חברתנו ש. מלקטת האוצרות, אספה לה מגירה בגודל שהתאים לסלסלת האופניים שלה. קפצנו על ההזדמנות לבניית שולחן לילה קטן לחדר הילדים ממדריך קודם. המגירות והדלתות נאספות להן לאיטן אצלנו במרפסת בתל אביב. הידע והציוד הנדרש מצטברים לאיטם, ובנית שולחן לילה לחדרו של הג’ינג’י נראתה כמו הזדמנות ללימוד מעשי בקנה מידה קטן.

מסיבות שאי אפשר ממש להסביר, קנינו מגרש במצפה רמון ובכוונתנו לבנות עליו בית קטן וירוק. התכנון והיתר הבניה מתקדמים להם בקצב המקובל במדבר, וכיוון שאנו אנשים פרקטיים ומסודרים, לא נותר לנו אלא לערוך רשימות ריהוט. בסעיף ”כסאות” לדוגמא, דרושות 10 יחידות. הרעיון היה לקבץ כסאות שונים, לצבוע ולרפד אותם בריפוד תואם, מין ”מצפה שיק”. מפה לשם נערמו במרפסת כמה כסאות שניצלו מכרטיס בכיוון אחד, והוחלט להתחיל בתיקוני נגרות.

התאומים אספו לפינת החצר שלל קרשים וכפות תמר, והקימו מין חושה מכוסה סכך. רוח הסתיו הראשונה מוטטה את כל הקונסטרוקציה, ולבקשת השכנים פונו משם עיי החורבות. כפיצוי-מה הוחלט לבנות ספסל לפינת ה”זולה”, ממשטח ישן שניצל מהמפולת. לפניכם הספסל יחד עם תהליך העבודה והלמידה.

רהיט זה התחיל את חייו כנראה סביב קום המדינה במרפאתו של סבי, וכשמאס אבי ברהיט המיושן במרפאתו שלו, עדיין היתה העגלה בצבע בז’ מתקלף והזכירה עגלה לדגימות שתן בקופת חולים. בדירתנו הקודמת היה חסר מקום על השיש במטבח והחלטנו להציל את העגלה ממר גורלה ולאמץ אותה כ”אי” במטבח.

הירגזי הוא ציפור קטנה וחמודה הנפוצה בארצנו. לרוע מזלה מינים פולשים אגרסיביים כמו הדררה והמיינה ההודית משתלטים לאחרונה על קיניה ומסכנים את עתידה. הירגזי גם אינו יכול לעמוד בתחרות עם בעלי כנף גדולים וקולניים כמו יונים ועורבים, האוכלים ומתרבים ללא הפרעה בתנאי העיר. כ”העדפה מתקנת” בנינו תיבת קינון עם פתח קטן המתאים לירגזים אך לא למינים הפולשים ולשאר ציפורים גדולות יותר. את תיבת הקינון יש לתלות על עץ בגובה 1.5-2.5 מ’ מהאדמה.

ארון זה בנוי סיבית פשוטה ומחורבנת, נקנה לפני כעשור באיזו מאורה ברח’ הרצל, כיוון שהיינו זקוקים לארון קטן ”בינתיים”. עם השנים וההעברות נוספו לו עוד ועוד חיזוקים ”בינתיים, שלא יתפרק”. למען השימושיות הוחלט להוסיף לארון מגירות, וחיש מהר נמצאה מגירה ישנה במידות מתאימות. המגירה נסעה במקור על לייסטים מעץ, והוחלט לזרום עם התכנון המקורי.

הדלת השניה הייתה דלת הכניסה לחדר התאומים טרם חלוקתו, ובסך הכל זזה מטר הצידה. הדלת קוצרה בכסנטימטר כדי להתאים למשקוף החדש – מחמת עין הרע לא צילמתי איך משכיבים דלת על הגבהה קטנה מהרצפה, מסמנים את קו החיתוך, מקבעים סרגל ארוך בעזרת שתי קליבות ומקווים לקבל קו ישר תוך שימוש במסור אנכי. טוב שלא צילמתי, אבל בניסיון השני הקו יצא ישר.

עלה צורך בדלת נוספת, וזו נמצאה במכולת השיפוצניק באחד הבתים הסמוכים. יש לי דעה קדומה בעד דלתות העץ החסונות של פעם – דלת זו בת כ- 50 שנה, צורתה נשמרה ומילימטר לא זז בחיבורי הסין-וגרז בפינות. העץ קצת יבש אך ללא נזקי רטיבות, והצבע במצב קביל וניתן לחידוש. העץ הוא אורן קליר משובח המצופה בצבע בלבד – במקרה של נזק לדלת פשוט מעבירים מברשת צבע על המקום הפגוע, עם או בלי החלקת שפכטל.

ארון זה התחיל את חייו במרפסת חדר התאומים, ולקראת שיפוץ החדר הוחלט לנסות לפרק אותו לפני שליאוניד השיפוצניק יעקור וישליך למכולה. לאחר הסרת הדלתות והמדפים ועקירת הלייסטים, התברר כי מי שבנה את הארון לא התכונן לאפשרות שינסו לפרק אותו. לאחר כמה ניסיונות וטעיות (ונדנודים לכל מכרי שחשדתי בהם כי הם מבינים משהו בנגרות) פורקה ללא פגע מסגרת 4 מתוך 6 הדלתות.

כמדריך תגובה לזה שפורסם באתר לפני כשבוע אודות בניית שולחן עבודה – שולחן נגרות קומפקטי מבסיס של מכונת תפירה. כן ירבו שולחנות העבודה, שיגדילו את האפשרות ליותר אנשים שבוחרים לעבוד (”לעשות זאת בעצמם”)

ביקור בניו-אינגלנד ומתנת יום הולדת הניעו את בניית הכיסא. התוכניות מהאינטרנט, העצים מהחנות (אבל אפשר גם עם עץ מהזבל). יעקב גילת משתף אותנו בתהליך ובמסקנות.