בתור רוקחת אימצתי תחביב קצת הזוי והוא לקרוא לפרטי פרטים את רשימת המרכיבים של כל מוצר שאני נתקלת בו, זה התחיל כתחביב מקצועי פשוט לזהות מרכיבים בעייתיים במוצרי קוסמטיקה או חומרי ניקיון ביתיים – כל מיני רעלים נפוצים שלא רצינו בבית. וככה גם עם חומרי יצירה – זה אחד הדברים שילדים נמצאים איתם במגע רצוף, יומיומי, ולפחות אצלנו ישיר ונרחב במיוחד…(”איך הגיע לך גואש לבית שחי”?,”למה אתה לועס פלסטלינה?!” )

גאלתי אופניים אדומות עם הילוכי שימנו, ללא כסא. את הכסא השלמתי מגרוטאת אופניים (יש אלף כאלה בקיבוץ… בכל קיבוץ…). להשלמת הלוק האופניים דרשו סל מקדימה. גם את הסל פרקתי מגרוטאה. הבעיה עם הסלים הללו, שהם מיוצרים מפח דק מחורר עם ציפוי צבע שמתפורר במהרה, וללא טיפול כמעט ולא שווה לטרוח על כל ההברגות וההרכבות.

הרגשתי אשם כי השימוש בפחיות ספריי הוא נזק סביבתי אחד גדול על כל התוצרים, תוצרי הייצור, תוצרי השימוש, והפסולת הנותרת – שלא נדבר על הנזק הבריאותי הכבד שספריי צבע גורם לאדם בזמן הריסוס ובשלבי התייבשות הצבע.