כבר אמרתי שאני לא אוהב ללכת לאיקאה? הפרויקט הבא אחרי הוילונות הוא מתלה מעילים. בחדרון הכניסה שלנו יש פניה ימינה לחדר של נועם, שמאלה לשירותים ולמטבח, קדימה לסלון, ואחורה לצאת החוצה, כמובן. אז אין קיר נוח לתלות עליו ווים, אבל יש פינה בין משקופי דלתות, ושם חלמתי לתלות את המעילים שלנו, דבר הכרחי בגרמניה המושלגת.

אחת הסוגיות שהעסיקה אותי לקראת המעבר לגינון במרפסת בבניין גבוה היא סוגיית ההאבקה. האם חרקים מאביקים עפים כ”כ גבוה ומסוגלים להגיע לקומות גבוהות בבניין מגורים? ומה יעזור למשוך אותם? השאיפה היא שיהיו אצלי במרפסת מאביקות דיירות קבע. סוג של דיור בר השגה.
מכיוון שתיבות קינון, לדבורים כמו לציפורים, הן השקעות ארוכות טווח, חשוב היה לי שתיבת הקינון תראה טוב ותשמש בפני עצמה איזשהו אלמנט עיצובי. כך גם אם לא יתמקמו בה דבורים, היא תראה טוב במרפסת. וחוצמזה, לכל אחד מגיע בית נעים שנראה טוב. גם לדבורי בר.

רוב המשתמשים בשרותי קומפוסט עושים את שלהם בתוך דלי צבע (בלי הצבע…) בנפח 20 ליטר. סביב הדלי בונים קופסאת עץ שעליה מתקינים את האסלה. ביחד עם הגזם והכמויות הבריאות של זבלאנושי שאני מייצר, זה הרגיש לי קצת קטן. בגלל הקרבה הפיסית ביני ובין החומר המתקמפסט ותדירות הפינוי הגבוהה ניסיתי למצוא פתרון אחר. על כן הגיתי את שירותי הדלי המוגדלים בפח של 50 ליטר.

לפני זמן רב שמתי עיני על ערמת תקליטים שהושלכו ליד הפח. אספתי אותם בתקווה שיום אחד אעשה מהם משהו. בחלוף הזמן נתקלתי בשיטוטי ברשת בהמון רעיונות לשימוש חוזר לתקליטים, אחד הרעיונות היה מקורי במיוחד: שימוש בתקליטים כרעפים מעל לקונסטרוקציה של פרגולה. כשהחזאי הודיע בעליצות שהנה היורה מגיע, אצתי רצתי להקים גג מעל הספריה החופשית הקטנה, שנבנתה ללא הגנה מספקת מפני גשם. ערמת התקליטים, כמובן, קרצה לי…

כיאה למתכנן פרמקלצ’ר היו לפרוייקט שלושה שימושים. הרעיון היה לבנות חממה לגידול ירקות קיץ בחורף בכדי שאוכל לספק את אהבת העגבניות הקשה שיש לי. שימוש שני הוא למגורים פוטנציאלים מכיוון שבסוף השנה הבית שלי צפוי לההרס ולהפוך לבניין בן 7 קומות. השימוש השלישי הוא הלימוד המעשי. בדיעבד היא התבררה גם כפרסומת מצויינת לקורסי פרמקלצ’ר שאני מלמד וגם נקודת ציון נפלאה בהכוונת חברים רחוקים ואנשי מקצוע לבית שלי (”סעו ישר עד שתראו חממה משמאל…”)

הארון יאפשר לי לסדר את החפצים כך שלא ייפלו לי על הראש. החלטתי שהארון יהיה עם דלתות הזזה, גם בשביל האתגר וגם כי לא רציתי להתעסק עם חלוקות פנימיות למספר חללים כדי להקטין את גודל הדלתות. במצב כזה אני יכול להכין שתי דלתות גדולות, ולהסיע אותן על מסילה, פעם את זאת ופעם את זאת. וכך היה.

לחלון בחדר השינה לא הייתה שִינה, ולכן לא היה וילון. באחד הטיולים שלי מצאתי ערימה של ענפי אקליפטוס מכריתה לצורך דילול (שעתה עם השריפות נראה שהוא הכרחי באזור שלנו) וישר ראיתי את השִינה בתוכה.

זהו ללא ספק המבנה הכי פשוט שתוכלו לבנות בעצמכם (במחשבה שניה, יותר פשוט לבנות טיפי, ובכל זאת…). מה שצריך זה קצת מתמטיקה או יותר נכון חיבור לאינטרנט ומחשבון כיפות גיאודסיות.

אוקי, אז יש לנו ערימות של צנצנות טחינה ריקות שהואלנו בטובנו לשתוף. מה עכשיו? מה עושים איתן? לפחות עבור עצמי, מצאתי לכמה וכמה מהן פתרון שימושי בהחלט.