לפני מספר שנים התגלגלה לידי הזדמנות וקניתי 5 שקיות רשת רב פעמיות. אבל אחת אבדה, ואחרת נעלמה, ובכל מקרה 5 שקיות לירקות ופירות בדרך כלל אינן מספיקות. כך עברו חודשים, הלחץ בבית גדל, וכשהזדמנתי לנחלת בנימין בתל אביב קניתי מטר רץ בד טול ברוחב 1.2 מטר בעשרה שקלים תמימים יחד עם חיוך חינם.

הערוגות הקטנטנות הללו נוצרו בתיזמון מקסים. היה לי צורך לשתול ולייפות ערוגה במיקום מרכזי בקיבוץ במהירות שיא, לכבוד פסח. כיון שכך חשבתי על רב שנתיים עשבוניים, שלא בתוך האדמה ישירות.חשבתי על עציצים, על אדניות, ועל עוד אפשרויות, כשצצה בפיסבוק שלי תמונה להשראה. חיברתי אחד ועוד אחד והחלטתי להכין ערוגות מקורות עץ, קטנות, כשהן כשלעצמן מוסיפות חן גם ללא צמחים. בקיבוץ מסתובבים הרבה חומרי גלם, שרק צריך לזכור מי שם ואיפה.

גיזום עצים היא מלאכה אשר מצריכה ידע רב, ותשומת לב. כדאי להבחין בין גיזום עצי נוי וחורש, לבין גיזום עצי פרי, כאשר את עצי הפרי מעצבים וגוזמים לא מעט פעמים כדי להבטיח מקסימום פרי ללא התחשבות בעץ עצמו (למשל חיגור שמעודדת מתן פרי, אך פוגע ברקמת העץ). במדריך זה אתייחס בעיקר לגיזום עצי נוי וחורש צעירים, כשמתוך הדברים ניתן להסיק וליישם גיזום בעצי פרי. בכל שתילה של עץ וטיפול בו כדאי לתת את הדעת על אופיו של העץ ותכונותיו, כדי להתאים אותו למיקום ולאזור הגידול. התאמה של עץ וטיפול נכון על פי אופיו תבטיח עץ בריא ומאריך חיים.

האידיאל האקולוגי הוא לעבוד עם חרמש ידני: אין שימוש בדלק, אין פליטות גז, אין שינוע מעבר לים, אין צורך בחלפים. במרבית חנויות ציוד גינון מקצועיות ניתן למצוא, גם היום, חרמש ידני, ויש לו ביקוש בכפרי המיעוטים ובחוות אקולוגיות. הבעיה, לפחות עבורי, שעבודה עם חרמש ידני מחייבת כוח, ושרירים קצת יותר מפותחים ממה שיש לי. אז אני משתמשת בחרמש מכני, בעל מנוע שתי פעימות, בנפח קטן, שמשקלו נמוך יחסית.

לפני זמן רב שמתי עיני על ערמת תקליטים שהושלכו ליד הפח. אספתי אותם בתקווה שיום אחד אעשה מהם משהו. בחלוף הזמן נתקלתי בשיטוטי ברשת בהמון רעיונות לשימוש חוזר לתקליטים, אחד הרעיונות היה מקורי במיוחד: שימוש בתקליטים כרעפים מעל לקונסטרוקציה של פרגולה. כשהחזאי הודיע בעליצות שהנה היורה מגיע, אצתי רצתי להקים גג מעל הספריה החופשית הקטנה, שנבנתה ללא הגנה מספקת מפני גשם. ערמת התקליטים, כמובן, קרצה לי…

גאלתי אופניים אדומות עם הילוכי שימנו, ללא כסא. את הכסא השלמתי מגרוטאת אופניים (יש אלף כאלה בקיבוץ… בכל קיבוץ…). להשלמת הלוק האופניים דרשו סל מקדימה. גם את הסל פרקתי מגרוטאה. הבעיה עם הסלים הללו, שהם מיוצרים מפח דק מחורר עם ציפוי צבע שמתפורר במהרה, וללא טיפול כמעט ולא שווה לטרוח על כל ההברגות וההרכבות.

הדרך הקלה היתה למצוא איזו חתיכת עץ מתאימה ולצור ממנה קושרת, לדפוק כמה מסמרים, להבריג איזה בורג וזהו. בחרתי בדרך קצת ארוכה יותר, שכן כבר זמן מה מסתובב בראשי הרעיון שככל שמרבים להשתמש בעץ זבל או למחזר ריהוט ישן, כדאי להשקיע קצת יותר בחיבורים טובים ונכונים, וגם לתת קצת כבוד לנגרות.

עם פרוץ הקיץ, ועל פי מסקנות מקייצים קודמים, החלטתי להקים סוכה שתצליל את משטח הדק שעליו אנחנו נוהגים לארח ולסעוד מידי פעם. הדק נמצא בחצר הצפון מערבית של הבית, ובשעות הצהריים השמש ממערב שוטפת אותו ויש צורך בהצללה. בשנה שעברה מתחנו בד כותנה גמיש באופן מאולתר, וכיון שהזדמנו לרשותי סנדות, החלטתי לבנות סוכה.

פורים בפתח וכולם עסוקים במציאת תחפושת מתאימה. יש אנשים שעם הרבה סבלנות מלבישים את ביתם בתחפושת ססגונית של פסיפס. קצת על איך עושים פסיפס, ועד לאן אפשר להגיע עם זה.

לכבוד החג, כדי שלא יהיו פאדיחות ליד כל החבר’ה מחר בזמן השתילות – איך שותלים עץ, מההתחלה ועד הסוף, בתמונות. מה שנקרא – איך לשתול עץ ולהשאר בחיים.