שולחן עבודה ממוחזר

רוצה להיות הראשון?
בבית המלאכה

כנראה שמישהו קרא את מחשבותיי, ששידרו את הצורך שלי לשולחן עבודה, והניח ליד הפח שמול ביתי משטח כבד ונפלא של שולחן ישן, כזה שכבר לא עושים היום. כל מה שהייתי צריך לעשות זה לבנות לו רגליים.

כנראה שמישהו קרא את מחשבותיי, ששידרו את הצורך שלי לשולחן עבודה, והניח ליד הפח שמול ביתי משטח כבד ונפלא של שולחן ישן, כזה שכבר לא עושים היום. כל מה שהייתי צריך לעשות זה לבנות לו רגליים.

שיקולים בבניית הרגליים

פלטה של שולחןבעת התחלת העבודה, היה ברשותי משטח אחד שנראה טוב, שהעץ שלו היה עוד יחסית חדש. החלטתי להשתמש בכמה שפחות עץ, ולצורך זה לנצל את המשטח עד תום, ורק לאחר מכן להתחיל לחפש ולמיין עץ מערימה ישנה שהייתה בחצר.

משטח העמסה

כדאי מאוד לתכנן את השולחן כך שישאר כבד ויציב תוך כדי עבודה כמו ניסורים למיניהם שלרוב, גם אם ממש רוצים שלא, נעשים עם הרבה כוח.

פירוק המשטח

העץ שהצלתי מפירוק המשטחמכיוון שהחלטתי להשתמש בכמה שפחות עץ, או במילים אחרות לנצל בצורה המיטבית את העץ שיש לי, היה עלי להשקיע כדי להצליח להציל כמה שיותר מהמשטח תוך כדי פירוק. את המשטח פירקתי עם לום, ובעוד שארבעה מהקרשים הדקים (2 על 10 ס”מ) הצלחתי להציל, השאר התבקעו.

מסמרים, אפשר להציל את רובםקורות של 5 על 10 ס”מ היו רק שלוש, והייתי זקוק לארבע כדי לעשות מהן ארבע רגליים. לפתרון הבעיה הזאת ראו את השלב הבא.

בשונה מהעץ, אם מוציאים את המסמרים עם הלום, אפשר להציל את רובם, אפילו בלי ליישר. כך במצב האידיאלי אנחנו בעצם רק משנים את הצורה של המשטח, כשאנחנו משתמשים במסמרים ובעץ שהוצאנו מתוך אותו משטח כדי לבנות את התוצר הראוי לנו, ונשארים ללא פסולת.

רגליים

ניסור הרגליים לגובה רלוונטיהקורות, שיועדו לרגליים, נוסרו לגובה מדוד הגיוני, שנלקח משולחן עבודה אחר. עקרונית, דווקא חשוב לעבוד עם הגובה שנוח לכם, ולא אם איזה סטנדרט. מאחר ואתם תהיו הלקוחות העיקריים של השולחן שלכם, הוא צריך להיות בדיוק בגובה הנכון – לא גבוה ולא נמוך מדי, כדי שהעבודה לא תהפוך לסבל בסופו של דבר. נסו לעבוד על שולחנות שונים כדי לקבל אומדן לגבי הגובה הרלוונטי.

הרגל צמודה לקוביית העץבקצה כל רגל הוספתי קוביית עץ ממשטח אחר, כזו שמשמשת כמפרידה. את הקוביות חיברתי אל הצד הפנימי של כל רגל בצורה הזאת. הנחתי את הרגל על הקוביה, ודאגתי להגיע לדיוק מירבי אפשרי. קדחתי ארבעה חורים של 2 מ”מ כמה שיותר עמוק. על אותו החור קדחתי לעומק של 2-3 ס”מ עם מקדח 4 מ”מ, ולבסוף הברגתי ברגי 4 מ”מ על 7 ס”מ, לכל העומק.

קדחתי ארבעה חורים עם מקדח 2 מ''מהגדלתי את 2-3 הסנטימטרים העליונים של הקידוח באמצעות מקדח 4 מ''מ ארבעה ברגים מוברגים לתוך החורים

 

 

הרגל הרביעית שעשוייה משלושה קרשים מוצמדיםמכיוון שהיו לי רק שלוש רגליים, רגל רביעית בניתי משלושה קרשים של 2 על 10 ס”מ מוצמדים. להצמדה השתמשתי בקליבות ג’בקה, שאפשר להפעיל באמצעותן יותר לחץ מאשר קליבות הברגה רגילות, ומסמרתי את שלושת הקרשים באמצעות מסמרים משני צדדים השטוחים של הרגל שנוצרה.

חיבור הרגליים לזוגות

קיבוע שתי רגליים לזוג באמצעות קרשים זמנייםאת הזוג מחבר קרש אחד רוחבי בקצה העליון של הרגליים ואחד אלכסוני באמצע הרגלייםכעת, יש לחבר את הרגליים לזוגות. קודם כל קיבעתי את המרחק בין הרגליים עם שני קרשים זמניים אך שוים בארבע הפינות של כל זוג.

לאחר מכן, חיברתי כל זוג בקרש רוחבי (ברוחב הרצוי, שכמובן יוכל להכנס מתחת לשולחן), ובאחד אלכסוני, פחות או יותר במרכז הרגליים. הקרש האלכסוני ימנע התנדנדויות מיותרות, והוא חשוב בעיקר בחתך הצר של השולחן, מכיוון שזה החתך הפחות יציב של שולחן, בדרך כלל.

חיבור שני הזוגות לרביעייה

הנחתי את זוגות הרגליים על הרצפה במרחק ידוע אחד מהשנימרחק קבוע מהקצה העליון של הרגלייםעתה הנחתי את שני זוגות הרגליים במרחק מדוד זה מזה (כ-30 ס”מ פחות מאורך השולחן), על צידן, לקראת חיבור קורה נוספת לכל האורך.

בחרתי מרחק קבוע מהקצה העליון של הרגליים כדי שאדע שאני ממוקם בדיוק מקסימלי, ודאגתי לזוויות של 90 מעלות בין הקורה הרוחבית הארוכה אל הרגליים עצמן.

לדאוג שהקרש הרוחבי שמחבר בין שני זוגות הרגליים ניצב לרגליים כמה שיותר מדוייקהחזקת הקורה הארוכה עם קליבות לקראת החיבור של שני זוגות הרגלייםהשלב הבא היה להחזיק את הקורה עם קליבות אל הרגליים, וחזרתי על פעולת קדיחת החור לקראת ההברגה שביצעתי בשלב יצירת הגליים. חוזרים על אותה פעולה גם בצד שני של השולחן, עם קורה נוספת.

 

לא תמיד מדייקים

שני זוגות הרגליים מחוברים ביניהם באמצעות הקורות הארוכותכדי שהרגליים יכנסו יפה מתחת לשולחן היה עלי להקטין את העובי בקצה הרגל באמצעות מפסלתמכיוון שהמרחק בין הרגליים (לרוחב השולחן) יצא קצת גדול מדי, ממש בסנטימטר, החלטתי שבמקום לעשות שינויים רבים במבנה, אני פשוט אוריד סנטימטר מהרגליים בצד אחד של השולחן, בצורה כזאת שתאפשר למשטח השולחן להשתחל על הרגליים.

לצורך כך, ניסרתי חתך בעומק סנטימטר עם המסור הידני, במרחק הרצוי מהקצה העליון של הרגליים (רק בצד אחד, כאמור), ואז עם מפסלת ופטיש בצעתי את הפיסה הרצויה.

חיבור משטח השולחן אל הרגליים

הברגים שמחברים את משטח השולחן אל הרגליים מהצדאותם ברגים בתמונה, מבפניםכאן אפשר לראות את הרגל בצד שנבצע עם המפסלת, כיצד היא מחוברת אל השולחן (ממש רואים שעובי הרגל צר יותר היכן שהיא נכנסת מתחת למשטח השולחן).

החיבור של המשטח נעשה באמצעות שני ברגים דרך משטח השולחן אל כל אחת מהרגלים (שוב, עם אותה טכניקת קדיחה שביצענו למעלה), ועוד בורג אחד מלמעלה לכל רגל, דרך השולחן.

השולחן המוגמר

תמונה של השולחן המוגמר לרוחבותמונה של השולחן המוגמר לאורכואז כך נראה השולחן המוגמר, ואם תנחשו מה הדבר המוזר בתמונה שלמטה תקבלו נקודה נוספת! (בנוסף על העשר שקיבלתם כי קראתם עד כאן). רמז: זה קשור לשלב ב’ של השולחן.

 

מה זה הדבר המוזר הזה?

לתוכן זה נכתבו 3 תגובות

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן