איך מגדלים תינוקות בלי חיתולים?

גוף בריא

הידעתם? החל מלידה, תינוקות מאותתים כאשר הם צריכים לעשות את צרכיהם, ממש כפי שהם מאותתים על רעב או עייפות. מיליוני הורים מתרבויות שונות ברחבי העולם מגדלים את ילדיהם ללא חיתול – האם אנו בחברה המערבית נוכל לחזור ולהתחבר לאינטואיציה הטבועה בנו ולוותר על החיתולים? להלן מדריך מעשי לגידול תינוקך בלי חיתולים מלידה.

מבוא

כאשר ביתי הראשונה, לילה, הייתה בת חודש, שמעתי לראשונה שאפשר לגדל תינוקות בלי חיתולים מלידה. בשמיעה ראשונה, העניין נשמע לי הזוי למדי, אך בכל זאת משהו בי התחבר לרעיון וככל שחשבתי על כך יותר, כך התחברתי אל הרעיון יותר: הרי תינוקות מאותתים לנו על כל צרכיהם – עייפות, רעב, כאב, צורך בגירויים ובתנועה. אם כן, למה שיתעלמו מצורך בסיסי כל כך כגון היגיינה אישית ועשיית צרכים? קראתי והתעמקתי בנושא, וגיליתי להפתעתי שלמעשה רוב התינוקות בעולם גדלים ללא חיתול כלל.

החלטנו להוריד לה את החיתול ולנסות! בהתחלה רק הקשבנו לאיתותים וזיהינו את דפוסי היציאות שלה, ולאחר כמה ימים, התחלנו לקחת אותה לכיור או לגינה (ומאוחר יותר לסיר ולשירותים) כשחשבנו שהיא צריכה. ככל שהעמיק התהליך, נוצר בינינו קשר אינטימי ועמוק יותר: קשר של הקשבה, קרבה ותקשורת דו-כיוונית חזקה. במקביל, התחזק גם הקשר שלי עם עצמי ועם האינטואיציה ההורית שלי.

בגיל שנה וחודש, לילה כבר הייתה עצמאית לגמרי בעשיית צרכיה. לילדי השני, סהר, הורדתי את החיתול באופן חלקי מגיל שבוע ובאופן מלא מגיל חודש.

שימור המנגנון הטבעי של התינוקות

כאשר מגדלים ילדים ללא חיתול, אין הכוונה שאנחנו “גומלים” את הילדים מוקדם או “מלמדים” אותם משהו חדש. התינוקות שלנו נולדים עם יכולת שליטה בסיסית בסוגרים שלהם. כאשר אנחנו שמים להם חיתולים, אנחנו למעשה מנוונים את המנגנון הטבעי של שליטה בסוגרים, עד שבגיל שנתיים/שנתיים וחצי צריך לשוב וללמד אותם על עשיית צרכים ועל גופם; כלומר צריך “לתקן” את מה שאנחנו עצמנו “קלקלנו”. כאשר מגדלים תינוקת ללא חיתול, למעשה אנחנו משמרים את המנגנון הטבעי של הגוף שלה. אין צורך “ללמד” אותה שום דבר – מאוחר יותר כאשר התינוקת תגדל, היא תעבור באופן טבעי ממצב שאנחנו לוקחים אותה להתפנות לכך שהיא תיקח את עצמה להתפנות. תהיה לה מודעות מלאה לצרכים שלה – מה זה פיפי, מה זה קקי, ולמעשה כמעט כל התופעות שמופיעות סביב גמילה “רגילה” (פחד מעשיית צרכים, בריחת שתן בלילה וכדומה), אינן קיימות כשמגדלים ללא חיתול.

יתרונות

  • שימור המנגנון הטבעי של התינוקות בשליטה על הסוגרים – חיזוק מודעות הגוף, דימוי גוף חיובי וקשר חזק לצרכים של התינוק/ת.
  • יצירת ערוץ תקשורת דו-כיווני ואינטימי בין התינוקות להורים מלידה
  • היגייני ונעים יותר לתינוק; הגברת חופש התנועה של התינוק.
  • תועלת סביבתית – הפחתת פסולת (חיתולים חד-פעמיים) או חסכון במים (חיתולים רב-פעמיים)

מתי אפשר להתחיל?

אפשר להתחיל ממש מלידהאפשר להתחיל ממש מלידה. רצוי שהאמא תהיה במצב פיזי נינוח כשמתחילים, ולכן בדרך כלל עדיף לחכות שבוע-שבועיים או יותר, אך לא חובה. מדובר על כך שקיים “חלון הזדמנויות” לשימור המנגנון הטבעי של התינוק, שהוא עד גיל 4-5 חודשים, אך ניתן להתחיל גם בגיל מאוחר יותר. יש לקחת בחשבון שתהליך בניית התקשורת עשוי לקחת זמן רב יותר כשמתחילים מאוחר.

אז איך עושים את זה?

שלב א’

מורידים חיתול! יש לבחור שעות נוחות של היום, כשנמצאים בבית בלי אורחים והפתעות. במשך שעות אלה, יש לנסות לזהות מהם דפוסי היציאות של התינוק/ת פחות או יותר.
במשך יומיים-שלושה, בשעות הנוחות שבחרת, יש להשאיר את התינוקת ללא חיתול (רצוי על מגבת/שעוונית/חיתול בד) ורק לערוך תצפיות: מתי היא עושה פיפי ומתי היא עושה קקי. בשלב זה, עדיין אל תיקחו אותה להתפנות, כדי לא להפריע לתצפית.

שלב ב’

אם התינוק עשה פיפי/קקי, יש לציין זאת בטון עניינינניח שזיהית שהתינוק עושה פיפי בזמן יקיצה משינה, לאחר הנקה ואחר כך כל 20 דקות (דפוס נפוץ לדוגמא). אם כן, בפעם הבאה שהתינוק מתעורר, יש לקחת אותו לכיור/סיר/שירותים/עץ הקרוב, להחזיק אותו בתנוחה נוחה (רצוי עם הגב צמוד אלינו וידיים מתחת לברכיים – ראו תמונות והסברים כאן) ולשאול אותו: “אתה צריך פיפי?” ואז לעשות סימן מסויים, נגיד “פששש…פששש…פששש”, או לקקי – רעש של מאמץ “אאה…אאה” יש לחכות לא יותר מ-20-30 שניות! אם התינוק לא התחיל לעשות פיפי או קקי אם התינוק לא התחיל לעשות פיפי או קקי עד אז, אפשר לציין את זה בלי יותר מידי רגשעד אז, אפשר לציין את זה בלי יותר מידי רגש: “אוקיי, כנראה שאין לך, ננסה אחר כך” או משהו בסגנון הזה. חשוב מאוד לשמור כל הזמן על תקשורת עם התינוק. אם התינוק עשה פיפי/קקי, יש לציין זאת בטון ענייני (אפשר כמובן להתלהב אבל לא יותר מידי…), למשל: “יופי חמוד, עשית פיפי” או “אתה עושה קקי”. אנחנו לא מתלהבות יותר מידי כדי לא לייצר לחץ על התינוק להמשיך “לעמוד בביצועים”.
נמשיך לקחת את התינוק להתפנות בכל פעם שאנחנו חושבות שהוא צריך, דפוסים נוטים להשתנות ככל שהתינוק גדל – אל תתקבעו על דפוס מסוים, הקשיבו לתינוק!על פי הדפוס שזיהינו. מהר מאוד התינוק יתחיל לקשר בין התנוחה, המיקום, המילה “פיפי”/”קקי” והסימן “פשש פשש” /”אאה אאה” – ויבין שזה הזמן והמקום המתאים לשחרר את הסוגרים ולעשות פיפי/קקי.
שימו לב: דפוסים נוטים להשתנות ככל שהתינוק גדל – אל תתקבעו על דפוס מסוים, הקשיבו לתינוק!

שלב ג’

התינוק זוחל אל עבר הסירזיהוי האיתותים של התינוקת – כאמור, התינוקות שלנו מאותתים לנו מלידה מתי הם צריכים להתפנות, אך אנחנו איננו מודעות לכך. ככל שאנחנו קשובות לצרכים של התינוקות שלנו ולוקחות אותם להתפנות, כך יגבר האמון בינינו והתינוקות שלנו יאותתו לנו יותר ויותר. איתותים יכולים לכלול: התפתלות באי-נוחות, קיטורים, בכי, מבט מרוכז פנימית, התנתקות מהפטמה באמצע הנקה, ועוד. מאוחר יותר, איתותים יכולים לכלול: זחילה או הצבעה לכיוון הסיר/שירותים, זחילה לידי ההורה והכנסות ל”תנוחת פשפוש”, אמירת המילה “פיפי” או הברה אחרת שמסמלת את המילה, ועוד.

שלב ד’

ככל שהתהליך בינך לבין התינוק יתפתח, תמצאי שאת יכולה להוריד את החיתול במצבים שונים ומגווניםככל שהתהליך בינך לבין התינוק יתפתח, תמצאי שאת יכולה להוריד את החיתול במצבים שונים ומגוונים: ביציאה מן הבית, באוטו, בלילה, אצל הסבתא, ברכבת, ואפילו בפגישה בבנק על משכנתא (בדוק!). אנחנו מוצאות לפתע שאין לנו בעיה לקטוע את הפגישה בבנק ולשאול איפה יש שירותים, בדיוק כפי שאם הילד הגדול שלנו בן השלוש היה מבקש לשירותים היינו קוטעים את השיחה ומוצאות לו שירותים. כלומר, מדובר בשינוי הפרדיגמה לפיה תינוקות = חיתולים. אם התינוקת שלי מאותתת לי באמצע סיטואציה לא נוחה, אעשה מאמץ ואמצא לה מקום ראוי להתפנות בו.

פספוסיםאם התינוקת שלי מאותתת לי באמצע סיטואציה לא נוחה, אעשה מאמץ ואמצא לה מקום ראוי להתפנות בו

לאורך התהליך, יש לצפות ל”פספוסים” רבים. חשוב להבין שה”פספוס” הוא שלנו ולא של התינוק! – אנחנו פספסנו את הסימנים שלו. יש להתייחס ל”פספוסים” אלה בחמלה ואהבה לעצמנו ולתינוקות שלנו. הרי אנחנו לא גדלנו בלי חיתולים, ואף פעם לא ראינו אנשים סבינו מגדלים ללא חיתול – לכן, אין לצפות שתוך שבועיים-שלושה כבר נתפקד כמו איזו אמא אפריקאית שהתינוק קשור לה על הגב והיא “פשוט יודעת” מתי הוא צריך להתפנות ונמצאת בתקשורת מושלמת עם התינוק. כאשר יש “פספוס”, רצוי לציין זאת בפני התינוק בענייניות וללא האשמה, ולהתנצל שפספסנו אותו, לדוגמא ניתן להגיד: “אה, אני רואה שעשית פיפי, סליחה שלא שמתי לב שאתה צריך – פעם הבאה נלך לכיור”. חשוב לא להגיד את זה בטון מאוד דרמטי ומלא פאתוס, אלא בטון ענייני ואוהב.

יישום חלקי

ישנם הורים שחוששים שגישת “בלי חיתולים” אינה מתאימה להם מכיוון ששניהם עובדים והתינוק נמצא חלק מהיום עם מטפלת או בגן. מניסיוני, ניתן ליישם את הגישה באופן חלקי – בבית בלי חיתול ובגן עם חיתול (וכמובן אם אתם מוצאים מטפלת שזורמת עם “בלי חיתולים” – מה טוב). לתפיסתי, עדיף ילד שאינו מחותל חלק מהזמן מאשר ילד שכל הזמן מחותל. זאת משום שגם ביישום חלקי, נשמר הקשר של התינוק לגופו והמודעות שלו לצרכיו ומתחזקת התקשורת בין ההורים לתינוק.

מוכנה לצאת למסע….

אז עכשיו את יודעת איך להתחיל מבחינה מעשית. לפני שתתחילי, חשוב שתדעי שמדובר בתהליך. יש בו עליות, יש בו ירידות, יש ימים מלאי “פספוסים” ויש ימים מלאי “הצלחות”. לפעמים את הולכת צעד קדימה ושניים אחורה ואז שוב קדימה. נסי למצוא הורים נוספים סביבך שמגדלים כך את ילדיהם, התמיכה והעזרה ההדדית חשובות מאוד (אתר “באופן טבעי” הוא מקום טוב לחפש, ראי קישור למטה). הכי חשוב לעשות את זה באהבה, בהנאה ובשמחה! אז בהצלחה במסע…

למידע נוסף

אתר “באופן טבעי”:
אתר מעולה באנגלית עם קישורים ותמונות
ספר מעולה באנגלית (ניתן להשיג באמזון) מאת אינגריד באואר: Diaper Free – The Gentle Wisdom of Natural Infant Hygiene

בחודש הבא: “חלק ב” למדריך, ובו טיפים והצעות מעשיות לסיטואציות ספציפיות בגידול תינוקות ללא חיתולים (באוטו, בחוץ, בלילה, בחורף וכולי)

המדריך נכתב בלשון נקבה אך מיועד לשני המינים ולכל הג’נדרים…

לתוכן זה נכתבו 35 תגובות

  • הי שאלה… אני גידלתי ללא חיתולים את רועי, שהיום בן שנה ו 4.. כאשר הוא היה עם טיטול כל הזמן אבל לקחתי אותו לכיור מגיל שבועיים ואחר כך לסיר, ככל שגדל התקשיתי יותר ויותר לזהות את הסימנים שלו טפילו שאני איתו בבית, וכשראיתי שמפספס הרבה התייאשתי. השאלה היא- כיום הוא בן שנה ו 4. אני רוצה מאוד לגמול אותו והתחלתי לפני שבוע, אך נראה שהוא מפספס בכוונה, לפני הגמילה היה עושה קקי בסיר ופתאום משהתחלנו עושה רק בתחתונים ויש לו אנטי לסיר ולכיור)הוא נהיה מאוד דעתן ולמד לומר “לא ” ו”די”
    השאלה היא א. האם נכון להעביר אותו רק לתחתונים ולקוות שיגמל כי ירגיש רטיבות של פיפי? או שזה מוקדם מדי ואני סתם מתסכלת את עצמי…
    ב. כמה זמן זה ייקח?
    ג. אם כן לגמול אז האם טבעי שהוא יושב על הסיר)כי שמתי לו סרט ולכן לא מתנגד( ועושה רק אחרי ברצפה ולא בסיר?
    כאילו משהו בעצם הגמילה גורם לו לפספס….ואני משתדלת לא לכעוס רק להגיד- חבל עכשיו רטוב… פעם הבאה נעשה בסיר
    נ.ב. אם אפסיק אני מרגישה תסכול עצום מזה ששנה שלמה החזקתי מעמד עם השיטה ולקחתי לכיור ודווקא עכשיו הפסקתי:(

  • היי חברים, קודם כל מאמר ממש מעניין ואני אומרת את זה בתור אחת עם ניסיון…;)
    אני אמא לעומר מפושפש מגיל 3 חודשים (עם שביתות אחת לכמה ימים ובכל זאת…) כחלק מכל התהליך הזה תמיד הייתי משאירה אותו בלי חיתול, וכיליד חורף פשוט הייתי שמה מכנסיים ומכבסת המון!!! אז מהניסיון הזה (שהיה קצת קשה ולא נעים) החלטתי להתחיל להביא לארץ מכנסי חריץ ובכלל בגדים מכותנה אורגנית שהם הרבה יותר נעימים לתינוקות קטנטנים. מכנסי החריץ פתוחים איפה שצריך…גומי נוח, פתרון מעולה לתהליך המקסים הזה.

    אני אשמח אם תכנסו לאתר לראות מה יש ואם יש שאלות אני פה כדי לענות

    http://www.bibu-baby.com/

    אביגייל

    • לא ניתן להכנס לאתר עם הכתובת הזאת.. ואני רואה שההודעה ממזמן..
      את עדיין מוכרת מכנסי חריץ?
      אם כן אשמח לשמוע.
      תודה!

    • הבן שלי לא נימול, אז זה יותר פשוט :)
      אבל מניסיון של משפחות אחרות – צריך לכוון בעדינות את הבולבול שלהם למטה עם האצבע תוך כדי הפשפוש :)
      אם מישהו/י מהקוראים/ות רוצה לשתף עוד מניסיון עם בנים נימולים – אשמח

  • היי אפרת,
    קראתי את שכתבת ואני מאוד מתחברת לגישה ולרעיון.
    ביתי בת 10 חודשים עוד רגע, מה דעתך על תחילת התהליך בגיל הזה?
    האם מאוחר מדי לטעמך או שניתן להתחיל, אם כן באיזה אופן היית ניגשת לעניין? מורידה בבת אחת או לאט לאט.
    תודה מראש

    • היי נופר,
      בהחלט אפשר להתחיל “מאוחר”, רק לקחת בחשבון שהתהליך יכול לקחת יותר זמן מאשר אם היית מתילה מוקדם יותר,
      כלומר לגייס לעניין הרבה סבלנות ובלי ציפיות מוגזמות :)
      הייתי מתחילה לאט לאט בדיוק כמו התהליך שמתואר במאמר,
      להתחיל משעות קבועות ורגועות יותר של היום שבהן אין לחצים אחרים ואת יכולה להיות יותר נוכחת איתה
      וככל שנבנת תקשורת ואמון סביב העניין, להוסיף יותר ויותר זמנים
      מוזמנת לשתף איך הולך ולשאול אם עולות עוד שאלות ספציפיות במהלך היישום
      שיהיה בכיף!!
      אפרת

  • שלום אפרת,
    הבת שלי בת 7 חודשים, מפושפשת מזה כחודשיים. אבל עם טיטול בינתיים חד פעמי, אבל מתכוונת בקרוב מאוד לעבור לרב פעמי. אני כמובן לא מרוצה מזה, אבל קשה לי מאוד עם הפספוסים גם כי אני מסתובבת איתה הרבה במנשא או באוטו (יודעת שהיא לא אמורה לעשות פיפי במנשא, ובכל זאת, הפחד שהיא תעשה עלי ולא יהיו לי בגדים להחליף וכו’..)
    שאלתי היא – האם את מכירה חיתול רב פעמי שאפשר לדעת באופן מיידי (כמו עם בגדים רגילים) מתי היא עשתה פיפי? ולא לגלות בדיעבד שהחיתול רטוב?
    ובכלל, האם יש לך המלצה כלשהי על חיתול רב פעמי?
    תודה רבה מראש,

    מירב

    • היי מירב,
      אני ממליצה על חיתולים רב פעמיים עם תיקתקים, יש כל מיני סוגים שם בחוץ, אנחנו קנינו אותם ממישהי בניו-זילנד שתפרה אותם בבית שלה :) (הגדולה שלי נולדה בניו-זילנד).
      נראה לי שהסוג הכי דומה להם הוא Happy Heinys
      את יכולה לשאול גם בדף הפייסבוק של “קהילת באופן טבעי” – אני בטוחה שאפשר להשיג חיתולים כאלה או דומיהם בישראל. https://www.facebook.com/groups/beofen.tv/?ref=br_tf

      לגבי “לדעת באופן מיידי” החיתול שרואים בו באופן מיידי הוא חיתול הבד של פעם – ריבוע בד גדול שמקפלים אותו וקושרים באופן מסויים – אבל זה יותר התעסקות מחיתולי הכיס שהמלצתי עליהם למעלה – לשיקולך. את יכולה פשוט לבדוק את החיתול בתדירות גבוהה מהרגיל.

      לגבי פספוסים באוטו או במנשא – את יכול להניח חיתול טטרה מקופל בין הרגליים שלה לתפוס פספוסים, זה נראה לי עדיף אם את רוצה לבנות אמון איתה לגבי הפשפושים

      אם יש לך עוד שאלות, אני כאן :)
      שיהיה בכיף!
      אפרת

  • האם אפשר להתחיל קשב גם בגיל שישה וחצי חודשים??? אם אומנם התחלתי לעבוד משרה חלקית אבל חושבת לנסות אולי אם לא מאוחר מידי….
    מה מלבישים להם בעונה הקרה הזאת כשהם בלי טיטול???
    הבן שלי ילד שכל הזמן קפוא ויש לנו ריצפה רגילה ובלי חימומים מיוחדים בבית. בקיצור איך עושים את זה כשקר ויש מלא שכבות???

    • היי מרים,
      אפשר להתחיל בגיל שישה וחצי חודשים, פשוט קחי בחשבון שהתהליך יכול לקחת יותר זמן וידרוש יותר סבלנות עד שהתקשורת בינך לבין תינוקך על נושא הצרכים תתבסס.
      לגבי השאלות על החורף – תציצי בחלק ב’ של המדריך, יש שם מידע על מה לעשות בחורף ואם יש לך עוד שאלות תכתבי לי בכיף :)
      הנה לינק לחלק ב: http://www.bayadaim.org.il/31Y
      בהצלחה!!

  • היי אפרת,
    אנחנו התחלנו עם “קשב” חלקי כשהתינוקת הייתה בת חודשיים, עכשיו היא בת חמישה חודשים
    היא מחותלת כל הזמן אבל אנחנו מחזיקים אותה על הסיר ומציעים לה לעשות פיפי כשהיא מתעוררת וכשמחליפים חיתול. בדר”כ כשהיא מתעוררת היא עושה, אבל אני לא יודעת מה דפוסי היציאות שלה בשאר הזמן. ועדיין לא הצלחתי למצוא סימנים ברורים שהיא צריכה פיפי/קקי…
    אני רוצה לנסות להוריד חיתול חלק מהזמן אבל קצת קשה לי
    לגבי הפספוסים אני לא כ”כ מפחדת מפספוסי פיפי אבל הקקי יותר מטריד אותי…
    זה לא המון התעסקות (לפחות בשלב שהתינוק יונק והקקי נוזלי)?

    לגבי הפשפוש עצמו, כתבת לא לחכות יותר מ- 20-30 שניות. למה בעצם?
    אם זה קקי זה יכול לקחת זמן לא?
    לאחרונה היו לי כמה מקרים שחיכיתי קצת והיא לא עשתה בסיר, כנראה כי היא מתעניינת יותר בדברים שיש מסביב ורוצה לשחק ואז כשהורדתי אותה ושמתי אותה על החיתול היא עשתה פיפי…
    מה היית עושה במקרה כזה?
    אשמח לעוד עצות אם יש לך לתינוקת בגיל הזה.

    תודה רבה על הפוסטים המעולים!

    • היי יפעת,
      בגדול יהיה לך יותר קשה לזהות סימנים ודפוסי יציאות כל עוד ביתך מחותלת כל היום. כרגע עדיין לא ביססתן תקשורת בינכן על נושא היציאות. לכן המלצתי במאמר להתחיל משלב של תצפית כדי לזהות מהם הדפוסים ורק אז להתחיל לקחת אותה להתפנות ולסמן לה, וכך לאט לאט תיבנה התקשורת הדו-כיוונית (כמובן שאם את כבר יודעת שכל פעם שהיא מתעוררת היא צריכה פיפי אז אפשר להמשיך לקחת אותה, גם אם תכנסי איתה ל”שלב התצפית”)
      לגבי לחכות לא יותר מ20-30 שניות, זה כדי לא לייצר לחץ שמייצר התנגדות – אך הכוונה היא לחכות 20-30 שניות עש ש*מתחיל* לצאת משהו – כלומר אם תוך 20-30 שניות התחיל לצאת קקי (או סימן שהיא הולכת לעשות קקי) בוודאי שלחכות כמה זמן שנדרש עד שהיא תסיים.

      באופן כללי יש הרבה פחות פספוסי קקי מאשר פספוסי פיפי וזאת מכיוון שהסימנים לרוב הרבה יותר קלים לזיהוי וגם כי תינוקות נוטים לעשות קקי בשעה פחות או יותר קבועה של היום מה שמקל על העניין.
      אבל כאמור, את צריכה להקשיב לעצמך ולכבד את גבולות היכולת שלך. אם את מרגישה שזה מלחיץ אותך – הלחץ הזה יעבור אליה ולשבש את התהליך. עדיף חיתולים מאשר לחץ – בעיני לפחות.

      לגבי עניין הסיר – מה שהייתי עושה בגיל הזה שהם מתעניינים במשחקים, זה פשוט לקחת אותה לסיר יחד עם הצעצוע שהיא כרגע מתעסקת בו – וכמובן תוך כדי תקשורת. פשוט להגיד לה משהו כמו: “אני רואה שאת ממש נהנת לשחק עם המפתחות האלה – ונראה לי שאת צריכה פיפי אז אני לוקחת אותך עכשיו לסיר עם המפתחות ותמשיכי לשחק שם”.
      אם יש לך עוד שאלות ספציפיות אשמח לעזור :)
      שיהיה בכיף!
      אפרת

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן