בעצם רות השאירה אחריה עוד משהו מלבד העור. היא הותירה בי את הסקרנות לדעת מה הדרך הנכונה לעבד עור כך שיתקבל תוצר שמצדיק את הטרחה. המענה על כך הוא שישנן כמה וכמה דרכים, ובחלקן אני משתמש כיום כדי לעבד עורות שמגיעים לידי – בין אם עורות מהעיזים שאני מגדל לביתי, ובין אם מכמויות הפגרים הגדולות שהן תוצר הלוואי של כל דיר חלב באזור. באורח מפליא למדי, מבחינתי, הופנתה כלפי לאחרונה השאלה “למה בכלל לעבד עורות?”.
