בראש השנה אירחנו את החמולה לארוחת החג, ולאשתי שתחיה היתה פתאום הארה: “תגיד, כל הכסאות שאתה שומר בערימה במרפסת לבית במצפה רמון שעוד לא התחלנו לבנות, אולי תצבע ותרפד אותם ונשתמש בהם במקום לקחת מאמא שלך כסאות פלסטיק לבנים?”. אה, ואני רוצה אותם בצהוב.

כוננית צרה לאוסף האבנים של בני במרפסת חדרו, החלה כבסיס מיטה שמישהו מהשכנים הוריד לרחוב בעת מעבר דירה, ופורק בעשר דקות עבודה בעזרת לום 80 ס”מ.

רהיט זה התחיל את חייו כנראה סביב קום המדינה במרפאתו של סבי, וכשמאס אבי ברהיט המיושן במרפאתו שלו, עדיין היתה העגלה בצבע בז’ מתקלף והזכירה עגלה לדגימות שתן בקופת חולים. בדירתנו הקודמת היה חסר מקום על השיש במטבח והחלטנו להציל את העגלה ממר גורלה ולאמץ אותה כ”אי” במטבח.