מהו אתר בידיים?

קראתי לרעיון הזה פעם ”המעבדה הווירטואלית”, ואני חושב שהשם מתאר חלק משמעותי מהתהליך שמתרחש. כל חוקר, ביום-יום, עושה את עבודתו מבית המלאכה, מחדר העבודה, או משטח האדמה שלו, בעצמו ובאופן המועדף עליו. על דפי האתר, החוקרים נפגשים. נפגשים עם הקהל, ונפגשים זה עם זה. מגיבים לעבודה, מציעים פתרונות לבעיות שעולות תוך כדי, ומשתפים זה את זה במחשבות ובתהיות אודות איך חיים חיים מקיימים.

כמו כל דבר טוב, האתר התפתח מצרכים ממשיים. ליתר דיוק, שני צרכים ממשיים:

א. מחסור בתוכן מעמיק ופתוח לכל בעברית אודות פתרונות עשה זאת בעצמך לחיים מקיימים יותר.

ב. כאדם שחוקר באופן מתמשך את מושג הקיימות“, ברבדים מעשיים ותאורטיים כאחד, עלה בי הצורך לשתף את התובנות, התוצאות והמלצות שלי, ולאפשר גישה חופשית אל התוכן הזה.

משם זה התחיל, אך הרעיון רקם קוד ומילים והמשיך והתעצב תוך כדי תנועה. מה שדחף ודוחף את האתר קדימה הוא הגילוי וההפנמה שאותם הצרכים שציינתי עלו ועדיין עולים לא רק אצלי, אלא גם אצל אנשים אחרים. קיבלתי הרבה פידבקים חיוביים במהלך הדרך על התוכן וההשקעה בתיעוד – למבקרים באתר היה חשוב לומר שהמידע רלוונטי ועוזר להם בחיי היום יום. גיליתי מסביבי עוד אנשים כמוני, שחוקרים קיימותאך מסיבות טכניות, בעיקר, הידע שהם צוברים נשאר חבוי מרוב האנשים שזה עשוי לעניין אותם.

לדוגמה, זהו תיאור שאני מציג לפעמים לחוקר שחוכך בדעתו האם להצטרף לחוקרי בידיים“: החוקרים לא הופכים להיות חוקרים עבור בידיים”. הם עסקו במלאכה החשובה הזו עוד לפני, באופן עצמאי ניהלו רשימות, דוחות ויומנים, ובסופו של דבר עבור כל תחום שחקרו, כבר הגיעו לתובנות ולעתים רבות אף ליישום, כשאפילו התיעוד מוכן כמעט לגמרי, ממש 90% – אבל רק 90%. אז הרשימות והידע מוכנים, אך הם לא מעובדים דיים כדי להציגם בפני קהל.

כאן בדיוק בידייםנכנס לתמונה, כשהוא מאפשר לחוקרים להתגבר בכוחות משותפים על ה-10% הנותרים של התיעוד. הלוא הם ה-10% החשובים יותר, כי הם אלה שמבדילים בין נתונים ומידע, לבין ידע נגיש ובר הבנה.

קראתי לרעיון הזה פעם המעבדה הווירטואלית“, ואני חושב שהשם מתאר חלק משמעותי מהתהליך שמתרחש. כל חוקר, ביוםיום, עושה את עבודתו מבית המלאכה, מחדר העבודה, או משטח האדמה שלו, בעצמו ובאופן המועדף עליו. על דפי האתר, החוקרים נפגשים. נפגשים עם הקהל, ונפגשים זה עם זה. מגיבים לעבודה, מציעים פתרונות לבעיות שעולות תוך כדי, ומשתפים זה את זה במחשבות ובתהיות אודות איך חיים חיים מקיימים.

יש עוד הרבה להיכן להתפתח, כמו שנראה בהמשך.

ההשראה

יש לא מעט פרויקטים שנותנים השראה לבידיים“. ארבעה מהעיקריים שבהם:

Instructublesאתר אמריקאי ענק (גם בנפח התנועה, וגם בכמות התוכן) שמאפשר לכל המעוניין לפרסם מדריכי עשה זאת בעצמך ומקיים תחרויות נושאות פרסים בין הגולשים, ועוד.

OpenSource Ecologyפרויקט ענק שמטרתו לייצר תכניות בקוד פתוח לכלים חקלאיים וסמיתעשייתיים, כשהחזון הוא שחרור הציבור מהתלות בחברות מסחריות, ופיתוח עמידות וגמישות לקראת השינויים שיחולו בחברה האנושית בעקבות המשבר הסביבתי והידלדלות המשאבים.

Appropediaאתר בינלאומי, שבנוי כמערכת וויקימדיה (כמו וויקיפדיה), ומטרתו להוות ספרייה מעשית לחיים מקיימים (שמו נגזר מהמושג “appropriate technology”, בעברית – טכנולוגיה נאותה”).

הטכנודרים – זה משלנו (!), ממש כאן בארץ המובטחת, בעיר חיפה. מועדון טכנולוגי (או סדנה קהילתית, אם תרצו) שעוסק בהנגשה של כלים ומכונות לציבור, המסייעים להפוך רעיונות מטורפים למציאות, ומעודדים שיתוף, ידע והעתקה.

כל אחד מהפרויקטים האלה מקסים וחשוב בפני עצמו, אך בכל אחד מהם חסר משהו למטרה הספציפית של בידיים“.

החזון

החזון של אתר בידייםתלוי בתפיסת המעגלים שלו, כמו שאציג אותם כאן.

מעגל החוקרים

קיימות היא נושא מאוד רחב. בעצם, נכון יותר לתאר קיימות כגישה, ולא כנושא בפני עצמו. קיימות היא פריזמה דרכה ניתן להסתכל על הכל – עולם החומר והרוח, התנהגויות ותפיסות עולם, מהביוכימיה בתזונה, דרך מערכות אנרגיה מתחדשת ועד לשאלות קיומיות אודות החיים ומקורם.

בתוך גישת הקיימות, לא כל החוקרים עוסקים באותו תחום, וטוב שכך. גידול מזון, עיבוד מזון, חקלאות, אנרגיה, פסולת, תיאוריה ועוד. חלק מהחוקרים עוסקים בנושא אחד (ויחסית) ספציפי, בעוד אחרים חולשים על נושאים רבים.

הניסיון מלמד אותנו שהחוקרים מתחלקים לשני סוגים. האחד חוקרים בעלי ישות כלכלית, שביום יום מתפרנסים מלימוד ויישום מחקריהם באמצעות הישות הזאת. השני – חוקרים שאינם מתפרנסים ישירות מתחום מחקרם, או אפילו שפרנסתם אינה קשורה כלל לעיסוק הקדחתני שלהם בקיימות. הזמן הראה שהחלוקה לשני הסוגים היא פחות או יותר חצי חצי.

חזון בידייםהוא להוות המעבדה ובית הדפוס של חוקרי קיימות עצמאיים – מרחב, וירטואלי ברובו, בו החוקרים יכולים להיפגש, לשתף פעולה, ולפרסם את מחקריהם בידיעה שמסקנותיהם והידע יישארו פתוחים לעד לכל דורש. במעבדה החוקרים יגבשו סטנדרטים למחקר ותיעוד וגישות עבודה.

מעגל הקהילה

על אף הגישה הבלתי אמצעית למחקר שהמעבדה הווירטואלית מקדמת, וכן ההבנה הראלית שהידע אינו שייך לאיש, ושכדי לייצר מידע רלוונטי אין אנו זקוקים בהכרח לבירוקרטיה אקדמאית – לא כל אדם מוצא את הזמן והמניע הפנימי כדי להיות חוקר קיימות באופן מתמשך.

אותם אנשים, שאינם מוצאים את עצמם כחוקרים, עושים עבודה חשובה לא פחות.

חברי הקהילה מיישמים בשטח ומעבדים את המידע שנוצר במעבדה, תוך כדי שהם נותנים משוב ומציגים מסקנות אישיות על התוכן המדובר. כשהמשוב מצטבר הוא מניע תגובה חזרה מצד אחד או יותר מהחוקרים או מחברי הקהילה לקדם את המחקר לשלב הבא.

מעגל הקהילה, מתוך היותו המעגל הרחב, תומך במעגל החוקרים ובמעבדה עצמה על ידי הצטרפות לתכנית החברים שלנו, כשאותה האנרגיה מושקעת חזרה במערכת.

אז איך כל זה נעשה בפועל?

אנחנו עדיין לומדים את המנגנון המיוחד הזה יחד עם כל הקהילה. לצורך כך, אנו נצטרך לפתח מודלים כלכליים נאותים שיוכלו לתמוך בפעילות שלנו. תכנית החברים של בידייםהיא ניסיון ראשון שכזה.

 

לתוכן זה נכתבו 3 תגובות

  • אולי 2 כיוונים נוספים.
    1. סדנאות – כדי שמי שהוא פחות מוכשר בידיים ירכוש מיומניות בסיסיות – כמו ריתוך, נגרות, בנייה, הכרות עם כלים. הסדנאות הן גם הזדמנות להחלפת רעיונות , מפגש ספונטני ו”חם”, וכן הזדמנות לקהילה לתמוך פיננסית באתר ובחוקרים. סה”כ יותר קל לשלם במפגש פנים אל פנים.

    2. הקמת עסק דמוקרטי \ קוד פתוח שיוכל לספק מוצרים באיכות קצת יותר גבוהה לקהל של הקיימות בארץ (נניח מנועי סטרלינג סולארים). באופן כללי אחד הדברים שחסרים בארץ הוא פורום לתעשייה בת קיימא. זה יכול לבוא מלמעלה (עסקים גדולים, ממשלה) או מלמטה (עסקים דמוקרטים, קואופרטיבים, ארגון ללא מטרת רווח וכו’).

    3. כיוון נוסף שחסר (לי ) הוא הנסיון לחבר את כל זה לחבילה אחת – לדוגמה להבין איפה החולשות שלנו והיתרונות שלנו בישראל (נניח יצור מזון) ואיך מתקדמים לכלכלת מצב יציב.

    אגב, עוד הזדמנות להגיד תודה.

  • שלום אסף!
    במהלך החודש האחרון אני עוקב כמעט מידי יום אחר הפרסומים באתר, מגיב פה ושם ובעיקר בולע מידע, רעיונות והשראה מכל התכנים.
    אז קודם כל- תודה רבה על ההזדמנות שנתת לי (ובטח לעוד רבים אחרים) להיחשף לעולם המרתק הזה של עבודת כפיים, יצירתיות וקיימות.

    ועכשיו למשהו קצת יותר אישי- הייתי מעוניין לתרום קצת מהניסיון שלי בבניה עצמית ויש לי כמה פרוייקטים (קטנים יחסית) שרציתי לשתף באתר. האם אני צריך לשם כך להצטרף למעגל החוקרים? איך עושים את זה?
    או שאולי יש אפשרות אחרת לתת במה לחברי הקהילה הרחבה, שאינם חוקרים, לפרסם דברים משלהם, שלא כתגובה לפרסום של חוקר? אם אין אפשרות כזו, הייתי ממליץ לפתח משהו כזה באתר- איזור שיתופי רחב בו כל חבר (רשום?) יוכל לפרסם פוסטים או קבצים באופן עצמאי, ליצור מעין ספריה גדולה של חובבנים שהם לא ממש חוקרים, אבל עדיין יש להם ממה לתרום.

    שבוע טוב,
    אלעד.

    • אסף צ'רטקוף

      הי אלעד, ותודה שאתה גורם לי לחדד את מה שאנחנו עושים כאן ולמה (:

      במשפט, אתר “בידיים” כמו שאני גם מספר עליו למעלה, הוא בית הדפוס/ מרחב לימוד של חוקרי קיימות וקהל שהתוכן חשוב לו, לומד ממנו ומגיב עליו.

      על רגל אחת, היה רעיון איפה שהוא בדרך ליצור גירסה קהילתית של בידיים, משהו בסגנון instructables.com, אך הרעיון נפל מכמה סיבות:

      • קודם כל, אתר שכזה, כדי שהוא באמת יהיה שימושי ונוח דורש משאבים רבים לפיתוח, בעיקר של זמן וכסף.
      • שנית, אתר שכזה, בהנחה שאני זה שמפעיל אותו (כי אחרת לא היית שואל את השאלה הזאת אותי) ידרוש ממני להתעסק 24/7/365 בשנה להתעסק בתכנות/ תפעול טכני של האתר. לי ברור שהעובדה הזאת חוטאת למטרה שלשמה התחלתי את הפרוייקט הזה מלכתחילה.
      • שלישית, אתר שכזה מצריך קהל רחב של משתמשים ומודל כלכלי איתן כדי שיוכל להחזיק עבודת תכנות ועיצוב מסביב לשעון. לדעתי אין מספיק קהל בארץ כדי לבסס עליו כזה אתר (ז”א, בעברית).

      באשר לפתוח את “בידיים” כמו שהוא עכשיו לקהל רחב של כותבים – ובכן, הוא לא בנוי לזה, וכמו שכבר ציינתי – זה יחטא למטרה.

      המטרה הראשונה שלי היא לאסוף את כל אותם החוקרים שעושים דברים כל-כך חשובים ושאחד משניים קורה:
      1) אין להם זמן וכוח לתפעל אתר. בקושי זמן לתעד, להעלות תוכן ולסדר אותו יש להם.
      2) גם אם 1 לא חל עליהם, ההשקעה הרבה שהם משקיעים באתר האישי לא מחזירה עבורם את התמורה (גם אם רק בהכרה, לא בהכרח תמורה כלכלית) שהם משקיעים בעריכת התוכן והתיעוד שלו. האינטרנט קצת משלה בעניין הזה – זה שיש לך אתר לא אומר שאנשים יגיעו אליו ויקראו את מה שכתבת. הקמת האתר עצמו היא כאין וכאפס מבחינה אנרגטית לתפעול של ממש. אפשר לראות את זה בכמות הבלוגים הטובים (ברמת התוכן) שיש בהם שלושה מאמרים מ-2006 אחד מ-2007, וזהו. הם קיימים אבל… רק קיימים.

      בעזרת אתר “בידיים” אנחנו עושים כמה דברים:
      1. יוצרים קבוצת מחקר של חוקרים אינדיבידואלים (יש תכניות במגירה גם לכיוון הזה)
      2. מנתבים את כל האנרגיה של כל אותם חוקרים לאותו מקום (ולכן גם את כל תנועת הגולשים), כך שהחשיפה של החוקרים והמחקר שלהם לקהל רלוונטי היא גדולה פי כמה.
      3. מאפשרים לאותם חוקרים להתעסק רק בתיעוד ומקסימום בהעלת התוכן, בלי כל העיסוקים הטכניים מסביב.

      כרגע התנאים היחידים להצטרף למעגל החוקרים (ראו: הצטרפות למעבדה בסרגל התחתון) הם שלושה בלבד: כתיבה ותיעוד איכותיים, דוגמאות קיימות לכך שהמחקר ראוי להכנס לאתר והתמדה. אפשר שבעתיד ישתנו התנאים, אך אנחנו מבינים לאט ובזהירות את הצעדים הבאים תוך כדי התקדמות.

      החידוד הזה חשוב לי כיוון שהמודל של “בידיים” כמעבדה וירטואלית הוא בהחלט לא רגיל, וצריך להסביר אותו.

      תודה!

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן