מדי פעם אני מסתובב בבית הספר וצריך להזיז כלים מכאן לשם. ארגז כלים פשוט לא מספק, כי אי אפשר לשים בתוכו את כל הכלים החשמליים, או לחילופין צריך מלא ארגזים ואז זה הרבה הלוך חזור. לא, צריך היה למצוא פתרון לקחת הרבה ציוד, בבת אחת, עם מעט התארגנות מקדימה ככל הניתן. הארון קרץ לי. ארון כלים על גלגלים. סדנא ניידת. סדנה נעה. הסד-נע.

שולחן נגרות רציני אינו רק סמל סטטוס, ולא רק “מבחן חניכה” לנגר המתחיל. מי שתחביב הנגרות שלו יקר לליבו, בטח לא ירצה שהשולחן הקטן והקל שלו יטייל בכל החדר כשמפעילים עליו כח, שהגב יכאב כיוון שהשולחן נמוך מדי, או שהכסא אותו מתקנים יתברר כרחב מכדי להיות מונח על השולחן, ולכן צריך לעבוד על הרצפה.

בהמשך למדריך קודם, הפך העניין למנהג, וכל מיני שאריות עץ הפכו לתיבות קינון ונמסרו לילדי חברים לתליה על עצים באזורי מגוריהם. חברים מגיעים אלינו הביתה ומיד פוזלים למרפסת לראות האם יש משהו ב”מלאי” לקחת. בדרך כלל בנוי שלד התיבה מסנדביץ’ מסודר, והחזית ולפעמים גם המכסה – משאריות יותר מעניינות.

דירתנו כבת 60, ונבנתה במקור עם חלונות עץ מעליהם תריס גלילה מעץ. שמרנו על כל החלונות המקוריים שיכולנו, ועם השנים הוחלפו כל התריסים לתריסי פלסטיק. גם תריסי פלסטיק מסוג זה (“תריסי חבל”) הופכים היום לנוסטלגיה, קשה להשיג אותם והאלומינצ’יק ינסה לשכנע אתכם לקנות שלבי אלומיניום מוקצף, או אפילו תריס חשמלי (למהדרין ימכרו גם שלט-רחוק לתריס). אנו איננו רואים פחיתות כבוד במשיכת סרט בד (“חבל”) להורדת והעלאת התריס.

אני רוצה לחלוק אתכם את אחת משיטות הבנייה הטבעית הכי פשוטות ואהובות עלינו בחווה ואדם, שמשום מה לא זכתה למדריך עד היום. בחווה ישנם פרויקטים רבים העוסקים בבניה טבעית בכל מיני שיטות וחומרים על מנת להציג לקהל כמה שיותר אפשרויות וטכניקות הקיימות בתחום הבנייה הטבעית.
אחד הפרויקטים שמתנהלים בימים אלה הוא הקמת מבנה שרותי קומפוסט חדשים שישמשו את הקבוצות המתארחות בכיתת הלימוד שלנו.