כבר אמרתי שאני לא אוהב ללכת לאיקאה? הפרויקט הבא אחרי הוילונות הוא מתלה מעילים. בחדרון הכניסה שלנו יש פניה ימינה לחדר של נועם, שמאלה לשירותים ולמטבח, קדימה לסלון, ואחורה לצאת החוצה, כמובן. אז אין קיר נוח לתלות עליו ווים, אבל יש פינה בין משקופי דלתות, ושם חלמתי לתלות את המעילים שלנו, דבר הכרחי בגרמניה המושלגת.

הנבטה זה מאוד פשוט. באמת. הקשיים עם הנבטה הם בכלל קשיים שלנו עם עצמנו – לשכוח את הקערה מעל המקרר בלי מים, או להזדקק למסננת בדיוק שעתיים אחרי שהתחלנו עם ההנבטה. נכון, זה לא מאוד מסבך את החיים, אבל לרוב האנשים (כולל אני) השטויות הקטנות הללו מספיקות כדי למנוע ממני להתמיד לאורך זמן בהנבטה כך שיהיו לי נבטים מוכנים למאכל מתי שארצה.

רוב המשתמשים בשרותי קומפוסט עושים את שלהם בתוך דלי צבע (בלי הצבע…) בנפח 20 ליטר. סביב הדלי בונים קופסאת עץ שעליה מתקינים את האסלה. ביחד עם הגזם והכמויות הבריאות של זבלאנושי שאני מייצר, זה הרגיש לי קצת קטן. בגלל הקרבה הפיסית ביני ובין החומר המתקמפסט ותדירות הפינוי הגבוהה ניסיתי למצוא פתרון אחר. על כן הגיתי את שירותי הדלי המוגדלים בפח של 50 ליטר.

לפני שבוע פרסמתי את מדריך שבו הסברתי איך אני מכין כוס מבקבוק בירה. בהקדמה למדריך הסברתי שיש שלושה שלבים לתהליך – חריצה, שוק טרמי וליטוש. לשם כך, השתמשתי בשלב החריצה במדריך במכשיר שבניתי, שדואג לחריץ אחיד וישר. אתחיל בשלבי התכנון, ולאחר מכן אציג כיצד בניתי את המכשיר. מה הוא יודע לעשות כבר ראיתם.

לחלון בחדר השינה לא הייתה שִינה, ולכן לא היה וילון. באחד הטיולים שלי מצאתי ערימה של ענפי אקליפטוס מכריתה לצורך דילול (שעתה עם השריפות נראה שהוא הכרחי באזור שלנו) וישר ראיתי את השִינה בתוכה.

זהו ללא ספק המבנה הכי פשוט שתוכלו לבנות בעצמכם (במחשבה שניה, יותר פשוט לבנות טיפי, ובכל זאת…). מה שצריך זה קצת מתמטיקה או יותר נכון חיבור לאינטרנט ומחשבון כיפות גיאודסיות.

אוקי, אז יש לנו ערימות של צנצנות טחינה ריקות שהואלנו בטובנו לשתוף. מה עכשיו? מה עושים איתן? לפחות עבור עצמי, מצאתי לכמה וכמה מהן פתרון שימושי בהחלט.

בפעם המיליון התקלקלה ההברגה בגזייה, ותכל’ס – נמאס. החלטתי שצריך למצוא תחליף ולהפסיק לייצר זבל (גם הגזיות עצמן וגם בלוני הגז) ולהוציא כסף על לבשל או לחמם מים בשטח. אז אימצתי תכנון של כירת שדה מפחיות שימורים ושיפרתי אותו קצת. הריהו לפניכם – ה”גזיעץ”.

כנראה שמישהו קרא את מחשבותיי, ששידרו את הצורך שלי לשולחן עבודה, והניח ליד הפח שמול ביתי משטח כבד ונפלא של שולחן ישן, כזה שכבר לא עושים היום. כל מה שהייתי צריך לעשות זה לבנות לו רגליים.