זהו חלק ג’. נקרא לו “המחקר”. בחלק א’ סיפרתי על הטרה-פרטה, אותה פלא חקלאי ילידי ששימש השראה לביוצ’אר, בחלק ב’ סיפרתי על התכונות הכימיות והפיסיקליות, על המבנה ועל השימושים. בחלק ג’ אספר על המחקר שלי ומסקנות (מעניינות) שהסקתי ממנו, בעיקר עבור אנשי פרמקלצ’ר (ויותר מהכל – ש100% קומפוסט בשל זאת תערובת שתילה מעולה!), ובחלק ד’ אספר לכם איך מכינים ביוצ’אר. נא להתאזר בסבלנות. אז נמשיך?… נמשיך.

המונח ביוצ’אר אוזכר לראשונה בשנת 1998, כמשקע מוצק כתוצאה מפירוליזה של ביומאסה. באותם שנים, בעקבות הצורך ההולך וגובר למצוא טכניקות חדשות לקיבוע פחמן בקרקע, צמחה הפופולאריות העולמית של ה-ADE והשלכותיו אל מעבר לקהילה המדעית. העולם החל להתעניין בתחום המחקר הצעיר גם בקרב ארגונים לאומיים ורב-לאומיים שעוסקים באופן יזום במיתון פליטות הפחמן, אם כמשימה סביבתית גלובאלית ואם בעקבות זיהוי השוק הצעיר יחסית של מסחר בפליטות פחמן כפוטנציאל כלכלי.

האם יש לנו מה ללמוד מהמסורת החקלאית העתיקה של האינדיאנים באגן האמזוניה? האם טרה פרטה מתגלה כמערכת מקיימת לניהול משאבים? העובדה שטרה פרטה שימשה לעיתים עשרות ומאות של שנים ברציפות, ושהיא מצליחה להמשיך להחזיק במבנה ובפוריות שלה לאורך מאות שנים לאחר הנטישה ועד ימינו, מעיד על כך שהיא בת-קיימא. אבל מה זה בעצם טרה פרטה?