אין כזה דבר פסולת

פרמקלצ'ר

חמשת ה-R-ים הם יותר מאשר אסטרטגיה לניהול פסולת, כמו שטוען הערך בוויקיפדיה האנגלית. הם כלי תכנוני שניתן לעשות בו שימוש נרחב על כמעט כל פעולה שאנחנו עושים.

RRRRR

כשהמשאבים הזמינים לאנושות הולכים ומדלדלים, אנחנו נקראים לדגל ונדרשים לתכנן מחדש את הצורה שבה אנחנו מעריכים את המשאבים ומשתמשים בהם. בעוד שבוויקיפדיה האנגלית חמשת ה-R-ים מוגדרים כאסטרטגיה לניהול פסולת, לדעתי ניתן להרחיב את היריעה, ולהגדיר אותם כאסטרטגיה לניהול דפוסי צריכה. בעוד שעצם המושג “ניהול פסולת” בהכרח מעיד על קיומה של פסולת שאותה יש לנהל, אסטרטגיה לניהול דפוס צריכה מאפשרת לנו להביט באופן רחב יותר על מעשינו, ומדגישה את אחריות הצרכן למעשיו, כשהיא מסיתה את הזרקור מהפסולת אליו.

החידוש שלי הוא בשימושחוזר בעקרון של שימושחוזר. לפני ואחרי העקרון תיקון, ובהמשך אסביר מדוע. אם כך, שימוש חוזר יופיע פעם אחת כשימושחוזר, ופעם שנייה, אחרי תיקון כשימושאחר.

והרי הם לפניכם – סירוב (Refuse), הפחתה (Reduce), שימושחוזר (Reuse), תיקון (Repair), שימושאחר (Reuse 2), ומחזור (Recycle).

יש כמה וכמה ווריאציות של הכלי הזה. הווריאציה שאשתמש בה כאן לקוחה מכמה מקורות פרמקלצ’ר, והיא זאת שנלמדת בקורסי הPDC (קורסי מבוא של 72 שעות). אפשר להוריד, לשנות ולהוסיף, אך העיקרון הוא אותו עקרון. היכן שיש שני אנשי פרמקלצ’ר יש לפחות שלוש דעות, אז נפסיק עם זה כאן, ונעבור לR-ים עצמם.

ה-R-ים מסודרים לפי סדר החשיבות, כשככל שיורדים ברשימה איכות המשאב יורדת ומושקעת יותר אנרגיה בטיפול בו.

Refuse – סירוב

לסרב לצריכת משאבים היא הפעולה הראשונה בשרשרת, כיוון שהיא מונעת את כל הייצור מלכתחילה. סירוב בדרך כלל אומר שאני מוכן לחיות ללא האלמנט שאני מסרב לתת לגיטימציה לייצורו, או שאני מצפה ללכוד את אותו משאב נמוך יותר בשרשרת הR-ים. למשל, אני יכול לסרב לקנות בגדים, ופשוט למצוא בגדים שאנשים אחרים לא רוצים, ולהשתמש בהם מחדש (Reuse). סיכוי סביר שרובנו נבחר באפשרות השניה של Refuse mine for Reusing others (בעברית: לסרב לשלי כדי להשתמש מחדש בשל אחרים) מאשר באפשרות הראשונה של סירוב מוחלט לבגדים.

במזון, אפשר לדבר על סירוב סוגי מזון מסויים, כמו הסירוב המפורסם ביותר של צמחונות וטבעונות, וכאן אני מדבר לאו דווקא מהפן המוסרי אלא מהפן הצרכני כסירוב להשתתף בתעשיית מזון עתירת אנרגיה ומדלדלת משאבים (למרות שאי אפשר לנתק את הדיון המוסרי מהצרכני ממש). דוגמא נוספת היא הסירוב לאכול מזון שאינו מקומי, כמו שחברינו אורי מאיר-צ’יזיק לקח על עצמו ב”אתגר השנה המקומית“, ועשה את עצמו Locavore, לפחות לשנה אחת (locavore – אדם שאוכל רק מזון מקומי).

Reduce – הפחתה

ההפחתה באה לומר “אוקי, אז יש כאן צורך שאני לא יכול לסרב לו לגמרי, אבל איפה אני יכול לקצץ?”. בתרבות השפע שלנו, לכל אחד יש איפה לקצץ. השאלה היא עד כמה הוא מוכן לעשות זאת מבלי לפגוע בדימוי שיש לו על עצמו, ועד כמה הוא יכול להבליג על שינויים לא-חיוביים בדימוי שיש לאחרים עליו. לדעתי זאת המכשלה העיקרית, מכיוון ששינוי הרגלים לא יתממש ללא תרומה להערכה העצמית שלנו.

כדוגמא אפשר לדבר על נסיעה ברכב, ולחשוב היכן אנו יכולים להפחית את תדירות ואורך הנסיעות למינימום שעוד נוח לנו איתו. למשל, מראש למצוא מקום עבודה באזור ה-8-10 ק”מ ממקום מגורינו (מרחק שאם יום אחד נחליט לנסוע אותו באופניים זה יהיה אפשרי), ובכך להקטין את השפעת היוממות שלנו.

דוגמא נוספת היא להפחית בבישול המזון (לאכול יותר raw-food, מה שגם נחשב, בחוגים מסויימים ליותר בריא), ולהפחית בכמויות המזון, כך שמזון לא יזרק (גם אם הוא נזרק לקומפוסט) ולא נאכל יותר ממה שאנו באמת צריכים. לא אכנס כאן לנוחסאות שאני לא בקיא בהן ודיאטות שונות, אבל העקרון ברור.

Reuse – שימושחוזר

חלק מהאלמנטים בחיים שלנו מתוכננים כך שיהיה אפשר להשתמש בהם שוב, ולו רק בגלל שגם במערכת הכלכלית הקיימת, להשתמש בהם שימוש חד פעמי יהיה מוזר ממש, לדוגמא – מכונית. אם היינו משמידים כל מכונית אחרי שימוש אחד, היינו מגיעים לאפס משאבים כבר לפני עשרות שנים. עם זאת, ישנם אלמנטים שמתוכננים (לפחות כרגע) כאלמנטים בהם נעשה שימוש אחד בלבד. הדוגמא הבולטת ביותר, שהשימוש החד פעמי אפילו מתבטא בשם עצמו היא כלים חד פעמיים. אני בטוח שרבים מכם נזכרו, כשהם קראו את הצירוף הזה (שבצבא אפילו יש לו קיצור משלו – חד”פ, וברבים חד”פים) באותו יום שישי שהתווכחתם עם הדודה למה עכשיו צריך לעמוד ולשטוף כלים כשאפשר לזרוק את הכל, ככה, בתוך המפה החד פעמית – ישר לפח.

כדוגמא (לא בנאלית כמו להשתמש שוב באותה מכונית) לשימושחוזר אפשר לקחת את שקיות הפלסטיק מהסופר ולהשתמש בהן שוב ושוב עד שהן מתבלות, להשתמש בשקית בד במקום או בכלל בשקיות אסיף. דוגמאות נוספות: לשמור עטיפות מתנה כדי לעטוף בהן פעם נוספת; מגשי שתילה שבהם נזרע פעם אחר פעם, שימושחוזר בצינורות השקייה, בטפטפות, ועוד.

שימושחוזר בדרך כלל יעשה עד שהאלמנט מתבלה כך שאי אפשר או לא משתלם לתקן אותו (הR הבא), ואז מגיע השלב של שימושאחר (הסבר יגיע עוד מעט). דוגמא לכך היא חולצה שמתבלה לאיטה בשימוש, כך שבאיזה שהוא שלב, כשהיא צוברת חורים ולכלוך שאינו בר הסרה, אני מעביר אותה לסטטוס של “חולצת עבודה”, כזאת שמיועדת למשימות מפוקפקות יותר, עד שבסוף בסוף כשאי אפשר יותר לתקן או להשתמש בה שוב, אני מעביר אותה לשימושאחר כסמרטוט.

Repair – תיקון

כאן אנו דנים בכל מה שאפשר לתקן כדי להחזיר לשימוש, במחיר אנרגטי קטן. הדוגמא שכולם מכירים היא תיקוני בגדים – במקום לזרוק חולצה טובה בגלל חור קטן או תפר פרום, נתקן אותה ונחזיר לארון, אך הדבר נכון לכל דבר שניתן לתקן – מכוניות, מכשירי חשמל, ארונות, צעצועים – כל דבר.

הדוגמאות פשוטות מאחר והקונספט של הR הזה די מסביר את עצמו. תיקון הוא תיקון.

Reuse – שימושאחר

שימושאחר מתייחס לאלמנט או מוצר שבו אי אפשר להשתמש בשימוש המקורי שלו, אך בלי להשקיע כמעט אנרגיה ניתן לעשות בו שימוש אחר מהשימוש המקורי, וכך לנצל עוד קצת מאותו משאב.

דוגמא אחת היא לסדר את המסמרים והברגים בכלים של טחינה, להכין מאופניים ישנות מכונת כביסה, מסננת ישנה תהפוך לאהיל, ומגירות ישנות מארון שהתפרק ל”כוורת” שתולים על הקיר.

Recycle – מיחזור

מיחזור? כן, שמענו עלייךמשמעות המילה מיחזור היא לפרק אלמנט למרכיבים שלו, להחזיר אותו למצב של חומרי גלם, על מנת לחזור ולייצר ממנו מוצר דומה או אחר מאוחר יותר. בכל המקרים הפירוק הוא תהליך שבעצמו דורש אנרגיה ומשאבים, וזאת היא הסיבה שמחזור נמצא בתחתית השרשרת. בנוסף תהליך המחזור בדרך כלל דורש משאבים נוספים בתחום השינוע, כיוון שאת רוב מוצרי הצריכה שלנו איננו יכולים למחזר בעצמנו ועלינו להעביר את הפסולת למפעלים מרוכזים עתירי טכנולוגיה לצורך תהליך המחזור.

תהליך המיחזור היחידי שהצלחתי לחשוב עליו שאני מוכן לקדם כאן כפתרון קצה הוא הקומפוסט. את שאריות המזון שלנו, לצורך מחזור שלהן (פירוק לחומרי גלם לצורך יצירה חדשה) לא צריך להסיע רחוק, והאנרגיה המושקעת היא זניחה (הובלת הקומפוסט בתחומי החצר). המפעל הסופר טכנולוגי שמפרק את הקומפוסט שלנו הוא השכבה הפעילה באדמה עליה הקומפוסט יושב והמיקרו אורגניזמים שנודדים ממנה אל הערימה. כל האנרגיה שמושקעת בפירוק עצמו היא אנרגית שמש לא מנוצלת והאנרגיה שהמיקרואורגניזמים בעצמם מוכנים להשקיע לצורך התזונה האישית שלהם.

סיכום

היתרון הגדול של חמשת ה-R-ים ככלי תכנוני נעוץ בפשטות שלו. כמו שראינו מאוד קל לקחת כל מוצר שהוא, להעביר אותו בשרשרת, ולנסות לקצור ממנו את מקסימום האנרגיה שהושקעה בייצור שלו.

בעזרת כלי זה אנחנו גם רואים ומבינים שמיחזור, למרות היותה מילת קסם, היא בסה”כ פתרון מפוקפק יחסית שעדיף להמנע ממנו. לעיתים אפילו אם הגענו לתחתית הפרימידה לא בטוח שעדיף למחזר מאשר להטמין, ואני אומר את זה משיקולים סביבתיים, ולא כלכליים. הרבה פעמים המחזור, שאותו כל כך אוהבים בתקשורת, הוא רק מסתיר בזבוז גדול יותר של משאבים.

אם אנחנו באמת רוצים לעשות שינוי, כדאי להתרכז כמה שיותר בשלושת השלבים העליונים של השרשרת.

וכדי לצאת עם טעם טוב, אני משתף בשיר שהפך להיות ההמנון האישי שלי בשבועות האחרונים, בעיקר כי הוא מדבר על הדברים, אבל עושה את זה בכיף, והוא ממש ממש קליט וזמזים (בר זימזום). הוא נכתב על עקרון הפרמלקצ’ר “לא לייצר פסולת” והוא ממש שר את חמשת ה-R-ים בתוכו.

 

לתוכן זה נכתבו 13 תגובות

  • רוצה להוסיף מחשבה אודות R שמגיע לפני REFUSE והוא RELINQUISH
    תרגום לעברית: ויתור.

    REFUSE מכוון לסירוב ההשתתפות בצריכה של אובייקט או שירות מסויים. RELINQUISH מכוון להסרת הצורך באובייקט או בשירות. ברגע שאדם מסיר את צורך, הוא אינו מגיע לשלב הסירוב.
    סירוב יכול לנבוע מתוך הבנה בנזק שהאובייקט או השירות מייצרים.
    כשהשירות אינו נצרך לנו, אין צורך אפילו לסרב לו.

    דוגמאות להמחשה:
    RELINQUISH
    אדם המאמין בכל ליבו ב un-schooling אינו נדרש לסרב לשלוח את ילדיו לבית ספר ממשלתי. הוא פשוט אינו נדרש למורים לילדיו.
    אישה המשוכנעת ביתרונות של לידת בית אינה נדרשת לסרב ללידה בבית חולים כיוון שהצורך ברופאים עבור לידה אינו מצוי עימה.
    ילד בכפר בהודו המצחצח את שיניו עם מקל של עץ הנים לדוגמא אינו נדרש לסרב למשחת שיניים, הוא פשוט אינו נדרש למשחת השיניים מלכתחילה.

    REFUSE
    סירוב לשקית ניילון כשקונים ירקות
    חוסר מוכנות לשחות בבריכת שחיה המכילה כלור
    סירוב לרכישת נייר טואלט מולבן
    סירוב גיוס לצבא

    הפיכת ה REFUSE ל RELINQUISH
    גידול ירקות בבית – אין צורך לקנות ירקות – ודאי שאין צורך בשקיות הניילון אם לא קונים ירקות
    הפיכת כל בריכות השחיה בארץ לבריכות טבעיות – לא יהיה צורך בסירוב לשחות במים מוכלרים
    שימוש בבידה במקום בנייר. וודי שלא יהיה צורך לסרב לנייר הטואלט.
    פעילות למען קירוב לבבות עם אוייבינו (פעילות אזרחית, פוליטית, עסקית) – לא יהיה צורך לסרב להתגייס כי לא יהיה צורך בצבא…

    טוב, הדוגמא האחרונה היתה רק חלום…

    • אסף צ'רטקוף

      תודה, אליס.
      לדעתי ה-refuse מכיל בתוכו את הrelinquish.
      בדומה למצב שבו אדם מעשן מציע לך סיגריה, ואתה אומר “no, thanks”.
      האמירה הזו יכולה להיות סירוב – ז”א, יש לי את הצורך אבל אני מסרב,
      והיא גם יכולה לומר וויתר – לא, תודה. אין לי צורך.

      • מסכימה לגמרי.
        אצלי לאחרונה התחדדה מאוד ההבחנה בין סירוב שנובע מהכרה מוחית לבין סירוב הנובע משכנוע פנימי עמוק. אולי רוחני יותר.

  • טלי לרנר |

    אנחנו כאן עוד יחסית אופטימיים כי אתה, אסף, מכוון לעולם ללא פסולת

    בתפיסה הממסדית יש לנו עוד מושגים נוספים

    Recovery – התמרה – שזה בגדול לנצל את מה שאפשר מתוך הפסולת כדי להפיק אנרגיה , אופציה שמשאירה את כל החומרים מאחורה ובדרך לא מעט פעמים מזהמת

  • פשוט לוותר. לעזוב את זה. יש דברים שהם כל כך מזהמים, וכל כך אין מה לעשות איתם אח”כ (כל מיני אלקטרוניקה…), שפשוט עדיף לעזוב אותם בצד.

    עוד אפשרות היא לקנות דברים איכותיים יותר, שישמשו יותר שנים. במקום דברים זולים שיתקלקלו. למשל לגו, אמנם עשוי מפלסטיק שזה מזהם, אבל הוא כל כך עמיד שאפשר להוריש אותו לנכדים. יש לנו צעצועים מדהימים של פישר פרייס שעברו כבר שני דורות ומחכים עכשיו לדור הבא, נראים כמו חדשים.

    • כל כך נכון! אם כבר לקנות, אז לקנות “כדי שישאר” פישר פרייס גם אצלנו כבר דור שני,
      עברו לאחרונה לילד השביעי בתור, ואם הפושטק שלנו לא הצליח להרוס ולשבור, זה מבחן האיכות החזק ביותר :-)

  • למה להרחיב ל 5R לפני שמטמיעים 3R?
    אני לא מתכוונת להשמע צינית. כן מנסה להסב את הדיון, ולהפנות את תשומת הלב, לאלה שהמילה פרמאקלצ’ר זרה להם.
    לתחושתי (וקצת גם מנסיוני) ככל שמתרחקים מדוגמאות היום יום, הפשוטות, ליישום דרכי צריכה, מתרחקים גם מפלח רחב של אנשים, שנמצאים על סקלת ה R ים.

    אפשר לקחת את שקית הניילון כסוג של דוגמא, לפחות לנסות.
    נתחיל עם לסרב לקחת את השקית ליד הקופה, בעיקר את השקיות העבות בחנויות הבגדים, והמתנות. אפשר להתנהל עם הכבודה ביד, בתיק הצד שמילא עלינו.
    אין צורך אמיתי לרפד את פחי האשפה הבייתים שלנו בשקיות. אפשר לנער את הפח עצמו מעל הפח הציבורי. כמה שקיות הפחתנו?
    הכריך והפרי לארוחת עשר יונחו בכלי רב פעמי, לשימוש חוזר יומיומי.
    אני מתקשה למצוא תיקון בהקשר של שקית הניילון, מעבר לתיקון האישי, שעובר כל מי שהגיע עד הלום.
    ובסופו של דבר, אחרי מיצויים, את השקית, או הקרטון, או כלי הפלסטיק שהחליפו את השקיות בדרך ה R ים, נעביר למרכז המיחזור המקומי.

    מושגים כמו ראו פוד עשויים להרחיק את רובנו. לעומת זאת סלואו פוד (ההפך מפאסט פוד) הוא מושג שיכול לדבר לרבים.

    בקיצור, מה שאני מנסה לומר הוא שכדי לקרב כמה שיותר לתחום הזה של דפוסי צריכה וצמצום פסולת, צריך להתחיל מהפשוט והקל ביותר, כדי שהמעגלים יתרחבו.

    • אסף צ'רטקוף

      מצחיק, הסיבה בכלל שכתבתי על חמשת ה-R הייתה שהתחלתי לכתוב משהו אודות נושא השקיות ותהליך המחזור שלהם.
      לתקן שקיות באמת אי אפשר כי החומר באיכות ירודה, השקיות לעתיד הנראה לעין בשפע, והשקית כל-כך זולה שפשוט מצחיק לנסות לתקן אחת עם חור.

      הביקורת העיקרית שלי כלפי “לעדן את התוכן” היא שלדוגמא מחזור כפתרון הוא Greenwash וצריך להבין למה. או בהכללה – כל פעולה צריכה לבוא מתוך הקשר.
      תודה, טל.

  • לגבי עיצוב מחדש התשובה ברורה וניתנו כמה עשרות דוגמאות בתחום של מעריסה לעריסה – לתכנן כך את הדברים שהם

    1. יהיו קלים להפרדה ל-2 מסלולים (טבעי\ קומפוסט וכזה שישמור על איכות חומר הגלם לאחר טיפול = המסלול הטכני לדוגמה מתכת).
    2. יהיו בעלי אורך חיים ארוך ככל האפשר (לא יסבלו מהתיישנות מחודשת).

    עיצוב מוסדי מחדש – השאלה איך המוסדות שלנו בנויים. כאשר יש אינטרס חזק שהמוצר יתקלקל כמה שיותר מהר (התיישנות מכוונות, התיישנות נתפסת) – בגלל שיקולי מכירות, שיקולי יוקרה, יכולת לקדם טכנולוגיה חדשה יותר וכו’ (במילים אחרות רווח) אז הצעדים הקודמים הם יותר קשים לביצוע.
    צעדים של עיצוב מוסדי מחדש כוללים לכן – השכרה במקום מכירה, ייצור בקוד פתוח, נתונים חופשיים, כלכלה דמוקרטית, קואופרטיבים, חקלאות נתמכת קהילה , כלכלה מקומית – דברים שבהם מקרבים את האינטרס של כולם אל כולם.

    זה יכול גם לכלול דמוקרטיה שורשית יותר, יותר התבססות על מדע, תקשורת מבוזרת יותר ועוד שינויים הנוגעים למוסדות החברתיים שלנו (לדוגמה כסף, בנקאות, פנסיה הם עוד מוסדות).

    עיצוב תרבותי מחדש – אומר שכדי לקדם את ההיבטים הקודמים, צריך להשען על מוסדות תרבות, ערכי תרבות ודרך יצירת והעברה מחודשת של תרבות מעט יותר מקיימים – לזנוח את תרבות הצריכה ובמקומה להקים תרבויות מקיימות. חלק מהן יהויו תרבויות דתיות, אבל צריכות לקום תרבויות חילוניות קהילתיות שיש בהן שילוב של מדע ומוסר. עד היום אין לנו בכלל כזה דבר (ממה שאני יודע) – בעיקר התנגדות חילונית אישית. (לדוגמה רוב האנשים לא מאמינים בבריאת העולם תוך 7 ימים אבל גם לא ממש יודעים איך העולם כן נוצר).

    חשיבה מחדש – זה המעטים שיש לנו להלך לאורם כמו ג’ארד דיימונד או הרמן דיילי או דונאלה מדווז. אחרת לדוגמה כל הטכנולוגיה שבעולם (טכנולוגיה טובה ומקיימת) תוביל לכמות אוכלוסיה גדולה יותר עם תוצאות דומות. בכל מקרה – חשיבה מחדש מתרחשת גם כאן אצלכם, וזה מעולה.

    • אסף צ'רטקוף

      קיבלתי בשמחה את האינפוט שלך.
      ומסתבר שבאיזה שהוא מקום, לפחות לגבי Restructure ו-Redesign, זה מוטמע בי כל-כך חזק, שזה מה שמראש מוביל אותי לחשיבה על המשך השרשרת.

      מעכל לעצמי, ואדאג לעשות Rewrite למאמר הזה, עם עיבוי וחידוד במקומות הנכונים, מתי שהוא בעתיד.
      תודה.

    • אסף צ'רטקוף

      הכל טוב ויפה, אך עבורי השאלה היא כיצד הם נכנסים לאלגוריתם. מבחינתי חמשת, או בעצם ששת הR משמשים ממש כלי תכנוני. כשאני רוצה לנהל משאב בPermaculture Way אני מעביר את המשאב דרך המסננת של ששת הR הזאת, ובעזרתה קושר את הקצוות הפתוחים במערכת. תיקון קיים אצלי כעקרון שהוא ממש פיזי (תיקון האלמנט או המוצר והחזרתו לשימושחוזר), אך עיצוב מחדש, עיצוב-מוסדי מחדש, שינוי תרבותי, חשיבה מחדש – כל אלו מצטיירים לי קצת מעורפלים כדי ממש להמיר אותם לכלי תכנוני.
      אשמח אם תבאר את הנקודה.
      חשוב עד מאוד.
      תודה על התגובה.

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן