אחת הסוגיות שהעסיקה אותי לקראת המעבר לגינון במרפסת בבניין גבוה היא סוגיית ההאבקה. האם חרקים מאביקים עפים כ”כ גבוה ומסוגלים להגיע לקומות גבוהות בבניין מגורים? ומה יעזור למשוך אותם? השאיפה היא שיהיו אצלי במרפסת מאביקות דיירות קבע. סוג של דיור בר השגה.
מכיוון שתיבות קינון, לדבורים כמו לציפורים, הן השקעות ארוכות טווח, חשוב היה לי שתיבת הקינון תראה טוב ותשמש בפני עצמה איזשהו אלמנט עיצובי. כך גם אם לא יתמקמו בה דבורים, היא תראה טוב במרפסת. וחוצמזה, לכל אחד מגיע בית נעים שנראה טוב. גם לדבורי בר.

לפני זמן רב שמתי עיני על ערמת תקליטים שהושלכו ליד הפח. אספתי אותם בתקווה שיום אחד אעשה מהם משהו. בחלוף הזמן נתקלתי בשיטוטי ברשת בהמון רעיונות לשימוש חוזר לתקליטים, אחד הרעיונות היה מקורי במיוחד: שימוש בתקליטים כרעפים מעל לקונסטרוקציה של פרגולה. כשהחזאי הודיע בעליצות שהנה היורה מגיע, אצתי רצתי להקים גג מעל הספריה החופשית הקטנה, שנבנתה ללא הגנה מספקת מפני גשם. ערמת התקליטים, כמובן, קרצה לי…

בדגם ערוגת הפתיל שעליו הסברתי בעבר קיים רובד נוסף, מעבר להשקייה התת-קרקעית – שילוב חוות תולעים בתוך הערוגה. שילוב חוות התולעים בתוך הערוגה יוצר מערכת יותר שלמה, גם עבור הקרקע והצמחים וגם עבורנו כשותפים למערכת הזו.

הדרך הקלה היתה למצוא איזו חתיכת עץ מתאימה ולצור ממנה קושרת, לדפוק כמה מסמרים, להבריג איזה בורג וזהו. בחרתי בדרך קצת ארוכה יותר, שכן כבר זמן מה מסתובב בראשי הרעיון שככל שמרבים להשתמש בעץ זבל או למחזר ריהוט ישן, כדאי להשקיע קצת יותר בחיבורים טובים ונכונים, וגם לתת קצת כבוד לנגרות.

ארון זה התחיל את חייו במרפסת חדר התאומים, ולקראת שיפוץ החדר הוחלט לנסות לפרק אותו לפני שליאוניד השיפוצניק יעקור וישליך למכולה. לאחר הסרת הדלתות והמדפים ועקירת הלייסטים, התברר כי מי שבנה את הארון לא התכונן לאפשרות שינסו לפרק אותו. לאחר כמה ניסיונות וטעיות (ונדנודים לכל מכרי שחשדתי בהם כי הם מבינים משהו בנגרות) פורקה ללא פגע מסגרת 4 מתוך 6 הדלתות.

כמדריך תגובה לזה שפורסם באתר לפני כשבוע אודות בניית שולחן עבודה – שולחן נגרות קומפקטי מבסיס של מכונת תפירה. כן ירבו שולחנות העבודה, שיגדילו את האפשרות ליותר אנשים שבוחרים לעבוד (”לעשות זאת בעצמם”)