שאם מחזור החיים הפוטנציאלי של הבניין החדש הוא 150 שנה, ואנחנו מנצלים רק 15-25 שנה ממנו, יש כאן בעיה חמורה בצורה שאנחנו בונים.

עניין נוסף שלא מתייחסים לו כאן באופן ספציפי, ואני לא יודע אם התייחסו אליו בניתוח מחזור החיים של הבניינים, הוא שככול שהבניין יותר גבוה וצפוף, אמנם יותר אנשים חיים על פני יחידת שטח, אך עלות התחזוקה עולה ביחס פרופורציונאלי. אני לא בטוח לגבי המספרים, אך לגבי העקרון עצמו אני די בטוח – למשל, לנקות חלונות בגורדי שחקים (או אפילו מיני גורדי שחקים, כמו שמתחילים לצוץ בתל-אביב) אומר להחזיק צוות של מנקי חלונות עובד לאורך כל השנה; בניינים של ארבע חמש קומות יכולים להשאר ללא ההוצאה של רכישת ותחזוקה של מעליות – בבניינים גבוהים, ככל שהם יותר צפופים, כמות המעליות והבלאי שלהם עולה. אני מניח שיש עוד הרבה, אבל שתי הדוגמאות הללו מספיקות כדי להסביר את הנושא.

מה שבטוח אפשר לומר: ככל שהמבנה המדובר קטן (בית משפחתי, דו-משפחתי וכן הלאה) ואתם מתכוונים להשאיר אותו באותו סדר הגודל, שיפוץ יהיה המעשה היותר “אקולוגי”, כל עוד הוא נעשה על פי תכנון ששם בסדר העדיפויות שלו את הקיימות, אבל באמת.

לתוכן זה נכתבו 5 תגובות

  • בטי פריד |

    אפרופו בנייה קונבנציונאלית, רציתי לשאול אותך אולי אתה מכיר איזה שהיא דרך לבנות בית שלא דורש בניית ממד. האם קיימת אופציה לבית קל, או משהוא בסגנון שעל פי הרשויות לא דורש ממ”ד. אנחנו רוצים לקנות שטח בעין זיוון, והמחשבה על לבנות ממ”ד מוציאה לי את החשק. גם בגלל העלות של הממ”ד וגם בגלל שאני לא רוצה את החתיכת בטונדה הזו אצלי בשטח.
    אשמח אם יש לך רעיון בשבילי.
    בטי

    • הי בטי.
      לא מכיר את נבכי הביורקרטיה בעניין. בעיקרון כנראה שיש סוג של מבנה יביל שלא דורש ממ”ד (פשוט כי זה לא הגיוני לבנות ממ”ד במבנה יביל.
      לא יודע מה יאמר החוק על יורטים, כמו שרואים כאן. צריך למצוא מישהו שיותר בקיא בתחום.
      אם תמצאי אשמח אם תעדכני כאן כדי שנוכל לשתף את הידע (:

  • הסרטון המשובח של עמותת מרחב – “אגדת דשא” יש שם פחות מידי דיון על ההשלכות הכלכליות והסביבתיות של הפרבור – לדוגמה איך הוא גורם לנעילה טכנולוגית שמקשה מאד על פיתוח תחבורה ציבורית , או איך פרבור מעודד קנייה בקניונים וברשתות גדולות (שמוציאות חלק גדל יותר מהכסף לחוץ לארץ ולפרוייקטים עתירי אנרגיה, ומעסיקות פחות עובדים)

    http://www.youtube.com/watch?v=6OOyLDf9GkU

    ומי שרוצה עוד רקע על פרבור, הסיבות לו והשפעותיו
    http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%A8

    ועל החלופה המרכזית לפרבור – עירוניות מתחדשת
    http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%AA

  • 1. עוד רקע על ניתוח מחזור חיים
    http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%97_%D7%9E%D7%97%D7%96%D7%95%D7%A8_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D

    יש גם ביקורת על המתודה הזאת (של יאיר אנגל), ואולי כדאי לבדוק במקומה כמה אנחנו רחוקים בבניין מהיישום של עקרונות מעריסה לעריסה. לדוגמה, יכול להיות שחומר X הוא יקר יותר אנרגטית , אבל מצד שני שניתן להכניס אותו לתוך מחזור סגור של חומרים (מחזור טכני- לדוגמה מתכת) או מחזור פתוח (מחזור עם הטבע – לדוגמה עץ).

    2. גובה וצפיפות הם ממש לא אותו דבר. גבעתיים ובני ברק ובת ים ופאריס (20 אנשים לדונם) צפופות אבל לא ממש גבוהות. בת ים צפופה יותר מרמת אביב ג’ (15 תושבים לדונם)
    ראשון מערב גבוהה אבל לא צפופה. הסיבה היא שבמגדלים “מבזבזים” המון שטח על חניה (דיור ציבורי למכוניות, והקצאה קומוניסטית בנוסח “כל הקודם זוכה, כל השאר מחכים בתור” למשאב המרחב) ועל תשתיות (כבישים, מפרצים, צמתים) לרכב ועל “גינות” בין המגדלים. יש על זה רקע אצל החברים בעמותת מרחב.

    הם מציעים בניה מרקמית – כלומר פחות בניה של בתים עם גינה לפני הבית, ופחות מגדלים ויותר בתים של 6-8 4- קומות עם חזית על קו הרחוב, וחצר פנימית. צעדים נוספים כמו עירוב שימושי קרקע מפחיתים את הצורך במכונית ובתשתיות תחבורה בכלל – כי הדברים קרובים לבית – במרחק הליכה.

    כמובן שגם גודל הדירות מאד קובע. וגם כאן תרבות הצריכה ומספר הילדים משפיעים הרבה מאד . גידול האוכלוסין משפיע כאן גם בדרך עקיפה. בגלל הגידול כולם מצפים שמחירי הדירות ימשיכו לעלות, ולכן שווה להשקיע בדירה בעלת שטח גדול ככל האפשר (אם יש לך דירה אחת).

    בשנים שבין 2000 ל-2010, גדל שטח הדירה הממוצעת בישראל מ-133 מ”ר ל-172 מ”ר, וזאת עליה של 30% משטח הדירה! הדבר כולל גם הגדלה של חדרים – בעיקר של חדרי אירוח והסלון, וכן הוספת חדרים. כך שבשנת 2010 היתה השנה הראשונה שבה נמכרו יותר דירות חדשות של 5 חדרים מאשר דירות של 4 חדרים
    (על עוד סיבות להתייקרות הדירות
    http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A8_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

    4. הפרבור גדל ולכן רוב הבנייה היא דווקא לא בנייה עירונית.
    על פי נתונים שפרסמו המשרד להגנת הסביבה ובנק ישראל בשנת 2012, אחוז הבתים החדשים שיש בהם פחות מ-3 קומות עלה מ 50% בשנת 2002, ל-58% בשנת 2012
    http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%A8_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

    לפי עמותת מרחב יש מקום לעוד 500 אלף מקומות דיור בתוך הערים וזה אפילו יהיה זול יותר יחסית לבנייה מחוץ להן. לדוגמה בתל אביב יש 7 אנשים לדונם, ובפאריס 2 אנשים לדונם. לא צריך בנייה מאד גבוהה בשביל זה- כי רוב הבתים בתל אביב די נמוכים.

    3. לדעתי המחיר (הכלכלי והסביבתי) של בנייה זז בין שני קצוות. כאשר הבנייה נמוכה מידי, במשק מודרני, מוציאים המון על תחבורה ועל תשתיות נפרסות. לדוגמה צריך להעביר חשמל, מים, טלפוניה, כבישים, שיטור, שירותי טכנאות (ובדרך כלל גם ביוב, מדרכות ועוד) ואז גם לתחזק את כל זה. בצפיפות נמוכה זה עולה הון (ראו את הסרט “הסמויה” על בעיות השיטור בבולטימור לדוגמה – יש שם צפיפות של 2 אנשים לדונם, ככה שאותו כוח משטרה ביחס לפאריס צריך לכסות שטח גדול פי 10 כדי להגן על אותה אוכלוסיה! והוא גם צריך הרבה יותר דלק ומכוניות כדי לעשות את זה). זה רק על קצה המזלג, חפשו בגוגל פרבור ותגלו עוד השפעות, יש גם סרט מעולה של מרחב בשם “אגדת דשא” שמעביר את הנושא בקצרה.

    המחיר הכלכלי של הדיור הנמוך מגתלה במדד “דיור+תחבורה” שמפותח בימים אלה – הדירות הזולות בפרברים עולות פחות בהקמה, אבל משלמים מחיר יקר גם בתחזוקה של התשתיות העירוניות (ארנונה) וגם במחיר התחבורה – צריך לקנות עוד מכונית וצריך לנסוע במכוניות פי 2-3 יחסית לתושב עירוני (הנתונים על ארה”ב מאת הסיירה קלאב, ככה שאפשר להבין שבאירופה הפער יותר גדול בין שני הדברים)

    גם בנייה לגובה – במיוחד מעל 10 קומות הופכת להיות יקרה יותר – וזה כנראה לא לינארי. לדוגמה צריך לשאוב מים לגובה, וזה מתייקר מעל גובה מסויים שבו המשאבות העירוניות לא מספקות לחץ מספיק (ובאופן כללי , הנה דוגמה למשהו שלא רואים אבל עולה הרבה אנריגיה – הצורך לספק לחץ מים גבוה בצנרת), בשלבי ההקמה צריך יותר אנרגיה ומשאבים כי השלד צריך לתמוך בהרבה יותר משקל – ככה שהשלד בקומה ה-1 צריך לתמוך בכל הקומות מעליו – ולכן הגידול הוא לא לינארי אלא בקפיצות. באופן דומה יש צורך לעשות את המעטפת קלה ככל האפשר – וזה כבר דורש בנייה עם הרבה זכוכית, וקירות דקים = הרבה מיזוג במשך. עוד עלויות תחזוקה – צריכים חניון תת קרקעי (בגלל דת המכוניות) ואז צריך גם תאורה שם, וגם מיזוג ואיוורור. ומעל גובה מסויים חייבים גם מערכות מיזוג אוויר מרכזיות (יקר, והכרחי בגלל תרבות הלבוש של עניבות, שטחים מקיר לקיר וקירות מזכוכית) – כי מסוכן לפתוח חלונות במגדל. ויש עלויות נוספות כמו מעליות יקרות יותר, מערכות כיבוי אש יקרות .

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן