הירוק היום ירוק מאוד, אך מה יהיה מחר?

רוצה להיות הראשון?
גוף בריא

רגע לפני שהירוק המזין מתחלף בצהוב הייבש אפשר לשמור מזכרות אכילות מהחורף בצנצנות. זה לא אותו דבר, אבל הכי קרוב שאפשר, ודבי מסבירה כיצד.

אהבה לעשב

אצלנו, בנווה איתן, הפריחה בשיא יופייה. חרדלים וחרציות צובעים בצהוב את השדות, גדילנים, סירפדים, חוביזות ועוד משגשגים בחצרות. מכולם את החוביזות אני הכי אוהבת. ולא מתביישת להכריז על הרגשותי בפומבי :)

אומנם אהבה היא נושא מורכב למדי, אנסה לספר לכם למה חוביזות משמחות את ליבי.

החלמית, או חוביזה, הוא צמח בר הגדל בארץ בשדות, בחצרות הערים ובצידי כבישים. עלה החוביזה עשיר מאוד בכלורופיל, בויטמין A, בברזל זמין, הוא מכיל אחוז יפה של חלבון (בין 4-5%) וסידן. לעומת צמחי בר אחרים החלמית אינה מכילה חומרים חומצתיים (כמו חומצה אוקסלית) או טוקסיים, טעמה עדין, ולכן אפילו מתאימה להזנת תינוקות רכים כאשר מרסקים אותה היטב יחד עם פירות בשלים.

האגדה מספרת שבתקופת המצור בירושלים, כאשר הספקת המזון לתושבים היתה מעטה עד מאוד, פנה פרופסור גוגנהיים לאימהות וקרה להן לצאת לחצרות ושדות לקטוף חלמית, להעשרת תזונתם של כל בני המשפחה (ובמיוחד של אימהות מניקות).

הרבה מדברים בשנים האחרונות על "מזונות על" המיובאים מקצוות תבל ומחירם כמשקלם בזהב. אני מעדיפה לעודד אכילת מזונות מקומיים, זמינים ומזינים, כמו עלי החוביזה שהם בעלי ערך תזונתי רב מאוד. ועוד, בהיות החוביזה צמח בר, אינו דורש במיוחד השקייה מעבר לגשמים, טל הבוקר והמים שיצליח לאגור באופן עצמאי. הזרע נובט רק במקומות בהם יש את התנאים האופטימלים להתפתחותו, לא עבר הנדסה גנטית, ואם קוטפים את העלים הרחק מכבישים וריסוסים- גם אורגני.

החובזות נובטות עם הגשמים הראשונים וניתנות למאכל עד האביב. אז, איך מאריכים את התקופה שבה ניתן להינות מטעמם וערכם התזונתי של עלי החוביזה?

מאוד פשוט: מייבשים, מרסקים ושומרים לימי הקיץ החמים. ולהלן, מדריך לייבוש חוביזות:

ליקוט ואיסוף

יוצאים לרחוב, לחצר או לשדה. חשוב לשים לב שאין מדובר במקום בו יש ריסוס או תנועה רבה של מכוניות. למשל, לא כדאי לאכול חוביזות משולי הכביש. מומלץ לא לקטוף בבוקר כשהעלים מכוסים בטל (רוצים שיתייבש ולא יתעפש). בוחרים את העלים היותר רכים והפחות גדולים. לא עוקרים את הצמח בכוונה, על מנת שהצמח יגיע למחזור רבייה שלם, שבסופו זרעיו יתפזרו – כך יהיו חוביזות גם בחורף הבא! :)

הכנת צרורות לייבוש

מכינים כמה צרורים לא גדולים מדימכינים כמה צרורות לא גדולים מדי (אם הצרור מדי גדול עלול להיווצר עובש בין העלים). קושרים בחוט.

מכינים כמה צרורים לא גדולים מדי תולים מהגבעול במקום מוצל עם זרימת אוויר, אפשר למשל במטבח ליד פירות שמבשילים, במרפסת מוצלת או במקומות אחרים בבית.

כעבור שבוע-שבועיים, וזה תלוי באזור בו אתם גרים, העלים יבשים.

טחינת העלים

טוחנים את העלים במטחנת תבלינים או בבלנדר חזקטוחנים את העלים במטחנת תבלינים או בבלנדר חזק. מרסקים צרור צרור מכיוון שאי אפשר בבת אחת לרסק ביעילות כמות גדולה של עלים יבשים. יש צורך לחזור על השלב הזה כמה פעמים (לפי כמות החוביזות שיבשתם).

והתוצאה…

קיבלנו אבקה הנשמרת ללא קירור ואותה שומרים בצנצנת זכוכית סגורה. אבקת עלים מהחורף - לבריאות!בקיץ, אפשר להוסיף את הצמח בצורת אבקה לשייק הירוק, לסלט, למרקים, לקציצות ובעצם לכל תבשיל.

בהצלחה ולבריאות!

לתוכן זה נכתבו 13 תגובות

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן